^ 1.השיחה הועברה בפני בני נוער בישוב נריה, ניסן התשע"ג. ניתן להפיץ בשמחה לזיכוי הרבים. לשיחות ושיעורים נוספים של הרב שי הירש הקישו בגוגל: 'שירת רש – אמונה, חינוך ומשפחה'.
^ 2.ראה את סיכום השיטות באחרונים, אצל, ידידי, הרב אחיקם קשת, 'קובץ יסודות וחקירות השלם', ערך 'ביעור חמץ', עמ' 90, הוצאת המחבר התשס"ז.
^ 3.שם, עמ' 627, חקירות שונות בעניין ארבע כוסות.
^ 4.מכילתא, יתרו פרשה ז'.
^ 5.מגיד משנה, הלכות שבת פרק כ"ט הלכה יח' ולחם משנה הל' עבודת כוכבים פרק יב' הלכה ג'. וראה 'העמק שאלה', יתרו, שאילתא נד'. תודה למו"ר מישיבת נחלים, הרב מנשה גד רשובסקי, על איתור המקורות.
^ 6.למשל, מהר"ל גבורות השם, פרק סב'. וראה באריכות אצל הרב מנשה כהן, ספר ליקוטי שושנים, עמ' 141-155, הוצאת המחבר, תש"ע. ואצל הרב משה יעקב וינגרטן, 'הסדר הערוך' כל בו לסדר ליל פסח, פרק נט', מכון אוצר המועדים, ירושלים תשנא.
^ 7.רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק ז' הלכה א'.
^ 8.שו"ע סי' תעב סעי' יד'.
^ 9.שו"ת בית דוד סי' רנו, שו"ת מהרי"ל סי' צט'. ראה ב'ספר הסדר הערוך' פרק סא'.
^ 10.ספר החינוך, מצוה כא'.
^ 11.תוס', מגילה ד. בתירוץ הראשון.
^ 12.קהילות יעקב חלק ב' סי' נה'.
^ 13.סיכום הסוגיה, אצל הרב אליעזר מלמד, 'פניני הלכה', פסח עמ' 246-250.
^ 14.הרב משה הררי, 'מקראי קודש', הלכות ליל הסדר, קונטרס שיעור כזית עמ' 599-638. ירושלים, תשס"ו.
^ 15.'פניני הלכה', שם.
^ 16."מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. כבר כתבתי כי ענין הסיפור איננו לפלפל בהלכה , כי הפלפול הוא ברור הקליפות מהקדושה ולזה 'בכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה' כי 'חמץ' גמטריה 'חלק', רמז על מחלוקת הפלפול, אויבים בשער על מנת להיעשות מזה שלום בסופו, 'מצה' גמטריה 'קהל' היפך המחלוקת כי בסוף נעשו אוהבים זה לזה, אמנם, הלילה הזה ליל שמורים אין אחיזה לקליפה כלו מצה ושלום ורק אך לספר בנסיי ה' ונפלאותיו " (דרשות חתם סופר, דף רסה', חלק ב', ניסן-אלול, דף רס"ה, מהדורת תרפ"ט, הוצאת אברהם יצחק פריעדמאן).
^ 17.רמב"ם, הלכות ק"ש, פרק א', הלכה ג', "ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'".
^ 18.מכילתא, וספהמ"צ לרמב"ם, מע' קנז'.
^ 19.רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ו', על פי הגמרא בפסחים קטז:.
^ 20.'הצימאון להיבלע כולו ברוח ישראל צריך הוא להתגבר. לחשוב ישראליות, להרגיש ישראליות, לחיות חיים ישראליים, לראות בשמחת ישראל. זאת היא מגמה עמוקה, גבוהה ורחבה, מלאה טל חיים של קודש, מובדלת מרגש דוגמתה אצל אומות העולם שרפוד בהרבה שנאת הבריות ורשעה בלא אידיאל קודש פנימי. הצימאון לרוח האומה, צימאון הוא לד', לאור תורה, ליושר, לחכמה וכל טוב ונעלה (אורות ישראל, קמז)'.
^ 21.כנגד עמדה זו ראה: אוה"ק ח"ג עמ' ס"ח-ס"ט, 'משנת הרב', פרק ד' פסקאות ו'-ז'.
^ 22.'כדי לקיים החובה של לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, נוהג האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא מסטרופקוב לספר לבני ביתו מהעינויים הקשים שעברו עליו בימי השואה, ואיך זכה בחסדי ה' לצאת לחירות אמיתית . וראה בהגדת אמרי חמודות בשו"ת סי' ב' מה שהעיר בעניין זה' ספר 'הסדר הערוך' ,לעיל סוף הערה 6, כרך א' עמ' שמט' הערה 13 בסופה.
^ 23.ראה 'צדקת הצדיק', לאדמו"ר, הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין, אות מו', 'והיא לא תצלח'.
^ 24."מי שמעיין בייחוד ענייננו ומעמדנו בעולם, אנחנו האומה הגולה, שה פזורה, אחרי כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים... כל האומות הקדומות אבד זכרם... ואנו הדבקים בה' חיים היום, חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות שעשה ה' יתברך לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל. וכל מה שארך הגלות יותר, נתאמת הנס יותר, ונודע מעשה תקפו וגבורתו " (הגאון רבי יעקב עמדין זצ"ל, בהקדמה לסידורו 'בית-יעקב').

^ 25."הקדושה שבטבע היא קדושת א"י. והשכינה שירדה בגלות עם ישראל הוא הכישרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע. אבל הקדושה הלוחמת נגד הטבע אינה קדושה שלימה" ("אורות", עמ' עז).
^ 26.ומבאר ה'חתם סופר': "רבי ישמעאל לא אמר המקרא 'ואספת דגנך' אלא בארץ ישראל, ורוב ישראל שרויין על אדמתן, שהעבודה בקרקע מצוה משום ישוב א"י, ולהוציא פירותיה הקדושים . ובועז ("גדול הדור", מדרש רות, סוף פרשה ה) היה זורה גורן השעורים בלילה (רות ג, ב) משום מצוה. (והטוען שיש בכך ביטול תורה, איננו צודק) וכאילו תאמר 'לא אניח תפילין מפני שאני עסוק בתורה'. הכי נמי לא יאמר 'לא אאסוף דגני מפני עסק התורה'. ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם יישוב העולם, הכל בכלל מצוה " (חידושיו למסכת סוכה, לו ע"א, ד"ה דומה לכושי).
וחזר על דבריו בביאורו לתורה "תורת משה" (מהד' קמא, דברים דף לו, פ' שופטים ד"ה מי האיש). " ונ"ל בזמן שישראל שרויים על אדמתם, מצוה לאסוף דגנך. לא לצורך פרנסתו וכו' אלא משום ישוב ארץ ישראל. ומשום הכי בועז זורה גורן השעורים, ואלישע שנים עשה צמדים (בקר) לפניו. ולא לבד עבודת קרקע, אלא לימוד כל אומנות משום ישוב וכבוד א"י. שלא יאמרו 'לא נמצא בכל א"י סנדלר ובנאי וכדומה' ויביאום מארצות רחוקים " עכ"ל.
ושמא מקורו בדברי הגר"י עמדין הכותב: "כי אין ספק שהאדם נברא לעמל לעסוק בצרכי הגוף כדי לקיים הנפש ולהחזיקה במשכנה, ואדם לעמל יולד וכו' וכו' ומשולש בכתובים 'הגדלתי מעשי, בניתי לי בתים' (קהלת ב, ד) וכו' ובארץ ישראל היא כמו מצוה עלינו, כמ"ש רז"ל על הפסוק 'ונטעתם כל עץ מאכל' שיהא אדם זהיר בנטיעה, אף אתם כשאתם נכנסים לא"י לא תתעסקו אלא במטע תחילה!" ("מגדל עוז", עליית הבניין, פרק יא).
וכן משמעות דברי מחבר "אור שמח" בספרו "משך חכמה" (על דברים לב, מז): "ייתכן לפרש דקיימא לן כר' ישמעאל (ברכות לה ע"ב) דהנהג בהם מנהג דרך ארץ, לכן אמר 'ובדבר הזה' שתתרוקנו (מלימוד התורה) בעת חרישה וזריעה, 'תאריכו ימים על האדמה אשר אתם באים שם לרשתה'. אבל לעסוק במסחרים ובחרישה בארצות הרחוקות (כלומר בהיותנו לא בארץ ישראל) זה אסור לבטל (תורה) עבור מותרות ותענוגות בני אדם".
^ 27."ספר הברית" (של הג"ר ר' פנחס אליהו, מגדולי עולם בדורו של הגר"א, ח"ב מאמר יב פרק י', כותב בשבח לימוד אומנות: "להתפרנס בו מיגיע כפיו ולא יצטרך לבריות וכו' ולא יתערב בו תקוה (לקבל גמול) מהבריות ולא יתייפה להם ולא יחניף אותם ולא יירא מהם. וכו' וכו' כאשר אמרו חז"ל 'כשם שחייב האב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות" (קידושין כט.).ורע עלי המעשה והמנהג של גסות רוח בדורות הללו שרוב בני אדם אינם רוצים ללמד אומנות לבניהם וכו' רק העסק במשא ומתן ומסחר. ולבסוף כשלא יצליח המה מחוסרי לחם ועוברים כמה עבירות" (כמו שאמרו חז"ל "כאילו מלמדו לסטות !". ואח"כ ממשיך שם: "ויותר חרה לי על תלמידי חכמים שלא רוצים ללמד לבניהם אומנות רק תורה לבד, וסומכים עצמם שבניהם יהיו רבנים ודיינים. ולא רבים יחכמו עד שיגיעו להיות מורי הוראה בישראל, ונשארים קרח מכאן וקרח מכאן ונעשים מלמדי תינוקות. ומשרבו בעלי זאת הדעת רבו המלמדים יותר מן התלמידים, ועל כן אינם מגיעים לחצי פרנסתם וכו' וכו'. והנה האבות עשו זה לשם שמים וסמכו עצמם על דברי ר' נהוראי (קידושין פב.) שאמר 'מניח אני כל האומניות ואיני מלמד בני אלא תורה'. ולא ידעו שאין זה דעת ר' נהוראי כלל כמו שכתב שם מהרש"א וזו לשונו: 'ודאי דלא פליג וצריך כל אדם ללמוד אומנות, אלא דהכי קאמר 'מניח אני הקביעות של כל אומנות ואני מלמדו תורה בקבע' וכן כתב מהר"י עמדין, בביאורו ל"פרק שירה" (בסידורו, מהד' אשכול, ח"א עמ' סט, ד"ה יגיע כפיך): "והוא שאמרו רבותינו ז"ל 'גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים' (ברכות ח.) גדול הנהנה מיגיע כפו (אף שהוא) בלתי טהור, (הוא) יותר מירא שמים הטהור ואינו עוסק בדרך ארץ (מלאכה) ומטיל משאו על בשר ודם, ליהנות מהבריות".
^ 28."מפני שנחסרה האמונה שמלך עוסק בתורה וחכמה כדוד ושלמה יוכל לעסוק יפה בעסקי העולם של הנהגת המלכות. ובא יעקב איש יושב אהלים ונתן סימן שהוא מתקן (שבת לג ע"ב) גם מטבע, שווקים ומרחצאות" (אגרות הראי"ה, ח"ג עמ' ו-ז). "ועל כן הולך ההמון ותועה, הולך ומתפקר. והם אינם אשמים כלל, כיון שאין מי שיראה להם דרך ישרה, בחיבור קדושת התורה והאמונה עם החיים ועל כן הם הולכים ומתפקרים" (שם, ח"א דף שיא). המקורות בהערות 23-26 לקוחים ממאמרו של מו"ר הגר"מ צוריאל שליט"א, "וכל תורה שאין עמה מלאכה" – פורסם באתר, ישיבת בית אל.
^ 29.ע"פ הזוה"ק (חלק א' קלד, א'). 'יבנה בי-מקדשא בקדמיתא ויתקין היכלא ויבני קרתא דירושלם, ולבתר יוקים לה מעפרה". וכן נאמר: "בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס". לעומת זאת, נאמר במדרש תנחומא פרשת נח יא': "אין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות". וזהו גם סדר הברכות בתפילת שמונה-עשרה - קודם "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", ואחר-כך "ולירושלים עירך ברחמים תשוב.. והדברים ארוכים, ואכמ"ל. אולם, כבר כתב על כך הרמב"ם, את דבריו המפורסמים, בהלכות מלכים פרק יב' הלכה ד': '..וכל אלו הדברים וכיוצא בהן, לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו: שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים; ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים, אין סידור הוויית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת...'
^ 30.'יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של כל העולם כולו" (מגד ירחים, מאמרי הראיה, ח"ב, עמ' 105).
^ 31.עיין מהר"ל, 'תפארת ישראל', פרק נ"ב, והקדמה ל'נצח ישראל', ובספר מאמרי הראי"ה, מאמר 'טללי אורות', פסקה ו' באריכות.
^ 32.תרגום פרופ' אבן שמואל.
^ 33.כהדרכת הגר"א: "שילמדו ספר הכוזרי, שהוא קדוש וטהור ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו" (תוספות ל'מעשה רב', סימן סא') וראה באריכות: 'שיחות הרצי"ה' 'ספר הכוזרי' הקדמה, הוצאת ספרית חוה, בית אל.
^ 34.'פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ואמר לי: רבי, שני דברים יש לי בלבבי ואני אוהבם אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קודם? ועניתי: דרכם של בני אדם שאומרים: תורה קודמת לכל, אבל אני הייתי אומר: ישראל קדושים קודמים לכל' (תנא דבי אליהו רבה, א', יד').
^ 35.'לשם שבו ואחלמה', הקדמות ושערים, שער ו' פרק ט': 'וזהו שאמרו בסנהדרין (צ"ח) "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב". ע' בהגר"א בתיקונים (תיקון ס"ט קכ"ו ע"א) מה שאמר, 'ודאי אופן השני'. והרי לנו דימות המשיח אינו תלוי בזכות ומעשים כלל. וכן שם בסנהדרין (צ"ו סע"ב) בפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע ואמר ר' יהושע "חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו", לא בתשובה ולא במעשים טובים, ושקלו וטרו בזה ר' אליעזר ור' יהושע ולבסוף שתק ר' אליעזר כמו שמבואר שם, והרי הודה ר' אליעזר גם כן לר' יהושע שהגאולה העתידה אינו תלוי בתשובה ובמעשים טובים כלל. וכן כתב רמב"ן בפ' האזינו שהבאת גאולה העתידה אין בה תנאי בתשובה ועבודה אלא שהיא מובטחת לבוא על כל פנים ע"ש. ומה שנמצא בכמה אגדות שתלוי בתשובה. הנה הוא על פי מה שאמרו שם בסנהדרין (קי"א) כי אחד מעיר מזכה כל העיר כולה ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה. וכן הוא מבואר במדרש הנעלם (בזוהר חדש פ' נח סמוך לסופו) שאמר שם ר' אליעזר בפירוש כי הגם שהכל תלוי בתשובה אך אי יחזרון בתשובה אפילו חדא כנישתא בזכותם יתכנש כל גלותא ע"ש. ובאמת הרי ישנם כמה צדיקים בכל דור ודור על כל פנים'.
^ 36.הגר"א, בספר אבן שלימה יא, ט: "אבל קץ האחרון - אינו תלוי בתשובה אלא בחסד". ובפירוש 'אור החיים' הקדוש (ויקרא כה, כה): "כי קץ הגלות ישנו, אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו.
^ 37.'העמק דבר', שמות פרק ד' פס' א': 'והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי'. כבר ביארנו בס' הנ"ל כ"א י"ב כ"ו ה' ובכ"מ דמשמעות שמיעה בקול הוא דיוק להתבונן בדבירו. ואמר משה שלא יאמינו בכלל שבא לגאול. ואל ישימו לב להחשיב דבריו כמו שראוי לדקדק במי שבא לדבר בשם ה':
כי יאמרו לא נראה אליך ה'. לא קטרג ח"ו עליהם כי מעטי אמנה הם בגאולה. שהרי אותה המה מבקשים וצעקו אל ה'. אלא לא יאמינו כי נראה ה' אל משה ביחוד. שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להם מן האבות ולא בחסידות. שהרי בקטנותו גדל בפלטון של מלך. ועוסק בחכמות. ומיד שבא לראות בצרת אחיו. אירע סיבה שברח מעיקר קדושת ישראל ומצד דעת בני האדם הי' ראוי שיהי' נגלה הקב"ה לאהרן שיה' נביא עוד במצרים. כמבואר ביחזקאל כ' שהיו נביאים במצרים והובא בפרש"י כאן. ובס' שמואל א' כתיב הנגלה נגליתי לבית אביך. וזה הי' טענת משה שיאמרו לא נראה אליך ה'. ויבואר עוד לפנינו מה שהי' מן הדעת להרהר אחר משה. [ואחר כ"ז נחשב לעון למשה ע"ז. כדאיתא שבת דף צ"ז. באשר יודע ה' שמ"מ היו ישראל מאמינים]:
^ 38.דבריו של הנצי"ב בעניין, נדפסו בקובץ "שיבת ציון", ח"ב, עמ' 5-6. ובעיתון "המגיד", תרמ"ז, גיליון 15.
^ 39."מרים דגל תחיית האומה" (אגרות הראיה אגרת רצד), אשר "ברוחו הרים את דגל הלאום" (שם רצו), היה בו ניצוץ משיחי ('מאמרי הראי"ה, 'המספד בירושלים', עמ' 94 - 99) ועיין 'לנתיבות ישראל', מאמר 'להצדיק צדיקים'. כמו כן, מפורסם יחסם של הגאון הרב ריינס, הרב משה שמואל גלזנר, ובעל ה'שרידי אש', להרצל ולדמותו.
^ 40.יחסו של הרצי"ה לבן גוריון היה מורכב, הוא חילק בין כבודו של ב"ג כראש ממשלה מכהן, (שנמנע למשל מלחלל את השבת בהלוויה של צ'רצ'יל בהיותו ראש ממשלת ישראל) לבין היחס לדעותיו האישיות האפיקורסיות. אך הגר"ש גורן, הרב יוסף משאש ורבנים נוספים, התייחסו אליו בחיוב, ראה את מכתבו של הרב יצחק ניסים לב"ג במלאת לו שמונים שנה (לדור ולדורות, חלק ראשון: מאמרים ונאומים, ירושלים תשע"ג) וכן, בספר 'אתחלתא היא' לרב יצחק דדון (ח"ב, עמ' רי'-ריג') מובא סיפור ה'תיקון' שערך 'הבבא סאלי' זצ"ל, על קברו של ב"ג, בשנה ראשונה לפטירתו.
^ 41.'מן המדרגה שקנו ישראל כשיצאו ממצרים קנו עוד מדריגה יותר עליונה, ואם לא שהוציאנו ממצרים, ולקח ישראל לו לעם, לא זכו לאותה מעלה עליונה שיקנו לעתיד, כי יציאת מצרים הוא סיבה בעצם אל הגאולה העתידה.' מהר"ל, הקדמה לנצח-ישראל.
^ 42."ולו היה לנו לב לדעת ולהבין את הנס הגדול שנעשה לנו בשנת תש"ח שה' הצילנו מידי מרעים שכל מלכי ערב חשבו לבולענו חיים... ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם "וגרשתמו מן הארץ" היינו מקבלים את היסורים באהבה ובשמחה, ואז המתחיל במצוה אומרים לו גמור, פירוש, שה' היה גומר את הגאולה בשלימות, וכל הערבים אשר סביבותינו היה מתקיים בהם הפסוק "ויהי חיתת אלוקים על ההרים אשר סביבותיהם"... אם כן לו עשינו כולנו כזאת ששמחנו בנס שעשה לנו ה' בשנת תש"ח שהצילנו מיד מרעים, והיינו מזמרים ומשבחים ומשוררים לה' על זאת, כי אז בוודאי הייתה הגאולה נגמרת, ואפילו שאין בידינו מעשים טובים שבזכותם ננצל ונגאל, היה ה' עושה לנו הגאולה בהלוואה, על סמך המעשים שנעשה אחר כך " (הגאון המקובל רבי מרדכי עטיה זצ"ל, 'מחסה עוז' עמ' מ"ג).
^ 43.ראה הלכות מלכים לרמב"ם, פרק א' הלכה א'.
^ 44."דהשם יתברך, שונא המקטרג על בניו, אף הקדושים, כמ"ש ובידו רצפה" (הגר"א על תיקוני זוהר תיקון כא דף נ ב.)
^ 45.כהגדרת מו"ר הגר"מ אליהו זצ"ל.
^ 46.אמנם עוד עיקר ב' יש בכוונת החסידות, והוא טובת הדור, שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוין במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא ענין הכתוב (ישעי ג'): "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", שכל הדור אוכל מפירותיו, וכן אמרו חז"ל (ב"ב ט"ו): היש בה עץ אם יש מי שמגין על דורו כעץ, ותראה שזהו רצונו של מקום שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדריגות שבהם, והוא מה שאמרו ז"ל בלולב ומיניו (ויקרא רבה): יבואו אלה ויכפר ו על אלה שאין הקב"ה חפץ באבדן הרשעים, אלא מצוה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם, וזה צריך שיעשה בכונת עבודתו, וגם בתפלתו בפועל דהיינו שיתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סניגוריא על הדור כולו. וכבר אז"ל (יומא ע"ז): על הפסוק "ואני באתי בדבריך" שלא חזר גבריאל ונכנס לפנים מן הפרגוד אלא כשלימד סינגוריא על ישראל, וגדעון נאמר לו (שופטים ו'): "לך בכחך זה", לפי שלמד סניגוריא על ישראל, כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמתים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה, הא למה זה דומה לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנת והוא דבר שהטבע יעיד עליו, והוא ענין כהן גדול שאמרו עליו (מכות י"א): שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו. וכן אמרו (שם): ההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלת פרסי דריב"ל ולא אשתעי אליהו בהדיה, הרי לך החובה המוטלת על החסידים לבקש ולהשתדל על בני דורם, בעתו." (מסילת ישרים, סוף פרק יט')
^ 47.ראה 'אורות התורה' פרק יג' - 'תורת חוץ לארץ ותורת ארץ ישראל'.
^ 48.סוף פרק מז': 'וביאור ענין זה, כי מפני שהגאולה הראשונה לא היתה גאולה נצחית, שהרי לא היו נגאלים רק לשעה. וכך היה ענין הגאולה גם כן, דומה לאור הברק שנראה ברקיע לשעה, ומיד עובר. ולא היתה הגאולה הראשונה דבר תמידי קיים. ולפיכך היה יציאתם בחפזון גם כן, כי כל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות לשעה. אבל הגאולה אחרונה, שהוא גאולה נצחית מבלי שנוי כלל, רק תמיד קיים. ולכך לא יהיה לדבר זה חפזון, כי החפזון מורה על דבר שהוא לשעה, וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר מעשיו. אבל דבר שאינו לשעה, אינו ממהר. והדברים האלו מבוארים מאוד. '
וכן כתב בספה"ק 'בני יששכר' (מאמרי חודש ניסן, מאמר ח' אות ג'): "והנה עם היות הנס ההוא מופלא מאד, עם כל זה יותר היה טוב לנו באם היינו ראויים שתהיה הגאולה על ידי פעולת מעשינו הטובים באתערותא דלתתא, אז היה מתקיים ההארה ההוא לעולמי עד. וזה שהבטיחנו יוצרנו על העתיד "כי לא בחיפזון תצאו" – כי תהיה גאולה על ידי פעולת מעשינו, ותהיה גאולה נצחית לעולמי עד
וכותב הרב חרל"פ זצ"ל, (מי מרום' כרך 'ממעייני הישועה', פרק ו): 'בגאולה העתידה ייגאלו הנפש והגוף גם יחד, הן בדרך נס והן בדרך טבע, הן לאט לאט והן בחיפזון, הנפש בנס ובחיפזון והגוף בטבע ולאט לאט. ולפי שבמצרים היה בעיקר שחרור הנפש, לכן הייתה הגאולה בחיפזון, "כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים", ומצד הגוף נשאר עם ישראל בצביונו הגלותי, לפחד מכל דבר ולחשוק ולחזור אל הגלות, "נתנה ראש ונשובה מצרימה". לא כן הגאולה העתידה, הגאולה האחרונה שאין אחריה גלות, שאז ייגאל גם הגוף, ולפיכך היא מתנהלת לאט לאט, "קמעא קמעא", "כי לא בחיפזון תלכו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוהי ישראל". אמנם כל זה הוא רק בגאולת הגוף, אבל גאולת הנפש תהיה גם לעתיד בחיפזון, "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים" (מלאכי ג', א'). תודה לחברי, ר' מנחם שמשי הי"ו, על ההפניות.
^ 49."לא חלישות כוח הוא זה מה שישועתם של ישראל היא קמעא קמעא, כי אם גבורת גבורות, כביריות עליונה המקפת כול וממלאה את הכול" (הראי"ה קוק, אגרות הראיה ח"ג עמ' כ').
^ 50.ראה: 'מזמור יט' למדינת ישראל', 'לנתיבות ישראל', למו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.
^ 51.'זו היא שאבדה מלכותנו, והחריבה היכלנו, והגיעתנו עד הלום, שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלו הדברים של דברי החוזים בכוכבים - שדברים אלו הן עיקר עבודה זרה, כמו שבארנו בהלכות עבודה זרה - טעו ונהו אחריהן ודימו שהן חכמות מפוארות, ושיש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו לא בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דימו שאותן הדברים יועילו להם, ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים.' (איגרת אל חכמי מונטפשליר על גזירת הכוכבים פרק א, בתוך איגרות הרמב"ם, מהד' ר"י שילת, ירושלים תשמ"ז, ח"ב, עמ' תפ')
^ 52.'הצער היחיד על שאיני צעיר הוא בגלל שאיני יכול להתגייס", הלוואי ואני הייתי יכול להתגייס" - דברי אר"י במסתרים, הגאון המקובל, מורי, רבי חיים סינוואי זצ"ל ('אתחלתא היא', ח"ב עמ' רמב') "כל הכוונות שאנו מכוונים וכל הייחודים שאנו מייחדים כלפי רבש"ע, הנם רק מעין מסירות הנפש של חיילי צבא ההגנה לישראל, השירות הצבאי הוא למעשה מסירות הנפש לאמיתה' הגאון המקובל הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, מובא בספר, 'רב הכותל' עמ' 445, בעריכת שמחה רז, הוצאת קול מבשר, ירושלים תשס"ג) ,וראה מזמור יט' (לעיל הערה 45') על קדושת מדי הצבא הישראלי ומקורות נוספים רבים במאמרנו "אוזר ישראל בגבורה" באתר 'ישיבה'.
^ 53.ראה 'אורות הקודש' ח"ב, המאמר שלישי, האחדות הכוללת.
^ 54.הרמ"ע מפאנו (מאמר מעין גנים ח"ג, השל"ה הקדוש (מסכת פסחים, ביאור ההגדה) המהרח"ו ועוד.
^ 55.תלמוד ירושלמי מסכת שבת דף ז. רבי שמעון בן יוחי אמר אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהבת אוריתא לישראל הוינא מתבע קומי רחמנא דאיתברי להדין בר נשא תרין פומין. חד דיהוי לעי באוריתא וחד דיתעבד בה כל צורכיי. וחזר ומר מה אין חד הוא לית עלמא יכול קאים ביה מן דילטוריא דיליה. אילו הוון תריי על אחת כמה וכמה (תרגום: 'אילו הייתי בהר סיני בשעה שניתנה בה תורה לישראל, הייתי מבקש מהבורא שיברא לאדם שתי פיות – אחד שיהיה מדבר תורה, ואחד שיהיה עושה את צרכיו. חזר ואמר – מה אם יש (פה) אחד, העולם אינו יכול להתקיים בגלל לשון הרע שלו, אם היו שניים על אחת כמה וכמה.')