הניצוץ האלוקי בקרב הדתות השונות | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

מדורים
רביבים

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

בטור הקודם הבאתי מדברי מרן הרב קוק (מ'לנבוכי הדור' ועוד ספרים), על הדתות האליליות השונות, שבכולן יש ניצוץ אלוקי, שמכוחו הן מחנכות ליסודות מוסריים מסוימים, כל דת לפי רמתה. עוד כתב שהמעולים שבין חכמי הדתות אף זכו לרוח הקודש, שעל ידה העמיקו את אמונתם וחינכו את בני עמם. אומנם נצטווינו להתרחק מעבודה זרה במסירות נפש, ולהוקיעה כדי שישראל לא ייגררו אחריה, ויוכלו לשמש מצפן אמוני מוסרי לכל העמים. אך לשאר בני העמים, נכון לכל אדם להמשיך באמונת אבותיו, כי באובדן האמונה תרבה ההשחתה המוסרית, אך אם ימשיכו להחזיק בדתם, יוכלו בתהליך הדרגתי לפרש אותה באופן עמוק ומופשט יותר, ויסירו את סיגי ההגשמה הגסה, וירוממו את הנפשות לאמונה ומוסר גבוהים יותר.
נמשיך לבאר כמה יסודות נוספים בסוגיה חשובה זו.

בין הדתות האליליות לנצרות ולאסלאם
כתב מרן הרב קוק שמעל הדתות האליליות נמצאות הנצרות והאסלאם, שהושפעו מהתנ"ך ומישראל, והן קרובות יותר אל אור ה'. מסתבר גם שהיו ממנהיגי וחכמי הנצרות והאסלאם שזכו לעזרה משמיים, בזכות היותם משתדלים לרומם אנשים, שבטים ועמים לפי הראוי להם. עוד הוסיף שייתכן שמשמיים סייעו בידם לעשות מופתים מוחשיים, כדי לחזק את דבריהם בעיני שומעיהם, כדי שיתקדמו על ידי כך באמונה ובמוסר (לנבוכי הדור פרקים ח; מו). בנוסף לכך, יש לראות בהן התקדמות של שלב נוסף בתהליך זיכוך האמונה והמוסר, מעבודת אלילים גסה לקראת אמונה טהורה בה' (כוזרי ד, כג; רמב"ם מלכים יא, ד; רמב"ן בדרשה 'תורה תמימה').
החיסרון הגדול בהן

רביבים (736)

הרב אליעזר מלמד

743 - מרן הרב קוק על הדתות השונות

744 - הניצוץ האלוקי בקרב הדתות השונות

745 - פדיון שבויים

טען עוד

אומנם כתב הרב קוק (לנבוכי הדור ח) שחיסרון גדול יש בנצרות ובאסלאם, שאינן מכירות בתפקידם המרכזי של ישראל לגלות את דבר ה' וברכתו לעולם, ובמקום זאת מתיימרות להחליפם תוך פגיעה ביהודים וביהדות. מכך נובע חיסרון נוסף, שאין בדתות אלה הדרכה להשתלמות מתמדת, שיכולה לרומם את האנושות לאין קץ, וממילא הן אינן יכולות ליצור מרכז שסביבו יתאחדו כל בני האדם. לכן ישנו הכרח שבמשך הזמן הנוצרים והמוסלמים יתנקו משנאת ישראל, ויוכלו לשאוב מהמקור של אמונת ישראל הארה והדרכה לפי הראוי והמתאים להם לשם התעלות מתמדת ותיקון עולם.

כבוד לדתות
אולם גם עתה, כאשר רבים מהנוצרים והמוסלמים שונאים את ישראל, ועדיין לא טיהרו את אמונתם מכל שמץ אלילות, יחד עם הביקורת על המעשים הרעים הנובעים מכך, כתב מרן הרב קוק שראוי לכבד את יסודות האמונה והמוסר שבדתם, שעל ידם הצליחו לרומם אנשים רבים למידות טובות יותר ולאהבת ה' וליראתו (לנבוכי הדור פרקים ח, יד1).
עוד כתב מרן הרב שאין לבזות דתות אחרות, כולל האליליות יותר. מפני שביזוי כזה הוא גם על עצם האמונה והדת, ולכן פורקי העול ייקחו את הטענות ודברי הביזוי שאמרו על הדתות האחרות ויטיחו אותם בדת ישראל, כפי שאכן היה בפועל. לכן, כדי להציל את הצעירים, "צריכים אנו להעמיק בערכן של אמונות אחרות על פי התורה", ולהראות את האור הגדול והכולל יותר שיש באמונת ישראל (שם, וכן באגרות הראיה קצד, ח"א עמ' רנ).

בין הנצרות לאסלאם
יש לשים לב שמרן הרב מתייחס באופן קבוע לנצרות ולאסלאם בשווה. ואומנם האסלאם נקי יותר מעבודה זרה, אולם כפי הנראה יתרון זה אינו מכריע לעומת הצדדים שבהם הנצרות עדיפה על האסלאם (כיוצא בזה באגרות ראיה קיב; לנבוכי הדור ח; יד1).

האם ראוי לנוצרים ולמוסלמים לדבוק בדתם
לאור זאת כתב הרב קוק שמצווה על בני הדת הנוצרית והמוסלמית להמשיך בדתם. וכלשונו: "הדתות שנוסדו על יסוד התורה והנביאים, להן ודאי יש ערך נכבד, שהרי האוחזים בהן הם קרובים אל אור ד' ודעת כבודו" (לנבוכי הדור יד1). ואחר שהזכיר את החסרונות שבהן, המשיך וכתב שיש בהן "הכללים המוסריים הגדולים שלקחו להם מאור התורה, שהחייתה בהם גם כן ביתר עוז את הרגש האנושי הטהור". ועל ידי כך קמו מהם "יחידים בעלי רוח טהור, שמקיבוצם יקבעו להם מנהגים דתיים, הממלאים את תעודתם, לרומם את הנפש למידות טובות, לאהבת ד' ויראתו. על כן הם חייבים ודאי ללכת בדרכי מחוקקיהם המוחזקים באומתם לאנשי קודש לפי ערכם ותכונתם". ולכן "ראוי לכל אדם שלם בדעת להשכיל, כי העוסקים בהם על פי מסורת שבידם, הם עוסקים בעבודת ה' לפי ערכם" (שם ח).

האם ראוי או מותר לבן נח להמיר את דתו?
כתב מרן הרב קוק (לנבוכי הדור ח) שאין ראוי לאדם להמיר את דתו, ובכלל זה גם בני הדתות האליליות. כי כל דת מבטאת גם את האופי החברתי והלאומי שעל ידו התגבשה, והעוזב אותה בוגד במשפחתו, בעמו ובערכיהם הטובים. ואם הדת שאליה הוא עובר נחותה מבחינה אמונית ומוסרית מדתו הקודמת, הוא "הולך אחורנית ומקדיר אור נפשו, לבד מה שהוא מסלף אורחות מוסרו לגמרי, בבוגדו באומתו אשר טיפחה אותו וגידלה אותו, והוא ראוי להיקרא נבל, ולא יינקה רע" (לנבוכי הדור ח).

האם ראוי לבן דת אלילית להמיר את דתו לנצרות או לאסלאם
המשיך הרב קוק וכתב שאם אדם ממיר דתו מדת אלילית לנצרות או לאסלאם יש לדון בחטאו, כי אף שהוא פוגע לשעה בעמו, ייתכן שתצמח מכך תועלת לאנושות ולעמו, שכן הוא עובר לדת שקרובה יותר לשכלול האדם, "מפני שההכרה באחדות השם יתברך (שקיימת בנצרות ובאסלאם) תביא על כל פנים ברכה לעולם כולו". אומנם "אין הדבר מבורר כראוי", מפני שגם הנצרות והאסלאם "אינן יכולות להביא את הצלחת האדם לתכליתה", כי אינן יכולות לרכז סביבן את כל הגוונים והמעלות שבכל הדתות והעמים, ואזי ייתכן שעדיף שלא יבגוד בדתו אלא יתרומם בתוכה למדרגות גבוהות יותר של אמונה ומוסר. שכן למדנו שמכל דת ניתן להסיר את הסיגים עד שתישאר נקייה מעבודה זרה ומידות רעות.
ניתן להביא דוגמה מהדת ההינדית, שאומנם יש בה אליליות, אולם מכיוון שיש בה זרם מרכזי שמדגיש את המקור האחד, ומחנך למוסריות עמוקה, עזיבתה לטובת הנצרות או האסלאם עלולה להיחשב כירידה, וכפי שאירע לרבים מאלה שעברו לאסלאם, שהזיקו לעצמם ולעמם יותר משהועילו.

עבודה זרה בשיתוף
ראוי לציין שעמדה זו מתיישבת יפה עם דעת רוב הפוסקים, שאין לבני נח איסור לעבוד עבודה זרה בשיתוף. כלומר, כל זמן שהם מאמינים בה' שהוא אלוהי האלוהים, גם אם הם משתפים אמונה באליל נוסף, למרות שהדבר פסול, אין בידם איסור של עבודה זרה. וכפי שכתב מרן הרב קוק: "ואין בני נח מוזהרים על השיתוף, מה שהוא מנוע מתפיסת ציורם וכוחם הנפשי" (שמונה קבצים ח, מד); "השיתוף הוא להם לעת עתה תכלית העלייה" (אורות, ישראל ותחייתו ה). וכן כתב הרב חרל"פ (מי מרום י, לה; יב, לב, ב). וכן דעת אדמו"רי חב"ד, הרב מנחם מנדל ה'צמח צדק' ('דרך מצוותיך' מצוות אחדות ה', וכתב שכך דעת רמב"ם בהלכות עבודה זרה א, א-ב), וכן האדמו"ר האחרון רבי מנחם מנדל שניאורסון (לקוטי שיחות ח"כ עמ' 16 הערה 44).

הבעיה והפתרון בגיור לישראל
מכיוון שבכל המרת דת יש בגידה במסורת הטובה שקיבל אדם ממשפחתו ומעמו, כתב הרק קוק (לנבוכי הדור ח) שגם גיור לישראל הוא מורכב. ולכן אמרו חכמים "קשים גרים לישראל כספחת" (יבמות מז, ב).
אלא שהואיל ואמונת ישראל מביאה ברכה לכל העמים, והגר חפץ להצטרף לישראל כדי להוסיף לישראל כוח לטובת כלל האנושות, אין בכך בגידה. יתר על כן, במשך הזמן הוא או זרעו, בזכות מוצאם, יוכלו להבין יותר לנפש האומה שממנה יצאו, וממקור ישראל יוכלו להשפיע להם דעת, מוסר וברכה כפי המתאים להם (לנבוכי הדור נב).

בישולי גויים בעובד זר
שאלה: נאלצנו לקחת עובדת זרה לאמי, כאשר אבינו מתגורר בבית והוא בריא. אומנם העובדת היא שמטפלת בענייני הבית וגם מכינה אוכל לעצמה וגם לאם. האם מותר גם לאבינו ולנו לאכול מהמאכלים שהעובדת מבשלת? אם אסור, האם הכלים שבישלה בהם כשרים בשבילנו או שצריך להכשירם בהגעלה?

דין המאכלים
כאשר ברור שהמאכלים כשרים, כדי שלא יהיה איסור בישולי גויים, צריך להקפיד שיהודי יהיה שותף בבישולם. לדוגמה, אם אביך יניח את הסיר על האש, או ידליק את האש שתחת הסיר, התבשיל יהיה כשר לכל הדעות. אומנם הדלקת האש לפני הנחת הסיר, למנהג יוצאי ספרד אינה מועילה ולמנהג יוצאי אשכנז מועילה (שולחן ערוך יורה דעה קיג, ז; פניני הלכה כשרות כח, ח). אם המבשלת הכינה לבדה את המאכלים, בשעת הדחק, אימך שהיא חולה סיעודית תוכל לאכול מתבשיליה (פניני הלכה כשרות כח, י).

דין הכלים
אם העובדת בישלה לבדה את המאכלים, וממילא התבשילים שבושלו בכלי אינם כשרים, הכלים כשרים. אומנם נחלקו הפוסקים האם כלים שבישלו בהם בישולי גויים צריכים הכשרה. יש אומרים שאינם צריכים הכשרה, כי אין מגיעים לקירוב דעת מהטעם הבלוע בכלים (רא"ש ורא"ה). ויש אומרים שצריכים הכשרה הואיל ובפועל מדבר בבישולי גויים (רשב"א ור"ן), וכן פסקו רוב האחרונים (פניני הלכה כשרות כח, יא). אולם כאן יש לצרף את דעות היחידים שסוברים שאין דין בישולי גויים בשכיר שמבשל בבית יהודי (פניני הלכה כשרות כח, 10), ואף שאין מורים כמותם, במקרה שלנו כבר מדובר בספק ספקא דרבנן, ולכן יש להקל.

רביבים