בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש בראשית
  • חיי שרה
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה
ליאו כהן הי"ד היה מראשי תנועת הצופים היהודיים בצרפת בזמן השואה. הוא פעל רבות להצלת יהודים והברחתם מחוץ לצרפת, עד שנתפס בידי הגסטפו ונשלח לעבודות פרך במכרות מלח, ולבסוף נרצח בידי הנאצים הארורים ימ"ש.
גם בעת ששהה בתנאים קשים מאוד במחנות העבודה, המשיך לחזק מבחינה רוחנית את הסובבים אותו, ולהשרות אווירה אופטימית.
וכך סיפר עליו אחד הניצולים, ששהה עימו במחנה – ליאו חיזק אותנו גם בימים קשים מאוד, וכמי שהיה מחובר לעולמה של הקבלה, השתדל לעבוד את ה' בכל עת. יום אחד, שבו עבדנו שעות רבות עבודת פרך קשה בכרייה במכרה, אמר לי ליאו:
'דע לך, בכל פעולה אשר לעבוד את ה'. הנה, אני מניף עכשיו את המכוש, ומכה באדמה, ובפעולה זו אני עובד את ה', כי זה מה שה' רוצה שאעשה כרגע'.
קל לדבר על הרעיון שכל פעולה סתמית היא משמעותית ומגלה את שם ה' בעולם, קשה הרבה יותר ליישם ולחיות זאת, ומדרגה גבוהה היא לחיות זאת במציאות הקשה של המחנות בשואה.
אך באמת, עניין זה מופיע בכמה מקומות בפרשתנו.
מי שחי כך באופן בולט בפרשתנו הוא אליעזר. כשהוא מגיע לבצע את משימתו בחרן, הוא פונה אל ה' ומבקש ממנו שבמפגש שלו עם הנערה שתצא לקראתו, ובבקשתו ממנה לעשות פעולה כביכול סתמית של שאיבת מים, תתגלה השגחת ה', ופעולות סתמיות אלו יהפכו לבעלות משקל לדורות, ויבטאו את השגחת ה' בעולם.
אך בואו נמצא רעיון זה גם במדרש פחות מוכר, הנוגע בפרשתנו. בספר יהושע (יד, טו) מסופר על כך שיהושע נותן את חברון לכלב בן יפונה, והסיפור נחתם בפסוק: "וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע הָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים ה֑וּא וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה".
זהו פסוק שאינו ברור דיו, שהרי לא מובן מיהו אותו האדם הגדול בענקים, ומה הקשר לכך שהארץ שקטה ממלחמה. חז"ל מציעים מספר פירושים, וביניהם שאברהם אבינו הוא האדם הגדול בענקים, ובזכות שכבדוהו אנשי חברון, התעכבו ישראל במדבר במשך 40 שנה, וכך זכו הכנענים אנשי חברון לעוד 40 שנות שקט, וכך כתוב בילקוט שמעוני (יהושע רמז כג) -
"רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' יהודה בן לקיש: הרי הוא אומר האדם הגדול בענקים, והארץ שקטה ממלחמה. בני כנען שכבדו את אברהם אבינו זכו שתשקוט הארץ עליהם. האדם הגדול בענקים, והארץ שקטה, מה ענין זה לזה? מלמד שלא שקטה המלחמה מן הכנעניים, אלא בזכות אברהם שנהגו בו כבוד, ואמרו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו, אדוני שמעני, ועוד נותרה בהם פליטה ומהם הלכו לאפריקי. ומה אם כנעניים על שכבדו אותו עמדה להם זכותו, אף על פי שלא הלכו בדרכיו, ולא אהבו את המקום, בניו שהולכים בדרכיו ועושים צדקות וגמילות חסדים על אחת כמה וכמה".
נמצאנו למדים, שבמספר מילים שאמרו הכנענים, זכו לשכר כה גדול, כי לכל מעשה יש משמעות גדולה. מי שחי כך, הרי באמת כל רגע בחייו מלא משמעות, ואז הוא חי חיים מלאים.
לכן פרשתנו כולה זכתה לשם 'חיי שרה', כי חייה של שרה לא היו סתמיים, אלא היא חייתה 127 שנה שכולם היו בעלי משמעות. וכך גם אברהם מתואר בפרשתנו כ"זקן בא בימים", שבא וכל ימיו עימו, כי כל ימיו היו חשובים ובעלי משמעות.
שנזכה תמיד לעשות מעשים טובים, לכבד תלמידי חכמים ואנשים גדולים ובעלי זכויות, להעניק משמעות לכל מעש שלנו, ואז חיינו יהיו מלאים ובעלי משמעות!




סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il