ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש ספריה חינוך

פרק כח

הוצאת תלמיד ממסגרת תורנית

מבוא א. תקנה לפתיחת מוסדות חינוך ציבוריים ב. קריטריונים להוצאת תלמיד 1. בשל הישגים לימודיים נמוכים 2. בשל בעיות חינוכיות ג. הוצאת תלמיד ממוסד חינוכי כלל ארצי המיועד לתלמידים בוגרים סיכום
הרב יהודה זולדןאדר ב תשע"ט
94
מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
לחץ להקדשת שיעור זה
אחת ההכרעות הקשות העומדות בפני ראש ישיבה, ר"מים, מחנכים ומורים היא השאלה, האם ומתי להוציא תלמיד/ה ממסגרת תורנית כמו ישיבה, אולפנה, וכד'. האחריות היא כפולה. גם כלפי התלמיד המוצא, וגם כלפי התלמידים אשר ממשיכים ללמוד. האם אכן מוצו כל הדרכים לפני שהוצא התלמיד? האם אכן הוא עבר את כל "הקווים האדומים"? מצד אחד הישארותו עלולה להזיק לו ולחברה, ומצד שני הוצאתו עלולה לדרדר את מצבו. שאלות קשות אלו ואחרות מלוות את העוסקים בחינוך. במאמר זה נברר את העקרונות ההלכתיים האמורים להנחות מחנך בשעה שנדרש לשאלה כזו, ואת הגיבוי ההלכתי כשאכן אין ברירה, ומוצו כל הדרכים האחרות, וצריך להוציא תלמיד ממסגרת הישיבה.

א. תקנה לפתיחת מוסדות חינוך ציבוריים
בגמרא (בבא בתרא כא ע"א) מובאת ברייתא המסבירה את השתלשלותה של התקנה לפתיחת מוסדות חינוך ציבוריים:
אמר רבי יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש, ור' יהושע בן גמלא שמו, 1 שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל.
שבתחילה, מי שיש לו אב, מלמדו תורה: מי שאין לו אב, לא היה למד. מאי דרשו ביה? "ולמדתם אותם" (דברים יא,יט) - ולמדתם אתם.
התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. מאי דרוש? "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב,ג). ועדין, מי שיש לו אב, היה מעלו ומלמדו; מי שאין לו, לא היה עולה ולמד.
התקינו שיהיו מושיבין בכל פלך ופלך, ומכניסין אותו כבן ט"ז כבן י"ז; ומי שהיה רבו כועס עליו, מבעיט בו ויצא.
עד שבא ר' יהושע בן גמלא, 2 ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אתו כבן שש כבן שבע. 3
ר' יהושע בן גמלא לא נתכוון לפטור את האב מחובתו לדאוג לחינוך בנו. הדרשה המוזכרת "ולמדתם אותם" - ולמדתם אתם, נשארת במקומה. 4 חידושו של ר' יהושע בן גמלא הוא שיש חובה ציבורית להקים מוסדות חינוך בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. כך כתב הרמב"ם (הל' תלמוד תורה ב, א ע"פ הגמ' בשבת קיט ע"ב, וסנהדרין יז ע"ב):
מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן, מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמדי תינוקות. ואם לא הושיבו, מחרימין את העיר. שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. 5
מטרת מוסדות אלו היא ללמד תורה גם את מי שאין לו אב, וגם את מי שאביו אינו יודע או אינו יכול (מחוסר זמן, למשל) ללמדו.

ב. קריטריונים להוצאת תלמיד
מהם הקריטריונים לפיהם אפשר להוציא תלמיד ממוסד חינוכי, או שלא לקבלו אליו כלל? 6

1. בשל הישגים לימודיים נמוכים
בגמרא בבבא בתרא כא ע"א נאמרה הלכה מפי רב לרב שמואל בר שילת:
וא"ל רב לרב שמואל בר שילת: כי מחית לינוקא, לא תימחי אלא בערקתא דמסנא. 7 דקארי קארי. דלא קארי, ליהוי צוותא לחבריה.
רש"י (ד"ה להוי צוותא לחבריה):
ליהוי צוותא לחבריה - אינך זקוק לייסרו יותר מדאי ולא לסלקו מלפניך אלא ישב עם האחרים בצוותא וסופו לתת לב.
רב התייחס לתלמיד שמתקשה בלימודים והישגיו נמוכים. לדבריו, אין לייסרו יותר מדי, ללחוץ עליו או להכותו, וגם לא לסלקו, אלא להושיבו עם חבריו וסופו שילמד משהו. ואולם מדברי הנימוקי יוסף (ב"ב י ע"ב מדפי הרי"ף) ניתן להבין אחרת:
ודלא קרי, אין לך רשות לסלקו מלפני הספר, אלא ישב בחבורה עם חבריו, וסוף אפשר שיתן ליבו.
הרב יצחק אריאלי (עינים למשפט שם), הסביר שמרש"י משמע שדברי רב הם בבחינת עצה מה לעשות בתלמיד שמתקשה בלימודים, ואילו הנימוקי יוסף פירש שרב אומר שאין להוציא תלמיד שמתקשה בלימודים, אלא להושיבו עם חבריו מתוך תקווה שלבסוף יבין או יקלוט משהו. בשולחן ערוך יו"ד סי' רמה, ט פסק:
אפילו תינוק שלא מבין, לא יסלקוהו משם, אלא ישב עם האחרים אולי יבין.
סגנון דבריו של השולחן ערוך נוטה לדברי הנימוקי יוסף אשר הבין את דברי רב כהוראה, שאין להוציא תלמיד בשל הישגיים לימודיים נמוכים. הרמב"ם לא הזכיר בהלכה את דבריו של רב, אם כי הלחם משנה (הל' תלמוד תורה ב, ב) ציין את דברי רב בגמרא שם כמקור להלכה. וכך כתב הלחם משנה: "ומי שלא ישמע ולא יקרא, יהיה צותא לחבריה, כלומר לפחות יהיה שם בחברתם ויבין מעט ממה שאחרים אומרים".
ייתכן שהרמב"ם הבין את דברי רב לרב שמואל בר שילת כפי שרש"י הבינם, שזוהי עצה והמלצה חינוכית, אך לא הלכה מחייבת, וכיוון שכך הרמב"ם לא ראה צורך להזכיר בעניין זה דבר. נוסף לכך יש אולי לפרש שעיקר דברי רב לרב שמואל בר שילת הם, שלא יוציאו כלל תלמיד שמתקשה בלימודיו ממסגרת של בית ספר. אלא יושיבו אותו עם חבריו, עם כאלה שהם באותה רמת לימוד כמו שלו בבית ספר או בכיתה אחרת או אף בכיתות מיוחדות, טיפוליות וכדו'. המטרה היא לאפשר לו בסיכומו של דבר להשתלב ברמה כזו או אחרת במסגרת לימודית כלשהי.
כך יובנו דברי הנימוקי יוסף האוסר להוציא תלמיד "מלפני הספר" – היינו ממסגרת של בית ספר כלל, "אלא ישב בחבורה עם חבריו" - היינו עם תלמידים שיש להם רמה לימודית דומה, שמטופלים כראוי וכנדרש, וכך עשוי התלמיד ללמוד ולהתקדם. הנימוקי יוסף לא אסר להוציא תלמיד שמתקשה בלימודים מבית ספר ולהעבירו לבית ספר אחר מתאים יותר או מכיתה לכיתה מתאימה יותר, אלא להוציאו ממסגרת לימודית כלל. רש"י שראה בדברי רב רק עצה, הדגיש שאין הכרח "לסלקו מלפניך" ולא "מלפני הספר" כלשון הנימוקי יוסף, דהיינו מאותה כיתה שבה הוא לומד, "אלא ישב עם האחרים" ולא "עם חבריו" כלשון הנימוקי יוסף, דהיינו עם כאלה שהם אמנם ברמה לימודית גבוהה וטובה יותר ממנו, אך יש סיכוי שהוא יקלוט משהו. זהו רק בגדר עצה אבל אם יוכל התלמיד המתקשה להשתלב טוב יותר במסגרת לימודית באופן אחר, כמו בית ספר אחר, כיתות מקבילות, כיתות מיוחדות טיפוליות וכד', יש לעשות כן. יש להוסיף שדקדוק זה בדברי רש"י איננו תואם את הפירוש שכתב תלמיד הרמב"ן לבבא בתרא (ר' יצחק קרקושא) אשר נקט כדברי רש"י אך בנקודה זו כתב כנימוקי יוסף:
אינך זקוק לא ליסרו יותר מדאי ולא לסלקו מלפני הספר, אלא ישב עם האחרים בצוות, וסופו לתת ליבו.
לפי פירוש זה, דברי רש"י ונימוקי יוסף אינם רחוקים זה מזה, מדברי שניהם עולה, שלתלמיד מתקשה בלימודים, יש למצוא מקום לימודים מתאים שבו יוכל להשתלב בצורה הטובה ביותר מבחינתו.
בין אם נפרש שדברי רב הם עצה והמלצה ובין אם נפרשם כהלכה מחייבת, אין ספק שהתנאי הוא שיש סיכוי כלשהו שהמשך ישיבתו של התלמיד המתקשה בחברתם של התלמידים האחרים יועיל לו, והוא יוכל להבין את הנלמד ברמה כזו או אחרת וישתלב במסגרת. אך אם הישארותו של התלמיד החלש תגרום נזק לימודי לתלמידים הטובים - באווירה, במוטיבציה וכו', יוכל המוסד להוציאו ולסלקו, ולזאת יודה גם הנימוקי יוסף. מה הטעם להשאירו, אם הנזק הכללי רב על התועלת הפרטית שתצמח לאותו תלמיד.
דברים ברוח זו נמצא אצל מספר פוסקים אחרונים. הרב יוסף רזין (שו"ת צפנת פענח, ב סי' יז), נשאל אם מותר להוציא מישיבה תלמידים שאינם בעלי כשרון ואינם שוקדים על התורה כל כך, ולהכניס במקומם תלמידים אחרים טובים מהם? ותשובתו היא: "אי אפשר לסלקם, אם מחזיקים בתורת ה' יתברך". כך פסק גם הרב משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה יו"ד ג, סי' עא):
עוד עיקר יש לידע שבל יתייאשו כשרואין שאיזה תלמיד אינו לומד כראוי ואף כשאינו מתנהג כראוי, כי אם אינו מקלקל את האחרים צריכים להחזיקו ולהתגלגל עימו דאולי יתחיל לשמוע ולהיטיב דרכו, ובכל אופן השהיה איזה שנים בישיבה בקרב מורים יראי ה' ובקרב חברים המקשיבים להמורים, ודאי ישפיע גם עליו לכל הפחות במקצת גם על כל ימי חייו... וידוע עובדה דר' פרידא (ערובין נד ע"ב) שעמל להסביר ארבע מאות זמני לתלמיד אחד ולא חס על זמנו ועל טרחתו וקבל שכר היותר גדול שהוא גם על שלא נתייאש, וזה תלוי הרבה במדת הסבלנות שכל מורה צריך להשתדל על עצמו במידה זו ביותר. אבל אם התלמיד מקלקל את אחרים ודאי צריך לסלקו אבל צריך לדון זה בכבוד ראש ובעיון רב, כי הוא דיני נפשות. 8
כך כתב גם הרב יוסף קאפח, בביאורו לרמב"ם (הל' תלמוד תורה ב, ב):
אדרבא הנער המרדן לא רק שאינו צוותא לחבריה, אלא אדרבה ממריד את חברו ומקלקל את כל החבורה, וטוב לסלקו אם אי אפשר להכניעו.
על חובת ההשקעה בתלמיד שמתקשה בלימודים, עמד גם הרב יצחק וייס (שו"ת מנחת יצחק, ט סי' קא), אשר נשאל: "בענין הלומד לרבים ויש ביניהם עמי הארץ, אם לחוש שלא יבינו עומק ההלכה ויבואו להתיר לעצמן שלא כהלכה". תשובתו, שמסקנת הגמ' בחולין קלג ע"ב היא שאין ללמד תורה "דוקא לתלמיד שאינו הגון, ולא למעט הבנה... דעל כל פנים, בסתם בני אדם אף שהמה מעוטי הבנה יש עוד מצוה בלמודם, אבל בודאי יש להזהר להסביר אותם שלא יבואו לידי טעות, וכמאמר המשנה הזהרו בדבריכם עפ"י פירוש הפשוט... והעיקר בזה דענינים כאלו תלוים בדעת המלמד לאנוש בינה, לרחק או לקרב, וכונתו תהיה רצוי לשם שמים".
אין להוציא תלמיד ממסגרת לימודית בשל קשיים לימודיים, ויש לעשות כל שניתן על מנת לסייע לו להשתלב היטב בלימודים או לעזור לו למצוא במקום אחר את מסגרת הלימודים הטובה ביותר בשבילו, בהתאם ליכולתו וכשרונותיו. על המחנכים והמורים לשקול את התנהלותם כלפי אותו תלמיד שמתקשה, בכובד ראש ולשם שמים.

ב. בשל בעיות חינוכיות
באילו תנאים יש להוציא תלמיד שהישגיו הלימודיים טובים, אך התנהגותו הדתית והחברתית היא שלילית ומזיקה? בגמרא (חולין קלג ע"א) נאמר:
אמר רב יהודה אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון, נופל בגיהנום, שנאמר: "כל חושך טמון לצפוניו, תאכלהו אש לא נופח ידע שריד באהלו" (איוב כ,כו), ואין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר: "ובשרידים אשר ה' קורא" (יואל ג, ה). אמר ר' זירא אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס שנאמר: "כצרור אבן במקומה כן נותן לכסיל כבוד" (משלי כח ,ו), וכתוב: "לא נאוה לכסיל תענוג" (משלי יט,י). 9 "מעדה בגד ביום קרה חמץ על נתר ושר בשירים על לב רע" (משלי כה,כ) בשונה לתלמיד שאינו הגון.
ובגמרא (מכות י ע"א) נאמר:
התלמיד שגלה, מגלין רבו עימו. מכאן אמר ר' זירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון.
מהי הגדרתו של תלמיד שאינו הגון? רש"י (חולין שם ד"ה ירע) - תלמיד רע. מדברי המהרש"א (שם בחידושי אגדות ד"ה כאילו), משמע שתלמיד רע הוא מי שיש לו כונות רעות בלומדו תורה. 10 הרמב"ם (הל' תלמוד תורה ד, א) כתב:
אין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה, מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס שנאמר: "כצרור אבן במרגמה כן ניתן לכסיל כבוד" (משלי כו, ח) ואין כבוד אלא תורה שנאמר "כבוד חכמים ינחלו" (משלי ג, לה).
כך גם נפסק בטור (יו"ד סי' רמו) ובשולחן ערוך (שם סעיף ז), אם כי בשו"ע לא פירט שהגון הוא במעשיו או תם, כפי שכתב הרמב"ם. מכאן שאין ללמד תלמיד שאיננו מתנהג כראוי. תלמיד שלא ידוע לנו אם התנהגותו טובה או לא יש ללמד. 11
בגמרא שהובאה לעיל נאמר שאין לרב ללמד תלמיד שכזה, אך לא נאמר כיצד יש לנהוג בו. הרמב"ם שם ובעקבותיו הטור שם אינם כותבים שיש להוציאו לגמרי ממסגרת בית הספר אלא התוו דרך חינוכית כיצד יש לנהוג. טיפול חינוכי מחוץ למסגרת הלימודים המקובלת, ורק לאחר שהתברר שהתלמיד אכן מתנהג כראוי, יש להחזירו למקומו. 12
המאירי (אבות א, ב) כתב:
'והעמידו תלמידים הרבה', ולא ידקדקו יותר מדי שלא להושיב בפניהם אלא בעלי תריסין. אלא יסבירו פנים לכל הבא לפניהם, שהעצים הקטנים מדליקין הגדולים. ולא אמרו שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון אלא במי שמידותיו מגונות, שזה בודאי ראוי להרחיקו הרחקה יתירה. 13
מחד, כתב המאירי שיש ללמד את הכול, גם תלמידים שמתקשים, ומאידך, כתב שאת מי שמידותיו גרועות יש להרחיק. גם ר' יהודה החסיד (ספר חסידים [מרגליות] סי' קפט) כתב כן:
אם לחכם תלמידים, ואחד עוסק לקנטר את הרב ואת התלמידים חבריו, מוטב לגרש את האחד לתקנת האחרים הטובים, שנאמר: "גרש לץ ויצא מדון" (משלי כב, י).
המאירי ור' יהודה החסיד, לא התוו דרך חינוכית כיצד לטפל בתלמיד שאינו הגון אלא קובעים שיש להרחיקו. אך אין הכרח לומר שיש מחלוקת בינם לבין הרמב"ם. הרמב"ם אף הוא התנה את חזרתו של התלמיד ללימודים מסודרים בבית המדרש רק כשהתברר שחל שיפור ושינוי משמעותי בהתנהגותו ובמעשיו. אך אם יתברר שמוצו כל הדרכים והאמצעים החינוכיים, ולמרות זאת לא חל כל שיפור בהתנהגותו יודה גם הרמב"ם שאין להכניסו לבית המדרש ויישאר בחוץ. הרמב"ם דיבר על תחילתו של התהליך, שיכול להסתיים בחזרתו של התלמיד לבית המדרש, והמאירי ור' יהודה החסיד דיברו על האפשרות שיש להרחיקו אם הוא נשאר בגדר של "אינו הגון". כלומר אין הכרח להוציא תלמיד שלא נהג בצורה חיובית באופן מידי מבית הספר, אלא יש לאפשר ולסייע לו לשוב לדרך חיובית, ואם אין הדבר מועיל, אזי יש רשות להוציאו.
דברים ברוח זו מצאנו גם בתקנות קהילות בדורות שונים (הרב שמחה אסף, "מקורות לתולדות החינוך"). למשל בתקנות וינציאה:
למטרה זו נשתדל לבער את הקוצים מן הכרם, כלומר להרחיק את התלמידים הרעים והבלתי הגונים היכולים להרעיל את התמימים והמנהגים הטובים של אחרים, בזה שנתקן אותם קודם ע"י אזהרות ואח"כ ענשים כפי שימצאו לנחוץ מממוני החברה הקדושה, ובאם אלה לא יפעלו יודיעו המלמדים לממונים שיוציאום וירחיקום מן התלמוד תורה (שם עמ' קד)
כך גם בתקנות מודינא:
אם ימצא בבית מדרשנו תלמיד אשר ינהג בדרך לא טוב, ומקדיח תבשילו ברבים ח"ו, חובה על מעלת הממונים הנדיבים להוכיחו פעמים שלוש עד אשר ישוב מדרכו הרעה ויחזור למוטב, ואם יתמיד לילך בקרי ולתת כתף סוררת, אז יודיעו הדבר למעלת ממונים משרתים, ואז יוכלו יחד לגרשו מבית תלמוד תורה למען לא יניע את לב חבריו מדברי תורה, והנשארים ישמעו ויראו (שם, כרך ב עמ' קעז).
ובתקנות אנקונה:
יש ברשות הפרנסים מתוך הסכם עם ה"ה הששה (הועד) להוציא מתלמוד תורה אותו תלמיד אשר יראה להם כבלתי מתאים (שם עמ' קסח).
ובתקנות גירונא:
אם ימצא בתוך ההסגר תלמיד שאינו הגון ובעל עבירות ועושה מעשים רעים אשר יעשו, יחוייבו מעלת הממונים לגרשו מן ההסגר בלי אחור ובלי עיכוב, ויזכרו כי תלמיד בעל עבירות די הוא ח"ו לאבד תלמידים הרבה, וכבר אמר שלמה: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, וכל התלמידים ישמעו ויראו (שם עמ' קס).
כך גם בתקנת פדובה:
הוחלט פה אחד: על מעלת המלמדים לשרש את המנהגים הרעים של תלמידיהם, ללמדם הכנעה, ולהשריש בהם את ההכרה כי אחרי יראה שמים יבוא מורא רבם, כדברי התנא: ומורא רבך כמורא שמים. ואם ימצא עז פנים אשר לא יאבה להכנע יוכיחו מלמדו ואף ישתמש בשוט לעת הצורך. ואם אחרי כל אלה לא יקח מוסר יודיע המלמד למעלת הממונים, אשר להם היכולת לגרש את התלמיד מההסגר ולהרחיקו מתלמוד התורה (שם עמ' קס).
המכנה המשותף לכל תקנות הקהילות הללו הוא, שיש להוציא תלמיד שאיננו מתנהג כראוי מהבחינה החינוכית - דתית, רק לאחר שמוצו כל הדינים והאזהרות להשיבו למוטב. הסיבה האמיתית שבגללה יש להוציא תלמיד כזה היא החשש שיקלקל תלמידים אחרים בהיותו גורם דומיננטי שלילי ומשפיע לרעה בכיתה ובחברה.
החיד"א (פתח עינים לאבות שם) כתב שאם יש חשש שתלמיד יחמיץ אחרים יש להוציאו מבית המדרש. כך יש להבין גם מתשובת הצפנת פענח שהובאה לעיל, אשר נשאל אם מותר להוציא מישיבה תלמידים שאינם בעלי כשרון ואינם שוקדים על התורה כל כך, ולהכניס במקומם תלמידים אחרים טובים מהם? ותשובתו היא: "אי אפשר לסלקם אם מחזיקים בתורת ה' יתברך". מכאן שאם הייתה בעיה ברמתם הרוחנית והדתית, והם לא היו מחזיקים בתורת ה', היה אפשר לסלקם.
כך כתב הרב משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה יו"ד סי' עז סעיף ג):
ובדבר ילדים שאמם נתגרשה מבעלה והלכה לגור עם גוי, שמישהו הכניסם לביתו ושלחם לישיבה, הנה הצדק עם מי שהכניסם... אבל כל זה אם אין מזה קלקול לילדים אחרים, דאם יש קלקול חס ושלום לאחרים, אין להניחם ללמוד בהישיבה. 14
הרב חיים דוד הלוי (שו"ת עשה לך רב חלק א סי' עו) פסק:
תלמיד שמתעצל בלימודו לזה מותר להכותו קצת ולהזהירו, אבל תלמיד שמפריע בתעלוליו למורה ולכיתה, נראה לי שאין כל מקור בהלכה להתיר למורה להכותו. ולכן אין לו אלא לסלקו מהכיתה וחובת חינוכו בענין זה מוטל על הוריו, שלהם הזכות להכותו עד גיל מבוגר. 15
התשובה עוסקת בהוצאת תלמיד משיעור מסוים שבו הוא מפריע, ולא בהוצאתו מהמסגרת בכלל. 16 אך ייתכן שיש ללמוד מכך שגם כשתלמיד מקלקל ומזיק לאחרים באופן קבוע, וכל הניסיונות להחזירו למוטב לא צלחו, ניתן להוציאו מהמסגרת בכלל.
הרב דוד ורנר ("קבלתו והרחקתו של תלמיד מבית המדרש", ניב המדרשיה, ט [תשכ"ט], עמ' פח-צז), סיכם:
במיוחד בישיבות התיכוניות שבהם מתחנכים תלמידים רכים בשנים, שעדיין לא הוקבע בלבם אהבת ה' ויראתו, ותפקיד הישיבה הוא לא רק ללמדם תורה, אלא לחנכם לתורה ומצוות ולחזק בהם הכרתם הטהורה ואמונתם התמימה, אין ספק שאותם יחידים בהתנהגותם ובדרכם הלא טובה עלולים להחמיץ את התמימים והישרים ולכן על הרב לסלקם מבית המדרש. כי עיני הרב צריכות להיות מופנות בעיקר כלפי כלל התלמידים הטובים וההגונים אשר רצונם ללמוד תורה נובע ממקור נפשם הטהור, עליהם יש לשמור ואותם יש לחזק, ולהוסיף להם תורה ויראת ה' טהורה. 17
הרב יצחק הוטנר השיב תשובה חריפה מאוד בעניין לרב אברהם יצחק נריה (הרב משה צבי נריה, אפיק בנגב, עמ' 241):
האם יש לסלק ממוסד ילד המקלקל אחרים, כשיודעים אנו שברחוב יתקלקל יותר מאשר בשהותו כאן? תשובה: (בתקיפות) ודאי. אף אם אדע שמחר ילך להתנצר אסלקנו. אין לנו זכות להשתמש בנשמות של שאר הבחורים, כדי להרים את נפש הבחור הזה -"אין אנו בעלי בתים על נשמות השאר". אם איננו מקלקל אחרים אז אף שיהיה הגרוע ביותר לא אסלקנו. אני אטפל בו אדבר אשוחח ארד עמו לכל "הטומאה והגהינום שלו", אך רק אני. אבל אם הדבר פוגע באחרים, כאן אסור להשאירו.
מכאן שחומרת מעשיו של תלמיד שאינו הגון אשר מחייבת הוצאתו ממסגרת בית הספר, גדולה מחומרתו של תלמיד שמתקשה בלימודים. אין ללמד תלמיד שאינו הגון מחשש שהוא ישפיע לרעה על תלמידים טובים אחרים. 18 בתלמיד שאינו הגון יש חומרה נוספת והיא שאסור לרב ללמד תלמיד שכזה. תלמיד שמעשיו שליליים יכול לעשות אף מעשים חמורים ביותר עד כדי רצח בשגגה ויתחייב גלות, ואז רבו יצטרך לגלות עמו. על כך אמר ר' זירא בגמרא במכות י ע"א: "מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון". 19

ג. הוצאת תלמיד ממוסד חינוכי כלל ארצי המיועד לתלמידים בוגרים
הגמרא בבבא בתרא כא ע"א, מתארת שני שלבים בתקנת בתי הספר:
[א] התקינו שיהיו מושיבין בכל פלך ופלך, ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז. ומי שרבו כועס עליו מבעט בו ויוצא. 20
[ב] עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.
מה היה מעמדם של בתי הספר בפלכים, והאם ר' יהושע בן גמלא ביטל בתקנתו את התקנה הקודמת או הוסיף עליה? במה הועילה תקנת ר' יהושע בן גמלא, יותר מאשר תקנת בתי הספר בפלכים?
שתי פרשנויות לייעודה של תקנת ר' יהושע בן גמלא: תוספת מורים ומלמדים, ופתרון בעיית משמעת שהתעוררה כתוצאה מכך שמסגרת הלימודים מתחילה בגיל מבוגר יחסית.
סוגיית הגמרא בבבא בתרא כא ע"א הובאה גם בשאלתות רב אחאי גאון שאילתא קמב. שם מובא השלב הראשון בתקנת בתי הספר: "התקינו שיהיו מלמדי תינוקות יושבין בכל פלך ופלך". בשאילתות לא נזכר שבתי הספר בפלכים נועדו לנערים בני ט"ז-י"ז, וכן לא נזכר שם שמי שרבו כועס עליו, היה מוצא. לא עוד אלא שבשאילתות נאמר בשונה מהגמ', שהיו מושיבים בפלכים מלמדי תינוקות. בשלב השני, כשתיקן יהושע בן גמלא, בתי ספר בכל מקום, לא נאמר בשאילתות לאיזה גיל מיועדים בתי הספר הללו.
הנצי"ב (העמק שאלה שם אות ג), פירש שההבדל בהצגת תקנת הפלכים ותקנת ר' יהושע בן גמלא בין השאלתות לבבלי הוא משמעותי, אם כי כוונתם היא אחת. לפיו, בשאלתות מודגש יותר מאשר בבבלי, עיקר התקנה שהיא ריבוי מלמדי תינוקות. השלב הראשוני עוד לפני תקנת הפלכים היה, שכל מי שהיה יכול, היה מעלה את בנו לירושלים ומלמדו שם. אח"כ תיקנו את תקנת הפלכים, ואח"כ תיקן ר' יהושע בן גמלא שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר. מכאן שעיקר תקנת ר' יהושע בן גמלא לפי השאילתות היא: "ריבוי המלמדים, וממילא למדנו שכל מה שיתרבו המלמדים יתר טוב". לפיו אין השאלתות עוסק בגילאי התלמידים אלא בעצם התקנה של ריבוי המורים המלמדים. גם לפי נוסח הגמרא עיקר התקנה היה להרבות מורים מלמדים, אלא שרב יהודה בשם רב ציין בגמרא גם את גיל התלמידים והבעיות שהיו עקב כך. עד תקנת ר' יהושע בן גמלא היו כאלה שהתחילו את לימודם רק בגיל מבוגר ט"ז-י"ז. דבר זה גרם לבעיות משמעת, מכיוון שלא היו רגילים למסגרת של בתי ספר אלא ללימוד עם האבות, ולא הייתה אימת רבם עליהם. דברי הגמרא "ומי שהיו רבו כועס עליו מבעט בו ויוצא" הם תיאור של בעיית המשמעת שהתעוררה מפני שהתלמידים לא היו רגילים למסגרת, ותקנת ר' יהושע בן גמלא נועדה לפתור את הבעיה. 21
דברים דומים כתב הרב משה פיינשטיין (דברות משה, בבא בתרא הערה כב עמ' רנ):
כשבאו כשהיו בני ט"ז וי"ז ללמד בהפלך אצל המלמדים, לא קיבלו מרותם, ואם היה רבו כועס עליו, היה מבעט בו ויוצא. שהיה נמצא שאף, אלו הרוצים ללמד היטב ולידע דברי התורה בעומקם לאמיתתם, לא היו לומדים היטב מחמת שלא נכנעו למרות הרב, ורק יחידים היו מתגלין בתורה לידע כל התורה כולה בעומקה ולאמיתתה, החשיב ר' יהושע בן גמלא הושבת מלמדים מצרכי העיר, משום שאף להרוב שיוכלו ללמד מאבותיהן, טוב יותר שילמדו אצל מלמדים קבועים מבן שש ובן שבע כדי שיורגלו להיות תחת עול ומרות הרב, שלכן כשיגדלו ויצטרכו ללמוד אצל מלמד גדול בתורה, יהיו נכנעים לקבל העול והמרות מצד שהורגלו לזה.
אפשר גם שתקנת ר' יהושע בן גמלא, נועדה לפתור בעיית משמעת שהתעוררה בשל העובדה שאין לנערים הבוגרים הללו הרגלי למידה. כך פירש היד רמה (בבא בתרא כא, א אות נג):
התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותו כבן שש עשרה וכבן שבע עשרה ומי שהיה רבו כועס עליו, היה מבעט ברבו, ויוצא.
לפי הרמ"ה בעיות המשמעת גרמו למורים לכעוס עליהם ולכן, אותם תלמידים היו עוזבים את המסגרת. לפיו התיאור "היה מבעט ויוצא" לא מתייחס לרב שהיה מוציא את התלמיד, אלא לתלמיד שהיה עוזב את הרב: "מבעט ברבו". כך גם מפרש המהר"ם לב"ב שם: "הואיל והיה גדול לא היה ציית לרבו, ומיד שהיה רבו כועס עליו, היה מבעט ברבו ויוצא". גם זו בעיה שהתעוררה עקב העובדה שהחלו ללמוד בגיל מאוחר, וכדי לפתור בעיה זו תיקן ר' יהושע בן גמלא את תקנתו.
מתיאור הדרך שבה השתלשלה תקנת הפלכים ובעקבותיה תקנת ר' יהושע בן גמלא, עולה שר' יהושע בן גמלא לא ביטל את תקנת הפלכים אלא תקנתו סייעה לה. וכך כתב הנצי"ב שם:
בגמרא הביא רב תקנה שהיה לפני ר' יהושע בן גמלא לפני בני ט"ז וי"ז הינו ישיבות גדולות לתלמוד, וכשהתקין ר' יהושע בן גמלא מלמדי תינוקות בכל עיר, מכל מקום לא ביטל הישיבות הגדולות שהיו עד כה בכל פלך ופלך, דודאי אי אפשר לתקן בכל עיר ועיר מלמדים לתלמוד שיצאו לתכלית הראוי כמו שאפשר בכל פלך ופלך.
באופן זה ביאר הנצי"ב גם את דברי הרמב"ם בהל' תלמוד תורה ב, א:
מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך (ובכל עיר ועיר). 22
הנצי"ב העיר על דברי הרמב"ם:
ולכאורה הוא שפת יתר, בכל עיר ועיר ממילא כל מדינה ופלך בכלל? אלא שכל מקום לכערכה ביכולת להגדיל תורה לשמה.
הפלך - כישיבות גדולות לתלמידים בני ט"ז וי"ז, והמדינות (או הערים) - לתלמידים בגיל צעיר. 23
מכאן שהמחויבות של בתי ספר של פלכים ללמד תורה לתלמידים היא פחותה מאשר המחויבות של בתי ספר שקמו בעקבות תקנת ר' יהושע בן גמלא. בתי ספר של פלכים היו מוסדות חינוך, שמטרתם לגדל תלמידים ברמה ובאיכות גבוהה יותר. עד תקנת ר' יהושע בן גמלא היו מגיעים לבתי הספר הללו, תלמידים שלמדו אצל הוריהם, ולאחר תקנת ר' יהושע בן גמלא הגיעו לבתי ספר אלו, תלמידים שלמדו כבר בבתי ספר מסודרים, כבר מגיל צעיר, כבני שש ושבע. תקנת ר' יהושע בן גמלא הייתה אמורה לסייע לבתי הספר של הפלכים שלא יהיו בהם בעיות משמעת בשל העובדה שהתלמידים רגילים כבר למסגרת של בית ספר. אך אם בסופו של דבר, גם תלמיד שלמד והתרגל כבר למסגרת מגיל צעיר לא השתלב בבית הספר של פלכים, נראה שרבו היה יכול להוציאו.
לא מצינו בגמרא ערעור על עצם הדבר שהוציאו תלמידים מבתי הספר של הפלכים כמו שמצינו בדברי רב לרב שמואל בר שילת (לעיל פרק ב'), אלא ניסיון לפתור או לצמצם את הבעיה כדי שאותם תלמידים שמעוניינים להמשיך וללמוד לאחר שסיימו ללמוד בבתי הספר שנתקנו ע"י ר' יהושע בן גמלא, יוכלו לעשות זאת לאחר הכשרה והכנה מתאימה. ריבוי המלמדים בערים ע"י ר' יהושע בן גמלא מאפשר הקניית ערכים, חינוך ולימוד בסיסי לכל תלמיד. תקנת הפלכים לא מחייבת את כולם, והיא באה לסייע לתלמידים המעוניינים בלימוד נוסף, ברמה גבוהה ובאיכות טובה. דברי הגמרא "ומי שהיה רבו כועס עליו מבעט בו ויוצא" יכולים להתפרש לפי זה גם כתיאור עובדה, וגם כהוראה הלכתית האומרת שישנה פחות מחויבות מצד בתי הספר הללו להחזיק תלמיד שמפריע ומזיק. אם הוא מכעיס את רבו ניתן להוציאו. 24
בנוסף לכך בשו"ע הרב יו"ד סימן רמה, ג כתב שתקנת ר' יהושע בן גמלא היא עד גיל שלוש עשרה. בטעם הדבר נראה לומר שהחל מגיל שלוש עשרה חובת תלמוד תורה כבר מוטלת על הנער עצמו וממילא תקנת ר' יהושע בן גמלא שנועדה לסייע לאב במצוות תלמוד תורה לבנים, לא שייכת. כך ניתן ללמוד מדברי הרמב"ם (הל' תלמוד תורה א, א) באשר לחובת האב ללמד את בנו תורה מבחינת הגיל והזמן:
נשים, עבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה, 25 אבל קטן אביו חיב ללמדו תורה שנאמר ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם.
ושם בהל' ו כתב:
מאימתי אביו חיב ללמדו תורה? משיתחיל לדבר מלמדו, תורה צוה לנו משה ושמע ישראל ואח"כ מלמדו מעט מעט פסוקים עד שיהיה בן שש או בן שבע הכל לפי בוריו. ומוליכו אצל מלמד התינוקות.
מאיזה שלב חלה חובת תלמוד תורה על הבן עצמו? הרמב"ם שם בהל' ח כתב:
כל איש מישראל חיב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין עשיר בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו.
מדבריו עולה שחובת תלמוד תורה על האדם משנהיה איש כלומר גיל שלוש עשרה, וכדבריו בהל' אישות ב, י: "מבן י"ג שנה ומעלה נקרא גדול ונקרא איש".
ומכאן נצטרך לפרש את דברי הגמרא בבבא בתרא כא ע"א: "ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז", גם כאן כתיאור עובדה שהייתה מקובלת בעבר, לפי תנאי המעבר ממקום למקום. אך העיקרון שבתי הספר בפלכים מטרתם לשרת אוכלוסיית תלמידים בוגרת שמעוניינים בלימוד ברמה ובהיקף נשארת בעינה, אף אם נוריד את גיל התלמידים הבאים ללמוד שם מתחת לגיל שש עשרה-שבע עשרה. תלמיד שהוצא ממסגרת בית ספר כשהוא למעלה מגיל שלוש עשרה, חובת תלמוד תורה חלה עליו ולא על אביו. זאת בניגוד למקרים שבהם עסקנו לעיל שהוצא תלמיד מבית ספר בגיל צעיר ואז חובת החינוך חוזרת להוריו.

ד. מסגרת הלימודים בישיבות ובאולפנות
כיום מסגרת הלימודים היא עד כיתה י"ב. רוב האוכלוסייה לומדת עד גיל זה, ויש לראות בעובדה זו שמעוגנת גם בחוק הרְחבה של תקנת יהושע בן גמלא. בכל יישוב ועיר יש מסגרות לימודיות שנועדו לבני המקום והאזור, יש פיקוח על הנעשה והמטרה היא שכל תלמיד ותלמידה ילמדו במסגרת המתאימה להם. מוסדות החינוך העירוניים המקיפים ושל מספר מוסדות חינוך פנימיתיים כלל ארציים, משרתים את כלל אוכלוסיית התלמידים, וייתכן שהחובה לדאוג לתלמיד למסגרת לימודית תוטל על התלמיד ועל הוריו 26 ועל הרשות המקומית.
בחלק מהישיבות התיכוניות ומהאולפנות ובמיוחד באלו שיש בהם פנימיה, נקלטים תלמידים מכל רחבי הארץ. בדרך כלל הן לא נועדו לשרת דווקא, את אוכלוסיית התלמידים שגרה סמוך לישיבה התיכונית או לאולפנה, על אף שבאופן טבעי ישנן ישיבות ואולפנות שהתלמידים הבאים ללמוד שם, הם ממקומות היישוב הקרובים להם. מסגרת הפנימיה, השהות לעיתים בשבתות ובחגים, הדרישות הגבוהות מבחינת היקף הלימוד במקצועות הקודש ובעיקר גמרא (לבנים) מחשבת ישראל, תנ"ך והלכה, וכן הדרישות במה שקשור לרמת אורחות החיים הדתיים של הנער או הנערה, מייחדות את המסגרות הללו משאר בתי הספר והתיכוניים העירונים והמקיפים.
מבחינה זו דינם של הישיבות התיכוניות והאולפנות, ועל אחת כמה וכמה ישיבות גבוהות, ישיבות הסדר, מכינות ומכללות, כדין בתי ספר בפלכים. אין מדובר בהקנית ידע ובחינוך יסודי בסיסי, את זה ניתן לרכוש בדרך כלל גם במסגרות העירוניות והמקומיות. אלא על תוספת והשלמה. לכן, אף שהבאים ללמוד במסגרת הישיבה התיכונית והאולפנה מורגלים כבר בסדרי בית הספר, בכל אופן לצערנו, יש תלמידים ה"מכעיסים את רבם", בעיקר במה שקשור להתנהגותם הדתית והחינוכית, וכשהם גורמים נזק לאחרים, אין ברירה אלא להוציאם ממסגרת הישיבה או האולפנה. יש לזכור שתלמיד מגיע למסגרת כזו בגיל צעיר יחסית ובמהלך השנים עוברים עליו דברים - גיבוש זהותו הדתית והחברתית ועוד כהנה, וייתכן בהחלט שבגיל בוגר יותר המסגרת אותה הוא התחיל בגיל צעיר מתגלה כלא מתאימה לו. אמנם יש לעשות כל המאמצים וההשתדלויות, כדי שהתלמיד לא ייפלט מהמסגרת, ואם בכל זאת מסגרת הישיבה או האולפנה איננה מתאימה, יש לדאוג לו למסגרת אחרת. בסיכומו של דבר, אם משאירים תלמיד במקום שהוא איננו רוצה ללמוד בו, והוא מביע זאת בהתנהגות שלילית שאיננה מתאימה לדרישות הישיבה, או כשהוא אינו מסוגל להשתלב במוסד מבחינת הדרישות הלימודיות, זהו עוול לתלמיד ולחבריו. במקרים כאלה הישיבה או כל מוסד חינוכי אחר, שהוא כלל ארצי וייחודי, הם אינם מחויבים לתקנת ר' יהושע בן גמלא, והם רשאים להוציא את התלמיד. בגיל התיכון הוא יהיה תחת הרשות המקומית במקום מגוריו, והם יצטרכו לדאוג לו למסגרת לימודית מתאימה. אמנם, גם במוסדות חינוך עירוניים ניתן להוציא תלמיד על פי הכללים שהובהרו לעיל.

סיכום
א. על רשויות הציבור להקים מסגרות חינוכיות מתאימות לבני הגילאים השונים, במקומות מגוריהם, ומחוץ להם.
ב. תלמיד המתקשה בלימודים, וכן תלמיד עם התנהגות בעייתית, דתית או חברתית - יש לעשות ככל האפשר על מנת שלא ייפלט מהמסגרת.
ג. אם הישארותם במסגרות המקובלות מזיקה לתלמידים אחרים, יש להוציאם. בכל אופן, יש לעשות זאת לאחר שיקול דעת מעמיק. במקרה שכזה, הדאגה לחינוכו בגיל צעיר תוטל שוב על אביו, ובגיל מבוגר על עצמו.
ד. מוסדות חינוך כלל ארציים (כגון ישיבות תיכוניות, הסדר וגבוהות, מכינות אולפנות ומכללות וכד'), אינם מחויבים על פי ההלכה לכללים הללו, מאחר שהתלמידים אינם חייבים ללמוד במסגרות כאלה. אך יש לוודא שהתלמיד נקלט במקום אחר שמתאים לו.




^ 1.על טיבו של ר' יהושע בן גמלא זה כתבו התוס' (ד"ה זכור) שהיה צדיק גמור, והוא נזכר לשבח גם ביומא לז ע"א על שעשה שני גורלות של אשכרוע מזהב. אמנם ביומא יח ע"א ויבמות סא ע"א ביקרו אותו על שאשתו, מרתא בת ביתוס, שילמה לינאי המלך כדי שימנה אותו לכהן גדול. התוס' פירשו (וכן בתוס' ישנים ובחי' הריטב"א ביומא יח ע"א) שהיו שם אחרים הראויים ממנו למשרה זו. אך לדעת תוס' ישנים ביבמות סא ע"א ר' יהושע בן גמלא המוזכר בסוגייתנו איננו אותו כהן גדול המוזכר בגמרא ביומא וביבמות. ראה עוד בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' לז, ובשו"ת חתם סופר חלק ה סי' כא וסי' קס. הרב ראובן מרגליות, "לחקר שמות וכינויים בתלמוד", עמ' יד, ובמרגליות הים סנהדרין ז ע"א אות ח כתב שהשם "בן גמלא" ניתן לאותו ר' יהושע משום התקנה, שכאשר יש גמלא (גשר) אין מעבירים את הילדים לצדו האחר של הגשר, אלא מושיבים מלמד תינוקות בצד שבו הם גרים (בבא בתרא שם).
^ 2.המאירי הוסיף: "בעצת חכמי דורו".
^ 3.בירושלמי כתובות ח, יא מיוחסת התקנה "שיהיו התינוקות הולכין לבית הספר" לשמעון בן שטח. קרבן העדה פירש, שתקנתו הייתה זהה לתקנת ר' יהושע בן גמלא, וייתכן ששניהם תיקנוה ביחד, כפי שפירש שם בשירי הקרבן. מבחינה זו תואמים הדברים לדברי המאירי המובא לעיל בהערה 2. ע"ע עבודת המלך על הרמב"ם הל' ת"ת ב, ז ד"ה ובאמת; הרב יהודה גרשוני, שיטה מקובצת לפסחים חלק ב עמ' תמ-תמא.
^ 4.כך דרשה הגמ' בקדושין כט ע"ב: "מלמד שהאב מחויב ללמד את בנו תורה". וכן פסק הרמב"ם הל' תלמוד תורה א, א, והטור והשו"ע יו"ד סי' רמה, א.
^ 5.על תקנת ר' יהושע בן גמלא והשתלשלותה, ראה: הרב ד"ר אלתר הילביץ', חקרי זמנים, חלק ב, עמ' רלב-רעו; שמואל גליק, "להתפתחותה של תקנת בן גמלא ללימוד חובה בישראל", החינוך בראי החוק וההלכה, עמ' 47-34.
^ 6.לא נבחין במאמר זה בין בנים לבנות על אף שיש הבדל בין חובת האב ללמד את בנו תורה לבין לימוד בתו, ויש שדנו האם תקנת ר' יהושע בן גמלא הייתה גם לבנות. בשאלה אם יכול שכן למחות בפתיחת בית ספר לבנות, ע"פ עקרונות הסוגיה בב"ב כא ע"א, ראה בדברי הרב י"ח זוננפלד, שו"ת שלמת חיים סי' עה, ובשו"ת נצח ישראל סי' יח ס"ק טז שיכול למחות בפתיחת מוסד לבנות מטעם קול באישה, ועל זה לא תיקן ר' יהושע בן גמלא תקנתו. כאמור, במאמרנו לא נבחין בין בנים לבין בנות, והקריטריונים להוצאת תלמיד נכונים לישיבה ולאולפנה.
^ 7.בעניין הכאת תלמידים על מנת לדרבנם ללמוד עסקו מחברים רבים ואין זה מדיוננו.

^ 8.המובאה היא חלק קטן מתשובתו זו של הרב משה פיינשטיין. יש בתשובה הדרכה מפורטת לכל העוסקים בחינוך איך להתמודד עם תלמידים.
^ 9.בביאור ההשוואה לזורק אבן למרקוליס ולנופל בגיהנום, ראה: מהרש"א חולין שם; מהר"ל נתיב התורה, פרק ח.
^ 10.ראה גם: שו"ת חתם סופר ח"ו, סי' סו; ערוך השולחן יו"ד סי' רמו, כא.
^ 11.כך פירש את המושג "תם" הכסף משנה שם, והלחם משנה שם הוסיף וביאר את מקור ההלכה מהגמרא בברכות כח ע"א. כך גם בפרישה יו"ד סימן רמו ס"ק יז. בבירור רחב יותר בהגדרת המונח "תם" בהקשר זה, עסק הרב דוד ורנר, "קבלתו והרחקתו של תלמיד מבית המדרש", ניב המדרשיה, ט (תש"ל), עמ' פח-צז.
^ 12.בלקט יושר חלק ב (יו"ד) עמוד לט ענין ב, ספר הרב יוסף בן משה ששאל את הרב ישראל איסרלין: "ושאלתי לו, קטן שהולך בדרך לא טובה כגון משכב זכר ועובר על לאו לא תגנוב, אם מותר ללמדו תורה? ואמר הן". לכאורה תשובה זו סותרת את האמור בגמ' וברמב"ם. מהדיר ספר לקט יושר משיב: שיתכן שמדובר בילד קטן, וכן על פי בית הלל באבות דר' נתן, ב, ט: "לכל אדם ישנה שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לת"ת ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים". ניתן להסביר ששם מדובר על לימוד אישי ולא במסגרת כיתה. גם עם אותו תלמיד שמוציאים מבית המדרש יש ללמוד על מנת להחזירו למעגל הלימודים והחברה.
^ 13.דברים דומים כתבו גם: הרב שמואל די אוזידא במדרש שמואל, הרע"ב והתשב"ץ לאבות א, א.

^ 14.פסק דומה ראה בשו"ת אגרות משה חלק או"ח ב סי' עג. מדבריו של הרב פיינשטיין עולה שסיבת הקלקול אצל אותו תלמיד היא חינוכו בבית, שאינו תואם את המסר החינוכי שהוא מקבל בישיבה או בבית ספר, והדבר עלול להשפיע על האחרים. נראה שדבריו עולים בקנה אחד עם דברי רב פלטוי גאון המובא באוצר הגאונים למועד קטן טו ע"א אות ל, אשר הורה שלא למול את בנו של מי שהוחרם, וכן להוציא את בנו מבית הספר. כדבריו פסק הנימוקי יוסף בבבא קמא (לט ע"ב מדפי הרי"ף), וכך פסק גם הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה סי' שלד, ו. גם שם אפשר לראות את העניין כניגוד למסר החינוכי שהילד מקבל בבית הספר או בישיבה, וכגורם השפעה שלילי על ילדים אחרים. אמנם הים של שלמה (בבא קמא פרק י סי' יג) חלק על תשובת ר' פלטוי גאון, אם כי הוא מסכים שאפשר שלא למול את בנו של המוחרם. ההבדל הוא שמצוות מילה, מוטלת על האב והיא כבודו, "אבל בתלמוד תורה של תינוקות שאין לו תשלומין ועליו נאמר: אם תעזבני יום, יומים אעזבך, פשיטא ופשיטא דלית טעמא להאי מילתא". וציין שפעם הוא התבקש על ידי חכם אחד וזקן בדורו בעל הוראה, להוציא את בני המוחרם מהישיבה, ולא הסכים לעשות זאת. הט"ז שם בס"ק ג מקשה על היש"ש, ומבחין בין ילדים קטנים שמותר להוציאם מבית הספר, לבין ילדים גדולים שאין להוציאם. בערוך השולחן שם ס"ק ו כתב שהאפשרות לסלק את בנו מבית הספר נתונה להחלטת בית הדין לפי התועלת והעניין, וכך יישב את שאלות הט"ז על היש"ש. ראה גם בדברי הראי"ה קוק, שו"ת דעת כהן סי' קצג עמ' שעג. יחד עם זאת, ייתכן שאין ללמוד דבר מסוגית המוחרם לנידוננו, מאחר שיש לראות את הוצאת בן המוחרם מבית הספר כסנקציה בלבד כנגד אביו, ולא מחשש שהדבר יגרום להשפעה שלילית על תלמידים אחרים. ראה לסיכום: פרופ' נחום רקובר, "הוצאת ילד מבי"ס כסנקציה נגד האב", מים מדליו (תשנ"ח), עמ' 54-49.
^ 15.עיין גם בתשובתו בשו"ת עשה לך רב, ו סי' סו. ראה עוד: הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, חלק ג סימן רפ; הרמ"מ מלובביץ', תשובות וביאורים לשו"ע, עמ' 323.
^ 16.הרב משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סי' ל) נשאל גם כן מה ניתן לעשות עם תלמיד שמפריע לאחרים: "הנה ודאי אם במה שלא יוציאוהו יפריע לאחרים אז אין להחזיקו בכיתה ומוכרחים להוציאו. אבל לא שילך ויסתובב בחוץ, אלא או שילך הביתה, או שישב בחדר המנהל וכדומה". ראה גם: הרב י"ח זוננפלד, שו"ת שלמת חיים סי' שנ; הרב יששכר דב גולדשטיין, שו"ת אהל יששכר סי' עג, שכתב שניתן להוציא תלמיד שמידותיו רעות רק אם יש סיכוי שיתקבל למקום אחר, אך אם לא יש לשקול ולהתייעץ.
^ 17.מאמר זה נכתב בעקבות דיון שהתקיים בהנהלת מדרשיית נעם בפרדס חנה באשר למדיניות הרחקת תלמידים. מי שעמד בראש המדרשיה במשך שנים רבות, הרב יהושע יגל (נתיבות יהושע, חלק ב – הקדמה), סיפר שהחזו"א הורה לו שלא להוציא תלמידים ממדרשיית נעם בפרדס חנה, ויש לעשות את כל המאמצים על מנת להשאירם. כך הורה החזון איש (אגרות, חלק א אגרת פא): "אחשוב ליותר נכון להתגלגל ולסבול ולקרב בכל מה שאפשר". הרב יגל מרחיב בדברי הקדמתו שם את העיון בדברי הרמב"ם בהל' תלמוד תורה ד, א, ולפיו תלמיד שאינו הגון אך רוצה לחזור למוטב, אותו אין להוציא, אך מי שאיננו מוכן לקבל הדרכות ואינו משתף פעולה, אותו יש להוציא. ראה גם בדברי ר"מ באותה תקופה במדרשיה: הרב חיים נפתלין, "קירוב וריחוק", ניב המדרשיה, י (תש"ל), עמ' קמט-קנז. אך ראה: הרב יעקב קאפל רייניץ, "האם לגירוש תלמיד מבית הספר - חינוך יקרא?", שמעתין, 42 (תשל"ה), עמ' 32-30. ראה עוד: הרב אברהם צוקרמן, שיח רב, בית אל תש"ע, עמ' 121-119, הכותב שכשהתלמיד המקולקל עלול השפיע על בחורים אחרים ללכת בדרכיו, אין ברירה וצריך להוציאו כי יש לשמור על בחורים אחרים.
^ 18.הרב שלמה אבינר (רבנו - הרב צבי יהודה הכהן קוק, עמ' 116-115), מספר שהרב צבי יהודה לא הוציא תלמיד מהישיבה אלא אם כן היו לו חסרונות חמורים, ובעיקר אם הוא קלקל או השפיע על תלמידים אחרים לרעה.
^ 19.מחברים נוספים עסקו בסוגיית הוראה לתלמיד שאינו הגון. ראה: הרב ישראל מאיר לאו, "בדין חינוך והוראה לתלמיד שאינו הגון", שו"ת יחל ישראל, חלק א עמ' כה-לא; הרב אפרים טכורש, כתר אפרים (טכורש) סי' נא; הרב אליקים אלינסון, "הוראת מקצועות הקודש לתלמידים שאינם שומרי מצות", שמעתין, 18 (תשכ"ח), עמ' 34; הרב צבי סלושץ, "קבלת תלמיד שאינו הגון ללימוד בבית הספר", שמעתין, 45 (תשל"ז), עמ' 47-44; שמואל גליק, "חינוך לתלמיד שאינו הגון", שמעתין, 84 (תשמ"ו), עמ' 56-54. הרב פרופ' נריה גוטל, "הלכת 'הגינות תלמיד' באספקלריית הדורות ובמבחן הפסיקה", על דרך האבות - קובץ מאמרים בנושאי תורה וחינוך, אלון שבות: מכללת יעקב הרצוג, (תשס"א), עמ' 74-49. יש שעסקו בכך במסגרת השאלה האם מותר להורות וללמד במסגרות חילוניות, רפורמיות. ראה: הרב משולם ראטה, "האם מותר ללמד בבימ"ד לרבנים רפורמים?", שו"ת קול מבשר ח"ב סי' יז; הרב משה דב ולנר, "עריכת חידוני תנ"ך והשתתפות בהם", בצומת התורה והמדינה, חלק ב עמ' 194-191; חיים לשם, "האם מותר לדתיים להורות בבתי ספר ובאוניברסיטאות חילוניים?", מחקרים ועיונים, ת"א (תשל"ו), עמ' 144-138; פרופ' אליאב שוחטמן, "שיעורי תורה במוסד חילוני - תשובה הראי"ה קוק זצ"ל", תחומין, י (תש"ן), עמ' 257-245; הרב אברהם שרמן, "הוראת תורה לאחים שאינם שומרי תורה ומצוות", תחומין, יג (תשנ"ג), עמ' 280-274.
^ 20.בנוסח שבעין יעקב כתוב: "בועט בו". וכך גם בנוסחאות אחרות המובאות בדקדוקי סופרים שם. אין הכוונה שהרב בעט ברגליו בתלמיד, אלא שהוציאו מחוץ למסגרת בבושת פנים.
^ 21.על מהלכו של הנצי"ב בסוגיה, ראה: הרב יצחק וייס, שו"ת מנחת יצחק חלק י סי' פד.
^ 22.הרי"ף לבבא בתרא כא ע"א (דף י ע"ב מדפי הרי"ף) לא גרס ו"בכל עיר ועיר" וכן היא הנוסחה ברמב"ם בכל כתבי היד שהשמיט את המילים עיר ועיר. "מדינה" ברמב"ם היא עיר, וכפי שכתב בהל' מגילה א, ד; "ומדינה זו הנקראת כרך... ומדינה זו הנקראת עיר". וכן בפהמ"ש לשקלים א, ג, ובפהמ"ש לסוכה ג, יב. עין ברמב"ם מהדורת הרב יוסף קאפח אות א.
^ 23.גם מדברי הרב משה פיינשטין שצוטטו לעיל עולה שתקנת ר' יהושע בן גמלא לא באה לבטל את תקנת הפלכים אלא לסייע לה. כך כתב גם מו"ר הרב אברהם אלקנה שפירא, מנחת אברהם חלק א סימן ה (עמ' כו) שתקנת ר' יהושע בן גמלא ובעקבותיו דברי רב שאין מעבירים תינוק ממקום למקום נאמרו על תלמידים צעירים, אבל תלמידים גדולים מעבירים אותם אף לעיר אחרת אם יש מלמד טוב יותר, וגם לפיו תקנת ר' יהושע בן גמלא לא מבטלת תקנת פלכים. ראה גם: הרב ד"ר אלתר הילביץ, חקרי זמנים, חלק ד עמ' רלב-רנה.
^ 24.בשו"ת מהריט"ץ החדשות סי' לה כתב שדברי הגמ' בשבת קיט ע"ב שכל עיר שאין בה מלמדי תינוקות מחריבין או מחרימין אותם אמורים רק על מלמדי תינוקות קטנים אבל: "חלילה חלילה שאמרו על מעינים גדולים... שהתלמידים המעינים אינם נקראים תינוקות של בית רבן".
^ 25.ברמב"ם מהדורת הרב יוסף קאפח השמיט את המילים "וקטנים פטורים מתלמוד תורה" ושם באות י כתב שמשפט זה איננו מופיע בכל כתבי היד, שהרי בסמוך נאמר "אבל קטן" וכו' להוציא נשים ועבדים שאין חיוב לא עליהם ולא על אחרים להם. אך נראה לומר שזה גופא משמעות הגרסה שלפנינו שבאה להדגיש שקטן פטור מצד עצמו, אך אביו חייב ללמד אותו בניגוד לעבדים ונשים.
^ 26.יש מקום לראות חובה זו כהרחבתה של תקנת אושא (כתובות מט ע"ב), הדנה בחובתו של האב לזון את בנו ובתו מדין צדקה עד שיגדל. בדורנו קבעה הרבנות הראשית לישראל שהאב חייב במזונות הבן והבת מדין צדקה עד גיל חמש עשרה. בחובת מזונות אולי כלולה גם החובה לדאוג לחינוכם, ולממנם. בתקנה זו ראה: הריא"ה הרצוג, חוקה לישראל ע"פ התורה, חלק ג עמ' 158-114; שו"ת ישכיל עבדי חלק ד אה"ע סי' טו ובדברי הרב הרצוג שם, ושו"ת ישכיל עבדי ו אה"ע סוף סי' לה; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת ג עמ' רנז. עין עוד: הרב ד"ר משה חיגר, "חובת ההורים לילדיהם מדין צדקה", פרי הארץ, ח (תשמ"ד), עמ' 28-18; בספר: כל הכתוב לחיים, ספר זיכרון להגאון הרב חיים טוביאס, עמ' קמו-קמח.

הרב יהודה זולדן, צדקות יהודה וישראל, שבי דרום תשע"ח, עמ' 492-476
הרב יהודה זולדן
מפקח מרכזי להוראת תלמוד ותושבע"פ בחינוך הדתי; מרצה במדרשה לנשים באוניברסיטת בר אילן ובמכללות נוספות.
עוד בנושא
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il