ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
- מדורים
- רביבים
ובתפילת המוסף, שהיא התפילה העיקרית של ראש השנה, שבה תוקעים בשופר, תיקנו חכמים לומר שלוש ברכות: מלכויות, זיכרונות ושופרות, והעיקרית שבהן היא מלכויות, שהיא הראשונה, ובה מזכירים את קדושת היום, וחותמים: "מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון". הרי שעיקר עניינו של יום הזיכרון הוא להמליך את ה' עלינו. גם ברכת זיכרונות עוסקת בכך שהוא מלך העולם, ולכן הוא זוכר את כל ברואיו. וכן ברכת שופרות עוסקת בגילוי מלכותו בעולם שנעשית על ידי קול השופר, כפי שהיה במעמד הר סיני, וכפי שיהיה לעתיד, שעל ידי תקיעה בשופר גדול יתקבצו כל גלויותינו להשתחוות לה' בירושלים. גם תרועת השופר מבטאת את מלכותו, שמאימתה אנו עומדים לפניו בשיברון ובתשובה.
הזכות לקבל מלכותו
אשרינו שאנו זוכים להמליך עלינו את מלך מלכי המלכים הקב"ה. כי אין אדם שאין לו מלך, אלא שיש שהם עבדים לאנשים, ויש שהם עבדים לתאוות שלהם דוגמת תאוות הכסף או הכבוד, ויש שהם עבדים לערכים גבוהים יותר, כמו צדק, טוב ואמת. ויש שזוכים להמליך עליהם את ה', מקור החיים וכל הערכים כולם. ובכך הם יכולים להשתחרר מכל סוג של עבדות, ולגלות את מלוא הכישרונות שלהם, ולהשתתף עם ה' בהוספת טובה וברכה לעולם.
האמונה הקטנה והגדולה
אומנם בתפיסה הנמוכה של האמונה, ככל שהאדם מאמין יותר בה' וממליך אותו עליו - כך הוא מקטין יותר את עצמו, מתמלא יותר בחרדות, וחושש לפעול בעולם ולתקנו, ומתחנן אל ה' כבן מסכן ועבד שפל. אמונה נמוכה זו עושה אותו פחדן ורך לב. אומנם גם אמונה זו נצרכת, כי יראת השמיים הזו משמשת גדר בפני יצריו של האדם, שעלולים להתפרץ באכזריות רצחנית ובכל תיעוב ושפלות, וכאשר אנשים "הצליחו להשתחרר" מהאמונה (כגון בברית המועצות ובגרמניה הנאצית) רצחו הרבה יותר אנשים מאשר בתקופה שהאמונה הייתה נוכחת בחייהם.
אולם האדם מיסודו חפץ לגלות את כוחותיו, הכוחות שה' נטע בו. לכן הוא מעוניין להשתחרר מהאמונה הנמוכה שמקטינה את צלם אלוקים שבו אל "אמונה עליונה" שמעצימה את נשמתו וכוחותיו. במדרגה זו המלכת ה' אינה מחלישה את האדם אלא מעניקה השראה ומשמעות לחייו, ומעלה אותו למדרגה של אומץ ויצירה שלא ניתן להשיג בלא אמונה (ראו מידות הראיה, אמונה, כט).
תקיעה ותרועה
שני סוגי קולות ישנם לשופר - תקיעה ותרועה. התקיעה, שהיא קול פשוט ואחיד, מבטאת שמחה ויציבות, ואילו התרועה, שהיא קול שבור וקטוע, רומזת לשיברון, לחרדה, לבכי ולשידוד מערכות. וכן מצינו שציווה ה' את ישראל במדבר, שכאשר יצטרכו להתכנס יחד יתקעו תקיעה בחצוצרות, שהתקיעה מבטאת שמחה והתכנסות. וכאשר יצטרכו לצאת למלחמה או לפרק את המחנה ולהמשיך בנדודים, יריעו תרועה בחצוצרות (במדבר י, א-ז). כי התרועה מבטאת שבר ובכי על מה שהסתיים ולא הושלם, וחרדה לקראת השלב הבא (לעיל ג, ב).
משמעות התרועה שיברון, וכן נאמר: "תרועם בשבט ברזל, ככלי יוצר תנפצם" (תהילים ב, ט) – תרועם לשון תשברם. וכן נאמר: "רועה התרועעה הארץ, פור התפוררה ארץ, מוט התמוטטה ארץ" (ישעיהו כד, יט), ואף כאן רועה התרועעה פירושו שבור נשברה. וכן נאמר: "ורעו את ארץ אשור בחרב" (מיכה ה, ה), והכוונה: ירוצצו את ארץ אשור (רש"י). כיוצא בזה תרגם אונקלוס "יום תרועה" (במדבר כט, א) - יום יבבא. כלומר, יום יבבה ובכי יהיה לכם.
משמעות התרועה בראש השנה
בראש השנה מסתיימת קצבת החיים שהעניק ה' לעולמו בשנה הקודמת, וה' זוכר ה' את ברואיו ובורא להם חיים חדשים לשנה הבאה, שכן זיכרון אצל ה' הוא פקידה והענקת חיים. וכדי שחסדו לא יתהפך לרע על ידי הרשעים שישתמשו בו להרע, קבע ה' שביום זה ידון את עולמו. נמצא אם כן שראש השנה הוא יום זיכרון ודין, שבו עולים ונזכרים לפניו יתברך כל המעשים הטובים והרעים שנעשו במשך השנה, והקב"ה יושב על כיסא הדין ומחשב את חשבון עולמו, ודן כל עם ועם ככלל, וכל אדם ואדם כיחיד.
לכן ראש השנה נקרא יום תרועה, שהתרועה רומזת לשיברון, לבכי ולחרדה; שבר ובכי על מה שהסתיים ולא הושלם, וחרדה לקראת השלב הבא, שעדיין לא נקבע מי יחיה ומי ימות, מי בנחת ומי בייסורים.
ולכן אף שמשך התרועה עצמה קצר, היא מבטאת את אופיו של היום, ועל שמה הוא נקרא יום תרועה - יום שברון ובכי, יראה וחרדה.
אולם התרועה שבראש השנה נועדה לעורר אותנו לתשובה ולהצמיח אותנו, ולכן יום התרועה הוא גם יום חג שמצווה לקיים בו סעודות, כי תכלית הכול תיקון ושמחה.
תקיעה תרועה תקיעה
דייקו חכמים בפסוקים ולמדו שצריך לשמוע בראש השנה שלוש תרועות, ולפני כל תרועה צריך לתקוע תקיעה ולאחר כל תרועה צריך לתקוע תקיעה, כך שמצוות התורה לשמוע בראש השנה שלוש סדרות של תקיעה תרועה ותקיעה (ר"ה לג, ב; לד, א).
משמעות המצווה היא שאף שראש השנה הוא יום דין ותרועה, חרדה ושיברון - תכלית המצווה לשפר את מעשינו ולהיטיב את אחריתנו, ולכן ציוונו ה' לתקוע תקיעה פשוטה שמבטאת שמחה ויציבות לפני ואחרי כל תרועה (רבנו בחיי כד הקמח ר"ה, ב; עקדת יצחק שער סז).
התקיעה הראשונה שבכל יחידה מבטאת את הישרות הטבעית של הנשמה, כפי שהיא אצל הילד הרך שעוד לא חטא והוא נקי וטהור מעוונות. לאחר מכן, כשהילד גדל, הוא נפגש עם סיבוכי ונפתולי העולם הזה, נאבק ומתנסה, וגם נופל וחוטא. ואת זה מבטאת התרועה, פעם כאנחה ופעם כבכי, על הפגמים שנאחזו במידותינו ועל החטאים שנכשלנו בהם. לאחר מכן היחידה מסתיימת בתקיעה פשוטה, אשר שוב חוזרת ומבטאת את הישרות ואת הטוב, אך הפעם זו ישרות שלאחר החזרה בתשובה, לאחר בקשת הסליחה. וכך כל יחידה מבטאת תחום אחר בחייו של האדם - את תחילתו הטובה, את המשבר שפוקד אותו תוך כדי ההתמודדות עם קשיי החיים, ואת התיקון שבסוף. בסיום כל התקיעות נוהגים לתקוע תקיעה גדולה וארוכה, המבטאת את התיקון הגמור שלאחר סיום כל המאבקים והייסורים (עי' של"ה מס' ר"ה תורה אור נה).
השברים והתרועה - מנוף לתיקון ולשמחה
אם נוסיף להתבונן, נמצא שהשברים והתרועה הם המנוף העיקרי לצמיחה. שכן אחת הסכנות האורבות לאדם הוא שיישאר על עומדו ולא יתקדם ויתחדש, ובמקום זאת ילך וידעך ויאבד את חייו. כדי שזה לא יקרה, ציווה אותנו ה' לשמוע את תרועת השופר בכל שנה, להתוודע לסדקים ולחולשות שבחיי האדם ובחיינו אנו, כדי שבמקום לשקוע בשגרה ולאבד גובה - נערוך חשבון נפש ונקום ונתעודד לקראת עוד שנה של התעלות ויצירה. ומכאן השמחה העמוקה ביותר.
התיקון - לקבל מלכותו
בנוהג שבעולם, כאשר מודיעים לאנשים שביום מסוים ה' גוזר את דינם לכל השנה, הם מקדישים את כל אותו היום לתפילות פרטיות על פרנסה ובריאות וכל שאר הדברים שאדם טרוד בהשגתם כל השנה.
אולם סגולתם של ישראל, שרצונם העמוק שתתגלה מלכותו יתברך, והעולם כולו יתוקן וייגאל, ואפילו אם לשם כך יצטרכו לסבול ייסורים. בדרך גדולה ונוראה זו בחר עם ישראל, החל מאבות העולם שקיבלו על עצמם להאמין בה' אל מול כל עובדי האלילים שמסביבם, ועד הגלות הארוכה, שלמרות כל הסבל שבה, בחר עם ישראל שלא להתבולל בעמים ולהמשיך לשאת את דגל האמונה והתורה, כדי לתקן עולם במלכות ש־די.
אדם שמקדיש את עיקר תפילתו לבקשות אישיות - עובד את שאיפותיו וממליך אותן עליו, ואילו ישראל, שרוצים בהבאת ברכה לעולם ובגאולתו - ממליכים עליהם את ה'.
וכשישראל מניחים את צערם ועוסקים בכבודו ובגילוי מלכותו, אומר הקב"ה למלאכים: ראו בניי חביביי, שמניחים צערם ועוסקים בכבודי. ובכך מסתתמות טענותיו של השטן שרוצה לבטל את ישראל מהעולם, וישראל זוכים לשנה חדשה שבה יתקדמו עוד צעד לקראת התיקון והגאולה. וככל שנזכה לקבל עלינו בראש השנה את מלכותו בענווה וביראה, כך נזכה יותר לשנה טובה ומבורכת.
עם סגולה
לכן עם ישראל הוא עם סגולה, שתחושת שליחותו לגלות את האמונה ולהביא ברכה לעולם חשובה לו יותר מכול. לכן הדין של כלל העולם תלוי בעם ישראל ובארץ ישראל, שישראל הם לב העולם, עמו של ה', ותיקון העולם תלוי בהם. ועל כן שכרם ועונשם של ישראל גדול יותר משכרם ועונשם של שאר העמים. ולכן דן ה' את ישראל תחילה, ומתוך המשפט של עם ישראל מתפשט המשפט על כלל האנושות והעולם (ר"ה ח, א-ב; תענית י, א).
מתוך העיתון 'בשבע'
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
למה ללמוד גמרא?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
נס בלב ים - הנס ויום הזיכרון שלו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
