בית המדרש

  • מדורים
  • הלכה פסוקה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת שמחה

ע"פ פסק של הרב אליעזר שינקולבסקי

שכירות שהסתיימה בפתאומיות

התובע השכיר דירה לנתבע. בשנה הראשונה, היה חוזה שכירות מסודר. בשנה השניה, הוארך חוזר השכירות בעל פה - עד סוף חודש אוגוסט. במהלך הקיץ, היה התובע צריך לצאת מהארץ, לתקופת זמן לא ברורה. הצדדים הסכימו להמשיך את שכירות הדירה עד סוף חודש אוקטובר. בהמשך דיברו הצדדים על אפשרות להארכת השכירות מעבר לאוקטובר. בכל אופן, הנתבע איננו מעוניין להישאר בדירה אחרי פברואר, שאז הוא עתיד להיכנס לדירה משלו.

undefined

הרב יואב שטרנברג

י"ט כסלו תשס"ח
3 דק' קריאה
תיאור המקרה:
התובע השכיר דירה לנתבע. בשנה הראשונה, היה חוזה שכירות מסודר. בשנה השניה, הוארך חוזר השכירות בעל פה - עד סוף חודש אוגוסט. במהלך הקיץ, היה התובע צריך לצאת מהארץ, לתקופת זמן לא ברורה. הצדדים הסכימו להמשיך את שכירות הדירה עד סוף חודש אוקטובר. בהמשך דיברו הצדדים על אפשרות להארכת השכירות מעבר לאוקטובר. בכל אופן, הנתבע איננו מעוניין להישאר בדירה אחרי פברואר, שאז הוא עתיד להיכנס לדירה משלו.

התביעה: התובע טוען, שאף שדיברו על האפשרות להאריך את השכירות מעבר לאוקטובר, לא הגיעו להסכמה סופית. התובע הגיע לארץ באמצע אוקטובר, וב25 באוקטובר, דרש מהנתבע לצאת מהדירה עד סוף החודש.
תשובת הנתבע: הנתבע טוען, שהם סיכמו שיסכמו באופן סופי לאחר סוכות. היות שהתובע יודע שהנתבע צריך לצאת מהדירה, חובת ההודעה הסופית מוטלת, לדעתו, על התובע. ולכן, שכירות זו דינה כשכירות בלתי קצובה בזמן, ולכן מן הדין הוא זכאי להישאר עד סוף ימות הגשמים.
פסק הדין : בית הדין חייב את הנתבע לצאת תוך 17 יום מסוף חודש אוקטובר.
הנימוקים: הנתבע טען, שהשכירות בנדון דידן היא שכירות סתם, שאינה קצובה בזמן. במקרה כזה, טען הנתבע אין התובע רשאי להוציאו מן הדירה קודם הפסח, זאת על פי האמור בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שיב סעיף ה): "המשכיר בית לחבירו סתם, אינו יכול להוציאו עד שיודיענו ל' יום מקודם כדי לבקש מקום ולא יהא מושלך בדרך, ולסוף השלשים יצא. בד"א, בימות החמה; אבל בימות הגשמים, אינו יכול להוציאו מהחג ועד הפסח".
בית הדין דחה טענה זו מכמה נימוקים:
1. הסיבה שאין להוציא אדם קודם הפסח היא 'שאין הדירות מצויות לשכור בימות גשמים' (סמ"ע שם סקס"ז). בעיר שבה נמצאת הדירה המדוברת, מצוייות הדירות בין בימות החמה ובין ימות הגשמים.
2. הנתבע עצמו מודה, שמראש הוסכם על כך שיצא בסוף אוקטובר. הרי שהסכים מראש לצאת בימות הגשמים, ולא חש לכך שאולי לא תהיה לו דירה לגור בה.
ואמנם, בשכירות סתם, זכאי השוכר להתראה של שלושים יום. אך בית הדין קבע, שהיום שבו הודיע התובע לנתבע על רצונו שהנתבע יצא מיד בסוף החודש, הוא הודעה לעניין זה, ולכן לכל היותר, זכותו של הנתבע להישאר בדירה רק עד ה 25 בנובמבר.
עוד יש לציין, שכיוון לטענת הנתבע, הוא סיכם עם התובע שיודע לו באופן סופי לאחר סוכות, הרי שהסכים לצאת בהתראה של 24 יום (שהרי סוכות הסתיים ביום 7 באוקטובר). יתכן שמשמעות הדברים היא מחילה על הצורך בשלושים יום התראה, והסתפקות ב24 יום.
בית הדין קבע שאין מדובר כלל בנדון דידן בשכירות סתם. שכן, הצדדים הסכימו על תום השכירות בסוף אוקטובר. ואף שאחר כך דנו באפשרות ההארכה, הרי לא סוכם על כך שום דבר מפורש. אפילו לטענת הנתבע, שעל התובע היה להודיע לו, סוף סוף לא הודיע לו התובע, ואין בכך כדי ליצור התחייבות חדשה. מה גם, שהתובע מכחיש שהתחייב לכך, וידו על העליונה, כמבואר בשולחן ערוך (שם סעיף טז):
בעה"ב שאמר: לזמן השכרתיך, והשוכר אומר: לא שכרתי אלא סתם או לזמן ארוך, על השוכר להביא ראיה; ואם לא הביא, בעל הבית נשבע היסת ומוציאו מן הבית.
לכן, על פי שורת הדין, על הנתבע לצאת מן הדירה בסוף אוקטובר, כפסיקת השולחן ער (שם סעיף ח): "אם שכרו לזמן קצוב, כיון שכלה הזמן יכול להוציאו מיד, אפילו כלה הזמן באמצע ימות הגשמים".
במיוחד ראוי לציין את דברי הסמ"ע על אתר (סקי"ג): "והטעם, דהרי ידעו שיכלה הזמן, והוי להו לדבר זה עם זה , או עם אחרים, באופן שידוע מקום דירתם מסוף הזמן והלאה".
וחבל שהצדדים לא עשו כן בנדון דידן.
למרות האמור לעיל, בית הדין קבע שיש להתחשב מעט בנתבע משני נימוקים:
א. התובע ידע שדובר על כך שיתקשר לאחר סוכות. ואף שאין כאן התחייבות מפורשת שדווקא הוא יתקשר עם הנתבע, מן הראוי היה שגם הוא ייזום פניה, ולכן אין למצות את הדין עם הנתבע עד תומו.
ב. בזמן הדיון בבית הדין, הנתבע שירת במילואים, והרי זה בלתי אפשרי כמעט, שימצא דירה בעודו במילואים. כעין זה כותב המהרי"ל (שו"ת סימן עז):
אמנם אם אונס גדול הוא לראובן שלא יוכל כלל למצוא בית בימי החורף, נכון ללאה לעשות לפנים משורת הדין, להניחו בבית באחת המקומות, כי זהו הטוב הישר עד אשר ימצא לו בית או עד כלות החורף, ותנסה אם תוכל לדור עמו מחמת אונסו אם האונס מבורר.
היות שהתובע הסכים מיוזמתו לדחות את הפינוי בשבוע, והיות שהתובע התרשל מעט, כאמור לעיל, קבע בית הדין שעל הנתבע לפנות את הדירה תוך 17 יום מסוף חודש אוקטובר.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il