ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משנה וגמרא קידושין

קידושין דף ס ע"א

שרגא דליבני – מעכשיו ולאחר שלושים יום

47
לחץ להקדשת שיעור זה
הצגת הסוגיא
המשנה בדף נח ע"ב אומרת שהמקדש אשה ואומר לה הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום ובינתיים בא אחר וקידשה בתוך שלושים יום הרי היא מקודשת לשני. ואם הראשון אמר מעכשיו ולאחר שלושים יום הרי היא מקודשת ואינה מקודשת. בגמרא בדף נט ע"ב נחלקו האמוראים כיצד יש לפרש את האמירה "מכאן ולאחר שלושים יום" ומתוך כך נחלקו בטעם ובגדרי הדין שבמשנה. שמואל סובר שהכוונה לתנאי, כלומר, הרי את מקודשת לגמרי מעכשיו בתנאי שלא יחזור בו כל שלושים יום, ולכן כל שלושים יום הקידושין תלויים ואם לא חזר בו היא מקודשת למפרע. לדבריו ביאור המשנה הוא שהקידושין תלויים ולכן היא מקודשת ואינה מקודשת עד שלושים יום. אולם רב מפרש שלעולם היא מקודשת ואינה מקודשת. לדעתו יש ספק במשמעות האמירה אם הכוונה היא כדברי שמואל לתנאי או שהכוונה לחזרה, כלומר, המקדש התכוון בתחילה לקדשה מעכשיו אך מיד חזר בו והחליט לקדשה רק בעוד שלושים יום. מכיוון שכך יש לנו ספק אם הקידושין חלו מיד ואז הראשונה מקודשת ולא השנייה, או שלהפך, הקידושין לא חלו מיד ובטרם חלו כבר תפשו קידושי השנייה ואם כן היא מקודשת ולא הראשונה. לפי זה אם קידש אחת מכאן ולאחר שלושים יום ולאחר מכן קידש נוספת מכאן ולאחר עשרים יום ואז קידש עוד אחת, השנייה ממה נפשך אינה מקודשת.
השיטה השלישית והמחודשת היא שיטת רבי יוחנן האומר שאפילו אם מאה יקדשו אותה באופן זה קידושי כולם יתפשו בה. רב משרשיא מסבירו שהדבר דומה ל'שרגא דליבני' – שורת לבנים, שלא מניחים במדוייק כל אחת על זו שמתחתיה אלא מושכים את חלקה החוצה כדי שיהיה רווח מעל הלבנה התחתונה גם עבור הלבנה הבאה. רב משרשיא אינו מפרט כיצד בדיוק ביאר רבי יוחנן את האמירה "מכאן ולאחר שלושים יום". עוד יש לעיין בתוכן דבריו, כיצד יתכן נישואין של מספר אנשים עם אשה אחת, והרי בדף ז ע"א הגמרא כתבה שדבר פשוט הוא ש'אשה לבי תרי לא חזיא' ולכן היה ברור לה לדרוש את הפסוק "כי יקח איש אשה" – אשה ולא חצי אשה.
סוגיא נוספת הנושקת לסוגייתנו היא הסוגיא בגיטין פב ע"ב. במשנה שם נחלקו רבי אליעזר וחכמים אם מועיל לגרש אשה לכל העולם חוץ מפלוני שלגביו תיחשב עדיין אשת אשי לראשון ולכן תהא אסורה על פלוני. לדעת רבי אליעזר גט כזה כשר ואילו לחכמים פסול בגלל שיש דין בגט שתהיה בו כריתות גמורה. בגמרא מבואר שנחלקו גם לגבי קידושין, משום שיש היקש "ויצאה והיתה" בין קידושין לגירושין, ולכן רבי אליעזר יכשיר גם בקידושין לקדש אשה חוץ מלפלוני, כלומר שאם יבוא פלוני ויקדשה היא תהיה מקודשת גם לפלוני, וחכמים חולקים ופוסלים. כאן משמע שקידושי חצי אשה תלויים במחלוקת תנאים, ואם כן צריך ליישב איך סוגיא זו מתיישבת עם שיטת רבי יוחנן הסובר שהדבר אפשרי ומאידך עם הסוגיא בדף ז ע"א ממנה משמע שדבר פשוט הוא לדעת כולם שאי אפשר.
יש להעיר, שגם אם האשה מוגדרת מבחינה קניינית-חלותית כמקודשת לשני אנשים, אין זה אומר שהיא מותרת ביחסי אישות לשניהם, וכן נטיית הריטב"א שכתב, שאפשר שאסורה בביאה אפילו לאלו שקידשו אותה משום שאין אשה אחת לכמה אנשים. לפי זה למעשה כל המקדשים יהיו מחוייבים לגרש אותה.

שיטת הרשב"א
הרשב"א בהתחלה מפרש את האמירה "מעכשיו ולאחר שלושים יום" לפי רבי יוחנן, שמעכשיו הקידושין מתחילים ולאחר שלושים יום נגמרים, ומביא לכך סיוע מ הירושלמי האומר שכל ל' יום קונה ואינו קונה ולאחר ל' יום קונה קניין גמור.
לגבי הסתירה מהסוגיא בגיטין, ששם רואים שלפי חכמים לא מועילים קידושין שיש בהם שיור, הוא מתרץ שכאן אין זה שיור כי הקידושין נשלמים לאחר שלושים יום.
אך לבסוף הוא דוחה שאם דרך חלות הקניין היא כדברי הירושלמי צריך להיות שאם ימות לפני שלושים יום לא יחולו הקידושין ולא תהא אשתו זקוקה לייבום, ומלשונו של רבי יוחנן שקידושי כולם תופסים בה משמע שתופסים מיד לגמרי וגם אם ימות קודם סיום הזמן יצטרכו ייבום.
לכן הוא מסביר שלפי רבי יוחנן כל הקידושין חלים מיד אלא שאלו קידושין עם שיור, כלומר, היא מקודשת חוץ מלמי שיקדש אותה עד שלושים יום. לגבי הסתירה מגיטין מתרץ שאמנם רבי אבא בגיטין כותב שבגלל ההיקש "ויצאה והיתה" אין לחלק בין גיטין לקידושין ולכן יש לומר שחכמים פוסלים גם קידושין עם שיור, אך רבי יוחנן חלוק על רבי אבא וסובר שדווקא בגיטין צריך כריתות אך בקידושין די בקניין כל שהוא.
גם תוס' ר"י הזקן תירץ כך את הסתירה מגיטין, והוסיף נדבך לדרך זו, שאכן מצאנו בקידושין מד ע"א שרבי יוחנן סובר שלא בכל מקום מקישים ויצאה להיתה. הבדל קטן בין דבריו לדברי הרשב"א הוא שמפשט דברי הרשב"א משמע שרבי יוחנן חלוק בוודאות על רבי אבא ולשיטתו הקידושין חלים לגמרי, ואילו ר"י הזקן כותב שרבי יוחנן מסופק אם יש להקיש כאן קידושין לגיטין. לפי זה יובן מדוע המשנה נקטה "מקודשת ואינה מקודשת". הרשב"א אכן התקשה מדוע נקטה המשנה כך ונדחק לומר שכוונת המשנה לומר "מקודשת לשניהם ואינה מקודשת לשני לבדו".
הרשב"א מעיר שעדיין קשה מהגמרא בדף ז ע"א בה נאמר שאין קידושין בחצי אשה, ומחלק שכאן זה לא חצי אשה אלא חצי קניין. כלומר, אי אפשר להחיל קניין שלם בחצי אשה אך אפשר להחיל חצי קניין על כל גופה.
ר"י הזקן פתח בקושיא היכן מצינו קידושין שלא יפשטו בכולה, שהרי אשה אמרה התורה ולא חצי אשה, ולכאורה כוונתו לגמרא המפורשת בדף ז ע"א, ומשיב שמשום כך נראה שרבי יוחנן חלוק על רבי אבא. ולכאורה צריך עיון, כי תירוץ זה יכול לתרץ את הסתירה מגיטין אך כיצד הוא מתרץ את הסתירה מדף ז ע"א, וכפי שראינו גם ברשב"א שלאחר שתירץ כך את הסתירה מגיטין חזר והתקשה מדף ז ע"א. ואולי כוונתו שהסוגיא בדף ז ע"א היא לפי שיטת רבי אבא אך רבי יוחנן חלוק עליה, אך זהו דוחק גדול 1 .

שיטת התוס'
התוס' (ד"ה אפילו) מפרשים את האמירה "מעכשיו ולאחר שלושים יום" לפי רבי יוחנן כפי שהרשב"א רצה להסביר בתחילה, שמעכשיו הקידושין מתחילים ולאחר שלושים יום נגמרים. לגבי הסתירה מדף ז ע"א מיישבים ששם הקידושין לא יכולים לחול בגלל ששייר בגוף האשה אך כאן לא שייר בגופה אלא הם גומרים בכולה. דבריהם טעונים הבנה, הרי לאחר שהשני בא וקידשה שוב לא יכולים קידושי הראשון לגמור בכולה, כי חלקה כבר מקודש לשני.
בפשטות נראה שכוונת דברי התוס' היא שאמנם לא כל הקידושין חלים מיד אך הואיל ומיד החיל באופן שאמור להיגמר ולחול בכולה אין בכך חיסרון ולא מוגדר כחצי אשה. יש להקשות, שבשלמא אם אף אחד אחר לא יבוא ויקדשה אכן יגמרו קידושי הראשון, אך רואים בסוגיא שהם חלים אפילו אם בא השני וקידשה, ואז לכאורה לא גומרים קידושי הראשון לחול בכולה. אפשר לתרץ שלמרות שלמעשה המציאות של קידושי השני מעכבת ולא נותנת לקידושי הראשון להתפשט בכולה, מכל מקום אין בכך פגם בעצם הקידושין הואיל ומצד עצמם הם נעשו באופן שאמור להתפשט. ויש בכך חידוש גדול כי באופן פשוט נראה יותר שהחיסרון בקידושי חצי אשה הוא בתוצאה, שלא שייך לקדש חצי אשה, ולא בדרך ההחלה, ואילו להבנה זו יוצא שעיקר הבעיה היא מצד דרך ההחלה. אך באמת תירוץ זה אינו עולה יפה, כי הוא מסביר אמנם כיצד קידושי הראשון יכולים לחול אך עדיין קשה כיצד חלים קידושי השני, הרי הוא מקדש לאחר שכבר מקודשת במקצת לראשון ואם כן כבר בשעת ההחלה הוא החיל באופן שלא יחול להתפשט בכולה. לכן נראה לתרץ קושייתנו באופן אחר ולהסביר שאף שהיא מקודשת לכמה אנשים היא מוגדרת כמקודשת לגמרי לכל אחד מהם.
אולם הקהלות יעקב (סימן טז) מפרש את דברי התוס' כפי שתירץ הרשב"א, שבדף ז ע"א מדובר בקניין שלם על חציה של האשה, ועל כך אמרה הגמרא שאין קידושין בחצי אשה, אך אצלנו זהו חצי קניין בכל גופה של האשה, וקידושין כאלו יכולים לחול.
מלשון התוס' יש לדקדק כהבנה הראשונה, שכן כותבים "אבל הכא לא שייר... אלא גומרין בכולה". משמע שהדגש הוא על כך שלבסוף הם גומרים בכולה, ובאמת בהתחלה לא היו בכולה.
מדוע לפי דרך הירושלמי והתוס' דברי רבי יוחנן ודברי רבי אבא יכולים לעלות בקנה אחד? כפי שתירצנו לגבי "חצי אשה" שכאן אין בעיה כי מצד עצם הקידושין הם אמורים להתפשט על כולה, כך יש לומר לגבי שיור, שכאן אין פסול של שיור בגלל שמצד עצם הקניין אמור להתפשט בכולה.

שיטת הרמב"ם
הרמב"ם (אישות ז, יב) פסק שהיא מקודשת לכולן מספק. בתיאור המקרה כתב: "הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום, ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום, ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים". יש לעיין בשתי נקודות בדבריו. ראשית, כאיזה אמורא פסק. שנית, משמע מדבריו שהדין נכון דווקא באופן זה שקידושי השני מסתיימים לפני קידושי הראשון אך אם השני יקדשה מכאן ולאחר ארבעים יום ודאי לא יתפשו קידושיו. הרשב"א כתב בפירוש להפך, שגם במקרה זה הדין נכון, וצריך לברר מהו שורש מחלוקתם.

כמי פסק הרמב"ם?
הר"ן (כד ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה עולא) והמגיד משנה מקשים שמוכרח מן הסוגיא שלפי רבי יוחנן הראשון בוודאי שייר מקום לשני ואם כן היא מקודשת לכולם בוודאות ולא בספק.
הר"ן מתרץ שהרמב"ם הסתפק בפסיקת ההלכה וחשש גם לדעת רב וגם לדעת רבי יוחנן ולכן היא מקודשת מספק לכולם.
המגיד משנה מתרץ שהרמב"ם פסק כדעת רב שאנו מסופקים אם כוונתו לתנאי או לחזרה. סיוע לכך מביא מן הרי"ף והרמב"ן שגם כן פסקו כרב, שלא כרשב"א שפסק כרבי יוחנן.
הכסף משנה מקשה על כך שאביי פירש שלפי רב אין לנו ספק על כל אחד בנפרד אם התכוון לתנאי או לחזרה אלא זהו ספק עקרוני לגבי כולם, או שכולם התכוונו לתנאי או שכולם התכוונו לחזרה, ונפקא מינה שקידושי האמצעי ממה נפשך לא תופסים ואינו צריך לתת גט, כי אם הכוונה לתנאי קידושי הראשון תפשו לפניו ואם הכוונה לחזרה קידושי האחרון תופסים לפניו. לכן הרמב"ם שפסק שהיא ספק מקודשת לכולם ודאי לא פסק כרב.
הכסף משנה עצמו מיישב שהרמב"ם פסק כרבי יוחנן אך לא כפי שהסבירו רב משרשיא, משום שרב חנינא הקשה עליו, ואף שהגמרא תירצה – "אשינויי לא סמכינן", ולכן אנו פוסקים כפי שמן הסתם הבין רב חנינא את רבי יוחנן, שאנו מסופקים לגבי כל אחד ואחד אם התכוון לתנאי או לחזרה.
המנחת אשר (סימן סא ס"ק ד) הקשה על תירוציהם, שמלשון הרמב"ם שנקט כלשונו של רבי יוחנן משמע שפסק כמותו ולא כדברי המגיד משנה כרב, ומאידך מלשון רבי יוחנן עצמו משמע שמקודשת בוודאות לכולם, ולכן דחוק לומר שרב חנינא פירשו שמקודשת מספק. לכן כתב שלולא דבריהם היה מתרץ על פי יסוד שהרחיב בו הגר"ש שקופ בשערי ישר (שער ג פרק כב) וכן בחידושיו לגיטין (סימן ו) לגבי הגמרא בדף סד ע"ב שהמקדש אחת מבנותיו כולן אסורות מספק ולגבי אחת מחמש נשים.
הגר"ש שקופ מבאר שם שרוב הספיקות בש"ס הן ספיקות בחסרון ידיעה, שאנו לא יודעים את המציאות או את ההלכה ולכן יש לנו ספק, אולם במקרה שאמר שמקדש אחת משתי בנותיו או אחת מחמש נשים הוא לא התכוון לאחת מסויימת מביניהן וגם אי אפשר לומר שבמציאות האמיתית נתייחדה דווקא אחת מסויימת מהן לקידושין שהרי אין טעם וסיבה שייחדו מן השמים אשה מיוחדת שדווקא היא תהא המקודשת והמיוחדת יותר משאר הנשים. לכן אין לנו ספק ידיעה, אלא שלפי דין תורה למעשה עלינו להתנהג כמו בדין ספק 2 . האחרונים מגדירים ספק מסוג זה "ספק בעצם".
על פי הבחנה זו מסביר המנחת אשר שגם בסוגייתנו לפי רבי יוחנן יש להתייחס לכל המקודשות כספק בעצם. המקדש עצמו שייר בוודאות אלא שמדין תורה מצד אחד אי אפשר שתהיה מקודשת לכולם ומצד שני גם אי אפשר שלא תתקדש לאף אחד מהם כי אין מניעה שתהא מקודשת לאחד מהם, ומשום שאין לנו דרך לייפות כוחו של אחד מהם, שהרי כל אחד קידש בעוד לא נגמרו קידושי השני, יש להנהיג שתהיה מקודשת מספק לכולם.
נראה להציע דרך נוספת ליישוב הרמב"ם, וזאת לאור דברי ר"י הזקן שהובאו למעלה. הבאנו שלדעתו רבי יוחנן אכן הסתפק בדבריו אם יש להקיש כאן הויה ליציאה ולפסול קידושין שיש בהם שיור או לא, ולפי זה אכן יש לפסוק שמקודשת לכולם מספק. ואולם הר"ן העיר שלא משמע מהסוגיא שמקודשות רק מספק, אך כבר מפורש לפנינו שר"י הזקן לא סבר כמותו בכך.

כשהשני קידש לאחר מ' יום
כעת יש לעיין בקושי השני שהעלו הראשונים, וכבר העיר על כך הר"ן , מדוע הרמב"ם העמיד דווקא במקרה שהשני אמר מכאן ולאחר עשרים יום ונגמרו קידושיו לפני הראשון, הרי אם הראשון השאיר רווח כ'שרגא דליבני' מדוע לא יתפשו קידושי השני דרך רווח זה, ומה בכך שסיום קידושיו יהיו רק לאחר סיום קידושי הראשון.
הקהלות יעקב בבבא מציעא (סימן לא ס"ק ב) כותב שאכן לפי הגדרת הרשב"א שמעכשיו ולאחר מן משמעותו 'שיור לגברי', שמקדש אותה חוץ מלמי שיקדשה עד שלושים יום, לא צריך להיות הבדל בין אם השני מקדש מעכשיו ולאחר עשרים או לאחר ארבעים, כי סוף סוף בעת הקידושין של השני הוא מקדשה לגמרי (עם שיור למי שיבוא גם הוא ויקדשה) ובשעה זו אשה זו משויירת עבורו. ומתפלפל שם מה יהיה הדין לפי שיטת הירושלמי (ומביא שכן נקט הרמב"ן. כפי שראינו למעלה הקהלות יעקב בקידושין הבין שהתוס' הלכו בדרכו של הרשב"א) שהמשמעות היא 'שיור בקניין', שהקידושין מתחילים לחול כעת ומסתיימים בעוד שלושים יום. בהתחלה רוצה לומר שלדרך זו אכן יובנו דברי הרמב"ם, כי קידושי השני יסתיימו רק לאחר שכבר תהא מקודשת גמורה לראשון, ואז כבר אינם יכולים להיגמר והואיל ואינם יכולים להיגמר גם אינם מתחילים, כמו במקדש מכאן ולאחר מיתה. אך לבסוף הוא חוזר בו, כי כמו שקידושי הראשון יכולים להסתיים לאחר שלושים יום ואין מניעה למרות שכבר הסתיימו קידושי השני שקידש מעכשיו ולאחר עשרים יום, כך אין סיבה שסיום קידושי הראשון ימנעו מקידושי השני להסתיים.
לפיכך הוא מסיק שהרמב"ם הלך בדרך שלישית ופירש שהמשמעות של "מעכשיו ולאחר שלושים יום" היא 'שיור בזמן', כלומר הוא מקדש כעת אלא שמשייר את הזמן שעד שלושים יום. לפי זה כבר כעת מסתיימת החלות של הקידושין אלא שהחלות היא על עוד שלושים יום. לכן רק אם השני יקדשה מעכשיו ולאחר עשרים יום יחולו קידושיו, אך הוא לא יכול להחיל על עוד ארבעים יום, כי הראשון כבר החיל את קידושיו על זמן זה, וכאמור, החלות על זמן זה כבר נסתיימה 3 .




^ 1.ואולי אין כוונתו שהתירוץ מגיטין יתרץ גם את הסתירה מדף ז ע"א, אלא כוונתו שכדי לתרץ את הסתירה מדף ז ע"א צריך לומר שהפירוש ברבי יוחנן אינו כמו הירושלמי אלא הקידושין חלים מיד בהתחלה אלא שיש שיור, ובכך אין בעיה של חצי אשה כי זהו חצי קניין בכל האשה, אלא שאז נהיה מוכרחים לומר שהוא חלוק על רבי אבא (וזו כוונתו באמרו – "משום הכי נראה" שרבי יוחנן חלוק על רבי אבא). וצריך להוסיף שסבר שרק אם הקידושין חלים מיד אלא שיש בהם שיור אפשר להגדיר זאת כחצי אשה באשה שלימה, אך אם הקידושין כהבנת הירושלמי מתחילים היום ונגמרים אחר שלושים יום באמת יש בעיה של חצי אשה ואי אפשר להגדיר זאת כחצי קניין באשה שלימה (וצריך עיון מדוע).
^ 2.ומחדש שם שבספיקות מסוג זה אין ללכת אחר ביטול ברוב וכן לא אחר חזקה דמעיקרא.
^ 3.דרך נוספת ראה במנחת אשר (סימן סא ס"ק ג ד"ה וביאור) שתירץ על פי דין צדדי המבואר בגיטין פב ע"ב וברש"י שם, שקידושין לא יכולים לחול אלא אם הם גורמים לאסור את האשה על אדם כל שהוא. לכן לאחר שהראשון כבר אסרה מל' יום על כל העולם, אם השני יאסור אותה רק ממ' יום נמצא שלא אסר את האשה בקידושיו על שום אדם (מלבד על הראשון. עיין שם שהתפלפל מדוע אין זה מספיק).
עוד בנושא קידושין

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il