ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הלכות כלליות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
אסרו חכמים לעשות רפואה בשבת, לאדם שאין לו צורך חריג בדבר (גדרי האיסור מתבארים בשו"ע סימן שכח, באיזה חולי התירו ובאיזה אסרו). טעם איסור רפואה בשבת, הוא מחשש שמא יצטרך לרפואה כתושה, ולא תהיה לו כזו מן המוכן, ומחמת צער החולי יבוא לשחוק סממנים בשבת 1 - דבר האסור מן התורה.
לא בטלה תקנה
מחמת האמור, קיים איסור עקרוני, לאדם חולה המתחזק והולך כבריא, ליטול תרופה בשבת, אע"פ שכיום אינו מצוי שיכתוש אדם תרופות בביתו 2 .
דבר זה מתמיה וטעון הסבר: אם אינו קיים חשש ראלי שאדם יבוא לכתוש רכיבי רפואה בשבת, מדוע בכל זאת אסור כיום לעשות רפואה בשבת?
כלל נקוט הוא בידינו: "בטל טעם לא בטלה תקנה" 3 . דהיינו שדין שגזר בי"ד הגדול מאתנו בחכמה ובמנין, אפילו יבטל טעם הגזרה - לא יתבטל הדין. אך מדוע לא יתבטל הדין אם אין ענין לקיימו?
מדוע לא בטלה התקנה?
כאשר חז"ל גזרו גזירה, נתנו הם טעם וסיבה לגזרה. אלא שיש לידע שאע"פ שטעם זה הוא ודאי נכון ויש בו בכדי לעזור להגדיר את פרטי הגזרה, בשום אופן אין הוא בהכרח הטעם העיקרי לגזרה (עיין בגמ' ברכות ג' ע"א, גבי הטעמים שאין נכנסים לחורבה, שמשמע שם שאלמלא היו נצרכים כל הטעמים לדינא, לא היתה הגמ' מביאה אלא טעם אחד, אע"פ שגם הטעמים האחרים נכונים. ואכמ"ל).
גם כאן אע"פ שנתנו חז"ל טעם לאיסור רפואה משום שמא ישחוק סממנים - אין הוא בדוקא הטעם השורשי לגזרה.
עניני מחלה? - לא בשבת!
אם נתבונן נראה שלא רק בלקיחת תרופות גזרו, אלא ככלל לא ראו חכמים בעין יפה קשר עם חולי ורפואתו בשבת:
תנו רבנן: הנכנס לבקר את החולה אומר: שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבא, ורבי מאיר אומר: יכולה היא שתרחם....שבנא איש ירושלים, בכניסתו אומר: שלום. וביציאתו אומר: שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבא, ורחמיו מרובין, ושבתו בשלום. (תלמוד בבלי מסכת שבת דף יב עמוד א)
ופירש הר"ן (ה: ד"ה תניא):
שבת היא מלזעוק, [פירוש] אינו יכול לבקש רחמים עכשיו שעל ידי כן יעורר בכי ויצטער אלא אומר להם דברי תנחומין שלא יצטערו. (בית יוסף אורח חיים סימן רפז)
אמר רבי חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת - פירוש שמא יבא לזעוק בשבת (רא"ש מסכת שבת פרק א סימן ל)
אמר רבי חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת - פירוש שמא יבא לזעוק בשבת (רא"ש מסכת שבת פרק א סימן ל)
אסרו חכמים אפילו להתפלל על החולה בשבת, וכאן מצאו חכמים טעם אחר: שמא המתפלל יצטער על החולה - דבר שאינו לכבוד השבת.
נראה כאילו יש לחכמים "בעיה מיוחדת" עם חולים בשבת.
שבת - מחזקת!
אין מלים תינוק אלא אחר שיעברו עליו שבעה ימים מלאים מים הלידה, וביום השמיני מלים את בשר עורלתו. מדוע ממתינים שיעברו תחילה שבעה ימים? מסביר זאת המדרש:
ולמה התינוק נימול לשמונה ימים, שנתן הקב"ה רחמיו עליו להמתין לו עד שיהא בו כח, וכשם שרחמיו של הקב"ה על האדם כך רחמיו על הבהמה, מנין, שנא' ומיום השמיני והלאה ירצה (דברים רבה פרשת כי תצא ד"ה א. כי תצא)
אומר המדרש שהמתנת שבעת הימים, היא בכדי שיתחזק התינוק ויהיה בו כח לסבול את המילה. ומה מיוחד בשבעה ימים דוקא? בא המדרש במקום אחר ומוסיף נתון:
והיה ז' ימים תחת אמו - ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל אכסנין (האורחים הבאים לראות את המלך) שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונא (המלכה) תחלה.
כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת הה"ד ומיום השמיני והלאה ירצה. (ויקרא רבה פרשה כז אות י)
כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת הה"ד ומיום השמיני והלאה ירצה. (ויקרא רבה פרשה כז אות י)
מדרש זה מוסיף לנו נתון, שבהמתנת שבעת הימים כוללים בהכרח את יום השבת - ה'מטרונא'. תחילה יש לקבל הארה מהשבת, ורק אח"כ יש לבוא בברית עם מלכו של עולם.
אם נצרף את שני המדרשים הללו יחד, נוכל להניח שהשבת יש בה כח לחזק את הוולד (וכפי שיתבאר עוד לקמן)! 4
חולי - הפך השבת
מלאכה ממלאכות ימי החול, עם כל חשיבותה, כאשר היא מופיעה בשבת, הרי היא מורידה את האדם מהמדרגה העליונה והרוחנית של היום הקדוש הזה, לעסקי חולין - בעשיית המלאכה האדם 'מחלל' את השבת.
לעיל ביארנו שהשבת מכוחה לחזק ולרענן את האנרגיות שבגוף. ממילא לא אמור להופיע חולי בשבת. השבת עצמה אמורה לחזק ולרפא. על כן, עצם העיסוק בחולי, יש בו בחינה מסויימת של "חילול" שבת - ירידה ממדרגת השבת.
ובאמת ההתעלמות מהחולי ועלייה לקדושת השבת, היא הנותנת את היכולת לינוק כוחות חיים מהשבת ולהתרפואת.
כאשר באים לחולה יש לומר לו, כנ"ל:
תנו רבנן: הנכנס לבקר את החולה אומר: שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבא, ורבי מאיר אומר: יכולה היא שתרחם. (תלמוד בבלי מסכת שבת דף יב עמוד א)
דברי רבי מאיר, לכאורה, אינם מובנים: מדוע מדגיש הוא ששבת רק "יכולה" לרחם. ומבאר רש"י את הדבר:
יכולה היא שתרחם - אם תכבדוה מלהצטער בה. (רש"י שם)
דהיינו, אין השבת מרחמת תמיד. מרחמת היא רק על מי שמתחבר ומתעלה אליה. המתעלם מן החולי ועולה אל קדושת השבת - דבר זה עצמו, יש בכוחו להביא מזור לאדם. יכולה היא שתרחם - וממילא מכוחה רפואה קרובה לבוא!
^ 1 שבת דף נג עמוד ב, רש"י מסכת שבת דף קח עמוד ב, רמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה כ.
^ 2 אמנם הדבר נתון במחלוקת אחרונים.
^ 3 מחלוקת הרמב"ם והראב"ד, ואנו כתבנו כדברי הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ב ה"ב):
"בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג, אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין, היה גדול בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל את דבריו, אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם, והיאך יהיו גדולים מהם במנין הואיל וכל בית דין ובית דין של שבעים ואחד הוא, זה מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו בית דין הגדול ולא חלקו בו. /השגת הראב"ד/ ב"ד שגזרו גזרה וכו' עד שיהא גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין. א"א ולא אפי' אליהו ובית דינו הואיל ופשט איסורן בכל ישראל כדאיתא בע"ז. /השגת הראב"ד/ יהיה גדול בחכמה וכו'. א"א עיטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עליה שהראשונים תקנוהו ור' יוחנן בן זכאי ביטלה אחר חרבן מפני שנתבטל הטעם לראשונים ולא היה גדול כראשונים".
^ 4 ובאמת שכן משמע משעה"כ (דרושי סדר שבת הקדמה):
"גם דע כי בכל תפלתינו אנו מעלים העולמות העליונות ומקשרים אותם זה בזה כנזכר בפ' בראשית בענין ההיכלות וג"כ בפ' פקודי.
אבל צריך שתדע כי אין אנו יכולים להעלות עולמות בי"ע עד האצילות לכלול אותם שם אלא מבחי' הנפשות והרוחין והנשמו' אשר בג' עולמות אלו, ואלו הם העולים עם השכינה למעל' שהיא המלכות העליונה, וכמ"ש בתפי' ר"ה כי הנשמות הם יותר פנימיי' מן המלאכים ולכן המלאכים אינם עולים רק בשבת לבד וז"ס הן אראלם צעקו חוצה ר"ל צעקו לסיבת שהם חוצה ולא מהפנים לכן אינן יכולים לעלות עם המלכות אבל בחי' העולמות בעצמם אינם יכולים לעלות עד ביאת המשיח בב"א כי אז יתעלו ויעלו העולמו' עצמם אבל עתה לא יש עליה והתכללות העולמות למעלה אלא בבחי' הנשמות בלבד עם המלכות וכמ"ש לקמן שאין שום חיצוניו' עולה רק נשאר במקומו וחוזר להיות פנימיות".
והנראה הוא שענין המלאכים הוא אנרגיות חיצוניות לנשמה, שמתפעלות את המערכת הגופנית.
^ 2 אמנם הדבר נתון במחלוקת אחרונים.
^ 3 מחלוקת הרמב"ם והראב"ד, ואנו כתבנו כדברי הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ב ה"ב):
"בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג, אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין, היה גדול בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל את דבריו, אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם, והיאך יהיו גדולים מהם במנין הואיל וכל בית דין ובית דין של שבעים ואחד הוא, זה מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו בית דין הגדול ולא חלקו בו. /השגת הראב"ד/ ב"ד שגזרו גזרה וכו' עד שיהא גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין. א"א ולא אפי' אליהו ובית דינו הואיל ופשט איסורן בכל ישראל כדאיתא בע"ז. /השגת הראב"ד/ יהיה גדול בחכמה וכו'. א"א עיטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עליה שהראשונים תקנוהו ור' יוחנן בן זכאי ביטלה אחר חרבן מפני שנתבטל הטעם לראשונים ולא היה גדול כראשונים".
^ 4 ובאמת שכן משמע משעה"כ (דרושי סדר שבת הקדמה):
"גם דע כי בכל תפלתינו אנו מעלים העולמות העליונות ומקשרים אותם זה בזה כנזכר בפ' בראשית בענין ההיכלות וג"כ בפ' פקודי.
אבל צריך שתדע כי אין אנו יכולים להעלות עולמות בי"ע עד האצילות לכלול אותם שם אלא מבחי' הנפשות והרוחין והנשמו' אשר בג' עולמות אלו, ואלו הם העולים עם השכינה למעל' שהיא המלכות העליונה, וכמ"ש בתפי' ר"ה כי הנשמות הם יותר פנימיי' מן המלאכים ולכן המלאכים אינם עולים רק בשבת לבד וז"ס הן אראלם צעקו חוצה ר"ל צעקו לסיבת שהם חוצה ולא מהפנים לכן אינן יכולים לעלות עם המלכות אבל בחי' העולמות בעצמם אינם יכולים לעלות עד ביאת המשיח בב"א כי אז יתעלו ויעלו העולמו' עצמם אבל עתה לא יש עליה והתכללות העולמות למעלה אלא בבחי' הנשמות בלבד עם המלכות וכמ"ש לקמן שאין שום חיצוניו' עולה רק נשאר במקומו וחוזר להיות פנימיות".
והנראה הוא שענין המלאכים הוא אנרגיות חיצוניות לנשמה, שמתפעלות את המערכת הגופנית.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מי יושב במקום שלי?
האם מותר לפנות למקובלים?
שלושה שותפים באדם
הכוח המיוחד של שבת שובה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך עושים קידוש?
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הדלקה וכיבוי ביום טוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
כשרות הכשרת כלים בשר וחלב חלק ג'
השיעור דן באפשרות להסב כלי בשרי לחלבי או להפך, ומסביר כי לפי מנהג האשכנזים נהוג לאסור זאת לכתחילה מחשש לבלבול ולתקלות, בעוד שפוסקי הספרדים מתירים את הפעולה, לעיתים בהתניה של המתנת 24 שעות בין השימושים. למרות האיסור הכללי אצל בני אשכנז, חציו השני של השיעור מפרט שמונה מקרים חריגים שבהם מותר להם לשנות את ייעוד הכלי, כגון: הכשרת כלים לפסח, העברת כלי "פרווה" לבשרי/חלבי, כלי שלא היה בשימוש 12 חודשים, כלי שעבר בעלות, ובמקרים של שעת הדחק.
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
