- שבת ומועדים
- עניינו של חג
- מדורים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
בחג הסוכות מצינו את הציווי המפורש של:
" חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ ..." (דברים ט"ז יג-יד).
שמחה זו מהותה הודאה לקב"ה על כל הטוב הגשמי שהשפיע עלינו בשנה החקלאית האחרונה בארץ ישראל, המסתיימת מבחינת הרגלים בחג הסוכות. הקשר אל ההיבטים הללו הוא באמצעות מצוות הסוכה ומצוות ארבעת המינים. שמחה זו איננה שלמה כל עוד איננו משתפים בה את השכבות החלשות, הנמצאות מתחת לקו העוני.
שיתופם של אלה נעשה באמצעות מערכת התרומות והמעשרות שבאות להבטיח כי אלה:
א. שפרשו מהתחרות הכלכלית (לא קיבלו נחלה ולא עוסקים במסחר-הכהנים והלויים) ומשקיעים עצמם בחיזוק הצדדים הרוחניים של החברה.
ב. שלא הצליחו בתחרות הכלכלית (העניים).
ג. החלשים מבחינת מעמדם החברתי (הגר היתום והאלמנה) יקבלו את חלקם מאלה שכן נתברכו.
בסוף כל מחזור מעשרות קטן (שלש שנים) יש לערוך מאזן ולבדוק שאכן כל ההתחייבויות קוימו, זהו זמן ביעור מעשרות. וז"ל הכתוב:
"וְשָׂמחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אלוקיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (שם כ"ו יא-יב).
ועוד נאמר:
"מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ" (שם י"ד כח).
חז"ל מבררים מהו המועד אליו כיוונה התורה בדבריה " מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים". וז"ל הירושלמי:
"כי תכלה לעשר את כל תבואתך כשתכלה לעשר את כל הפירות, אי כשתכלה לעשר כל הפירות יכול אפילו בחנוכה נאמר כאן מקצה ונאמר להלן מקצה שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות מה מקץ שנאמר להלן במועד אף כאן במועד (ברגל), אי מה מקץ שנאמר להלן בחג הסוכות אף כאן בחג הסוכות ת"ל כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך אימתי הוא מכלה לעשר את כל הפירות בפסח של רביעית" (מסכת מעשר שני פ"ה ה"ג עיינו גם ספרי דברים פיסקא קט ד"ה מקצה).
מדרש זה אומר דרשני, שהרי על פיו (אומנם רק בהו"א) יש משמעות מדאורייתא לחג החנוכה. לפי ההו"א זמן ביעור המעשרות היה צריך להיות בחנוכה. כנראה בגלל שחג החנוכה הוא הזמן בו מסתיים סופית אסיף היבול של השנה החקלאית האחרונה. אם כך, למעשה גם בחנוכה יש להודות לקב"ה ולשמח על כל הטובה הגשמית שהשפיע עלינו.
בסוכות אנו שמחים גם שמחה על הטוב הרוחני שהקב"ה משפיע עלינו ואנו שמחים על שהגענו לסוף התהליך הרוחני של ימי התשובה שמביאה לידי שמחה. לשמחת בית השואבה שני סממנים:
האחד אור גדול שיוצא מבית המקדש ומתפשט למרחקים. כך מבואר במשנה:
"מוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תקון גדול ומנורות של זהב היו שם ... ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג ... ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה" (סוכה פ"ה משניות ב-ג).
גם הריקודים היו תוך משחק באבוקות של אור (שם משנה ד).
השני התעלות רוחנית שהייתה מסוגלת להביא את המשתתף למצב של רוח הקודש. כך מובא במדרש:
"אמר רבי יונה יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית שואבה ושרת עליו רוח הקודש" (ירושלמי סוכה פרק ה ה"א).
המחבר בריש הלכות חנוכה פסק "ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה" (או"ח תרע ,ב) מעיר על כך הרמ"א בהגה: "וי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום (ז) דבאותן הימים היה חנוכת המזבח (מהר"א מפרא"ג)". מסביר בעל ה"משנה ברורה (שם ס"ו) את ההבדל בין חנוכה ופורים. שבחנוכה ההודאה היא על ההצלה הרוחנית ואילו בפורים השמחה והמשתה באים לבטא את ההודאה על ההצלה הגופנית. לכן תקנו הדלקת נרות=רוח בחנוכה וסעודת פורים=גשמיות בפורים. לאחר שהסברנו כיצד בסוכות שני הרבדים מופיעים וראינו את הקשר היסודי שבין סוכות וחנוכה נוכל לומר כי גם בחנוכה שני הצדדים קיימים. הדלקת הנרות בשמן הזית מבטאת את ההודאה על סוף אסיפת היבול החקלאי=גשמיות, מה שהתאפשר בזכות הנצחון במלחמה. הדלקת הנרות=אור=רוחניות מסמלת את נצחון הרוח של החשמונאים במלחמתם כנגד ההטמאות וההטמעות בתרבות יון האלילית.
בימנו, ב"ה, זכינו שאנו יכולים שוב לחגוג ולהודות לקב"ה על הטוב הכפול ברוחניות ובלאומיות.
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה זה אומר בחזקת בשרי?
איך עושים קידוש?
ראיית המבט השלם
לבדוק את החמץ שבלב
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
איך מכינים תה בשבת?
סוד ההתחדשות של יצחק
האם מותר לפנות למקובלים?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו