ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"ישראל עם קרובו"

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים יום כיפור תפילות יום הכיפורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (5 ד') הורד mp3
שלח לחבר


"ישראל עם קרובו"


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

בקשה בלשון ארמית - שיחה אינטימית
בתלמוד מנוסחת בקשתו הראשונה של הכהן הגדול ביום הכיפורים, בקדש הקדשים, בארמית:
"לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה". (יומא נג, ע"ב)

הלא נאמר בתלמוד (שבת יב, ע"ב) שלעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, כי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית? אלא שיש לדעת שמעלת כלל ישראל היא מעל קילוסם של מלאכי השרת, ואין ישראל נזקקים שיכניסו תפילתם לפני כסא הכבוד, והכהן הגדול במקום המקודש מבטא את שגב פארם וגדולתם בעולם, ש"על ישראל הדרתו", וזו באה לידי גילוי במלכותם. על כן באה הבקשה על קיום מלכותם דווקא בלשון ארמית, "שלא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה" כדי להבליט את מעלתם של ישראל, עם קרובו, שלא תהא שותפות וחלק למלאכים בבקשה זו, אפילו כשליחים.

בתלמוד נמסרו לנו כמה הבדלים ויתרונות בין ישראל למלאכים, וכך נאמר:
"חביבין ישראל לפני הקב"ה, יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם בשבת, ואמרי לה פעם בחודש, ואמרי לה פעם בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע (שמיטה), ואמרי לה פעם ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם"! (חולין צא, ע"ב)

מה שישראל אומרים שירה בכל יום, ובכל עת, ובכל שעה שירצו, משמע שתפקידם הוא חיוני ותמידי, שאין לבריאה קיום בלעדיהם, כי מקומם ותפקידם הוא כללי בבריאה. ואילו המלאכים נבראים לשעתם, כלומר לתפקיד מסוים ומוגדר, לפרק זמן קצוב וממילא הוא רק חלקי, בריאה לדבר מסוים שנקראו לשרתו ולקיימו.

הבדל נוסף:
"ישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות, 'שמע ישראל' - ה', ומלאכי השרת לאחר ג' תיבות, כדכתיב: קדוש קדוש קדוש - ה'".
כלומר לישראל ישנה קרבה יותר גדולה אל ה' מאשר מלאכי השרת.

הבחינה השלישית: ישראל קודמים למלאכי השרת, בכח סמכותם העדיפה
"אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שישראל פותחין למטה".

שלא יתקנאו המלאכים
בתוספות (ברכות ג, ע"א) מביאים דעה על אמירת השבחים הללו בלשון ארמית: "שלא יתקנאו בנו המלאכים". מה פירושה של קנאה זו בקדושת ישראל? ההסבר הוא - שהאדם בכוחו לרומם את עולם החומר, ואת כל העולמות וזה לא ביד המלאכים. עניין זה מעורר קנאה שישראל גדולים מהם. (בהקדמה לשב שמעתתא מוסבר מדוע התנגדו המלאכים לבריאת האדם, שהם יהיו תלויים בו, בעלייתו או בירידתו).

האדם בנוי מכוחות ניגודיים המתנצחים בקרבו, טוב ורע, נאה ומגונה, עצלות וזריזות, שכל וסכלות, וכך אפשר למנות כהנה וכהנה עוד הרבה כוחות הכלולים בקרבו, כתמצית כל היש של הבריאה. האדם יכול להכניע כוחותיו ולהעלותם לדרגת קדושה מה שאין כן ביד המלאכים, כי באותה דרגה שהם נוצרים כך הם נשארים, ואין להם כוח בחירה שיוכל להעלותם בדרגתם מעל אותה דרגה שנבראו בה. ולכן המלאכים מחכים לשמוע מתי קידשו ישראל את היום, בזכות קדושת ישראל הממלאת את כל הארץ. לכן נאמרת קדושה זו בלשון ארמית, שלא יבינו המלאכים ויתקנאו בהם. כי אין ביכולתם להחיל את קדושתם על היום, לפני שישראל קבעו.

הוא הדין גם ביחס למלכות. מלכות היא ביטוי של צירוף הכלל ביחד, חיבור כל הפרטים לחטיבה אחת שבכוחה לפעול, ואילו המלאכים הם אינדיבידואלים במהותם, והם אינם תלויים זה בזה, לכן גם אין ביכולתם להגיע לדרגת מלכות. רק כשכולם נשלחים למטרה אחת מתחברים כולם ואפשר לקוראם בלשון יחיד (משך חכמה, סוף וישלח). לכן אמרו בקשה זו בלשון ארמית. מכאן נוכל להצביע גם ביחס למלכות (ראב"ד, תמים דעים, קפד).

לשון כללית

בסוף מסכת סוטה בתיאורים הקשים במה שאירע לאבותינו מאז החורבן וביטול הסנהדרין, מביאה הגמרא (סוטה מט ע"א) את דברי רבא: ש"בכל יום ויום מרובה קללתו משל חברו", אם כן היאך עם ישראל מחזיק מעמד? משיבה הגמרא: "אקדושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". והסביר המהר"ל שתיקנו שני שבחים אלו בלשון ארמית
"כי אינו מכלל ע' לשונות המיוחדים לכל אומה ואומה... ומפני השבח הזה הוא מגיע עד העולם העליון, והוא כולל הכול, בלתי מיוחד, ראוי שיהיה השבח הזה בלשון שאינו מיוחד לאומה מיוחדת, ואינו ראוי שיהיה בלשון הקודש, מפני שהוא לשון מיוחד". (חידושי אגדות, סוף סוטה, כרך ב' עמ' צ)

כעין זה ביאר ביחס לנאמר על אדם הראשון ש"בלשון ארמי סיפר", (סנהדרין לח, ע"ב) בגלל מעמדו הכללי לא השתמש בלשון מיוחדת לאומה פרטית אלא בשפה כללית הכוללת ע' לשונות (חידושי אגדות סנהדרין לח, ע"ב, כרך ג' עמ' קנג). ומדוע אין המלאכים נזקקים ללשון ארמי? כי שפה זו אינה בכלל ע' לשונות, ומכיון שהמלאכים הם כנגד ע' לשונות - אין מבינים ארמית (מהר"ל, גבורות ה', פרק נד, עמ' רלח).

לשון ארמי מבטאת דרגה עליונה במציאות, ללא שייכות לעולם הזה, מה שקוראין שניים מקרא כנגד ב' העולמות התחתונים, ואילו התרגום מציין את הבחינה העליונה כנגד העולם העליון (מהר"ל, תפארת ישראל פרק יג).
"עולם הזה נברא בלשון הקודש, לכך לשון הקודש מורה על העולם הזה, ואילו התרגום אינו שייך אל העולם הזה ומפני זה עצמו אין המלאכים מבינים לשון ארמי, שאין הלשון הזה מכלל סדר העולם הזה". (ביאור המהר"ל, דרך החיים פרק ה' משנה כ)

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il