ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים שיעורים נוספים

גאולת מצרים וגאולת דורנו

הכנה אמונית לנוער לקראת חג הפסח
לחץ להקדשת שיעור זה
א. "חכם מה הוא אומר?"
שלום וברכה. נפתח בסיפור קצרצר. היום בבוקר, במסגרת 'פעילות למען כלל ישראל' שביצעתי בביתי לקראת הפסח... ניקיתי את המדפים עם הספרים והקלסרים ומצאתי שם, בתוך 'ספר ישן, נושן ומעושן', דף קטן, המכיל תמצית של 'חבורות ו'חקירות' סביב מסכת פסחים והגדה של פסח, בניחוח ישיבתי. ערך אותו תלמיד חכם ועמקן, הוא עבר על כל נושאי ליל הסדר והלכותיו בספרי הפסיקה וליקט באומנות רבה, נושאים למדניים רבים שניתן לפלפל בהם באריכות לקראת הפסח. הוא עסק בין השאר במצות ביעור חמץ, מצות קידוש היום, מצות ההסבה, מצות ארבע כוסות, מצות אכילת המרור, עניין האפיקומן ועוד. ועל כל אחד מעניינים אלו, הוא לקט חקירות למדניות וישיבתיות. למשל, ביעור חמץ, האם המצווה היא לבער את החמץ ('פעולה') או שהחמץ יהיה מבוער ('תוצאה') והשלכות השונות ('נפק"מ') לכך 2 . וכן, עסק בשאלה, האם המצווה בארבעת הכוסות, היא שתיית הכוסות או שהמצוה היא הברכות, ההלל וההודאה הנאמרות עליהן 3 . האם קידוש ביו"ט הוא מדאורייתא 4 או מדרבנן 5 למה לא מברכים על אמירת ההגדה 6 , ועוד ועוד.
אבל, חברים, אני רוצה לשאול אתכם שאלה. האם זה מה שצריך לעשות ב'ליל הסדר'?! ב'ליל הסדר', כידוע, המצוה הראשית, שכל סימני הסדר משתבצים בתוכה (גם כיום, וגם בזמן שנזכה לאכול את קורבן הפסח, בב"א) היא המצוה לספר ביציאת מצרים 7 . ייתכן ואדם יבין שהכוונה היא לעסוק בפרטי דיני וגדרי המצוה, כמו למשל, עיסוק בשאלה האם נשים חייבות בספור יציאת מצרים 8 או לא 9 ? ואם הן חייבות, האם זהו חיוב מדאורייתא 10 או מדרבנן 11 ? ואם חיוב מדרבנן, האם כמו בנר חנוכה וקריאת מגילה או שיש כאן חיוב אחר. ואולי, בסוף אם יישאר זמן, ניתן להקדיש כמה דקות גם לשאלה היסודית, האם מצות סיפור יציאת מצרים מסתעפת ממצות אכילת המצה 12 או שהיא מצוה עצמאית? האם יש מקום לעסוק בכך ב'ליל הסדר' כחלק ממצות ה'מגיד'?
האם בליל הסדר, אדם שהעביר שיעור מופתי לבני ביתו בנושא: 'כמה שיעורי כזית יש לאכול ע"פ ההלכה הערב 13 '. והאם מותר לאכול מצות מכונה? וכיצד משערים את שיעור הכזית, האם בנפח או במשקל 14 ? וכמה זה יוצא בפועל, חצי מצת מכונה או שני שליש 15 , האם הוא 'סיפר ביציאת מצרים'?. אם אבי המשפחה, העביר לבני ביתו, שיעור מרתק של שעה וחצי בכל העניינים הללו, לפני אמירת 'המגיד', האם הוא קיים את מצוות "והגדת לבנך" ואת החיוב לספר ביציאת מצרים בליל טו' בניסן?! התשובה פשוטה - וודאי שלא 16 ...
ב. מה נשתנה הלילה הזה?
כעת, ננסה להבין מדוע לא. אתם יודעים, שבכל השנה כולה, יש מצווה להזכיר את יציאת מצרים גם ביום וגם בלילה 17 . בפרשיות של 'קריאת שמע', אנו מוסיפים את 'פרשת ציצית' (במדבר טו'). 'ויאמר ה' אל משה לאמר...' לקראת סוף הפרשיה, נאמר: 'אני ה' אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלוהים..' במשנה ואח"כ בגמרא (מסכת ברכות פרק א' משנה ט') נערך דיון, האם מזכירים את יציאת מצרים בלילות או לא. זוהי מחלוקת רבי אלעזר בן עזריה וחכמים. נפסק להלכה ע"פ דרשתו המפורסמת של בן זומא שיש להזכיר את יציאת מצרים גם בלילות. אולם, בליל טו' בניסן יש מצוות עשה מיוחדת מדאורייתא לא רק לזכור בלב, אלא לספר בפה, את סיפור יציאת מצרים, 'בזמן שפסח, מצה ומרור, מונחים לפניך' 18 , לא רק להזכיר את יציאת מצרים כבכל לילה, אלא לספר את סיפור היציאה בפה, בפירוט ולעורר בכך את כוונת הלב. מה שמיוחד בסיפור הוא, שסיפור הוא מעניין ולא מייבש... סיפור, יוצר עניין אצל השומע, ומעביר את המסורת באופן חוויתי מדור לדור.
'לספר ביציאת מצרים', אין פירושו 'להזכיר את יציאת מצרים'. דבר זה לא נעשה באמירת שיעור. אלא, עליך לקחת את הילד הקטן שלך, יוסי בן השש, ולהגיד לו: יוסי, אתה זוכר את סבתא בלומה המבוגרת, היא הייתה האימא של סבתא מלכה שאתה כל כך אוהב לבוא לבקר אותה. אתה היית בדיוק בן שלוש כשסבתא בלומה נפטרה. אתה בטח זוכר אותה?! ואם לא, אז בכל זאת, בוא נספר לך משהו אודותיה.
לסבתא בלומה הזאת, הייתה גם כן סבתא עוד יותר מבוגרת, וגם לה הייתה סבתא, והסבתא הראשונה של המשפחה, היא הייתה הנכדה של אברהם אבינו. והיא הייתה משועבדת עם בני ישראל במצרים, כמו שהגננת סיפרה לך בגן. ואתה לא תאמין, איך המצרים הרשעים האלה, בכל יום ויום, אמרו לה, סבתא זקנה, לכי לשדה ותאספי תבן, אחר כך, תכיני ממנו לבנים ומהם, תבני עבורנו בניינים, וכאשר היא לא עמדה בקצב שהם רצו ממנה. מה הם היו עושים לה? הם היו מכים אותה מכות חזקות ומעליבים אותה.
יוסי, אתה זוכר גם את סבא שרגא? גם לו היה סבא מבוגר, שהסבא הראשון שלו, היה נכד של שרה אמנו, קראו לו סבא שמעון, גם הוא היה באותו זמן במצרים, עם הסבתא של סבתא בלומה ועם כל היהודים בעולם, וגם הוא הוכה בכל יום מכות קשות. כל זה נמשך עד שהקב"ה שמע את תפילת עם ישראל ומשה ואהרון נשלחו להוציא את העם מעבדות לחירות.
תספר את הסיפור באופן הזה. זה נקרא 'לספר ביציאת מצרים'. כמובן, לכל גיל יש את ההדגשים החינוכיים שלו, 'ולפי דעתו של בן אביו מלמדו', אבל העיקרון נשאר זהה.
כאשר הרמב"ם כותב את מצות הסיפור ביציאת מצרים בליל טו' בניסן, לשונו המיוחדת שם 19 היא: 'בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר (דברים ו') 'ואותנו הוציא משם וגו'', ועל דבר זה צווה הקב"ה בתורה (דברים ה') וזכרת כי עבד היית כלומר, כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית'.
מה זאת אומרת 'להראות את עצמו'? לערוך 'הצגה'? אלא מובנו, להחיות את תודעת היציאה לחירות, שהיא בעומק העניין, תודעת השייכות לכלל ישראל לדורותיו 20 . להסביר זאת באופן שיזעזע את הרצון ואת הדמיון וישפיע גם על השכל והרגש. להחיות את סיפור יציאת מצרים.
כיצד נדע האם ספור יציאת מצרים חי אצלנו באופן מוחשי או שחלילה, ייתכן והוא רק סוג של 'אנדרטה', 'סמל רוחני' 21 , המסמן לנו לזכור משהו שכבר חלף והלך לו?
ג. 'קומם קהל עדת מי מנה...פדויים לציון ברינה'
כשבועיים לאחר הפסח, נוכל לבדוק את עצמינו בעניין זה באופן פשוט, והוא יחסנו ליום העצמאות. האם אדם שחוה את ליל סדר באופן חי שכזה, יכול להיות אדיש כלפי יום העצמאות ותכניו?! האם אדם שחוה ליל סדר שבו 'סבתא בלומה נאנקת תחת הקלגסים המצריים, עד שזכתה להיגאל' (כלומר, לשוב לארצה כאיבר בגוף הלאומי ולהחיות את תודעת הייעוד הישראלי המיוחד שלה) האם אדם כזה, יכול להישאר אדיש כשהוא שומע על הניסים של ניצולי השואה במחנות הריכוז וההשמדה 22 ? או של המעפילים 23 שיצאו את אירופה בספינת 'יציאת אירופה תש"ז' ('אקסודוס') וגורשו בחזרה? האם אפשר שימי ההודאה של חודש אייר יעברו ככה על ידו, מבלי לפתוח לו את שערי הלב?! אני חושב שלא.. לצערי, הפער הזה כיום, הוא בלתי נתפס.
מדוע הדברים בהכרח מחוברים? הפעולה וההטבעה העמוקה של אותו, 'זכר ליציאת מצרים', היא יצירת שייכות, 'חיוניות'. על ידי 'הזכר הזה', אנחנו נעשים גם בתודעתנו, ולא רק בגופינו, חלק מעם ישראל לדורותיו. אנחנו נעשים 'ציבור', אנחנו נהפכים לעוד חוליה בשרשרת הנצח, שהתחילה מאברהם אבינו דרך משה רבנו, יהושוע בן נון, דוד המלך, שלמה המלך, חורבן בית המקדש הראשון והשני.
אנחנו הולכים דור אחר דור, ארץ אחר ארץ. לבבל ולפרס, ליון ולרומא, לארצות צפון אפריקה ולמרחבי אירופה. עוברים את מסעי הצלב ואת כל האינקוויזיציות, עוברים את הגירושים השונים מארצות אירופה, את האנטישמיות של הצר הרוסי ושל ההמון האוקראיני, ומגיעים עד העמלקיות הנאצית והשואה הנוראה ועד קיבוץ הגלויות ותחיית האומה בארצה בדורנו. 'גדול קיבוץ גלויות, כיום שנבראו בו שמים וארץ (פסחים פח:)', זהו גילוי מובהק של נוכחות אלוקית בעולם 24 .

ד. 'כל ימי חייך' - 'להביא לימות המשיח'
ליל הסדר, אינו המקום ולא הזמן, לעסוק בפרטי פרטים של דרישות וחקירות ו'עוקצי תאנים'. ליל הסדר, הינו העת, להתבונן על הסדר המופלא של 'קורא הדורות מראש', להתבונן קצת על 'שנות דור ודור'. זהו הזמן להתרומם אל הגודל הזה של 'נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם.. להבין כיצד מתרחש תהליך היסטורי מופלא כל כך. 'כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון'. וכי אתם חושבים שמי שחי בזמן יציאת מצרים הוא חשב שזוהי 'גאולה'? הרי, זהו המאבק של משה רבנו כל הזמן, להסביר שהקב"ה הוא ששלח אותו ולא שהוא מצד עצמו הגואל, המנהיג והמושיע.
אולם, מה שעניין את העם ביציאת מצרים, היה הרובד ההישרדותי הבסיסי, בצלים, שומים, קישואים, ודגים. זה מה שעניין אותם. וגם לאחר מכן, כשהרובד הזה סודר, ענינו אותם הצדדים החומריים, ולא המשמעויות לטווח רחוק של חייהם. תסתכלו בפסוקים של פרשת 'בשלח' ו'בהעלותך', מה התורה מספרת לנו על עשרה ניסיונות שניסו אבותינו את הקב"ה במדבר. מה הם ביקשו: מן ושליו, לחם ובשר, 'באגט ושניצל'. זה מה שהם רצו. וזאת, משום שהם חיו בכדור הארץ... הם היו חלק מאומה שחיה חיים לאומיים טבעיים ופשוטים ועל גבייה זכו למדרגה העליונה של "ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם" (במדבר יא, כט').
"ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", אלו החיים הטבעיים שלנו, אלו חיים המאחדים, שמים וארץ, רוח וגשם, חיי החול של עם ישראל, חיי החומר שלנו בארץ ישראל הם חיי קודש 25 .
'ואספת דגנך' - הנהג בהם מנהג דרך ארץ 26 (ברכות לה:), ו'כל מי שאינו מלמד את בנו אומנות, כאילו מלמדו לסטות 27 ' (קידושין כט:) - זה העניין המיוחד של עם ישראל החוזר לארצו 28 . 'והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי...' כל העניין הזה של ארבע לשונות של הגאולה, מביאים ללשון החמישית, 'והבאתי', מביאים אותנו, בזמננו שאנחנו היום זוכים, כמו שהגמרא בכתובות (קיב.) אומרת: 'דוכתא דמשה ואהרון לא זכו...' מקום שמשה ואהרון לא זכו להיכנס אליו ואנחנו זוכים לחיות בו.
אתה מסתכל היום ב"ה, בכל מקום בארץ, ארץ ישראל נותנת את פריה בעין יפה. אומרת הגמרא (סנהדרין, צח:): "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו') 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'". רש"י במקום פירש: 'מגולה מזה' – 'כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר'. ומהרש"א במקום: אין לך קץ מגולה מזה וכו' שנאמר ואתם הרי גו'. לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה, אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה שקרב לבא זמן גאולה, שיחזרו ישראל על אדמתן...
תכנסו היום לאיזה מרכז קניות שתרצו, תראו איזה מבחר והיצע יש לכל ימות השנה, ואפילו לפסח, כמה תחליפי חמץ, לכל דבר יש ייצור מיוחד והכול בכשרות מהודרת ובמחיר סביר. שפע עצום של מזון על סוגיו השונים. היום, בשביל לקנות יוגורט קטן לארוחת בוקר, צריך לסיים דוקטורט... כמה סוגים, טעמים, מרקמים שונים. זה הפשט בדברי הרמב"ם המתאר את ימות המשיח וכותב (הלכות מלכים פרק י"ב, הלכה ה'): "הטובה תהא מושפעת הרבה וכל המעדנין מצויין כעפר" אנחנו זכינו, לדור של שפע כלכלי ושפע חומרי, ארץ ישראל נותנת פריה בעין יפה. ואין על כך שום מקום לוויכוח.
ה. "'ושב וקבצך'... - 'והשיב' לא נאמר, כי אם 'ושב וקבץ'"
חברים, בעוד עשר, עשרים שנה. אנחנו נזכה בעזרת ה', גם לברכה של "וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית" (ויקרא, כה, כא). מדוע? משום שתוקף החיוב של שנת השמיטה יהיה מן התורה, משום, שלראשונה מזה אלפיים שנה, יהיה מצב המוגדר בהלכה כ'רוב יושביה עליה', כלומר, רוב היהודים בעולם, יגורו בארץ ישראל. וכך, תפסק החרפה של חילול השם, של הימצאותנו בגלות והמצב האיום של ההתבוללות הקשה, של 'ואכלה אתכם ארץ אויבכם'.
אנחנו מקווים שתהליך זה יהיה באופן 'ברחמים גדולים אקבצך' (ישעיה נד', ז'), שהגאולה הזאת תהיה בהארת פנים של 'עוד אקבץ עליו לנקבציו' (שם, נו', ח'), קיבוץ אחר קיבוץ, גולה אחר גולה. שכל אותם, האובדים ב'ארץ אשור', ביבשת צפון אמריקה, ארץ האושר המדומה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות - להתבולל... אלו ה'יושבים על סיר הבשר' ולא שמים על לבם שייתכן ו'עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת...' וגם, עלינו לזכור את נדחי ישראל הנתונים 'במצרים', במצור ובמצוק. בארגנטינה, בצרפת, באוקראינה ובמקומות נוספים ביבשת אירופה, השוקעת אל עידן של אנרכיה ותוהו ובוהו..
אנו מתפללים על כולם, על כל 'אחינו כל בית ישראל', ב'כל מקום שהם', שישובו הביתה, 'אל ארץ זבת חלב ודבש' במהרה ושהדבר ייעשה, 'בחן, בחסד וברחמים' ולא ח"ו, מכוח 'הסרת טבעת' של כל מיני שונאי ישראל...
תהליך זה, יגרום לכך שבאופן טבעי, בתוך פרק זמן היסטורי קצר של עד עשרים, שלושים שנה, יהיה כאן מצב של 'רוב יושביה עליה'. ואז, כל הוויכוח על הציונות, יוכרע סופית. גמרנו, נגמר הדיון. כל המצוות התלויות בארץ, תוקף חיובן יהיה מן התורה, אין יותר 'היתר מכירה' בשביעית. תרומות, מעשרות, הכול ינהג מן התורה, זה מה שאנחנו כבר עומדים לראות בקרוב. וכתוצאה מכך, גם הוויכוח העתיק 29 בשאלה, מה קודם למה? ביאת המשיח ובנין המקדש או 'קיבוץ נדחי ישראל' יוכרע בקרוב...
"לכן הנה ימים באים נאום ה' ולא ייאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשיבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם" (ירמיהו טז', יד'-טו'), עדיין יציאת מצרים משמשת כנקודה ההתחלה של הגאולה ותמיד נזכיר אותה 30 , אבל, העתיד, שייך ליציאת דורנו 31 .
ו. נצח ישראל וגאולתו
מצות הסיפור יציאת מצרים, מובילה אותנו אל הבנת סודו של נצח ישראל. בספר 'הכוזרי' (מאמר א' פסקה יא') מובאים דברי החבר 32 : 'אני מאמין באלהי אברהם יצחק ויעקב, אשר הוציא את בני ישראל באותות ובמופתים ממצרים וכלכלם במדבר והנחילם את ארץ כנען, אחרי אשר העבירם את הים ואת הירדן במופתים רבים ואשר שלח אליהם את משה בתורתו ואחריו אלפי נביאים שכלם קראו אל תורתו ביעדם שכר טוב לכל שומרה וענש לכל עובר עליה אנחנו מאמינים בכל הכתוב בתורה הזאת והדברים ארוכים.'
זהו. הבנת את זה, הבנת את הכול. לא הבנת את זה, לא הבנת כלום. החבר, מלמד את מלך כוזר, את סוד המבט הכללי על נצח ישראל. מי שלא יסגל לעצמו את המבט הזה, לא משנה כמה 'חבורות' על הש"ס הוא ישמע או לכמה שיעורים בעיון הוא ייכנס - העיקר אצלו יהיה חסר מן הספר 33 . עליו להקדים את ברכת 'אשר בחר בנו מכל העמים' ,כהדגשתו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, ומתוך כך, מגיע ההמשך, 'ונתן לנו את תורתו'. 'ישראל קדושים קודמין 34 ', ו'מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר' (בראשית רבה א', ד').
מצד המבט הפרטי, 'הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז', כיצד ניתן להבין שהקב"ה עושה איפה ואיפה?! מסביר בעל 'הלשם', גאון המקובלים, הרב שלמה אלישוב זצ"ל, גאולת ישראל היא למעלה מהחשבון הרגיל של הבחירה החופשית 35 . הקץ האחרון, אינו תלוי בתשובה 36 , לא גאולת מצרים ולא גאולת דורנו, אומר הנצי"ב מוולוזי'ן בפירושו לחומש 'העמק דבר' 37 : כאשר משה אומר לקב"ה: מי אני שאלך לגאול את עם ישראל, אומר משה: אני גדלתי בבית פרעה, אני יכול לגאול אותם? כשאבוא לישראל הם יגידו לי: אתה גדלת בבית פרעה, אתה למדת באקדמיה המצרית 'מדעי המדינה', אתה תגאל אותנו?! לכן, מבקש משה, שאהרון יגאל. אהרון, הוא נביא, הוא צדיק, אותו הם מכירים כבר קרוב לשמונים שנה. אומר לו הקב"ה: אתה לא תגיד לי איך לגאול את עם ישראל 38 .
אם הקב"ה שולח אדם, ויהא זה הרצל 39 , או אפילו בן גוריון 40 , זה לא משנה. 'יבוא הנס מכל מקום', אם הקב"ה גואל את ישראל דרכם, אז כנראה 'שמגלגלין זכות ע"י זכאי' (בדבר זה)... ואתה יכול להתעצב או לכעוס ולא להודות בנס. לומר שאין כאן נס בכלל, להרגיע את עצמך בכך, שבאמת לא השתנה שום דבר, 'שאכתי עבדי אחשוורוש אנן', אבל, העובדות מדברות בעד עצמן. רבש"ע מדבר אלינו דרך ההיסטוריה, היום, בעודנו מדברים כאן, ערב פסח תשע"ג, מונה מדינת ישראל למעלה משישה מיליון יהודים כן ירבו!... 'גדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ' (פסחים סח:).
כל עניין ליל הסדר, זה 'המשך אחד', זה מהלך אחד, של יציאת מצרים וגאולת ישראל 'לדורות עולם' 41 . כפי שכותב הרב קוק ב'אורות' ('ישראל ותחיתו', כח'): "הגאולה, נמשכת היא והולכת. גאולת מצרים וגאולת העתיד השלמה היא פעולה אחת שאינה פוסקת, פעולת היד החזקה והזרוע הנטויה, אשר החלה במצרים והיא פועלת את פעולותיה בכל המסבות.."
"המעביר בניו בין גזרי ים סוף...לחירות עולם". אנחנו צריכים להתבונן בסיפור הזה. איך הקב"ה, 'אשר גאלנו וגאל את אבותינו, מעבדות לחרות וכו', אנחנו אומרים, ומברכים. אומנם, עוד לא זכינו לכל המעלות הטובות. זכינו לצאת ממצרים, זכינו לעמוד במעמד הר סיני, זכינו לקבל את התורה, זכינו להיכנס לארץ ישראל, אבל עוד לא זכינו ל'ובנה לנו את בית הבחירה'. עוד לא זכינו לכך. אומנם, זה מצער מאוד, כי משמעות הדבר היא שאנחנו כאילו החרבנו אותו, אולם, יחד עם זאת, זכינו לארבע עשרה מעלות מתוך החמש עשרה המפורטות, וכי לא נודה לקב"ה על כך 42 ?! לא נגיד 'הלל'?!, לא נודה לקב"ה על תקומת ישראל בארצו?! נמשיך כרגיל ונגיד שלא ארע שום דבר?
שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ, למנות להם מלך, להכרית זרעו של עמלק, ולבנות את בית הבחירה 43 . עוד לא זכינו לבניין בית הבחירה, וכן, עוד לא זכינו שעם ישראל יודה בכל מרחבי ארצו ושעם ישראל ייצא לעצמאות רוחנית ו'יוציא את הגלות מן היהודים' ולא רק 'את היהודים מן הגלות'. עדיין, יש קצת נמיכות קומה ורפיון מסוים. נכון, אז בסדר, נתקן זאת. נרבה אורה, נרבה 'אהבה ואמונה', נרבה דבקות בארץ ישראל, נאחז בארץ, נתנחל בארץ, נחנך את עם ישראל לכך, נגדל את התורה. אבל בינתיים, לא נקטרג על עם ישראל 44 ! לא נטיל מורך, ולא נזרע ייאוש ובהלה.
אומר 'ראש המקובלים בדור האחרון 45 ', הרב עובדיה הדאיה זצ"ל, (שו"ת 'ישכיל עבדי' הקדמה לחלק ה' ולחלק ו' באריכות) אל תקטרג על עם ישראל, זה לא תפקידך. יש מספיק חברים ב'ישיבת המקטרגים', אתה תבקש את טובת הדור 46 ותכריע אותו לכך זכות.
סיפור יציאת מצרים, חייב להיות בדרך של שאלה ותשובה. 'והיה כי ישאלך בנך'. מי שאין בקרבו שאלה פנימית, אז, גם אם הקב"ה יעשה עבורו ניסים גלויים, הוא ימשיך לתמוה, 'היש ה' בקרבנו אם אין', ויטען שהכול במקרה.
תסתכל סביבך, איפה סבא שלך היה לפני שבעים, שמונים שנה, ואיפה אתה היום?! אתה עוד צריך הוכחה לכך שזו, לכל הפחות, היא 'אתחלתא דגאולה'?! אתה נורמלי?! אתה לא רואה? תסכלו, הביטו סביב, וכי אפשר היה לפני שמונים שנה, לדמיין את מצבינו היום?!
חברים, מי שאין לו שאלה, הוא לא יכול להתקדם, הוא לא יכול לקבל תשובה. זה מה שאנחנו עושים בליל הסדר, 'כאן הבן שואל'. ומי שלא יודע לשאול, תפקיד ההורה הוא: 'את פתח לו'. אנחנו צריכים לחנך אנשים עם רגישות ביחס למציאות. שכאשר הם רואים תהליכים במציאות הם יתבוננו על מהותם. הם יבינו שהעובדה שמרכזי התורה והחסידות עברו מווילנה ומוורשה, לירושלים או לבני ברק, אין משמעותה רק שינוי במען של המכתבים ודברי הדואר, אלא שהקב"ה 'מחזיר שכינתו לציון', ורוצה כאן בצמיחתה של תורת ארץ ישראל 47 . 'תורה חוזרת ללומדיה'. הגלויות מתקבצות לארץ ישראל. וצריכים לעסוק בתורה באופן המתאים לארץ ישראל. בוא לארץ ישראל. תיפגש עם המציאות הזאת של בניין הארץ. תראה 'מקל נועם' ולא 'מקל חובלים' (סנהדרין כד.), תחזה בהחזרת עטרת התורה ליושנה, ע"י החיבור של לומדי התורה אל הארץ ובניינה.
זהו, אחד המסרים הרוחניים הגדולים שעלינו לקחת מחג הפסח לימי האביב. "כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות.." (מיכה ז', טו'), כמו שמסביר המהר"ל ב'נצח ישראל', גאולה ראשונה היא גאולת ניסית, היא גאולה מעל הזמן, אבל, יש בכך חולשה, משום שהגאולה לא יכולה לצמוח מן הטבע, היא צריכה לכפות את עצמה על הטבע, אבל, אומר שם המהר"ל 48 ובעקבותיו, הרב קוק באגרות 49 , שהגאולה השלישית היא בדרך הטבע לכתחילה. זו אינה חולשה, מדוע? מכיוון שהמציאות הטבעית מצמיחה את הישועה. הגאולה מתפתחת, שלב אחר שלב, נדבך אחר נדבר, 'יום ליום יביע אומר', 'שנה שנה תביע אומר 50 ', 'ותקופה לתקופה תביע אומר'.
ואנחנו שזכינו להיות שותפים, "כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים" (תהילים, קכז, ד'), להיות נערים בדור הזה. עם ישראל קם, 'גוי קדוש, סגולת העמים, גור אריה יהודה, נעור מתרדמתו הארוכה, והנה הוא הולך ושב אל נחלתו, אל גאון יעקב אשר אהב סלה' (אגרות הראי"ה, אגרת תקעא'), אבל, 'הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים... ועל כן, עלינו 'ללמד בני יהודה קשת, הלא היא כתובה על ספר הישר'. אנחנו זוכים, כמו שהרמב"ם כותב 51 , שאבותינו עסקנו באסטרולוגיה, במקום באסטרטגיה צבאית. ולכן 'לא נתעסקו, לא בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות..' לשרת בצבא זה לא ביטול תורה! ללכת לצבא זהו היישום של כל התורה כולה 52 . אלא שעל כל אחד להתגייס ב'עיתו ובזמנו' ולפי הדרכת רבותיו. אבל, הגישה הכללית שלנו היא: 'הספר והסייף ירדו כרוכים מן השמים' (דברים רבה, ד, ב), זהו החידוש הגדול של ארץ ישראל. "ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת" - אלו בוניה (תענית ד.), תלמידי חכמים שבארץ ישראל, 'שכל גופם אש' (חגיגה כז.).
זה החידוש הגדול של יציאת מצרים בעולם, אם עד עכשיו לא היה מי שידבר, לא היה מי שיישא את דבר 'האחדות הכוללת' 53 , המסר של אחדות ה' בעולמו. המקובלים אומרים 54 שפסח מציין את גאולת הדיבור העולמי, פסח - 'פה-סח'. לכן, גם אנחנו מצווים לדבר ולספר בחג זה ביציאת מצרים.
אבל, לפה יש עוד תפקיד, גם לאכול לא רק לדבר... ביום רגיל, במדרגת הטבע, אומר רשב"י, אם הייתי בהר סיני, הייתי מבקש מהקב"ה שתי פיות, פה אחד ללמוד תורה ופה נוסף בשביל לאכול 55 . וכי יכול להיות שבאותו אדם תהיה כפילות שכזו? אבל, בליל הסדר, 'לילה המשומר ובא מן המזיקין' (ר"ה יא:), אנו יכולים גם לספר וגם לאכול, ובשני האופנים גם יחד, אנו מקיימים מצווה מן התורה.
זהו סודו של דוד המלך, המכונה, 'עדינו העצני' (תענית כח.), אדם שכל כולו צימאון רוחני עצום, המחבר את ספר 'תהילים', אדם שלומד תורה מרבותיו וידיו מלוכלכות בדם שפיר ובשליה בכדי להתיר אישה לבעלה (ברכות ד.), והוא אותו האדם, שממית בגבורה עליונה את גוליית הפלישתי, 'המחרף מערכות אלוקים חיים'. כיצד ייתכן שזהו אותו האדם?!
אומר הרב קוק, ב'אורות המלחמה' (פסקה ב'): 'אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה - והם הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בידידות וגדולת קודש. הננו מבינים, שהזיק הנשמתי הוא היסוד: אותו מעמד העולם, שהלך במרוצתו אז, שהיתה המלחמה כל כך נחוצה בו, הוא גרם להופיע את אלה הנשמות, שהרגשתן הפנימית בתוכן שלם היתה. מלחמת קיומם, קיום האומה, מלחמת ד' היתה בהכרה פנימית. עזיזים היו ברוחם וידעו בעמק החשך לבחור בטוב ולסור מן הרע, (תהלים כג ד): "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע". כשאנו מתבוננים אליהם, הננו, בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאימוצם, לכח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק, ששכן בקרבם, ומתוך תשוקה זו, כחנו הרוחני מתאמץ וכח גבורתנו מתעדן, ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם.'
אומנם, צריך תהליך רוחני ארוך כדי לברר את הכוחות הללו, בכדי להסתגל לאותן 'נשמות חזקות'. אבל בדורנו, אין שום דרך אחרת.
לסיום, אנחנו רוצים לברך, את כל הנערים היקרים והנהדרים, שיהיו בריאים ל'עבודת השם ועמו ישראל' (דברי הימים' ב', לה' ג'), שיהיו אנשים נורמאליים, שידעו איך לשאול שאלות וגם היכן לחפש את התשובות. שתזכרו, שעיקר עבודת השם, היא 'לא להוציא את עצמו מן הכלל', להיות חלק מכלל ישראל, לא 'לפרוש מרדכי ציבור', להצטער בצערם של ישראל, ולשמוח בשמחתם. ובעזרת השם, נזכה לגאולה שלימה בקרוב אי"ה, 'לשנה הזאת, בירושלים הבנויה', חזקים וברוכים.




^ 1.השיחה הועברה בפני בני נוער בישוב נריה, ניסן התשע"ג. ניתן להפיץ בשמחה לזיכוי הרבים. לשיחות ושיעורים נוספים של הרב שי הירש הקישו בגוגל: 'שירת רש – אמונה, חינוך ומשפחה'.
^ 2.ראה את סיכום השיטות באחרונים, אצל, ידידי, הרב אחיקם קשת, 'קובץ יסודות וחקירות השלם', ערך 'ביעור חמץ', עמ' 90, הוצאת המחבר התשס"ז.
^ 3.שם, עמ' 627, חקירות שונות בעניין ארבע כוסות.
^ 4.מכילתא, יתרו פרשה ז'.
^ 5.מגיד משנה, הלכות שבת פרק כ"ט הלכה יח' ולחם משנה הל' עבודת כוכבים פרק יב' הלכה ג'. וראה 'העמק שאלה', יתרו, שאילתא נד'. תודה למו"ר מישיבת נחלים, הרב מנשה גד רשובסקי, על איתור המקורות.
^ 6.למשל, מהר"ל גבורות השם, פרק סב'. וראה באריכות אצל הרב מנשה כהן, ספר ליקוטי שושנים, עמ' 141-155, הוצאת המחבר, תש"ע. ואצל הרב משה יעקב וינגרטן, 'הסדר הערוך' כל בו לסדר ליל פסח, פרק נט', מכון אוצר המועדים, ירושלים תשנא.
^ 7.רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק ז' הלכה א'.
^ 8.שו"ע סי' תעב סעי' יד'.
^ 9.שו"ת בית דוד סי' רנו, שו"ת מהרי"ל סי' צט'. ראה ב'ספר הסדר הערוך' פרק סא'.
^ 10.ספר החינוך, מצוה כא'.
^ 11.תוס', מגילה ד. בתירוץ הראשון.
^ 12.קהילות יעקב חלק ב' סי' נה'.
^ 13.סיכום הסוגיה, אצל הרב אליעזר מלמד, 'פניני הלכה', פסח עמ' 246-250.
^ 14.הרב משה הררי, 'מקראי קודש', הלכות ליל הסדר, קונטרס שיעור כזית עמ' 599-638. ירושלים, תשס"ו.
^ 15.'פניני הלכה', שם.
^ 16."מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. כבר כתבתי כי ענין הסיפור איננו לפלפל בהלכה , כי הפלפול הוא ברור הקליפות מהקדושה ולזה 'בכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה' כי 'חמץ' גמטריה 'חלק', רמז על מחלוקת הפלפול, אויבים בשער על מנת להיעשות מזה שלום בסופו, 'מצה' גמטריה 'קהל' היפך המחלוקת כי בסוף נעשו אוהבים זה לזה, אמנם, הלילה הזה ליל שמורים אין אחיזה לקליפה כלו מצה ושלום ורק אך לספר בנסיי ה' ונפלאותיו " (דרשות חתם סופר, דף רסה', חלק ב', ניסן-אלול, דף רס"ה, מהדורת תרפ"ט, הוצאת אברהם יצחק פריעדמאן).
^ 17.רמב"ם, הלכות ק"ש, פרק א', הלכה ג', "ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'".
^ 18.מכילתא, וספהמ"צ לרמב"ם, מע' קנז'.
^ 19.רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ו', על פי הגמרא בפסחים קטז:.
^ 20.'הצימאון להיבלע כולו ברוח ישראל צריך הוא להתגבר. לחשוב ישראליות, להרגיש ישראליות, לחיות חיים ישראליים, לראות בשמחת ישראל. זאת היא מגמה עמוקה, גבוהה ורחבה, מלאה טל חיים של קודש, מובדלת מרגש דוגמתה אצל אומות העולם שרפוד בהרבה שנאת הבריות ורשעה בלא אידיאל קודש פנימי. הצימאון לרוח האומה, צימאון הוא לד', לאור תורה, ליושר, לחכמה וכל טוב ונעלה (אורות ישראל, קמז)'.
^ 21.כנגד עמדה זו ראה: אוה"ק ח"ג עמ' ס"ח-ס"ט, 'משנת הרב', פרק ד' פסקאות ו'-ז'.
^ 22.'כדי לקיים החובה של לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, נוהג האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא מסטרופקוב לספר לבני ביתו מהעינויים הקשים שעברו עליו בימי השואה, ואיך זכה בחסדי ה' לצאת לחירות אמיתית . וראה בהגדת אמרי חמודות בשו"ת סי' ב' מה שהעיר בעניין זה' ספר 'הסדר הערוך' ,לעיל סוף הערה 6, כרך א' עמ' שמט' הערה 13 בסופה.
^ 23.ראה 'צדקת הצדיק', לאדמו"ר, הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין, אות מו', 'והיא לא תצלח'.
^ 24."מי שמעיין בייחוד ענייננו ומעמדנו בעולם, אנחנו האומה הגולה, שה פזורה, אחרי כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים... כל האומות הקדומות אבד זכרם... ואנו הדבקים בה' חיים היום, חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות שעשה ה' יתברך לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל. וכל מה שארך הגלות יותר, נתאמת הנס יותר, ונודע מעשה תקפו וגבורתו " (הגאון רבי יעקב עמדין זצ"ל, בהקדמה לסידורו 'בית-יעקב').

^ 25."הקדושה שבטבע היא קדושת א"י. והשכינה שירדה בגלות עם ישראל הוא הכישרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע. אבל הקדושה הלוחמת נגד הטבע אינה קדושה שלימה" ("אורות", עמ' עז).
^ 26.ומבאר ה'חתם סופר': "רבי ישמעאל לא אמר המקרא 'ואספת דגנך' אלא בארץ ישראל, ורוב ישראל שרויין על אדמתן, שהעבודה בקרקע מצוה משום ישוב א"י, ולהוציא פירותיה הקדושים . ובועז ("גדול הדור", מדרש רות, סוף פרשה ה) היה זורה גורן השעורים בלילה (רות ג, ב) משום מצוה. (והטוען שיש בכך ביטול תורה, איננו צודק) וכאילו תאמר 'לא אניח תפילין מפני שאני עסוק בתורה'. הכי נמי לא יאמר 'לא אאסוף דגני מפני עסק התורה'. ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם יישוב העולם, הכל בכלל מצוה " (חידושיו למסכת סוכה, לו ע"א, ד"ה דומה לכושי).
וחזר על דבריו בביאורו לתורה "תורת משה" (מהד' קמא, דברים דף לו, פ' שופטים ד"ה מי האיש). " ונ"ל בזמן שישראל שרויים על אדמתם, מצוה לאסוף דגנך. לא לצורך פרנסתו וכו' אלא משום ישוב ארץ ישראל. ומשום הכי בועז זורה גורן השעורים, ואלישע שנים עשה צמדים (בקר) לפניו. ולא לבד עבודת קרקע, אלא לימוד כל אומנות משום ישוב וכבוד א"י. שלא יאמרו 'לא נמצא בכל א"י סנדלר ובנאי וכדומה' ויביאום מארצות רחוקים " עכ"ל.
ושמא מקורו בדברי הגר"י עמדין הכותב: "כי אין ספק שהאדם נברא לעמל לעסוק בצרכי הגוף כדי לקיים הנפש ולהחזיקה במשכנה, ואדם לעמל יולד וכו' וכו' ומשולש בכתובים 'הגדלתי מעשי, בניתי לי בתים' (קהלת ב, ד) וכו' ובארץ ישראל היא כמו מצוה עלינו, כמ"ש רז"ל על הפסוק 'ונטעתם כל עץ מאכל' שיהא אדם זהיר בנטיעה, אף אתם כשאתם נכנסים לא"י לא תתעסקו אלא במטע תחילה!" ("מגדל עוז", עליית הבניין, פרק יא).
וכן משמעות דברי מחבר "אור שמח" בספרו "משך חכמה" (על דברים לב, מז): "ייתכן לפרש דקיימא לן כר' ישמעאל (ברכות לה ע"ב) דהנהג בהם מנהג דרך ארץ, לכן אמר 'ובדבר הזה' שתתרוקנו (מלימוד התורה) בעת חרישה וזריעה, 'תאריכו ימים על האדמה אשר אתם באים שם לרשתה'. אבל לעסוק במסחרים ובחרישה בארצות הרחוקות (כלומר בהיותנו לא בארץ ישראל) זה אסור לבטל (תורה) עבור מותרות ותענוגות בני אדם".
^ 27."ספר הברית" (של הג"ר ר' פנחס אליהו, מגדולי עולם בדורו של הגר"א, ח"ב מאמר יב פרק י', כותב בשבח לימוד אומנות: "להתפרנס בו מיגיע כפיו ולא יצטרך לבריות וכו' ולא יתערב בו תקוה (לקבל גמול) מהבריות ולא יתייפה להם ולא יחניף אותם ולא יירא מהם. וכו' וכו' כאשר אמרו חז"ל 'כשם שחייב האב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות" (קידושין כט.).ורע עלי המעשה והמנהג של גסות רוח בדורות הללו שרוב בני אדם אינם רוצים ללמד אומנות לבניהם וכו' רק העסק במשא ומתן ומסחר. ולבסוף כשלא יצליח המה מחוסרי לחם ועוברים כמה עבירות" (כמו שאמרו חז"ל "כאילו מלמדו לסטות !". ואח"כ ממשיך שם: "ויותר חרה לי על תלמידי חכמים שלא רוצים ללמד לבניהם אומנות רק תורה לבד, וסומכים עצמם שבניהם יהיו רבנים ודיינים. ולא רבים יחכמו עד שיגיעו להיות מורי הוראה בישראל, ונשארים קרח מכאן וקרח מכאן ונעשים מלמדי תינוקות. ומשרבו בעלי זאת הדעת רבו המלמדים יותר מן התלמידים, ועל כן אינם מגיעים לחצי פרנסתם וכו' וכו'. והנה האבות עשו זה לשם שמים וסמכו עצמם על דברי ר' נהוראי (קידושין פב.) שאמר 'מניח אני כל האומניות ואיני מלמד בני אלא תורה'. ולא ידעו שאין זה דעת ר' נהוראי כלל כמו שכתב שם מהרש"א וזו לשונו: 'ודאי דלא פליג וצריך כל אדם ללמוד אומנות, אלא דהכי קאמר 'מניח אני הקביעות של כל אומנות ואני מלמדו תורה בקבע' וכן כתב מהר"י עמדין, בביאורו ל"פרק שירה" (בסידורו, מהד' אשכול, ח"א עמ' סט, ד"ה יגיע כפיך): "והוא שאמרו רבותינו ז"ל 'גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים' (ברכות ח.) גדול הנהנה מיגיע כפו (אף שהוא) בלתי טהור, (הוא) יותר מירא שמים הטהור ואינו עוסק בדרך ארץ (מלאכה) ומטיל משאו על בשר ודם, ליהנות מהבריות".
^ 28."מפני שנחסרה האמונה שמלך עוסק בתורה וחכמה כדוד ושלמה יוכל לעסוק יפה בעסקי העולם של הנהגת המלכות. ובא יעקב איש יושב אהלים ונתן סימן שהוא מתקן (שבת לג ע"ב) גם מטבע, שווקים ומרחצאות" (אגרות הראי"ה, ח"ג עמ' ו-ז). "ועל כן הולך ההמון ותועה, הולך ומתפקר. והם אינם אשמים כלל, כיון שאין מי שיראה להם דרך ישרה, בחיבור קדושת התורה והאמונה עם החיים ועל כן הם הולכים ומתפקרים" (שם, ח"א דף שיא). המקורות בהערות 23-26 לקוחים ממאמרו של מו"ר הגר"מ צוריאל שליט"א, "וכל תורה שאין עמה מלאכה" – פורסם באתר, ישיבת בית אל.
^ 29.ע"פ הזוה"ק (חלק א' קלד, א'). 'יבנה בי-מקדשא בקדמיתא ויתקין היכלא ויבני קרתא דירושלם, ולבתר יוקים לה מעפרה". וכן נאמר: "בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס". לעומת זאת, נאמר במדרש תנחומא פרשת נח יא': "אין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות". וזהו גם סדר הברכות בתפילת שמונה-עשרה - קודם "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", ואחר-כך "ולירושלים עירך ברחמים תשוב.. והדברים ארוכים, ואכמ"ל. אולם, כבר כתב על כך הרמב"ם, את דבריו המפורסמים, בהלכות מלכים פרק יב' הלכה ד': '..וכל אלו הדברים וכיוצא בהן, לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו: שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים; ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים, אין סידור הוויית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת...'
^ 30.'יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של כל העולם כולו" (מגד ירחים, מאמרי הראיה, ח"ב, עמ' 105).
^ 31.עיין מהר"ל, 'תפארת ישראל', פרק נ"ב, והקדמה ל'נצח ישראל', ובספר מאמרי הראי"ה, מאמר 'טללי אורות', פסקה ו' באריכות.
^ 32.תרגום פרופ' אבן שמואל.
^ 33.כהדרכת הגר"א: "שילמדו ספר הכוזרי, שהוא קדוש וטהור ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו" (תוספות ל'מעשה רב', סימן סא') וראה באריכות: 'שיחות הרצי"ה' 'ספר הכוזרי' הקדמה, הוצאת ספרית חוה, בית אל.
^ 34.'פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ואמר לי: רבי, שני דברים יש לי בלבבי ואני אוהבם אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קודם? ועניתי: דרכם של בני אדם שאומרים: תורה קודמת לכל, אבל אני הייתי אומר: ישראל קדושים קודמים לכל' (תנא דבי אליהו רבה, א', יד').
^ 35.'לשם שבו ואחלמה', הקדמות ושערים, שער ו' פרק ט': 'וזהו שאמרו בסנהדרין (צ"ח) "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב". ע' בהגר"א בתיקונים (תיקון ס"ט קכ"ו ע"א) מה שאמר, 'ודאי אופן השני'. והרי לנו דימות המשיח אינו תלוי בזכות ומעשים כלל. וכן שם בסנהדרין (צ"ו סע"ב) בפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע ואמר ר' יהושע "חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו", לא בתשובה ולא במעשים טובים, ושקלו וטרו בזה ר' אליעזר ור' יהושע ולבסוף שתק ר' אליעזר כמו שמבואר שם, והרי הודה ר' אליעזר גם כן לר' יהושע שהגאולה העתידה אינו תלוי בתשובה ובמעשים טובים כלל. וכן כתב רמב"ן בפ' האזינו שהבאת גאולה העתידה אין בה תנאי בתשובה ועבודה אלא שהיא מובטחת לבוא על כל פנים ע"ש. ומה שנמצא בכמה אגדות שתלוי בתשובה. הנה הוא על פי מה שאמרו שם בסנהדרין (קי"א) כי אחד מעיר מזכה כל העיר כולה ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה. וכן הוא מבואר במדרש הנעלם (בזוהר חדש פ' נח סמוך לסופו) שאמר שם ר' אליעזר בפירוש כי הגם שהכל תלוי בתשובה אך אי יחזרון בתשובה אפילו חדא כנישתא בזכותם יתכנש כל גלותא ע"ש. ובאמת הרי ישנם כמה צדיקים בכל דור ודור על כל פנים'.
^ 36.הגר"א, בספר אבן שלימה יא, ט: "אבל קץ האחרון - אינו תלוי בתשובה אלא בחסד". ובפירוש 'אור החיים' הקדוש (ויקרא כה, כה): "כי קץ הגלות ישנו, אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו.
^ 37.'העמק דבר', שמות פרק ד' פס' א': 'והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי'. כבר ביארנו בס' הנ"ל כ"א י"ב כ"ו ה' ובכ"מ דמשמעות שמיעה בקול הוא דיוק להתבונן בדבירו. ואמר משה שלא יאמינו בכלל שבא לגאול. ואל ישימו לב להחשיב דבריו כמו שראוי לדקדק במי שבא לדבר בשם ה':
כי יאמרו לא נראה אליך ה'. לא קטרג ח"ו עליהם כי מעטי אמנה הם בגאולה. שהרי אותה המה מבקשים וצעקו אל ה'. אלא לא יאמינו כי נראה ה' אל משה ביחוד. שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להם מן האבות ולא בחסידות. שהרי בקטנותו גדל בפלטון של מלך. ועוסק בחכמות. ומיד שבא לראות בצרת אחיו. אירע סיבה שברח מעיקר קדושת ישראל ומצד דעת בני האדם הי' ראוי שיהי' נגלה הקב"ה לאהרן שיה' נביא עוד במצרים. כמבואר ביחזקאל כ' שהיו נביאים במצרים והובא בפרש"י כאן. ובס' שמואל א' כתיב הנגלה נגליתי לבית אביך. וזה הי' טענת משה שיאמרו לא נראה אליך ה'. ויבואר עוד לפנינו מה שהי' מן הדעת להרהר אחר משה. [ואחר כ"ז נחשב לעון למשה ע"ז. כדאיתא שבת דף צ"ז. באשר יודע ה' שמ"מ היו ישראל מאמינים]:
^ 38.דבריו של הנצי"ב בעניין, נדפסו בקובץ "שיבת ציון", ח"ב, עמ' 5-6. ובעיתון "המגיד", תרמ"ז, גיליון 15.
^ 39."מרים דגל תחיית האומה" (אגרות הראיה אגרת רצד), אשר "ברוחו הרים את דגל הלאום" (שם רצו), היה בו ניצוץ משיחי ('מאמרי הראי"ה, 'המספד בירושלים', עמ' 94 - 99) ועיין 'לנתיבות ישראל', מאמר 'להצדיק צדיקים'. כמו כן, מפורסם יחסם של הגאון הרב ריינס, הרב משה שמואל גלזנר, ובעל ה'שרידי אש', להרצל ולדמותו.
^ 40.יחסו של הרצי"ה לבן גוריון היה מורכב, הוא חילק בין כבודו של ב"ג כראש ממשלה מכהן, (שנמנע למשל מלחלל את השבת בהלוויה של צ'רצ'יל בהיותו ראש ממשלת ישראל) לבין היחס לדעותיו האישיות האפיקורסיות. אך הגר"ש גורן, הרב יוסף משאש ורבנים נוספים, התייחסו אליו בחיוב, ראה את מכתבו של הרב יצחק ניסים לב"ג במלאת לו שמונים שנה (לדור ולדורות, חלק ראשון: מאמרים ונאומים, ירושלים תשע"ג) וכן, בספר 'אתחלתא היא' לרב יצחק דדון (ח"ב, עמ' רי'-ריג') מובא סיפור ה'תיקון' שערך 'הבבא סאלי' זצ"ל, על קברו של ב"ג, בשנה ראשונה לפטירתו.
^ 41.'מן המדרגה שקנו ישראל כשיצאו ממצרים קנו עוד מדריגה יותר עליונה, ואם לא שהוציאנו ממצרים, ולקח ישראל לו לעם, לא זכו לאותה מעלה עליונה שיקנו לעתיד, כי יציאת מצרים הוא סיבה בעצם אל הגאולה העתידה.' מהר"ל, הקדמה לנצח-ישראל.
^ 42."ולו היה לנו לב לדעת ולהבין את הנס הגדול שנעשה לנו בשנת תש"ח שה' הצילנו מידי מרעים שכל מלכי ערב חשבו לבולענו חיים... ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם "וגרשתמו מן הארץ" היינו מקבלים את היסורים באהבה ובשמחה, ואז המתחיל במצוה אומרים לו גמור, פירוש, שה' היה גומר את הגאולה בשלימות, וכל הערבים אשר סביבותינו היה מתקיים בהם הפסוק "ויהי חיתת אלוקים על ההרים אשר סביבותיהם"... אם כן לו עשינו כולנו כזאת ששמחנו בנס שעשה לנו ה' בשנת תש"ח שהצילנו מיד מרעים, והיינו מזמרים ומשבחים ומשוררים לה' על זאת, כי אז בוודאי הייתה הגאולה נגמרת, ואפילו שאין בידינו מעשים טובים שבזכותם ננצל ונגאל, היה ה' עושה לנו הגאולה בהלוואה, על סמך המעשים שנעשה אחר כך " (הגאון המקובל רבי מרדכי עטיה זצ"ל, 'מחסה עוז' עמ' מ"ג).
^ 43.ראה הלכות מלכים לרמב"ם, פרק א' הלכה א'.
^ 44."דהשם יתברך, שונא המקטרג על בניו, אף הקדושים, כמ"ש ובידו רצפה" (הגר"א על תיקוני זוהר תיקון כא דף נ ב.)
^ 45.כהגדרת מו"ר הגר"מ אליהו זצ"ל.
^ 46.אמנם עוד עיקר ב' יש בכוונת החסידות, והוא טובת הדור, שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוין במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא ענין הכתוב (ישעי ג'): "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", שכל הדור אוכל מפירותיו, וכן אמרו חז"ל (ב"ב ט"ו): היש בה עץ אם יש מי שמגין על דורו כעץ, ותראה שזהו רצונו של מקום שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדריגות שבהם, והוא מה שאמרו ז"ל בלולב ומיניו (ויקרא רבה): יבואו אלה ויכפר ו על אלה שאין הקב"ה חפץ באבדן הרשעים, אלא מצוה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם, וזה צריך שיעשה בכונת עבודתו, וגם בתפלתו בפועל דהיינו שיתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סניגוריא על הדור כולו. וכבר אז"ל (יומא ע"ז): על הפסוק "ואני באתי בדבריך" שלא חזר גבריאל ונכנס לפנים מן הפרגוד אלא כשלימד סינגוריא על ישראל, וגדעון נאמר לו (שופטים ו'): "לך בכחך זה", לפי שלמד סניגוריא על ישראל, כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמתים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה, הא למה זה דומה לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנת והוא דבר שהטבע יעיד עליו, והוא ענין כהן גדול שאמרו עליו (מכות י"א): שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו. וכן אמרו (שם): ההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלת פרסי דריב"ל ולא אשתעי אליהו בהדיה, הרי לך החובה המוטלת על החסידים לבקש ולהשתדל על בני דורם, בעתו." (מסילת ישרים, סוף פרק יט')
^ 47.ראה 'אורות התורה' פרק יג' - 'תורת חוץ לארץ ותורת ארץ ישראל'.
^ 48.סוף פרק מז': 'וביאור ענין זה, כי מפני שהגאולה הראשונה לא היתה גאולה נצחית, שהרי לא היו נגאלים רק לשעה. וכך היה ענין הגאולה גם כן, דומה לאור הברק שנראה ברקיע לשעה, ומיד עובר. ולא היתה הגאולה הראשונה דבר תמידי קיים. ולפיכך היה יציאתם בחפזון גם כן, כי כל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות לשעה. אבל הגאולה אחרונה, שהוא גאולה נצחית מבלי שנוי כלל, רק תמיד קיים. ולכך לא יהיה לדבר זה חפזון, כי החפזון מורה על דבר שהוא לשעה, וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר מעשיו. אבל דבר שאינו לשעה, אינו ממהר. והדברים האלו מבוארים מאוד. '
וכן כתב בספה"ק 'בני יששכר' (מאמרי חודש ניסן, מאמר ח' אות ג'): "והנה עם היות הנס ההוא מופלא מאד, עם כל זה יותר היה טוב לנו באם היינו ראויים שתהיה הגאולה על ידי פעולת מעשינו הטובים באתערותא דלתתא, אז היה מתקיים ההארה ההוא לעולמי עד. וזה שהבטיחנו יוצרנו על העתיד "כי לא בחיפזון תצאו" – כי תהיה גאולה על ידי פעולת מעשינו, ותהיה גאולה נצחית לעולמי עד
וכותב הרב חרל"פ זצ"ל, (מי מרום' כרך 'ממעייני הישועה', פרק ו): 'בגאולה העתידה ייגאלו הנפש והגוף גם יחד, הן בדרך נס והן בדרך טבע, הן לאט לאט והן בחיפזון, הנפש בנס ובחיפזון והגוף בטבע ולאט לאט. ולפי שבמצרים היה בעיקר שחרור הנפש, לכן הייתה הגאולה בחיפזון, "כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים", ומצד הגוף נשאר עם ישראל בצביונו הגלותי, לפחד מכל דבר ולחשוק ולחזור אל הגלות, "נתנה ראש ונשובה מצרימה". לא כן הגאולה העתידה, הגאולה האחרונה שאין אחריה גלות, שאז ייגאל גם הגוף, ולפיכך היא מתנהלת לאט לאט, "קמעא קמעא", "כי לא בחיפזון תלכו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוהי ישראל". אמנם כל זה הוא רק בגאולת הגוף, אבל גאולת הנפש תהיה גם לעתיד בחיפזון, "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים" (מלאכי ג', א'). תודה לחברי, ר' מנחם שמשי הי"ו, על ההפניות.
^ 49."לא חלישות כוח הוא זה מה שישועתם של ישראל היא קמעא קמעא, כי אם גבורת גבורות, כביריות עליונה המקפת כול וממלאה את הכול" (הראי"ה קוק, אגרות הראיה ח"ג עמ' כ').
^ 50.ראה: 'מזמור יט' למדינת ישראל', 'לנתיבות ישראל', למו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.
^ 51.'זו היא שאבדה מלכותנו, והחריבה היכלנו, והגיעתנו עד הלום, שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלו הדברים של דברי החוזים בכוכבים - שדברים אלו הן עיקר עבודה זרה, כמו שבארנו בהלכות עבודה זרה - טעו ונהו אחריהן ודימו שהן חכמות מפוארות, ושיש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו לא בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דימו שאותן הדברים יועילו להם, ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים.' (איגרת אל חכמי מונטפשליר על גזירת הכוכבים פרק א, בתוך איגרות הרמב"ם, מהד' ר"י שילת, ירושלים תשמ"ז, ח"ב, עמ' תפ')
^ 52.'הצער היחיד על שאיני צעיר הוא בגלל שאיני יכול להתגייס", הלוואי ואני הייתי יכול להתגייס" - דברי אר"י במסתרים, הגאון המקובל, מורי, רבי חיים סינוואי זצ"ל ('אתחלתא היא', ח"ב עמ' רמב') "כל הכוונות שאנו מכוונים וכל הייחודים שאנו מייחדים כלפי רבש"ע, הנם רק מעין מסירות הנפש של חיילי צבא ההגנה לישראל, השירות הצבאי הוא למעשה מסירות הנפש לאמיתה' הגאון המקובל הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, מובא בספר, 'רב הכותל' עמ' 445, בעריכת שמחה רז, הוצאת קול מבשר, ירושלים תשס"ג) ,וראה מזמור יט' (לעיל הערה 45') על קדושת מדי הצבא הישראלי ומקורות נוספים רבים במאמרנו "אוזר ישראל בגבורה" באתר 'ישיבה'.
^ 53.ראה 'אורות הקודש' ח"ב, המאמר שלישי, האחדות הכוללת.
^ 54.הרמ"ע מפאנו (מאמר מעין גנים ח"ג, השל"ה הקדוש (מסכת פסחים, ביאור ההגדה) המהרח"ו ועוד.
^ 55.תלמוד ירושלמי מסכת שבת דף ז. רבי שמעון בן יוחי אמר אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהבת אוריתא לישראל הוינא מתבע קומי רחמנא דאיתברי להדין בר נשא תרין פומין. חד דיהוי לעי באוריתא וחד דיתעבד בה כל צורכיי. וחזר ומר מה אין חד הוא לית עלמא יכול קאים ביה מן דילטוריא דיליה. אילו הוון תריי על אחת כמה וכמה (תרגום: 'אילו הייתי בהר סיני בשעה שניתנה בה תורה לישראל, הייתי מבקש מהבורא שיברא לאדם שתי פיות – אחד שיהיה מדבר תורה, ואחד שיהיה עושה את צרכיו. חזר ואמר – מה אם יש (פה) אחד, העולם אינו יכול להתקיים בגלל לשון הרע שלו, אם היו שניים על אחת כמה וכמה.')
עוד בנושא שיעורים נוספים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il