ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הבבא סאלי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
פעם נסע לעיירה מרוחקת. כאשר הגיע בשעות הערב התאספו תושבים רבים, ובראשם רבנים וראשי הקהל, כדי לקדם את פני הצדיק. הבבא סאלי השמיע מדברי תורתו, ולאחר שסיים ביקש לראות את המקווה של העיירה, לפני שייכנס לבית מארחו כדי לנוח.
ראש הקהל נבהל מעט לשמע בקשתו. הוא הודיע לרב כי לבושתו ולצערו, בגלל השנים השחונות שעברו עליהם המקווה המקומי אינו בר שימוש, וכי תושבי העיר אינם מגיעים לטבול בו. מי המקווה מצחינים ואינם ראויים אפילו לשתיית כלב. המקום כה מוזנח עד שלא ניתן להיכנס אליו, אמר, קירותיו מטים לנפול וחלק מהתקרה נפל למימי המקווה.
ראש הקהל נאנח ואמר: "אנחנו מתביישים להראות לרבנו את המקווה. אין מה להראות...".
שאל הרב: "ומה אתם עושים כאשר אתם צריכים לטבול?".
"הנשים נוהגות לסור לעיירה הקרובה לשם כך. זו טרחה מרובה, אבל אין לנו ברירה".
הבבא סאלי התעקש: "אני מבקש בכל זאת לגשת למקווה, ובעזרת ה' נכשירו לטבילה!".
ראש הקהל לא יכול היה לסרב לגדול ממנו, והוא ניגש עם הקהל המשתאה למקווה המוזנח, שכמה שנים לא דרכה בו רגל אדם. כאשר הגיעה השיירה ניגש הבבא סאלי לפתח המקווה כדי להיכנס. בני העיירה ניסו להניאו, באומרם שהמקום עלול לקרוס, מצויים בו חיידקים מסוכנים ונודף ממנו ריח נורא.
הרב התעקש: "איני שב לבית מארחי עד שיוכשר המקווה לטבילה!" הוא פתח את המקווה במפתח שקיבל ונכנס פנימה. אז חלץ את נעליו, הפשיל את חלוקו וירד למים המצחינים. הנוכחים נתקפו בבושה ובחרדה. ראש הקהל התחנן בפניו שיחדל מפעולתו והציע להביא פועלים שיעסקו במלאכה.
השיב הרב: "כולנו נפעל בצוותא".
הוא נטל דלי והחל לשאוב את המים המצחינים מהמקווה. לאחר מכן מסר את הדלי המלא לאחד האנשים כדי שישפכוהו בחוץ ויחזירוהו ריק. כך רוקן הבבא סאלי את כל מי המקווה, כשראשי הקהל מסייעים בידו. לאחר שסיים את מלאכת הריקון, יצא הרב החוצה ונעל את מנעליו.
ראש הקהל שאל: "רבנו, כיצד יתמלאו כעת מי המקווה?".
וכתשובה פשט הרב את ידיו לצדדים, נשא את ראשו השמימה ואמר: "ריבונו של עולם. עשינו את שלנו, וכעת עשה אתה את שלך!".
היה זה יום קיץ לוהט, אך כשסיים הבבא סאלי את דבריו החלו השמים להתקדר וגשם עז ניתך ארצה ללא הפסק. הקהל התפזר כדי למצוא מחסה מפני הגשם, ורק הרב נשאר במקום כדי לבדוק אם המים מילאו את המקווה די צורכו. כאשר פסקו הגשמים התקבץ הקהל מסביב ופרץ בשירה לנוכח הנס שהפעים את לב כולם.
להפתעת הכל התכרכמו פניו של הבבא סאלי והוא פנה לעבר תלמידי החכמים שבקהילה: "כעת אני רואה כי על-פי דעתו של ה'בית יהודה', רבי יהודה עייש זצ"ל, המקווה פסול. הוא פוסק כי אין להשתמש במקווה בצינורות ברזל, ולכן המקווה פסול לשיטתו, ולכן עלינו לרוקן עתה את מימיו...".
רב העיירה התחנן בדמעות בפני הבבא סאלי: "במחילה מכבוד הרב, לא נוכל לעשות זאת! לא בכל יום מתרחש לנו נס גלוי שכזה. הרי יכולות לחלוף כמה שנים עד שירד שוב גשם. נצטרך אפוא לסמוך על דעת המתירים!".
אך הבבא סאלי התעקש: "אנא מכם, רוקנו שוב את מי המקווה. איני מוכן להכשיל את בית ישראל במקווה שיש הפוסלים אותו".
בצער רב החלו האנשים לרוקן את המקווה הגדוש במים זכים. הממונים החליפו את צינורות הברזל בקני עץ חלולים, הכשרים לכל הדעות. הבבא סאלי ראה זאת ואורו פניו. הוא הפנה את מבטו כלפי מעלה: "רבנו בעל ה'בית יהודה', פסלנו את המקווה על-פי דעתך הקדושה, וכעת הכשרנו אותו שוב לפי פסיקתך, לכן התפלל לפני בורא העולם ששוב ירד גשם ולא ייכשלו חלילה ישראל...".
שוב התקדרו השמים, וגם הפעם ניתך גשם. לאחר שהתמלא המקווה בשנית צעד הבבא סאלי לעבר בתי העיירה, כשתושביה מהלכים אחריו ומשיחים בנפלאות שחוו זה עתה.
איך עושים קידוש?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
אי אפשר לבד!
עבודת ה' לחופש
מתי נכון לומר סליחות ?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
