^ 1.בא' באב תש"ן (23.7.90) פורסם בעיתונות היומית ששר החינוך מר זבולון המר, נתבע לדין תורה בבית הדין הרבני בחיפה, בשל החלטת המשרד לסגור את בית הספר הדתי בגבעת עדה. התובעים שיוצגו ע"י הרב המקומי טענו שע"פ תקנת יהושע בן גמלא יש לפתוח בי"ס בכל מקום ואין לנייד תלמידים למקום אחר. בסיכומו של דבר ההחלטה בוטלה ולא התקיים דיון בעניין.
^ 2.על תקנת ר' יהושע בן גמלא, ראה במאמר: "הוצאת תלמיד מממסגרת תורנית" בספר זה.
^ 3.כך פירשו: שאלתות דרב אחאי, סי' קמב אות ו; רא"ש ב"ב ב, ז; טור יו"ד סי' רמה; המאירי ב"ב שם; בית יוסף יו"ד סי' רמה. כך כתבו גם התוס' בב"ב שם ד"ה מתקנת, וד"ה סך. דברי התוספות מובאים בהגהות מיימוניות בהל' תלמוד תורה פ"ב, ובחידושי אנשי שם (ב"ב י ע"ב ברי"ף). בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' סד כתב ששיטת התוספות כשיטת הרמב"ם המובא לקמן. כך כתב מו"ר הרב אברהם שפירא, פסד"ר, ז עמ' 27 (מופיע גם בשו"ת מנחת אברהם חלק א עמ' לה), אך ציין שהגר"א ביו"ד סי' רמה, כג כתב שהתוספות לא כרמב"ם, וכך אכן נראה בפשטות. יש להעיר עוד, שבתשב"ץ שם הבין שעיקר הסוגיה באה ללמד על תקן כיתה בהתייחסות לתביעת המורה המלמד שיצרפו לו עוזר. לדבריו, סתם כיתה היא עשרים וחמישה תלמידים, ועד מספר זה אין המורה רשאי לדרוש עוזר, אלא אם כן סיכמו איתו אחרת. בסוף התשובה מציין התשב"ץ שאפשר לפרש שהסוגיה דנה בשאלה מאיזה מספר יכולים בני העיר לכפות זה את זה להושיב מלמד, וכפי שלומדים המפרשים האחרים. ראה גם בשו"ת התשב"ץ חלק ג סי' קנג.
^ 4.כך פירשו: רבנו חננאל, רש"י ד"ה סך (ע"פ דברי חידושי אנשי שם, ב"ב י ע"ב דפי הרי"ף); רי"ף ונימוקי יוסף (י ע"ב מדפי הרי"ף); רמב"ם הל' תלמוד תורה ב, ה; רבנו יונה, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן, ורבנו גרשום ב"ב שם. בשאלה אם לפירוש זה מחמישים תלמידים ואילך כופים להוסיף מורה מסייע או לא, נחלקו המפרשים. מהרשב"א ומהרמב"ן משמע שעל כל עשרים וחמישה מעמידים מורה אחד. אולם הב"ח יו"ד סי' רמה כתב, שלפירוש זה אם יש יותר מ חמישים תלמידים מעמידים שני מורים ומסייע. ראה: הרב יצחק גולדברג, "מספר התלמידים בכיתה על פי המקורות", שמעתין, 146 (תשס"ב), עמ' 129-119; שמואל גליק, "מספר התלמידים הנדרש לפתיחת מוסד חינוכי ולחלוקת כיתות", החינוך בראי החוק וההלכה, עמ' 194-176.
^ 5. בשאלה מה הוסיף הרמ"א על דברי המחבר, עי' שו"ת אמונת שמואל סי' כו; הרב משה פיינשטיין, דברות משה לבבא בתרא, פרק ב הע' כג.
דבריו הובאו בפתחי תשובה שו"ע יו"ד סי' רמה ס"ק ח ובגליון מהרש"א לשו"ע יו"ד שם.
ראה בשו"ת חיים ביד סי' קכו, הדן בדברי חז"ל על מרדכי היהודי, שלמדו בפניו עשרים ושניים אלף תלמידים, וכן על ר' עקיבא, שהיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים. הוא מסביר, שמרדכי ור' עקיבא היו מעל כולם, ולכל קבוצה של עשרים וחמישה תלמידים היה מורה, ועל גביהם שרי אלפים, שרי מאות ושרי עשרות. באוצר הגאונים לבבא בתרא שם, מובא "מאמר חוקי התורה": "חק ששי, שלא יקבלו המלמדים יותר מעשרה תינוקות בענין אחד. ואע"פ שאמרו חכמים מקרי דרדקי כ"ה ינוקי, דוקא בארץ ישראל דאוירה מחכים, ובזמן שישראל שרויין על אדמתם וידם תקיפה, כי נפש החופשית היא גבוהה וחוקה וזכה וצלולה ויכולה לקבל שכל ומדע על שאינה משועבדת לזולתה. ונפש אשר משעבדת, היא שפלה וחלשה ויבש ואיננה יכולה לקבל שכל ומדע על שהיא משועבדת לאדונים קשים ועזי פנים, וכל יגיעה ועמלה הולך לאיש אשר לא עמל בו, טרודה בהתמד בעבודות קשות ומפילין עליהם אימה ופחד, והאימה מסלקת החכמה. על כן נזהרו המלמדים שלא לקבל לפניהם למעלה מי' תינוקות". ראה גם: הרב יהושע ויצמן, טוב הארץ, עמ' 34.

בעבר, התלמידים למדו בדרך כלל בבית הכנסת. ראה: ירושלמי מגילה ג, א; חגיגה טו ע"א; כתובות קה ע"א; גיטין נח ע"א, ועוד. ראה עוד: הרב מתתיהו שטראשון, הגהות וחידושים לב"ב כא ע"א; הרב יוסף קאפח על הרמב"ם הל' ת"ת ב, ו הערה כב. ראה עוד: הרב ד"ר אלתר הילביץ', חקרי זמנים, ב, עמ' רנט; שמואל גליק, החינוך בראי החוק וההלכה, עמ' 156.
^ 9. ירושלמי שבת ב, ו; בראשית רבה צא, ט.
^ 10.הרב שלמה גורן, תרומת הגורן, א, עמ' 95 נשאל אודות שני תלמידים שלומדים בבי"ס ביל"ו בת"א, והעירייה רוצה להעבירם לבי"ס תלפיות בניגוד לרצון ההורים. הרב גורן פסק שמאחר שילדים אלו גרים בסמוך לבית ספר, יש לקבל את דרישת ההורים להעבירם לבית ספר זה. הסכנה על מעבר בגשר היא סכנה רחוקה "וכ"ש בזמננו שהסכנה בדרכים התרבתה ואין לנו יום שלא נפגעים אנשים בתאונות דרכים ח"ו, בודאי שיש רשות להורים למחות שלא להעביר ילדיהם לבי"ס מרוחק, כאשר ישנו בי"ס ליד ביתם".
^ 11.הרב אברהם דורי, שו"ת אדרת תפארת, חלק ב, סימנים מ-מב, פסק שתושבי יישוב קטן יכולים לכוף את הנהלת המושב להקים תלמוד תורה במקום כדי שלא יצטרכו להסיעם בכל יום לעיר סמוכה. אך אם מרחק הנסיעה לעיר הסמוכה הלוך וחזור, אינו עולה על שיעור פרסה, דהיינו 72 דקות, כמו ביחס לכללי ברכת הגומל, זה נחשב כאותו מקום, ובלבד שאין הדרך בחזקת סכנה יותר מהמקובל. בהמשך התשובה כתב שהוא התייעץ עם הרב עובדיה יוסף, שאמר לו שכיום אין איסור להעביר תלמידים מעיר לעיר, מאחר שהשיירות מצויות וההורים יבדקו אם הדרך טובה. נראה שכוונתו לומר, שכל הדרכים הם באותה רמת סיכון ולכן הדבר מותר.
^ 12.כך עולה גם מדברי הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב חלק ד סי' נב. התשובה ניתנה לאנשי מושב קשת, והיא פורסמה גם אצל הרב שלמה אבינר, תורת אמך, חלק א, עמ' 220-217 [מורה לרבים – הלכות ותשובות בעניני חינוך והוראה מהרח"ד הלוי, עמ' 70-68]. הרב שלמה מן ההר, השיב לרב שלמה אבינר, שם, עמ' 212, שיש להעדיף ללמוד בבית ספר דתי שבאותו יישוב על אף שהוא פחות טוב, ולנסות להשלים את החסר, ולא לשלוח לבית ספר אחר בגלל סכנות הדרכים וריבוי התאונות. הרב אברהם דורי, שו"ת אדרת תפארת, חלק ב, סי' מב, כתב שאם בעירו יש רק מסגרות חילוניות, יש לשלוח את הילדים ללמוד בעיר אחרת, לצד חובת המאבק לפתיחת בית ספר דתי במקום.
^ 13.אמנם הרב שמואל וואזנר, שו"ת שבט הלוי, חלק ו סי' קמז (וכן: חלק ט סי' שג, יד), מסתפק האם מחויבות בני העיר בעקבות תקנת ר' יהושע בן גמלא, כוללת מימון הסעות, בניית מבנים או שכירותם, הזנה ועוד. כאמור, לדברינו, תקנת ר' יהושע בן גמלא איננה מתמקדת רק בשכר המלמדים, אלא בכל מה שקשור לתפעול מערכת החינוך, ובוודאי אם מניידים תלמידים ממקום למקום.
^ 14.שלא כהבנתו של הרב חיים דוד הלוי (לעיל הע' 10), הלומד מדברי הרמב"ם 'שזו הלכה הנוגעת להורים'. כאמור לעיל, מלשונו של הרמב"ם בפרק ב' בהל' ת"ת, ניכר שההלכות הללו נוגעות להנהגת הציבור.
^ 15.הרב יעקב אליעזרוב, "תביעה להחזר הוצאות בגין חינוך נפרד" (שורת הדין - מאמרים ופסקים, ירושלים: מכון שער המשפט, תשנ"ט, חלק ה, עמ' שסא-שסג), דן בתביעת אב נגד המועצה המקומית אפרת שבגוש עציון, אשר דרש מימון הסעת בתו לירושלים, ומימון אגרת חינוך לעיריית ירושלים, מאחר שבזמנו לא הייתה באפרת מסגרת לימודים נפרדת לבנים ולבנות, אלא מעורבת. הרשות המקומית טענה שהיא אכן מארגנת הסעה למסגרת חינוך נפרדת של החינוך העצמאי בירושלים, אלא שאין היא לרוחו והשקפתו של האב המעוניין במסגרת נפרדת ציונית דתית. בפסק הדין חויבה המועצה לשלם לאב החזר נסיעות ע"פ תעריף של תחבורה ציבורית. באשר לאגרת החינוך, נפסק שעל הרשות המקומית לנהוג כפי שהיא נוהגת עם ילדים אחרים שאינם לומדים במקום. אם משלמים, גם במקרה הזה עליהם לשלם, ואם לא משלמים, ישתתפו בשליש, כפשרה הקרובה לדין. יש להעיר שהרב יצחק אריאלי (עינים למשפט, בבא בתרא כא ע"א אות מ-נ) כתב שאם תלמיד נוסע ללמוד בעיר אחרת כשאין סכנה "יצטרכו בני עירם להשתתף מקופתם לאותה עיר אחרת, שזה לא תיקן יהושע בן גמלא שצריך לקבל משאר העיירות". הרב שלמה מן ההר (מובא אצל: הרב שלמה אבינר, תורת אמך, עמ' 212), הורה בזמנו שעל ההורים באלון שבות להיאבק על הקמת מסגרת נפרדת במקום, אך לא לשלוח את הילדים לבית ספר נפרד בירושלים, בשל הסכנה בדרכים.
גם כיום גיל חינוך חובה חמש - גן חובה, אלא שכיום מקבלים את כל התלמידים ומתאימים לכל ילד את הרמה הנדרשת והמתאימה ביותר בשבילו. בהצעת חוקה לישראל הציע הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שהמדינה תתחייב להכניס את הילדים למסגרת לימודית "מגיל שלוש או ארבע לפי מצב בריאות הילד" (אצל: ד"ר זרח ורהפטיג, חוקה לישראל, עמ' 471-470; הריא"ה הרצוג (פסקים וכתבים, ח"א עמ' 252). כשמדובר על בריאות הילד, אין הכוונה רק לבריאותו הגופנית, אלא גם לבשלותו הנפשית. מכל מקום ברור, שתקנת ר' יהושע בן גמלא במקורה היא מגיל חמש ואילך, אבל אין הדבר מונע מהציבור לקבל על עצמו לדאוג לחינוך הילדים מגיל מוקדם יותר.
כך כתב גם המהר"ם (שם ד"ה התקינו). ראה גם בשו"ת מהריט"ץ החדשות סי' לה. ועיין ברמב"ם הל' אישות כא, יז, בראב"ד, במגיד משנה ובמגדל עוז; שו"ת מהרשד"ם (אה"ע סי' קכג); ברכי יוסף (יו"ד סי' רמה, ג).
עין גם בלחם משנה שם, ובערוך השולחן (יו"ד סי' רמה, סעיפים כב-כו). מו"ר הרב אברהם שפירא (פסד"ר, ז, עמ' 27-26 ובספרו: מנחת אברהם חלק א עמ' לה), כתב שהרמב"ם הסביר את דינו של רבא: "לא ממטינן ינוקא ממתא למתא" בהתייחסות לשאלה אם יש מלמד טוב יותר במקום האחר, ולא כמו שאר הראשונים, שקישרו זאת לשאלת מספר התלמידים במקום, מפני שלדעתם בכל מקרה יש לפתוח כיתה בכל עיר. אם רוצים לאחד כיתות, השאלה היא באילו תנאים מותר להעביר תלמידים ממקום למקום. לפיו, הרמב"ם סובר כתוספות, שאם אין עשרים וחמישה תלמידים בעיר, אין פותחים להם כיתה, ויצטרכו להעבירם למקום אחר, ולכן הרמב"ם הסב את חידושו של רבא לעניין אחר. הר"א שפירא ניסה להוכיח את דבריו מהרמב"ם שם בהל' א, אם כי הזכיר לבסוף, שהגר"א (יו"ד סי' רמה, כג) כתב שהרמב"ם אינו סובר כתוספות. אכן קשה להסביר כך את הרמב"ם, מפני שבעניין תקן מינימלי לפתיחת כיתה ברור ביותר שהרמב"ם אינו סובר כתוספות, וכפי שעולה מדבריו שם בהלכה ה, וכפי שפירשנו לעיל. באשר להוכחתו של הר"א שפירא מהל' א, בעניין משמעות המילים מדינה, פלך, ועיר, עיין בפירושו של הרב יוסף קאפח על הרמב"ם (הוצאת מכון משנת הרמב"ם עמ' רס). אין גם כל הוכחה מהל' א שם שהרמב"ם כתוספות. במשמעות הביטוי פלך, ראה גם: הרב שאול ישראלי (עמוד הימיני, עמ' כג-כח); פרופ' יחזקאל קוטשר, מילים ותולדותיהן, עמ' 20-9.
^ 19.בשו"ת אגרות משה (יו"ד ד סי' כט) דן במחויבות בני העיר לדאוג ללימודם של ילדים חריגים בשל תקנת ר' יהושע בן גמלא.
^ 20.ראה עוד: שמואל גליק, "זכויות ההורים בחינוך ילדיהם", החינוך בראי החוק וההלכה, עמ' 170-156.