ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
אף ש"י עגנון, החסיד הגליצאי, כותב (ב'ימים נוראים') שכבר מעת שהיו מברכים ראש חודש אלול, הדגים שבנהר הוויסלה, שעבר בבוצ'ץ', היו קופצים מהתרגשות ומחרדה, ואף המשרתת הנוכרייה בבתי היהודים נכנסה למעין פחד ועגמומיות.
עד היום בישיבות מסוימות אוסרים על תלמידים להיפגש לצורך שידוכים, ובוודאי להתחתן, באלול.
אך מה לעשות, כמעט כל הרמזים על אלול גם רוויים אופטימיות ואהבה. אלול כראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי", פירושו בנמשל חתונה בעליונים בין הרעיה, כנסת ישראל, ובין הדוד, הקב"ה, הנחשב לאהוב. זה אפוא הזמן שאין מתאים ממנו, לכאורה, לקיים גם את המשל: חתונה ועת דודים כפשוטם.
ההשכמה לסליחות מובילה ליום הכיפורים, החג של הסליחה. ועל כן נאמר (בסוף מסכת תענית) שלא היה שמח מהיום הקדוש, כי זה זמן כפרה וסליחה וכן בחינת חתונה – מתן תורה של לוחות שניים. הסליחות במשך ארבעים יום הן הפרומו ליום הכיפורים. (דווקא תקיעת השופר של האשכנזים רומזת אולי ליום הדין, לראש השנה. ואינם מתחילים בסליחות אלא לקראת יום הכיפורים. וע' ברמב"ם, הל' תשובה, פ"ג סוף ה"ד.)
שורש הנחמות
אבל גם האשכנזים אינם מבטלים את הבשורה שבהפטרות התקופה – שב דנחמתא: סדרת שבע ההפטרות הפותחות ב"נחמו נחמו עמי". לכולי עלמא נחמות אלו הן התהפכות לטובה של ה"תלתא דפורענותא", שלוש של פורענות הנקראות בשבתות של ימי בין המצרים. תקופה של נחמה אינה אלא שמחה, של גאולה מסוימת המרחפת בחלל אווירו של עולם בעת הזו. לא במקרה יום הכיפורים מתנקז ל"זמן שמחתנו" האולטימטיבי - חג הסוכות.
יש כאן בהחלט מורכבות הדורשת הבנה ופתרון.
הביאור כנראה הוא על פי דברי מו"ר בעל הפחד יצחק, הרב הוטנר, שהיה תלמידו המובהק של הראי"ה קוק במחשבה. הוא הסביר שלמילה נחמה יש שתי הוראות, שלכאורה אין קשר ביניהן: א. חרטה - "כי ניחמתי כי עשיתים" בסוף פרשת בראשית ועוד. ב. ניחום אבלים ופיוס המצטער.
אלא שבאמת שורש שתי הנחמות־התנחומים אחד הוא.
רק כשיש יכולת לשדד מערכות בהסתכלות על המציאות, מתוך התרוממות לספירות עליונות, לתפוס את החיים כ"פלנטה אחרת" - מתאפשרת חרטה. אותו המושג עצמו הוא גם המסייע למתבוסס באפר על מתו, לקבל את פוטנציאל התנחומים. נחמה־חרטה היא הלוז של תהליך התשובה. וממש אותה נקודת הבנה עצמה היא גם הבסיס לגילוי שיש חיים פרט לאלו הפיזיים שנגמרים במוות. הנשמה היא נצחית, ולכן האבל מסוגל ומחויב לקום מעל מתו, לחזור לשגרה ולהתנחם (ר' רמב"ן על דברים, יד, א).
לכן כשרבי עקיבא צוחק כשהוא רואה את סימני החורבן, בסוף מסכת מכות, בשעה שחבריו מתאבלים, הוא מסביר להם את עמדתו על פי אותה נקודה עליונה שלעיל. והם משיבים לו: "ניחמתנו, ניחמתנו" (על בסיס הכפילות "נחמו, נחמו" שבהפטרה. מהרש"א, שם). הוי אומר שר' עקיבא הגדול מציג זווית השקפה חדשה על החיים הפרטיים ואף על ההיסטוריה. בזווית זו גנוזים הן התנחומים וכן החזרה בתשובה.
בתחנונים אובילם
חז"ל בפסיקתא (הובאה בתוספות במגילה לא, ב בד"ה ראש חודש) מציינים ששבע הפטרות דנחמתא מסתיימות ב"תרי דתיובתא" - שתי הפטרות של תשובה. אלו הנקראות בצום גדליה ובשבת שובה. והם הם הדברים; הנחמות והתנחומים משתלבים בתשובה ומכינים אותנו לקראתה.
זאת ועוד, אלול מייצג את ההתחלה של ארבעים הימים שהם של פיוס ונחמה, בעקבות הכעס על חטא העגל. אחר ארבעים האמצעיים, שהיינו נזופים (החל מי"ז בתמוז ועד סוף אב, שרק אז, לפי מנהגים אחדים (ע' במשנה ברורה סי' תקנ"א סק"ב) מסתיימת התקופה שנאמר עליה "ממעטין בשמחה"), משה עולה שוב אל הר סיני ויורד בסוף ארבעים הימים האחרונים, עם לוחות שניים בידו, ביום הכיפורים. ארבעים ימים אלו מייצגים כבר סליחה וכפרה - ימי שמחה.
אין מקור, לא מהתורה ואף לא מדרבנן, לנדרש מהיהודי שומר המסורת; לא בנעשה באלול בפרט ולא בפרקי זמנים אלו בכלל. הכול כמעט לוט בערפל. כמו שמצוי לעיתים, רק מנהג ישראל מצליח לתת ביטוי מה אחר הצצה לרובדי העומק של קטע זמן זה במעגל לוח השנה היהודי.
יש כאן דיאלקטיקה פרדוקסלית, שבה שמחה ופחד משמשים בערבוביה. זו נרמזת בפסוק "גילו ברעדה" (תהילים ב, יא לפי האבן עזרא, שם). לעיתים דווקא דמעות של שמחה הופכות לכאלו של צער ודאגה, והן אלו שחוזרות שוב לשמחה – הפעם עמוקה יותר - בשלב שלישי.
טבעם של יהודים והנהגת ה' אף פעם לא היה פשוט. מסתמא יש כאן יסודות הלקוחים מעולמות הגאולה העתידית: "בבכי יבואו בתחנונים אובילם" (ירמיה לא, ט. ור' רד"ק על אתר).
מי יודע? אולי הפתרון הנ"ל הוא גם הכיוון להבין את האנדרלמוסיה השוררת בעולם בכלל ובארצנו בפרט בנגלה, לנגד עינינו. כל המבקש מרגוע יתבונן במילות שיר המעלות הנאמר לפני ברכת המזון של שבתות וימים טובים. שנה טובה.
מתוך העיתון 'בשבע'
הכותב הוא רב השכונות רמת שרת ורמת דניה בירושלים
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
עשרת המכות סוללות דרך
הדלקה וכיבוי ביום טוב
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
האם מותר לפנות למקובלים?
איך ללמוד אמונה?
טעינה למחשבה
מה אכפת לך?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
