ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מצוות עשה לעשות תשובה ;">

בית מדרש עבודת ה', מצוות ותשובה תשובה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ט"ז באלול תשס"ו

מצוות עשה לעשות תשובה

ספר המצוות הקצר - מצווה ל"ג



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

מצות עשה שהחוטא ישוב מחטאו ויתוודה חטאיו לפני ה' יתברך, שנאמר: "איש או אישה... והתודו את חטאתם".

מצוה לספר
קול גלגלי העגלה נשמע בכפר למרחוק. היהודים שלא היו רגילים לראות בכפרם הנידח עגלות של ממש, התקבצו ובאו לראות מי האורח שהגיע. אחד הנוסעים, בחור צעיר, קפץ מהעגלה ואמר לכל הנוכחים, כי בעגלה יושב לא אחר מאשר הבעל שם טוב הקדוש, שמתלבט האם להישאר בכפרם ליום הכיפורים שחל בעוד מספר ימים. לפני שיחליט האם להישאר או לא, מבקש הבעש"ט להיפגש עם גבאי בית הכנסת. הגבאים הוזעקו מיד למקום ונעמדו בדחילו ורחימו לפני הבעש"ט, שביקש מהם לספר לו על צורת תפילתו של השליח ציבור של העיירה, ביום הכיפורים. הם סיפרו לו את כל הפרטים, ובין היתר אמרו כי את הוידוי הש"ץ מזמר בניגון שמח במיוחד. הבעש"ט כששמע זאת ביקש מהם לקרוא לש"ץ, וכשהגיע שאלו לפשר העניין. הש"ץ בלב הומה מהתרגשות אמר: "בזמן שאני אומר את הוידוי, אני רואה בעיני רוחי את עבד המלך, שמנקה את חדר האוכל שהתלכלך כשאכלו בו כל משרתי המלך את ארוחתם. אין ספק כי העבד שיודע שהמלך צריך לבוא, מנקה בשמחה רבה את כל הלכלוך, מרוב אהבתו למלך. כך גם אני, בזמן הוידוי אני שמח על כך שאני זוכה לנקות את עצמי מהלכלוך, לכבודו של המלך". ענה הבעש"ט: "אם זאת כוונתך בשמחתך, אזי אשאר פה לשבות ביום הקדוש".

אחוז שרעפים ישב הקדוש ר' חיים מצאנז על כיסאו. החסידים היו רגילים למראה זה, שחזר על עצמו מידי ערב לאחר שגמר להדליק נרות חנוכה. אבל הערב היה שונה, מספר דקות קודם לכן התעלף בנו של הרבי, ר' ברוך, והחשש לשלומו היה מרובה. כולם מלמלו תהילים בכוונה עצומה, אבל לא העזו להפריע לרבם הקדוש בשעות קדושות אלו. לאחר שעה קלה חזר ר' ברוך, בנו של הרבי, כשהוא הולך על רגליו ונראה היה שברוך ה' חזר לעצמו. בגדיו היו רטובים לחלוטין מהמים הרבים ששפכו עליו בזמן עילופו על מנת שיתעורר.

לאחר זמן מה הרבי ננער והתחיל לשיר 'מעוז צור' במנגינה מתוקה, עד שלפתע הבחין כי בנו, ר' ברוך, רטוב כולו. לשאלתו סיפר לו בנו את אשר קרה, הרבי ששמע זאת שאל את בנו: "האם רגע לפני שהתעלפת התוודת? דע לך, כי בצעירותי קרה לי פעמים רבות שחשתי ברע ולפעמים אפילו התעלפתי, אולם תמיד הקפדתי מאוד, רגע אחד לפני שאיבדתי את הכרתי, להתוודות על עוונותי, כי מי יודע אם אזכה לקום..."

מצוה להורות

זה לשון הרמב"ם (הלכות תשובה א' א'):
"כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא... כיצד מתוודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה הרי זה משובח".

עיקר הוידוי הוא בכוונת הלב שאכן חוזר בתשובה ומתחרט על עוונותיו, אחרת הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו. וכפי שהמשילו זאת בעלי המוסר, לאדם שנתפס על עברת זיוף כספים, והרי הוא צפוי לעונש כבד ביותר. אולם עקב תחנוניו המרובים, והטחותיו כי לעולם לא יחזור שוב על מעשה נפשע זה, נאות השופט לשחררו תמורת קנס כספי בלבד. לאחר ששוחרר הלך הוא ושילם את הקנס בכסף מזויף...

מצות הוידוי נוהגת בכל זמן ובכל עת. ובעיקר ביום הכיפורים, וכתב בעל ספר החינוך, שאם לא התוודה ביו"כ ביטל מצות עשה זאת. וזה לשון הברייתא:
"מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס שהיה אומר לתלמידיו: "שובו לפני מיתתכם יום אחד". אמרו: "וכי אדם יודע אימתי ימות שיעשה תשובה"? אמר להם: "בכל יום יאמר אדם היום אעשה תשובה שמא אמות למחר נמצאו כל ימיו באים בתשובה". (אבות דרבי נתן פרק כ"ט).

על עברות שבין אדם לחברו יתוודה רק לאחר שפייס את חברו. ובייחוד בעבירות כגון גזל שחייב להחזיר לחברו את ששייך לו, אחרת מעורר עליו קטרוגים בכך שמזכיר את עוונותיו בלא ששב מהם.

----------
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il