בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות יום הכיפורים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

שמעון בן אורה יוכבד

גליון 418

דיני יום הכיפורים

לפני ה' תטהרו, בין אדם לחברו, מענייני תשובה, ערב יום הכיפורים, איסורי יום הכיפורים.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

ה תשרי תשס"ח
16 דק' קריאה
לפני ה' תטהרו
על יום הכיפורים נאמר (ויקרא טז, ל) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ".
שואל בעל ה'כלי יקר' (שם), מה ההדגשה "לפני ה' תטהרו" ? ומבאר וז"ל:
"כי אין יום כיפורים מכפר כי אם לשבים, (שבועות יג) וקודם שיכפר עליהם ה', חייב כל אדם לטהר עצמו מכף רגל ועד ראש מכל טומאת העון לכך נאמר 'לפני ה' תטהרו' ולפני משמש לשון קודם. וגדולה מזו מצאתי בספר הזוהר על הפסוק 'מפני שיבה תקום' (ויקרא יט, לב) שקודם זמן השיבה יקום האדם משנת תרדמתו לשוב אל ה' קל וחומר לשון לפני, והיינו לפני בא יום ה' הגדול והנורא תטהרו ע"י התשובה ואח"כ יטהר ה' אתכם ע"י הכפרה. והזהיר עוד על התשובה הפנימית הלבבית שהיא לפני ה' כי הדבר המסור ללב אינו נגלה כי אם לה' לבדו, שלא יהיה מן הצבועים הצמים ומתענים ומרבים תחינות כדי שיהיו מוחזקים לצדיקים והוא דור טהור בעיני הבריות ומצואתו הפנימית לא רוחץ, לכך נאמר לפני ה' תטהרו.
ורבותינו ז"ל (יומא פה:) דרשו, רק עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, אבל לא העבירות שבין אדם לחבירו. על כן נאמר 'ועל כל עם הקהל יכפר', ר"ל דווקא כשנעשו קהילה אחת להיות באגודה אחת להיות שכם אחד לעבוד את ה', אז הקב"ה מקבל תשובתם ולא בזמן שחלק לבם , ולפי שמדרך העולם שביום כיפור מבקשין מחילה זה מזה ולמחרתו חוזרים לסורם על כן נאמר (שמות לה, א) 'ויקהל משה' למחרת יוה"כ עשה אותם קהילה אחת כדי שיהיו כן כל ימות השנה. ולפי שכל דברי ריבות נמשכים מן העסקים שבין אדם לחבירו, על כן ישב לשפוט את העם למחרת יום כיפור כי על ידי זה יהיו קהילה אחת וכל העם על מקומו יבא בשלום".

בין אדם לחברו

בקשת מחילה
היינו, אל תמתין לבקש סליחה עד יוה"כ ממש, אלא "לפני ה' תטהרו" - תבקש לפני כן, כי יתכן והנפגע לא ירצה להתפייס, ויהא עליך לחפש ידידים כדי להשפיע עליו ג' פעמים. ואם אעפ"כ לא התפייס, אתה עשית מה שמוטל עליך וה' הטוב יכפר.

הגמרא במסכת יומא (דף פ"ז ע"א) מספרת "רבי ירמיה הוה ליה מילתא לרבי אבא בהדיה" (פירש רש"י: שרבי ירמיה חשב שפגע בכבודו של רבי אבא), והוא בא בערב כיפור לבקש ממנו סליחה ומחילה, וכנראה שר' אבא היה אדם נכבד ואי אפשר להכנס אליו. ישב ר' ירמיה בכניסה לביתו של ר' אבא, והנה השפחה של ר' אבא שפכה מי שופכין מהחלון לבחוץ ובאו טיפות על ר' ירמיה. אמר ר' ירמיה עשאוני כאשפה, וקרא על עצמו את הפסוק (תהלים קיג) "מאשפות ירים אביון" (ירים - נרמז ר' ירמיה). שמע רבי אבא את קולו של ר' ירמיה ויצא לקראתו ואמר לו: כעת אני צריך לבקש ממך מחילה ולפייס אותך.


כל המעביר על מידותיו
הגמרא במסכת תענית (דף כ"ה ע"ב) אומרת: "ת"ר מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור ולא ירדו גשמים באחרונה התחילו הצבור לצאת אמר להם תקנתם קברים לעצמכם געו כל העם בבכיה וירדו גשמים שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן. יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו".


ולכאורה, לפי דברי הבת קול עדיין יוצא שזה גדול מזה, שר"ע גדול מר"א, כי ר"ע מעביר על מידותיו ור"א אינו מעביר על מידותיו? אלא, ר"א לא היה כועס כלל, ולא הגיע למצב שהוא צריך להעביר על מידותיו. אבל ר"ע שהיה עם הארץ גדול, שהיה אומר "מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור", והוא התכוון לומר כחמור ולא ככלב משום שהחמור משבר בנשיכתו עצם, ואילו הכלב רק נושך בבשר ותו לא (עיין פסחים מ"ט ע"ב) והיתה לו ארסיות, אם היו מכעיסים אותו הוא היה כועס, אך כבש את כעסו.

והגמרא במסכת ראש השנה אומרת (דף י"ז ע"א): "כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו
(רש"י: אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת) שנאמר 'נושא עון ועובר על פשע', למי נושא עון למי שעובר על פשע" (שעשו לו אחרים).

מחילת הקהל
ועל כן תיקן גאון עוזנו ותפארתו בעל הבא"ח הרי"ח הטוב זיע"א שבערב יום הכיפורים יעמוד החזן ויאמר לפני 'כל נדרי': "רבותי, תמחלו זה לזה" וכל הקהל יענו "מחלנו", ובזה יעורר סנגוריה גדולה שמחל לחברו אף על פי שהלה לא ביקש ממנו מחילה, ואנו בשר ודם, וכל שכן וקל וחומר כשאנו מבקשים מחילה מאבינו שבשמים שהוא ימחל לנו (עיין בא"ח וילך אות ה').

וממשיכה שם הגמרא במסכת ר"ה ומספרת, שרב הונא בנו של רב יהושע חלה, חולי אנוש, ונכנס רב פפא לשאול בשלומו וראה אותו במצב קשה מאוד, היינו קרוב לפטירה. אמר להם רב פפא, מאחר שהמצב חמור מאוד, צריכים להכין מזוודה, היינו תכריכין וכדו'. והנה פתאום הבריא רב הונא. והיה רב פפא מתבייש לראות אותו כי הוא כבר אמר שלא יחיה עוד ושיכינו תכריכין. אמר לו רב הונא: אל תדאג, אתה צודק, הייתי במצב שרגל אחת כבר בעולם הבא, ו"מיתה נקנסה עלי" (כלשון רש"י), ולא היה מגיע לי למות כי לא הגיע הזמן, אבל כנראה בשביל לכפר על הדור נקנסה עלי מיתה. אמר הקב"ה "הואיל ולא מוקים במיליה"- היינו הוא מעביר על מידותיו, "לא תקומו בהדיה" - אל תעמדו עליו במידת הדין והוא יחיה.

מכאן אנו רואים עד כמה מעלת מי שמעביר על מידותיו, ויתכן וזה המקור למה שכתב גאון עוזנו בעל הבא"ח זיע"א לבקש מחילה כדי לעורר סנגוריה.

מענייני תשובה

התשובה בימים אלו - מתקבלת מיד
כתב הרמב"ם (פ"ב מהל' תשובה הל' ו'): "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו , במה דברים אמורים ביחיד, אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו". וכל שכן אם הציבור עושים תשובה וצועקים בלב שלם ביוה"כ.

וידוי
ועוד כתב הרמב"ם (שם הל' ז'): "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים, ומצות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה, ואע"פ שהתודה קודם שיאכל חוזר ומתודה בלילי יום הכפורים ערבית וחוזר ומתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה, והיכן מתודה יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית", עכ"ל.

תקנו במנחה של ערב כיפור שיאמר היחיד בסוף עמידה וידוי ו'על חטא'. ואין חוזרים על הוידוי בחזרת הש"ץ, וכן אין אומרים וידוי אחר התפילה (שו"ע תרז, א').
בתפלת ערבית אומרים שוב וידוי ו'על חטא'. בסליחות אומרים וידוי (הגדול). ובסך הכל אומרים עשרה וידויים כנגד עשר פעמים שמזכיר הכהן הגדול את השם המפורש.
ומאחר ויש וידוי ויש על חטא, רצוי שהאדם יחלק את הריכוז שלו בחלק מהוידוי של 'על חטא' בערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה.

תשובה גם מהמידות הרעות
כתב הרמב"ם (פ"ז מהל' תשובה הל' ג'): "אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו'".

והכוונה של הרמב"ם שכתב "מרדיפת המאכלות", ברור הוא שלא התכוון על מאכלות אסורות, זה פשיטא. אלא כוונתו שאם אדם התחיל והרגיל את עצמו ומתאווה לאוכל מסוים, גם על זה אדם חייב לחזור בתשובה.

מעלת התשובה
ועוד כתב הרמב"ם (שם הל' ז - ח): "כמה מעולה מעלת התשובה אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי מי גם בכם ויסגר דלתים וגו' והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות.
בעלי תשובה דרכן להיות שפלים וענוים ביותר אם חרפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים ואמרו להן אמש היית עושה כך וכך ואמש היית אומר כך וכך אל ירגישו להן אלא שומעין ושמחים ויודעין שזו זכות להם שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהן זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים או להזכירן לפניו כדי לביישו או להזכיר דברים וענינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה שנאמר ולא תונו איש את עמיתו", עכ"ל הרמב"ם.

הלכה כשמואל בדין "תתאה גבר"
ישנו כלל תלמודי ידוע והוא: בכל מחלוקת בין רב לשמואל - הלכתא כרב באיסורים, וכשמואל בממונות (עיין בכורות מט.), חוץ ממקום אחד שבו הלכה כשמואל גם באיסורים, והוא בעניין "תתאה גבר" (פסחים דף עו.), דהיינו, אם יש מאכל אסור המונח על גבי מאכל המותר, המאכל התחתון הוא הקובע, שאם הוא חם הוא אוסר את העליון, ואם העליון חם, אינו אוסר את המאכל התחתון אלא כדי קליפה, כי המאכל התחתון שהוא קר, גובר.
ועל כך אומר בעל הבא"ח זיע"א: "רבונו של עולם, הרי יש מחלוקת בינינו, אנחנו מתחננים ואומרים "השיבנו ה' אליך ונשובה", ואילו אתה למעלה אומר: "שובו אלי ואשובה אליכם" - רבונו של עולם, אתה תמיד צודק, והלכה כמותך בודאי בכל מקום, אבל כאן יש יוצא מן הכלל, שבעניין תתאה ועילאה, נפסקה הלכה בארץ שתתאה גבר, ואם כן אנחנו אלו ש"גוברים" כביכול, ותרחם עליו וקיים את בקשותינו ותחנונינו: "השיבנו ה' אליך ונשובה", וכעניין שנאמר תחילה "משכני" ואחרי כן "אחריך נרוצה", אנחנו זקוקים שהקב"ה ירחם עלינו מן השמים ויקיים בנו תחילה "השיבנו" ואז אנחנו נתעורר מעצמנו ונקיים "אחריך נרוצה", וגם "ונשובה", ואז "חדש ימינו כקדם".

ערב יום הכיפורים
השנה יחול יום הכיפורים ביום שבת.

אכילה בערב כיפור
א. טעם העניין - "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב" וכי בתשעה מתענין, והלא בעשרה מתענין? אלא לומר לך: כל האוכל והשותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (ברכות ח' ע"ב).
כלומר שני ימים, וכשהוא צם בעשירי - הרי שלושה ימים. ואומר בעל כה"ח בשם חכמי הקבלה שהצם שלושה ימים עולה לו כאילו צם שבעים יום.
ועל כן, טוב לאכול פי שניים מכל יום, כלומר שש סעודות, וכלשון בעל הבא"ח "לפי כוח האדם".
וכתוב בגמרא שרבי עקיבא לא היה מפסיק מלימודו מרוב שקדנותו ורק בערב יוה"כ היה מפסיק כדי לאכול.

ב. יש המניחים בכיסם גרגירי חומוס, בוטנים או צימוקים כדי לקיים מצות אכילה כל היום. ולפעמים אם יאכל כל היום, לא יוכל לאכול בסעודה מפסקת לתאבון, ויצא שכרו בהפסדו.

ג. טוב לאכול דגים בסעודה הראשונה בבוקר, וימנע מלאוכלם בסעודה מפסקת (כה"ח ס"ק כט).

ד. בעל ה'שדי חמד' הביא סברא, האם אכילה בערב יוה"כ היא מצוות עשה או לא. שאם היא מ"ע, נשים פטורות כי במצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ואם היא לא מצות עשה אלא חיוב, אזי גם נשים חייבות. ומסקנתו שגם נשים חייבות, כי לדעת רש"י הטעם לאכילה בתשיעי הוא, כדי שיהיה לו כוח לצום.
ועוד אומר בעל כה"ח, שגם בליל ערב כיפור יש מצוה לאכול יותר.

ה. גם מי שלא צם בעשירי, כגון: חולה - חייב לאכול בתשיעי כיון שזהו כבודו של יום הכיפורים (כה"ח סי' תרד ס"ק ה').

ו. אם נדר בטעות לצום מספר ימים בעשרת ימי תשובה או שני וחמישי וחל יום זה בערב יוה"כ - יעשה התרת נדרים מיוחדת על נדרו ולא יצום (רמ"א תרד סעי' א' על פי שו"ע תקע סעי' ב').

ז. גלולות להקלה מהצום - יש כיום גלולות להקלה על הצום כגון "קלי צום" וכדו' ומותר לקחתם בערב יום הכיפורים.

ח. הכנת אוכל לילדים שלא צמים - טוב לאדם שיכין אוכל בשקיות לילדים שאינם חייבים לצום, כדי שכשיבואו לבית הכנסת יהיו יכולים לאכול בחוץ.

טבילה
א. מנהג ישראל לטבול בערב יוה"כ.

ב. ט' קבין לאנוס - מי שאינו יכול לטבול במקוה, כגון: זקן או חולה - ישפוך על גופו תשעה קבין מים, שהם כשלש עשרה וחצי ליטר מים ללא הפסקה, ובדיעבד זה מועיל. ויש אומרים שאין צריך בכלי דוקא אלא די שיעמוד תחת זרם המים במקלחת עד שיישפכו עליו ט' קבין מים ללא הפסקה, וזה מטהרו.

ג. נטילת ע"ב לאנוס ביותר - מי שאינו יכול אפילו לשפוך על עצמו מים כדלעיל - יאמר נוסח "לשם יחוד" מיוחד המובא במחזור "קול יעקב" בעמודים 50 - 51 (וכן בסידור 'קול אליהו' בעמודים שלג- שלה), ואח"כ יטול את ידיו ארבעים פעם, ואופן הנטילה נמצא שם במחזור, ולאחר מכן יאמר עשר פעמים את הפסוק "לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי". ויכוין "לב טהור ברא" - ראשי תבות "טבל", וסופי תיבות "אבר", שבטבילת אבר אחד נטהרים כל אבריו.

ויש לזכור שכל הנאמר בסעיפים ב' ו - ג' לעיל הוא רק לענין במקום טבילת גבר בזמן הזה, ולא ח"ו שאשה תסמוך על זה, כי עליה לטבול במקוה טהרה המכיל לפחות 40 סאה, וצריכה להזהר שכל גופה יהא בתוך המים ואפי' שערה אחת לא תהא מחוץ למים, וצריכה אשה מבוגרת להשגיח עליה.

בגדי יום הכיפורים
א. לובשים בגדים נאים ומדליקים נרות לכבוד יום הכיפורים, ונוהגים כבוד ביום זה שעליו נאמר "ולקדוש ה' מכובד". וכיון שאי אפשר לכבדו במאכל ומשתה אנו מכבדים אותו בלבוש נאה, בכיבוד הבית ובית הכנסת.

ב. משתדלים ללבוש בגדים לבנים ביוה"כ.

ג. נוהגים לפרוס על השולחן מפה נאה אחרי סעודה מפסקת, ומניחים על המפה ספרים מכוסים (עיין כה"ח תרט ס"ק לג, רמ"א שם ומש"ב ס"ק טו).


הדלקת נרות
א. אשה שמדליקה נרות מברכת "להדליק נר של שבת ויום הכיפורים".

ב. כיון שרגילים לחזור בליל כיפור מבית הכנסת בשעה מאוחרת, יש להדליק נרות גדולים או להניח יותר שמן בנר כדי שידלק עד שיחזרו מבית הכנסת ויוכלו ליהנות מאורו.

ג. אשה שרגילה לברך "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות, תברך. אבל עליה לזכור שלא תוכל אח"כ לאכול ולא לשתות. וכן אסור לה לנסוע ברכב, דבר שבערב שבת מקילים אם עשתה תנאי, אבל ביוה"כ מחמירים, וכן עליה לנעול נעלי גומי.

ברכת הבנים
א. כל אדם ינשק ידי אביו ואמו בערב יום כיפור קודם שילך לבית הכנסת ויבקש מהם מחילה על כל מה שחטא כנגדם במשך השנה. ואם הבן שוטה ולא ביקש מהוריו מחילה, יאמרו הם בפיהם "אני מוחל וסולח לבני פלוני על כל מה שחטא לי מחילה גמורה" והאֵם תאמר בלשונה "הריני מוחלת וסולחת" וכו'.

ב. כל בעל יבקש מחילה מאשתו, וכן כל אשה תבקש מחילה מבעלה על כל כעס שהיה להם במשך השנה.

איסורי יום הכיפורים
חמשה עינויים
א. אכילה ושתיה ב. רחיצה ג. סיכה ד. תשמיש ה. נעילת הסנדל

אכילה
א. ילדים ביום כיפור - מחנכים את הילדים הקטנים בתענית שעות, כלומר שלא יאכלו כרגיל בשעה 7 או 8 בבוקר אלא יתענו תענית שעות ויאכלו בשעה 10 או 11 וכדו'.

אבל בנעילת נעלי גומי מחנכים את הילדים הקטנים.

ב. חולים - חולֶה או חולָה שחייבים לאכול מחמת סכנה, יתייעצו עם רב ועם רופא.
בדרך כלל, אנו מורים שאם יש חשש סכנה, מותר לאכול אוכל מוצק בשיעור של 25 גרם, ושתיה בשיעור של 30 גרם כל תשע דקות.
חולים וזקנים שקשה להם לצום, עליהם לזכור שחייבים להבדיל לפני שיאכלו, וראה להלן סדר ההבדלה.

ג. חולים, מעוברות או יולדות שצריכים לאכול ביו"כ - יאמרו קודם האכילה: "לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מ"ע דאורייתא של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' וכמו שפירשו חז"ל על הגוף, והריני אוכל ביום הכיפורים לפי השיעורים שתקנו חז"ל לעשות נחת רוח ליוצרנו" וכו'.

ד. חולה שאוכל ביוה"כ:
- אם אוכל לחם יותר מ"כביצה" - יטול ידיו ויברך "על נטילת ידיים", "המוציא" ו"ברכת המזון". ובברכת המזון יאמר "יעלה ויבוא" ויזכיר את "יום הכיפורים הזה". ואם חל בשבת (כמו השנה) אומר גם "רצה".

- אם אוכל "לשיעורים" פחות מ"כביצה" - נוטל ידיו בלי ברכה, ומברך "המוציא" ו"ברכת המזון". ואם אכל פחות מכזית - י"א שצריך ליטול ידיו, ומברך המוציא, ואין ברכת המזון. ואם אכל כזית - מברך "ברכת המזון" ומזכיר "יעלה ויבוא" כדלעיל, ואם חל בשבת מזכיר גם "רצה".

ונשמרתם מאד לנפשותיכם - היה ת"ח אחד חסידא קדישא ופרישא, שאמר לו הרופא שאסור לו לצום ביום הכיפורים אלא אם כן יקבל זריקה בערב כיפור, אך הוא סירב לקבלה. הלכתי לדבר אתו ולא רצה לשמוע אלא החליט לצום ולא רצה לקבל זריקה. אמרתי לו תשמע חכם, הרי יש כאן פוסקים שהם זקנים, כגון הרבנים הגאונים חכם ניסים כ'דורי והרב סלמן חוג'י עבודי, וכולם עסוקים, והרי אם לא תקבל זריקה תרגיש חלש ותרצה לאכול, אתה תהיה חייב לבוא ולשאול אותי ואני אצטרך למדוד לך שיעורים, תעשה בחכמה ומעכשו תקח זריקה, והוא לא השתכנע. אחרי שהלכתי, הלך אותו חכם לבית החולים שערי צדק הישן וקיבל זריקה, וספרו לי על כך. הלכתי אליו ואמרתי לו מעיקרא מאי קסבר מר? הוא אמר לי שבאמת הוא לא רצה לקבל זריקה, אבל הרי קללת חכם מתקיימת אפילו על חנם, וכיון שכך אמרתי לו שהוא יהיה חלש ויצטרך זריקה, הוא בטוח בכך שהיא תתקיים ולכן לא רצה להגיע לזה. ואני אמרתי לו שלא התכוונתי לקלל חלילה, אלא רק אמרתי את הדין ואת ההלכה, ואעפ"כ בקשתי ממנו מחילה.

רחיצה
א. נטילת ידים בבוקר - כשקם משנתו יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו (בלי כף היד), ויזהר שלא ירחוץ יותר מכן שזהו עיקר הרחיצה בשחרית מפני שרוח רעה שורה על האצבעות.

ב. לכלוך - מי שגופו או ידיו מלוכלכים יכול לרחוץ כדי לנקות את הלכלוך. ואם הלכלוך לא יוצא במים בלבד יכול להשתמש בסבון נוזלי.


נעילת הסנדל
יש כיום נעלי גומי אשר החלק החיצון מבד, והסוליה מגומי או פלסטיק והיא עבה מאוד,
ומדברי הרמב"ם משמע שלא ינעל נעל גומי עם סוליה עבה אלא דקה, כדי שירגיש כשדורך על אבנים. וז"ל הרמב"ם (בפ"ג מהל' שביתת עשור הלכה ז'): "אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת. ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן, וכורך בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף ". משמע שאם הסוליה עבה, אפילו אם היא מגומי או פלסטיק, זה לא טוב.


שחרית ומוסף
ברכת שעשה לי כל צרכי

אין מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי" כיון שנתקנה על נעילת נעליים, ויום כיפור אסור בנעילת הסנדל.
וי"א משם הגאון מוילנא שבמוצאי כיפור כשנועל נעליים מעור יברך "שעשה לי כל צרכי". וכתב על כך בעל הבא"ח וז"ל: "כן כתב בספר מעשה רב מהגאון מוילנא. ואני אומר שלא אמר זאת הגאון מוילנא". ומסקנת הבא"ח שגם במוצאי כיפור לא יברך ברכה זו (עיין בא"ח וישב ט', ושו"ת רב פעלים ב' סי' ח').

קריאת התורה
בני אהרון - לפני קריאת התורה קוראים קטע מהזוהר בעניין קריאת היום על מיתת שני בני אהרון (מובא במחזור 'קול יעקב' בעמודים 545 - 546). כי מיתת צדיקים מכפרת וראוי לכל אדם להצטער על מיתת הצדיקים בשעה זו. וכל אחד ואחד יתעורר ויתבונן בעת קריאת התורה על מיתת שני בני אהרון שהיו צדיקים וחסידים גדולים ועל חטא קטן נגרמה מיתתן, ומה יעשה אדם לעת פקודה על עבירות שבידו וכו' ובזה יתעורר בבכי על עוונותיו "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר".

סדר העבודה
מי שרגיל לטלטל בשבת טוב שיביא איתו לבית הכנסת מטפחת, מגבת או נייר גדול וכדו' כדי להשתחוות עליהם בסדר העבודה, כיון שאסור להשתחוות על קרקע המרוצפת אבנים שנאמר: "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה" (ויקרא כו, א), ואנו מחמירים בכל ריצוף שהוא. ואם אין לו מטפחת או נייר או שבבית הכנסת אין שטיחים, יפסיק בטליתו או בדבר אחר (עיין כה"ח קלא ס"ק קיג).

כריעה ובשכמל"ו - במוסף של יוה"כ
במוסף של יום הכיפורים אומרים את סדר העבודה בבית המקדש, ושם כתוב 'והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את שם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים: בשכמל"ו' - וכל זה זכר למה שהיה בבית המקדש.
שואל בעל פירוש סדר העבודה בשם 'לבוש מלכות' (מהרה"ג רפאל יהושע בנבנשתי אחיו של בעל כנה"ג), כתוב בחז"ל על הפסוק "ה' זוקף כפופים", כשאדם כורע כורע בברוך, וכשהוא זוקף זוקף בה', ואם כן מדוע כשהכהנים היו שומעים שם ה' בביהמ"ק היו כורעים ? ומתרץ, הם היו שומעים שם המפורש יוצא מפי כהן גדול, בקדושה וטהרה, כלומר היו בזה הרבה מעלות: שם המפורש, יוצא מפי כהן גדול, בקדושה וטהרה, ועל כן היו כורעים.

מסופר על גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח ע"ה שכשהיה דורש בשבתות היו כחמשת אלפים או שבעת אלפים אנשים שומעים את דרשתו. ובשבת הגדול או שבת שובה או שבת כלה היו למעלה מעשרים אלף איש באים לשמוע. וכשהוא היה מתחיל לדרוש הוא נהג לפתוח ב'ויהי נועם'. והיו כולם שומעים את קולו גם אלו שבקצה ואלו שעמדו על הגגות מסביב.
וכשהוא נפטר בי"ג אלול, ישב בנו רבי יעקב שבעה ולא רצה לדרוש, אבל כשהגיעה שבת שובה הוא עמד לדרוש והתחיל כמו שנהג אביו באמירת 'ויהי נועם', והנה מהשורה הרביעית אומרים לו שלא שומעים. הוא הגביר את קולו ומהשורה השמינית נשמעו קולות שלא שומעים. הגביר עוד את קולו ובשורה עשירית אמרו שלא שומעים. התחיל רבי יעקב לבכות ואמר להם, אתם חושבים שאבא שלי היה עומד ומדבר בקולו ? השכינה היתה יוצאת מתוך גרונו ! ועכשיו תבכו אין לכם את חכם יוסף חיים, והוא ירד מהתיבה, ובזה סיים את ההספד והדרשה.

סדר העבודה - ונשלמה פרים שפתינו
תפלת מוסף ביום כיפור מיוחדת מאד ומאריכים בה באמירת "סדר העבודה". בזמן שבית המקדש היה קיים, היה הכהן הגדול מניח את ידיו על השעיר המשתלח ומתוודה בשם כל עם ישראל, ודיו.
ובימינו שאין ביהמ"ק קיים ואין לנו קרבנות אנו אומרים את "סדר העבודה" והוא במקום קרבן כמו שנאמר "ונשלמה פרים שפתינו".

ואומרים חז"ל (מ"ר שיר השירים פרשה ד'): "כחוט השני שפתותיך - זה לשון של זהורית, ומדברך נאוה - זה שעיר המשתלח. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח. אמר להם: כחוט השני שפתותיך - רחישת פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית. ר' אבהו אמר עלה (הושע יד) ונשלמה פרים שפתינו, מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח - שפתינו".

מנחה של כיפור

ברכת כהנים
אין נושאים כפים במנחה. ואם יש כמה כהנים עמי ארצות שעלו לדוכן - הם יאמרו את ברכת הכהנים וכל שאר הכהנים יצאו מבית הכנסת ולא יעלו איתם לדוכן.

תפילת נעילה
א. לפי דברי האר"י ז"ל כל התפילות של יום כיפור עולות ובאות בשעת תפילת נעילה, ולכן נוהגים להשאיר את ההיכל פתוח במשך כל תפילת נעילה להורות כי שערי שמים עדיין פתוחים, ועל כן יזהר מאוד מאוד בתפילה זו.

ב. זמנה - הרה"ג המקובל ח"ר עובדיה הדאיה זצ"ל היה מתפלל את כל תפילות יוה"כ עפ"י הכוונות ועל כן היה מתחיל את תפילת נעילה שעתיים לפני השקיעה. אבל מהדין, זמן תפילת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות, כ - 40 דקות או שעה קודם השקיעה, כדי שיספיקו לברך ברכת כהנים לפני השקיעה ויסיימו את הסליחות בצאת הכוכבים. ואין לברך "ברכת כהנים" אחרי השקיעה, ויש מקילים לברך ב"בין השמשות" עד "צאת הכוכבים".

ג. ברכת כהנים בתפילת נעילה חשובה היא מאוד ובארץ ישראל מקפידים בכל העדות לברך אותה.


מוצאי כיפור

להוסיף מחול על הקדש מעט
כתב הרמב"ם (פ"א מהל' שביתת העשור הלכה ו'): "וצריך להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו שנאמר 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב' כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי. וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מליל אחד עשר סמוך לעשירי שנאמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם".
היינו, בערב כיפור אפשר להוסיף, אבל במוצאי כיפור יש להוסיף רק מעט, ועל כן רשמנו לקמן את זמני סיום הצום לחולים ולבריאים.

ברכת הלבנה
אומר בעל הבא"ח שנהגו ליטול ידיים בלי ברכה אחרי תפילת ערבית.
יש שנוהגים לברך ברכת הלבנה בזמנה בתוך עשרת ימי תשובה וטעמם כדי להוסיף עוד מצוה לפני יוה"כ. ויש שרוצים לברך בשמחה, ובעשרת ימי תשובה אין כל כך שמחה מחמת קדושת הימים, ועל כן מברכים במוצאי יום הכיפורים, וכן נהג הרה"ג חבר ביה"ד הגדול לערעורים המקובל האלוקי ח"ר עובדיה הדאיה זצ"ל, וכן אנו נוהגים.

הבדלה
א. אסור לאכול במוצאי יום הכיפורים עד שיבדיל על הכוס. ואין שמיעת תקיעת השופר בסיום תפילת נעילה מתירה אכילה.
ב. סדר ההבדלה - מבדילים על הכוס ומברכים ברכת "בורא פרי הגפן", ברכת "מאורי האש", וברכת "המבדיל בין קדש לחול" וכו'.
ג. נר ששבת - טוב לברך ברכת "מאורי האש" על נר ששבת - שדלק כל יום כיפור (עיין שו"ע סי' תרכד, ד, וכה"ח שם ס"ק יב).
ואם אין לו, בדיעבד אפשר לברך על אש שהודלקה מנר שדלק כל יום כיפור.
ד. אין מברכים על הבשמים במוצאי יום הכיפורים, ויש מחמירים ומברכים על בשמים לאחר ברכת 'מעין שלוש' על שתיית היין.
ה. אם הבעל מאחֵר להגיע לביתו, והאשה רוצה לאכול - מותר לה לעשות הבדלה בעצמה על מיץ ענבים.

"פתח אליהו" וקריאת קטע מהזהר לפני שיאכל

במוצאי ים הכיפורים יוצאת בת קול ואומרת: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלוקים את מעשיך". ולכן יאכל האדם וישתה בלב שמח כשהוא מנוקה מעוונות (טור וב"י תרכד).

וכתב בעל הבא"ח: לפני ברכת המזון יאמר "פתח אליהו", וכן לשון 'רעיא מהימנא' בפרשת אמור דף צט: "ביומא דראש השנה וכו' עד דף ק: "וקודשא בריך הוא חדי בבנוהי זכאה חולקיהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי".

בניית סוכה - מחיל אל חיל
מתחילים מיד במוצאי כיפור בבניית הסוכה, לקיים מה שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל" (תהלים פד, ח) - ממצוה למצוה. ודבר זה נרמז במדרש על הפסוק "וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה, ויעקב נסע סכותה". ומי שיכול לעשות כן תבא עליו ברכת טוב. ואם אינו יכול, לפחות יעשה הכנה במחשבה או בדיבור, כגון שיתכנן את בניית הסוכה וכדו'.

ויהי רצון, שנזכה השנה לראות עבודת כהן גדול בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו ויראו ענינו וישמח לבנו ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.
ואני מברך את כל הקהל הקדוש שהקב"ה יחתום אותנו בספר החיים והשלום, ויסלח וימחל לכל חטאותינו ועוונותינו, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידינו, וישלח לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו ויבנה לנו את בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו אמן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il