בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שמיני

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

הרב חנוך בן רבקה

איזה לוח נשבר אחרי חטא העגל?

undefined

הרב יוסף כרמל

כ"ז ניסן תשפ"א
3 דק' קריאה
הביטוי היחידאי: "עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת" (ויקרא ט' ב), המופיע בפתיחת פרשתנו, משך את תשומת ליבם של חכמים.
מדרש ההלכה במקום מסביר: "וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת... וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל..." מלמד שאמר לו משה לאהרן, אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן ... ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני, והלא אף ישראל צריכים כפרה, שנאמר: ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן, אלא אמר להם, אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף, יש בידכם בתחילה וישחטו שעיר עזים, ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים (מכירת יוסף שהוסתרה באמצעות שחיטת שעיר עיזים), יבא עגל ויכפר על מעשה עגל". (ספרא שמיני פרשה א ג).
עסקנו במדרש זה ב"חמדת ימים" לפרשת שמיני בשנים תשס"ג, תשע"ג, תשע"ד, שם הוכחנו כי חטא מכירת יוסף הוא השורש של חטא העגל, והוא הגורם לאסון הנורא של הפגיעה בעשרת הרוגי מלכות, ברבי עקיבא רבותיו, חבריו ותלמידיו.
דווקא בימים אלה של סוף חודש ניסן, ספירת העומר, יום השואה והגבורה, לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות הטרור ויום העצמאות, אחרי בחירות נוספות שמשקפות פילוג ומייצרות אי נהיגת כבוד זה בזה ושנאת חינם, ח"ו, מצווה עלינו להמשיך ולספר בסיפור החורבן הנורא, ולעשות כל מאמץ להמשיך לכתוב עוד פרקים בסיפור הגאולה השלמה.
ננסה לברר את הסוגיה מכיוון נוסף.
התלמוד הירושלמי דן במקור למצוות מחצית השקל ומביא את הדרשות הבאות: "כתיב "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל" (שמות ל' יג). ר' יהודה ור' נחמיה חד (האחד) אמר לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל וחרנה (והאחר) אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין. ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן זכאי לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה. ר' ברכיה ר' לוי בשם רבי שמעון בן לקיש לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף. ר' פנחס בשם ר' לוי לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל א' וא' מהם טבעה לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו טבעה" (שקלים פ"ב ה"ג).
נברר אותן אחת לאחת:
לדעת ר' יהודה ור' נחמיה החובה להביא מחצית השקל היא כפרה על חטא העגל. לדעה הראשונה כיוון שהעגל נעשה בחצי היום, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר..." (שם ל"ב א), "ואמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב וירא העם כי בשש משה, אל תקרי בושש אלא באו שש" (שבת דף פט ע"א).
גם הדעה השניה מסכימה שחטא העגל גרם למחצית השקל לבא אלא ששיעורו נקבע לשש גרמסין (מטבע שהיה נהוג בזמן משה) וזה שווה למחצית שקל.
לדעת ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן זכאי, החובה לתת מחצית השקל ששווה עשרה גרה היא כפרה לפי שעברו על עשרת הדברות. בפני משה הסביר כי גם לדעה זו מה שדורש כפרה הוא חטא העגל וכיוון שהודו בעבודה זרה כפרו בכל עשרת הדיברות.
בהמשך נציע בענווה הסבר אחר של דעה זו.
לעומתם, לדעת ר' ברכיה ר' לוי בשם רבי שמעון בן לקיש ולדעת ר' פנחס בשם ר' לוי, הפסוק שעוסק במצוות מחצית השקל קשור לחטא מכירת יוסף, שנמכר תמורת עשרים גרה (מחירן של זוג נעלים). בגלל מכירת יוסף, מחצית השקל שמשקלו עשרים גרה, מצטרפת למצוות פדיון בכורות שבה נותן האב לכהן עשרים דינרים. בגלל שכל אחד מן האחים קיבל שני דינרים ששווה טבעה אחת, נותן כל אחד כל שנה טבעה אחת שהיא מחצית השקל.
מבין מכלול הדעות עולה שוב הקשר בין שני החטאים היסודיים: חטא מכירת יוסף וחטא העגל.
נציע עתה, כמובטח, הסבר מחודש בדעת רבי יוחנן בן זכאי. חטא מכירת יוסף הוא חטא בבין אדם לחברו. בנושא זה עוסקות חמש הדיברות האחרונות - הלוח השני. חטא העגל הוא חטא של בין אדם למקום. בנושא זה עוסקות חמש הדיברות הראשונות - הלוח הראשון. אי אפשר להפריד בין הדבקים ואי אפשר להפריד בין הלוחות. מצוות מחצית השקל באה להזכיר לנו כי יש שני חצאים, תמיד צריך את שניהם. רק כשכולם מחפשים את המכנה המשותף ומבינים שכל אחד הוא רק חצי, אפשר לבנות את המשכן ולהשכין שכינה על עם ישראל. גם אלה ששמים את הדגש על תיקון הצד החברתי, וגם אלה ששמים את הדגש על עבודת השם, צריכים לראות את התמונה השלמה המאחדת.

הבה נתפלל שכולם ינהגו יותר כבוד זה בזה, ובזכות זאת נבנה מדינה
מתוקנת שהשכינה תשרה עליה.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il