שמחת תורה ביום צרה | הרב עזריאל אריאל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
חגים וזמנים
שמחת תורה

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
מאמרים אקטואליים
מלחמת "חרבות הברזל"

440

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

סביב השאלה כיצד לחגוג את שמחת תורה השנה התעורר דיון ציבורי רחב. איך נכון לעשות כאשר "זמן שמחתנו" חל בתאריך שבו אירע האסון הכבד ביותר שפגע בעם ישראל מאז השואה? האם נכון לשמוח כרגיל, "אף על פי כן ולמרות הכול"? האם לבטל את ריקודי ההקפות ולמקד את היום בתפילה ובהתבוננות במה שעברנו לפני שנה?

"הבה ונתלקח מן השמחה שבנו"
תקדים להתמודדות עם שאלה זו ניתן לראות בהנהגתו של מרן הרב קוק זצ"ל. וכך מספר הרב נריה: "בשמחת תורה שלאחרי שנת תרפ"ט, רב היה הדיכאון, אחרי מאורעות הדמים בארץ... כיצד ירקדו? והנה נכנס הרב למעגל ההקפה הראשונה, ופתח ברגשת קודש, 'הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו ייקום'. זרמי דמעות פרצו מעיני הציבור, ומיד נתלכד מעגל איתנים; וכשהלב שותת דם והעיניים יורדות דמעות, התלהטה מנגינה חדשה שסחפה איתה את כל הקהל" (מועדי הראי"ה עמ' קכד-קכה).
כך היה גם בחג הפורים תשי"ד. כמה ימים לפני כן הותקף אוטובוס בדרכו מאילת ו־11 מנוסעיו נרצחו. ראש הממשלה דאז, משה שרת, פנה לשני יוצרים וביקש מהם לחבר שיר שיעלה את המורל הלאומי. ואז נכתב והולחן השיר "אם גם ראשנו שח ועצב יסובבנו, הבה ונתלקח מן השמחה שבנו".
שמירה על מורל לאומי גבוה בשעת חירום היא חובה הלכתית, שנובעת מהאיסור לפחד במלחמה, ומכך ש"חובה עלינו להתגבר ולעמוד ולהתחזק" כנגד האויב (רמב"ם, ספר המצוות, לא תעשה נח). חובה זו אינה אמורה רק על החיילים בחזית אלא גם על האזרחים שבעורף (באוהלה של תורה א, ז).
מצד שני, יש להביא בחשבון שבשנה האחרונה עברנו טראומה קשה מאוד, שלא היו תנאים נאותים לעיבוד שלה בזמן אמת. מבחינה זו, להתייחסות נאותה לכאב ביום זה יש אפקט מרפא חשוב.
לכך יש להוסיף שאף שהמורל הוא מרכיב אחד בכושר העמידה במלחמה ממושכת, החוסן הציבורי תלוי גם בעוצמתה של הלכידות הלאומית. עלינו להכיר בכך שלא לכל העם יש נכונות לשמוח, והלכידות נפגעת כאשר קבוצה אחת רוקדת בשמחה באופן שמתפרש על ידי קבוצה אחרת כהתנכרות לכאב שלה. יתר על כן, ישנו ערך גדול בהשתתפות בצער הציבור (תענית יא, א). כאשר אדם יוצא מן הקונכייה הפרטית שלו ומתחבר לכאב הלאומי, זה מעצים אותו. וכך כותב הרב זצ"ל: "ההשתתפות בצרת הציבור בעומק הלב, היא עצמה, היא גם כן שכר מצווה, שזוכים לזה רק... תמימי דרך ההולכים בתורת ה'" (אורות התשובה יג, ד).

"זמן שמחתנו"
שמחת החג היא לא רק שאלה אידאולוגית או פסיכולוגית. יש בה מצוות עשה מן התורה, כפי שכותב הרמב"ם: "שמונת ימי החג... אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב... שנאמר: ושמחת בחגך" (הלכות יום טוב ו, יז). מכאן נובעת ההלכה שאין אבלות בחג (שולחן ערוך אורח חיים תקמח), ואף אין לקיים אזכרה שלושים יום לפני החג למי שנפטר קודם לכן, כדי שזה לא יגרום לצער בימי החג (שם תקמז, ג). כמו כן, ניחום אבלים וביקור חולים בשבת צריכים להיעשות באופן שלא יעורר צער ובכי (שולחן ערוך ומשנה ברורה רפז).
האיסור לגרום בכייה בחג בא לידי ביטוי במחלוקת בין האחרונים בנוגע לבכי בתפילות ראש השנה (עיין מקראי קודש פרק ב הערה מב). ה'באר היטב' (תקפד, ג) מביא את האר"י ז"ל ששיבח מאוד את מי שבוכה ביום זה. ואילו דעת הגר"א (עשה רב אות רז) היא שאין לבכות בראש השנה, כפי שנאמר בספר נחמיה: "אל תתאבלו ואל תבכו... ואל תיעצבו, כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח, ט-י). אחרונים רבים מכל העדות הבחינו בין בכי שבא מתוך התרגשות בתפילות היום, שהוא ראוי, ובין בכי שבא מתוך חרדת הדין, שיש להימנע ממנו.
מנהג האשכנזים הוא לומר "יזכור" במועדים שונים. ההיתר מבוסס על כך שזוהי תפילה (משנה ברורה תקמז, ח). על כך נוסף ב'אוצר דינים ומנהגים' (ערך הזכרת נשמות): "לאותן שמחויבין להזכיר המתים מותר לבכות אפילו בשבת ויום טוב; (מפני) שיש לו עונג כשיבכה ויפיג צערו על ידי זה. אבל מי שאין לו צורך בזה, אם יראה אבותיו בוכין, שמא יבכה עמהם ויבטל עונג שבת ויום טוב". לכן נהגו שכל מי שאינו מזכיר נשמות יוצא מבית הכנסת. אדם שאיבד את קרוביו מרגיש את האובדן בימי החג בעוצמה חזקה יותר, והצער מעיק עליו. אך אם ניתן לכך ביטוי בתפילה, זה מאפשר לו לפרוק את הצער ולשמוח.
תפילה שמביאה להדגשה של הכאב – אסורה, ואילו תפילה שמרגיעה אותו מותרת ואף נדרשת (עיין שולחן ערוך תקעו, יב-יג). רגשות האבל ממוקדים ברצון לא מציאותי להחזיר את העבר, ואילו התפילה ממקדת את המבט של המתפלל בציפייה ובתקווה לעתיד טוב יותר, ומרחיקה אותו מהתבוססות בעבר ומשקיעה בייאוש ובחוסר אונים. מי שקרובו נפטר מבטא את הכאב שלו בתפילה מרוממת שכולה לשון עתיד, כשהוא אומר: "יתגדל ויתקדש שמיה רבה". ומכאן שיש להימנע מביטוי של הצער בחג באופן מדכא ומעציב, ולעודד ביטוי של הצער באופן שבסופו של דבר מחזק ומעצים.
אין הבדל הלכתי בין ראש השנה לשמחת תורה. לכן יש מקום לקיים מעמד של אמירת "יזכור" ציבורית, שבה נוסיף "יזכור" על הרוגי הטבח. כמו כן מותר לעורר לבכי בפיוטים המרגשים של תפילת גשם, כמו בנוסח האשכנזי: "זכור שנים עשר שבטים שהעברת בגזרת מים, שהמתקת למו מרירות מים, תולדותם נשפך דמם עליך כמים, תפן כי נפשנו אפפו מים". אולם ביטוי של אבלות ממשית נאסר בציבור, ויש לכך התייחסות בדברי הפוסקים בנוגע להשתתפות של אבלים בהקפות.
גם צמצום של שמחת החג אינו ראוי. אחת התקנות שתיקנו חז"ל לאחר החורבן היא להוריד מנה אחת כאשר עורכים סעודה גדולה (שולחן ערוך תקס, א-ב). אולם כאשר מדובר בשבת ובחג, כתב ה'מור וקציעה': "ואיסורא נמי איכא אם מקומו ניכר בשולחן... שאפילו בימי אבל אסור להראות שום דבר של פרהסיא" (שם). לכן לא נכון לקיים הקפות בדומייה או בשירה עצובה (כגון: "קול ברמה נשמע" או "תפילה לעני"). מצד שני, חשוב לתת ביטוי משמעותי לכאב הלאומי בדרכים שאינן גורמות לשקוע בעצבות, כמו הקדשת הקפות להרוגים ולחטופים תוך בחירת שירים עם מילים מתאימות ("ופדויי ה' ישובון" וכדומה). אולם לא להיתקע בכאב אלא לצאת ממנו למקום מעצים על ידי הקדשת ההקפות הבאות לגיבורי צה"ל (ולרקוד עם דגלי ישראל), לבניין בית המקדש וכדומה.

הקושי לשמוח
לא קל לשמוח ביום כזה. התרבות העכשווית מעודדת עצבות. היא רואה בכך ביטוי לאנושיות ולחמלה, ורואה בדרישה לשמוח ביטוי לניתוק של האדם מעצמו ומכאבם של אחרים. אחד השורשים של תרבות זו נקרא "פנטזיית האושר". מי שחי בחברת השפע משוכנע שאמור להיות לו טוב כל הזמן, וכאשר זה לא קורה – ברור שמשהו לא בסדר. אולי זה אומר שאני לא בסדר, ואז יש שקיעה בהאשמה עצמית ובדיכאון. ואולי זה אומר שמישהו אחר לא בסדר, ואז שוקעים בהאשמה ובכעס כלפי אחרים.
התורה מלמדת אותנו שהדבר החשוב ביותר בחיינו הוא מימוש של שליחות גדולה. הדרך למימוש השליחות רצופה קשיים ומאורעות כואבים. ארץ ישראל, התורה והעולם הבא נקנים בייסורים (ברכות ה, א). הצער הוא חלק בלתי נפרד מן החיים. הביטחון שלנו בקדוש ברוך הוא אינו מביא אותנו לצפות שתמיד יהיה לנו טוב, אלא שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה מביא לטוב (עולת ראיה א, רכ). את היכולת לשמוח אנו שואבים מן המשמעות העמוקה שיש לחיינו, עם הכאב שנוכח בהם. זה מאפשר לנו להודות בשמחה על חצי הכוס המלאה ולא להתמקד במחצית הריקה. התודעה הזאת יוצרת תחושה של סיפוק שמביאה לשמחה פנימית ששום אירוע חיצוני אינו יכול לבטל אותה.
ההלכה מדריכה אותנו להכיל רגשות מנוגדים בעת ובעונה אחת. מי שאביו נפטר והשאיר אחריו ירושה, מברך גם "דיין האמת" על הפטירה, וגם "שהחיינו" על הירושה (אורח חיים רכג, ג). לכל רגש יש מקום ודרך ביטוי. כך אנו נוהגים גם בחתונות, כאשר החתן שובר את הכוס לאות אבל על חורבן ירושלים (אורח חיים תקס, ב). מעגל השנה היהודי בנוי מזוגות של ימי חג וימי צער שסמוכים זה לזה וקשורים זה לזה. ומכאן שאבו חברי הקיבוץ הדתי את ההשראה להצעתם לקבוע את יום הזיכרון לחללי צה"ל דווקא בערב יום העצמאות.
ברוח זו יש מקום לתת ביטוי משמעותי יותר לכאב בערב שמחת תורה, מתוך הדגשה של ממד יום הדין שיש בו. וכך כותב ערוך השולחן על הושענא רבה: "מנהג כל ישראל לעשות התעוררות ביום זה בשני אופנים: האחד, כמו ימי דין... והניגון בתוך התפילה כמו בימים נוראים. ובסיבוב ההקפות ובאמירת הושענות בוכים הרבה כמו ביום הכיפורים... השני, שעושים היום הזה כקצת יום טוב" (ערוך השולחן אורח חיים תרסט, יא-יב), ומכאן להגיע לשמחתה של תורה.
הרב הנזיר כותב שנוכחותם של רגשות מנוגדים מתבטאת במילה ששון, שמשמעותה "שמחה מהולה בתוגה, בצער". ומוסיף: "וכן בימות המשיח, בימינו, בהתחלת הגאולה, השמחה אינה מלאה, היא מהולה בתוגה, באבל, במלחמות" (התנוצצות אורו של משיח, עמ' 15). מהלך הגאולה מחייב אותנו להכיל את הכאב ואת השמחה במקביל – לשמוח על גאולתנו עם הצער על המחיר הכואב שאנו נדרשים לשלם על כך.
יהי רצון שיתקיימו בנו דברי ישעיהו: "כי ניחם ה' ציון, ניחם כל חורבותיה... ששון ושמחה יימצא בה, תודה וקול זמרה... ופדויי ה' ישובון... ששון ושמחה ישיגון, נסו יגון ואנחה".

הכותב הוא רב היישוב עטרת וראש המחלקה לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'

הרב עזריאל אריאל

רב היישוב עטרת.

קרח
שונים אך אחים
תמוז תשפ"ג
פקודי
רעיונות לפרשות ויקהל-פקודי
תש"ס-תשס"א
וישלח
רעיונות לפרשת וישלח
תשנ"ו - תשס"א
שביעי של פסח
רעיונות לשביעי של פסח
תשס"א

שמחת תורה

שמחת תורה
מסוכות לשמיני עצרת
הרב דוד דב לבנון | שמיני עצרת תשס"א
3 דק'
נקודה למחשבה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
נקודה למחשבה - הרב אורי שרקי
הרב אורי שרקי | תשרי תשפ"ו
סוכות
ז - שמיני עצרת
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ
2 דק'
קצרים למועדים
"בזאת התורה" - איזו תורה?
קצרים למועדים - הרב פרץ איינהורן
הרב פרץ איינהורן | תשרי תשפ"ו

שמחת תורה

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

פורים בראי דורנו
אילת השחר - כך היא גאולתן של ישראל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אדר ב' תשס"ה
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ינון גרוסברג
הרב שמואל אליהו
הרב אליעזר מלמד
הרב מרדכי גרינברג
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב יהודה לייב גרונר
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרה"ג חיים שטיינר

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו