^ 1.על טיבו של ר' יהושע בן גמלא זה כתבו התוס' (ד"ה זכור) שהיה צדיק גמור, והוא נזכר לשבח גם ביומא לז ע"א על שעשה שני גורלות של אשכרוע מזהב. אמנם ביומא יח ע"א ויבמות סא ע"א ביקרו אותו על שאשתו, מרתא בת ביתוס, שילמה לינאי המלך כדי שימנה אותו לכהן גדול. התוס' פירשו (וכן בתוס' ישנים ובחי' הריטב"א ביומא יח ע"א) שהיו שם אחרים הראויים ממנו למשרה זו. אך לדעת תוס' ישנים ביבמות סא ע"א ר' יהושע בן גמלא המוזכר בסוגייתנו איננו אותו כהן גדול המוזכר בגמרא ביומא וביבמות. ראה עוד בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' לז, ובשו"ת חתם סופר חלק ה סי' כא וסי' קס. הרב ראובן מרגליות, "לחקר שמות וכינויים בתלמוד", עמ' יד, ובמרגליות הים סנהדרין ז ע"א אות ח כתב שהשם "בן גמלא" ניתן לאותו ר' יהושע משום התקנה, שכאשר יש גמלא (גשר) אין מעבירים את הילדים לצדו האחר של הגשר, אלא מושיבים מלמד תינוקות בצד שבו הם גרים (בבא בתרא שם).
^ 2.המאירי הוסיף: "בעצת חכמי דורו".
^ 3.בירושלמי כתובות ח, יא מיוחסת התקנה "שיהיו התינוקות הולכין לבית הספר" לשמעון בן שטח. קרבן העדה פירש, שתקנתו הייתה זהה לתקנת ר' יהושע בן גמלא, וייתכן ששניהם תיקנוה ביחד, כפי שפירש שם בשירי הקרבן. מבחינה זו תואמים הדברים לדברי המאירי המובא לעיל בהערה 2. ע"ע עבודת המלך על הרמב"ם הל' ת"ת ב, ז ד"ה ובאמת; הרב יהודה גרשוני, שיטה מקובצת לפסחים חלק ב עמ' תמ-תמא.
^ 4.כך דרשה הגמ' בקדושין כט ע"ב: "מלמד שהאב מחויב ללמד את בנו תורה". וכן פסק הרמב"ם הל' תלמוד תורה א, א, והטור והשו"ע יו"ד סי' רמה, א.
^ 5.על תקנת ר' יהושע בן גמלא והשתלשלותה, ראה: הרב ד"ר אלתר הילביץ', חקרי זמנים, חלק ב, עמ' רלב-רעו; שמואל גליק, "להתפתחותה של תקנת בן גמלא ללימוד חובה בישראל", החינוך בראי החוק וההלכה, עמ' 47-34.
^ 6.לא נבחין במאמר זה בין בנים לבנות על אף שיש הבדל בין חובת האב ללמד את בנו תורה לבין לימוד בתו, ויש שדנו האם תקנת ר' יהושע בן גמלא הייתה גם לבנות. בשאלה אם יכול שכן למחות בפתיחת בית ספר לבנות, ע"פ עקרונות הסוגיה בב"ב כא ע"א, ראה בדברי הרב י"ח זוננפלד, שו"ת שלמת חיים סי' עה, ובשו"ת נצח ישראל סי' יח ס"ק טז שיכול למחות בפתיחת מוסד לבנות מטעם קול באישה, ועל זה לא תיקן ר' יהושע בן גמלא תקנתו. כאמור, במאמרנו לא נבחין בין בנים לבין בנות, והקריטריונים להוצאת תלמיד נכונים לישיבה ולאולפנה.
^ 7.בעניין הכאת תלמידים על מנת לדרבנם ללמוד עסקו מחברים רבים ואין זה מדיוננו.

^ 8.המובאה היא חלק קטן מתשובתו זו של הרב משה פיינשטיין. יש בתשובה הדרכה מפורטת לכל העוסקים בחינוך איך להתמודד עם תלמידים.
^ 9.בביאור ההשוואה לזורק אבן למרקוליס ולנופל בגיהנום, ראה: מהרש"א חולין שם; מהר"ל נתיב התורה, פרק ח.
^ 10.ראה גם: שו"ת חתם סופר ח"ו, סי' סו; ערוך השולחן יו"ד סי' רמו, כא.
^ 11.כך פירש את המושג "תם" הכסף משנה שם, והלחם משנה שם הוסיף וביאר את מקור ההלכה מהגמרא בברכות כח ע"א. כך גם בפרישה יו"ד סימן רמו ס"ק יז. בבירור רחב יותר בהגדרת המונח "תם" בהקשר זה, עסק הרב דוד ורנר, "קבלתו והרחקתו של תלמיד מבית המדרש", ניב המדרשיה, ט (תש"ל), עמ' פח-צז.
^ 12.בלקט יושר חלק ב (יו"ד) עמוד לט ענין ב, ספר הרב יוסף בן משה ששאל את הרב ישראל איסרלין: "ושאלתי לו, קטן שהולך בדרך לא טובה כגון משכב זכר ועובר על לאו לא תגנוב, אם מותר ללמדו תורה? ואמר הן". לכאורה תשובה זו סותרת את האמור בגמ' וברמב"ם. מהדיר ספר לקט יושר משיב: שיתכן שמדובר בילד קטן, וכן על פי בית הלל באבות דר' נתן, ב, ט: "לכל אדם ישנה שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לת"ת ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים". ניתן להסביר ששם מדובר על לימוד אישי ולא במסגרת כיתה. גם עם אותו תלמיד שמוציאים מבית המדרש יש ללמוד על מנת להחזירו למעגל הלימודים והחברה.
^ 13.דברים דומים כתבו גם: הרב שמואל די אוזידא במדרש שמואל, הרע"ב והתשב"ץ לאבות א, א.

^ 14.פסק דומה ראה בשו"ת אגרות משה חלק או"ח ב סי' עג. מדבריו של הרב פיינשטיין עולה שסיבת הקלקול אצל אותו תלמיד היא חינוכו בבית, שאינו תואם את המסר החינוכי שהוא מקבל בישיבה או בבית ספר, והדבר עלול להשפיע על האחרים. נראה שדבריו עולים בקנה אחד עם דברי רב פלטוי גאון המובא באוצר הגאונים למועד קטן טו ע"א אות ל, אשר הורה שלא למול את בנו של מי שהוחרם, וכן להוציא את בנו מבית הספר. כדבריו פסק הנימוקי יוסף בבבא קמא (לט ע"ב מדפי הרי"ף), וכך פסק גם הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה סי' שלד, ו. גם שם אפשר לראות את העניין כניגוד למסר החינוכי שהילד מקבל בבית הספר או בישיבה, וכגורם השפעה שלילי על ילדים אחרים. אמנם הים של שלמה (בבא קמא פרק י סי' יג) חלק על תשובת ר' פלטוי גאון, אם כי הוא מסכים שאפשר שלא למול את בנו של המוחרם. ההבדל הוא שמצוות מילה, מוטלת על האב והיא כבודו, "אבל בתלמוד תורה של תינוקות שאין לו תשלומין ועליו נאמר: אם תעזבני יום, יומים אעזבך, פשיטא ופשיטא דלית טעמא להאי מילתא". וציין שפעם הוא התבקש על ידי חכם אחד וזקן בדורו בעל הוראה, להוציא את בני המוחרם מהישיבה, ולא הסכים לעשות זאת. הט"ז שם בס"ק ג מקשה על היש"ש, ומבחין בין ילדים קטנים שמותר להוציאם מבית הספר, לבין ילדים גדולים שאין להוציאם. בערוך השולחן שם ס"ק ו כתב שהאפשרות לסלק את בנו מבית הספר נתונה להחלטת בית הדין לפי התועלת והעניין, וכך יישב את שאלות הט"ז על היש"ש. ראה גם בדברי הראי"ה קוק, שו"ת דעת כהן סי' קצג עמ' שעג. יחד עם זאת, ייתכן שאין ללמוד דבר מסוגית המוחרם לנידוננו, מאחר שיש לראות את הוצאת בן המוחרם מבית הספר כסנקציה בלבד כנגד אביו, ולא מחשש שהדבר יגרום להשפעה שלילית על תלמידים אחרים. ראה לסיכום: פרופ' נחום רקובר, "הוצאת ילד מבי"ס כסנקציה נגד האב", מים מדליו (תשנ"ח), עמ' 54-49.
^ 15.עיין גם בתשובתו בשו"ת עשה לך רב, ו סי' סו. ראה עוד: הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, חלק ג סימן רפ; הרמ"מ מלובביץ', תשובות וביאורים לשו"ע, עמ' 323.
^ 16.הרב משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סי' ל) נשאל גם כן מה ניתן לעשות עם תלמיד שמפריע לאחרים: "הנה ודאי אם במה שלא יוציאוהו יפריע לאחרים אז אין להחזיקו בכיתה ומוכרחים להוציאו. אבל לא שילך ויסתובב בחוץ, אלא או שילך הביתה, או שישב בחדר המנהל וכדומה". ראה גם: הרב י"ח זוננפלד, שו"ת שלמת חיים סי' שנ; הרב יששכר דב גולדשטיין, שו"ת אהל יששכר סי' עג, שכתב שניתן להוציא תלמיד שמידותיו רעות רק אם יש סיכוי שיתקבל למקום אחר, אך אם לא יש לשקול ולהתייעץ.
^ 17.מאמר זה נכתב בעקבות דיון שהתקיים בהנהלת מדרשיית נעם בפרדס חנה באשר למדיניות הרחקת תלמידים. מי שעמד בראש המדרשיה במשך שנים רבות, הרב יהושע יגל (נתיבות יהושע, חלק ב – הקדמה), סיפר שהחזו"א הורה לו שלא להוציא תלמידים ממדרשיית נעם בפרדס חנה, ויש לעשות את כל המאמצים על מנת להשאירם. כך הורה החזון איש (אגרות, חלק א אגרת פא): "אחשוב ליותר נכון להתגלגל ולסבול ולקרב בכל מה שאפשר". הרב יגל מרחיב בדברי הקדמתו שם את העיון בדברי הרמב"ם בהל' תלמוד תורה ד, א, ולפיו תלמיד שאינו הגון אך רוצה לחזור למוטב, אותו אין להוציא, אך מי שאיננו מוכן לקבל הדרכות ואינו משתף פעולה, אותו יש להוציא. ראה גם בדברי ר"מ באותה תקופה במדרשיה: הרב חיים נפתלין, "קירוב וריחוק", ניב המדרשיה, י (תש"ל), עמ' קמט-קנז. אך ראה: הרב יעקב קאפל רייניץ, "האם לגירוש תלמיד מבית הספר - חינוך יקרא?", שמעתין, 42 (תשל"ה), עמ' 32-30. ראה עוד: הרב אברהם צוקרמן, שיח רב, בית אל תש"ע, עמ' 121-119, הכותב שכשהתלמיד המקולקל עלול השפיע על בחורים אחרים ללכת בדרכיו, אין ברירה וצריך להוציאו כי יש לשמור על בחורים אחרים.
^ 18.הרב שלמה אבינר (רבנו - הרב צבי יהודה הכהן קוק, עמ' 116-115), מספר שהרב צבי יהודה לא הוציא תלמיד מהישיבה אלא אם כן היו לו חסרונות חמורים, ובעיקר אם הוא קלקל או השפיע על תלמידים אחרים לרעה.
^ 19.מחברים נוספים עסקו בסוגיית הוראה לתלמיד שאינו הגון. ראה: הרב ישראל מאיר לאו, "בדין חינוך והוראה לתלמיד שאינו הגון", שו"ת יחל ישראל, חלק א עמ' כה-לא; הרב אפרים טכורש, כתר אפרים (טכורש) סי' נא; הרב אליקים אלינסון, "הוראת מקצועות הקודש לתלמידים שאינם שומרי מצות", שמעתין, 18 (תשכ"ח), עמ' 34; הרב צבי סלושץ, "קבלת תלמיד שאינו הגון ללימוד בבית הספר", שמעתין, 45 (תשל"ז), עמ' 47-44; שמואל גליק, "חינוך לתלמיד שאינו הגון", שמעתין, 84 (תשמ"ו), עמ' 56-54. הרב פרופ' נריה גוטל, "הלכת 'הגינות תלמיד' באספקלריית הדורות ובמבחן הפסיקה", על דרך האבות - קובץ מאמרים בנושאי תורה וחינוך, אלון שבות: מכללת יעקב הרצוג, (תשס"א), עמ' 74-49. יש שעסקו בכך במסגרת השאלה האם מותר להורות וללמד במסגרות חילוניות, רפורמיות. ראה: הרב משולם ראטה, "האם מותר ללמד בבימ"ד לרבנים רפורמים?", שו"ת קול מבשר ח"ב סי' יז; הרב משה דב ולנר, "עריכת חידוני תנ"ך והשתתפות בהם", בצומת התורה והמדינה, חלק ב עמ' 194-191; חיים לשם, "האם מותר לדתיים להורות בבתי ספר ובאוניברסיטאות חילוניים?", מחקרים ועיונים, ת"א (תשל"ו), עמ' 144-138; פרופ' אליאב שוחטמן, "שיעורי תורה במוסד חילוני - תשובה הראי"ה קוק זצ"ל", תחומין, י (תש"ן), עמ' 257-245; הרב אברהם שרמן, "הוראת תורה לאחים שאינם שומרי תורה ומצוות", תחומין, יג (תשנ"ג), עמ' 280-274.
^ 20.בנוסח שבעין יעקב כתוב: "בועט בו". וכך גם בנוסחאות אחרות המובאות בדקדוקי סופרים שם. אין הכוונה שהרב בעט ברגליו בתלמיד, אלא שהוציאו מחוץ למסגרת בבושת פנים.
^ 21.על מהלכו של הנצי"ב בסוגיה, ראה: הרב יצחק וייס, שו"ת מנחת יצחק חלק י סי' פד.
^ 22.הרי"ף לבבא בתרא כא ע"א (דף י ע"ב מדפי הרי"ף) לא גרס ו"בכל עיר ועיר" וכן היא הנוסחה ברמב"ם בכל כתבי היד שהשמיט את המילים עיר ועיר. "מדינה" ברמב"ם היא עיר, וכפי שכתב בהל' מגילה א, ד; "ומדינה זו הנקראת כרך... ומדינה זו הנקראת עיר". וכן בפהמ"ש לשקלים א, ג, ובפהמ"ש לסוכה ג, יב. עין ברמב"ם מהדורת הרב יוסף קאפח אות א.
^ 23.גם מדברי הרב משה פיינשטין שצוטטו לעיל עולה שתקנת ר' יהושע בן גמלא לא באה לבטל את תקנת הפלכים אלא לסייע לה. כך כתב גם מו"ר הרב אברהם אלקנה שפירא, מנחת אברהם חלק א סימן ה (עמ' כו) שתקנת ר' יהושע בן גמלא ובעקבותיו דברי רב שאין מעבירים תינוק ממקום למקום נאמרו על תלמידים צעירים, אבל תלמידים גדולים מעבירים אותם אף לעיר אחרת אם יש מלמד טוב יותר, וגם לפיו תקנת ר' יהושע בן גמלא לא מבטלת תקנת פלכים. ראה גם: הרב ד"ר אלתר הילביץ, חקרי זמנים, חלק ד עמ' רלב-רנה.
^ 24.בשו"ת מהריט"ץ החדשות סי' לה כתב שדברי הגמ' בשבת קיט ע"ב שכל עיר שאין בה מלמדי תינוקות מחריבין או מחרימין אותם אמורים רק על מלמדי תינוקות קטנים אבל: "חלילה חלילה שאמרו על מעינים גדולים... שהתלמידים המעינים אינם נקראים תינוקות של בית רבן".
^ 25.ברמב"ם מהדורת הרב יוסף קאפח השמיט את המילים "וקטנים פטורים מתלמוד תורה" ושם באות י כתב שמשפט זה איננו מופיע בכל כתבי היד, שהרי בסמוך נאמר "אבל קטן" וכו' להוציא נשים ועבדים שאין חיוב לא עליהם ולא על אחרים להם. אך נראה לומר שזה גופא משמעות הגרסה שלפנינו שבאה להדגיש שקטן פטור מצד עצמו, אך אביו חייב ללמד אותו בניגוד לעבדים ונשים.
^ 26.יש מקום לראות חובה זו כהרחבתה של תקנת אושא (כתובות מט ע"ב), הדנה בחובתו של האב לזון את בנו ובתו מדין צדקה עד שיגדל. בדורנו קבעה הרבנות הראשית לישראל שהאב חייב במזונות הבן והבת מדין צדקה עד גיל חמש עשרה. בחובת מזונות אולי כלולה גם החובה לדאוג לחינוכם, ולממנם. בתקנה זו ראה: הריא"ה הרצוג, חוקה לישראל ע"פ התורה, חלק ג עמ' 158-114; שו"ת ישכיל עבדי חלק ד אה"ע סי' טו ובדברי הרב הרצוג שם, ושו"ת ישכיל עבדי ו אה"ע סוף סי' לה; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת ג עמ' רנז. עין עוד: הרב ד"ר משה חיגר, "חובת ההורים לילדיהם מדין צדקה", פרי הארץ, ח (תשמ"ד), עמ' 28-18; בספר: כל הכתוב לחיים, ספר זיכרון להגאון הרב חיים טוביאס, עמ' קמו-קמח.

הרב יהודה זולדן, צדקות יהודה וישראל, שבי דרום תשע"ח, עמ' 492-476