בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

איך לבחור שמות לילדים?

קריאת שמות – עניין חשוב, נתינת שם בברית או בקידוש, איזה שם לתת לילדים?, כשבוחרים שם לילד, צריך לשים לב לעשר כללים, לקרוא בשם ההורים, שינוי שם.

undefined

תמוז תשס"ח
16 דק' קריאה
קריאת שמות – עניין חשוב
קריאת שם הוא דבר חשוב שמוזכר בתורה כמה וכמה פעמים. האבות קוראים שמות לילדים שלהם. האמהות קוראות להם שמות. התורה מסבירה את משמעות השמות. והאדם הראשון היה מיוחד מכולם, שידע לקרוא שמות לכל בעלי החיים. אמר ה' למלאכי השרת: "חכמתו מרובה משלכם שהוא יודע לקרוא שמות".
"וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ".

לא רק ספר בראשית, כל התנ"ך כולו מלא בקריאת שמות ומשמעותם, כל שם ושם הוא בעל משמעות חשובה, גם לשעתן וגם לעתיד. מגילת רות מלאה מזה, כל שם שם הוא משמעותי ביותר. מחלון כליון. אבימלך. נעמי. וכו'. "ומנלן דשמא גרים? אמר רבי אלעזר: דאמר קרא, לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, אל תקרי שמות אלא שמות" (ברכות דף ז' ע"ב).
הקב"ה מתערב בשמות בני האדם ומשנה את שמותם לפי התפקיד שמיועד להם. מאברם הוא משנה לאברהם. משרי הוא משנה לשרה, הכל כדי שזה יתאים לתפקיד החדש של אברהם ושרה. לא רק אב לארם. אדם שמלמד את תושבי ארצו להכיר את ה' – מלמד את ארם. אלא אברהם - אב המון גויים. אב שמפיץ את האמונה בכל אומות העולם. בכל הגויים כולם דרך עם ישראל. לכן: "כל הקורא לאברהם – אברם – עובר בעשה".

אולי יעניין אתכם:


>> האם צריך להתחשב בדעת הסבא והסבתא בבחירת שם?
>> איך מדברים עם ילדים ומתבגרים על נושאים צנועים?




נתינת שם בברית או בקידוש
אברהם אבינו שקיבל את שמו "אברהם" ביחד עם הציווי על ברית המילה.
"אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית יז).

לכן מקובל לתת שם לבן בברית המילה.
אם יש עיכוב בברית המילה של הבן בגלל צהבת או מחלה אחרת ח"ו יותר מחודש ימים - יתנו לו שם בסוף השלושים יום. למרות שעדיין לא נימול. ואם הוא חולה ומתפללים עליו – יתפללו על "הבן של פלונית".
לבת נותנים שם בעליה לתורה של האב בבית הכנסת בשני וחמישי או בשבת. העיקר הגדול שזה יהי ברוב עם כדי שהאב והאם יודו לה' חסדו על הלידה והציבור יברך את הלידה בשמה שניתן לה. יש קוראים השם במסיבת הודאה שעושים לה ברוב עם ומברכים אותה כולם בעת נתינת השם. אין מצווה לתת שם בעליה לתורה או בשבת הראשונה שאחרי הלידה. אפשר לתת שם בכל עת תוך חודש ימים. העיקר שהשם יהיה ראוי ומתאים.

איזה שם לתת לילדים?
במדרש: "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע... - וכך נמצא בספר רבי משה הדרשן" (מדרש תנחומא האזינו ז').
צריך לזכור שיש שלושה סוגים של שמות: א] יש שמות של לכתחילה. שמות מתאימים וטובים. ובהם קוראים לכתחילה. ב] יש שמות שאם קראו בהם לא משנים אותם, אבל לכתחילה לא קוראים בהם. רק אם יש איזו שהיא בעיה, משנים אותם. ג] יש שמות שאפילו אם קראו בהם משנים אותם.

כשבוחרים שם לילד, צריך לשים לב לעשר כללים:
בחירת שם שההורים אוהבים

קריאת השם היא הזכות של ההורים. לא של הסבא הסבתא או הדודה. השם צריך להיות שם שההורים אוהבים אותו ורוצים בו. הם צריכים להחליט בהסכמה בינם לבין עצמם. אחרי שהחליטו ראוי להתייעץ עם רב לראות שהשם הוא שם טוב ומקובל, כי לפעמים אפשר לטעות ולקרוא בשם שלא טוב לילד ויפגע בו בהמשך החיים. אבל השמות צריכים להיות שמות שההורים אוהבים אותם. רק אם יש ויכוח בין האב לאם על השם - ילכו לרב שיחליט על שם בשביל בנם.
את השם ראוי לקבוע רק אחרי הלידה. לפני כן אפשר להעלות רעיונות של שמות שונים. אבל קביעה בן ההורים תהיה בעיקר אחרי הלידה. אם הורי הבעל או האישה מבקשים לדעת את השם לפני הלידה – כדאי לומר להם שהמנהג הוא שההורים מחליטים על השם רק לאחר הלידה. ואם רוצה לעשות להם נחת ולשתף אותם – יכול להודיע להם את השם ממש לפני הברית, כדי שלא יתעורר ויכוח שההורים ירצו שם פלוני או אלמוני דווקא וההורים ירצו משהו אחר.
אם יש ויכוח בן הבעל לאישה. הם צריכים לדעת כי כל שם שלא מתאים לאחד מהם – לא יקראו בו. יחפשו עוד ועוד שמות עד שימצאו שם שמתאים לשניהם.

לבחור שם שיש לו משמעות חיובית
ראוי לחפש שם שיש לו משמעות חיובית. שאין לו הקשר שלילי. הגמרא (יומא פג) מספרת על רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי שהיו הולכים בדרך. "רַבִּי מֵאִיר הֲוָה דַיֵיק בִּשְׁמָא". רבי מאיר היה בודק את שמות האנשים לדעת את מעשיהם על פי משמעות שמותם, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי לָא הַווּ דַיְיקֵי בִשְׁמָא. הגיעו לאיזה מקום וביקשו מקום ללון. נתנו להם. שאלו את בעל הבית מה שמך: אֲמַר לְהוּ: ,כִּידוֹר'. אָמַר להו רבי מאיר, שְׁמַע מִינָהּ, אָדָם רָשָׁע הוּא, דִּכְתִיב, (דברים לב) "כִּי דּוֹר תַּהְפֻּכוֹת הֵמָּה".
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי הפקידו אצל בעל הבית הזה את כספם, כי הוא נראה להם צדיק וטוב. רַבִּי מֵאִיר החביא את כספו ליד בית הקברות, במקום שלא יחפשו אותו אנשים אחרים. אירע המקרה והמקום שבו החביא רבי מאיר את כספו היה ליד קבר אביו של אותו כידור הפונדקאי.
בלילה בא אביו של כידור ואמר לו שיש כסף ליד קברו בבית עלמין, בא אותו רשע לרבי מאיר וסיפר לו את החלום. אמר לו רבי מאיר שחלומות של ליל שבת אין בהם ממש. ליתר ביטחון הלך רבי מאיר ושמר את כספו עד מוצאי שבת. במוצאי שבת באו רבי יהודה ורבי יוסי לכידור וביקשו את כספם. אָמַר לְהוּ: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם. אֲמַר להם רַבִּי מֵאִיר: למה לא בדקתם בשמו? אמרו לו רבי יהודה ורבי יוסי למה לא הזהרת אותנו? אמר להם רבי מאיר שהעניין הזה של השמות הוא לא דבר ודאי ומוחזק לגמרי, אבל בהחלט יש בו סיבה לחשש.
הלכו אותם חכמים ומשכו את כידור בדיבור, השקו אותו יין ושמו לב כי שפמו מלוכלך בעדשים. הלכו לאשתו ואמרו לה בעלך ביקש שתתני לנו את הכסף שהפקדנו אצלו, סימן לדבר שנתת לו הבוקר לאכול עדשים. כשהיא שמעה את הסימן הבדוק הזה – נתנה להם את הכסף שלהם והלכו לדרכם. כששמע אותו אדם כי חכמים הצליחו להערים עליו ולקחו את כספם חזרה הלך והרג את אשתו מרוב כעס. כאילו היא אשמה. מספרת הגמרא שבהמשך הדרך הם למדו חכמים מרבי מאיר לבדוק את בני האדם בשמות. לא שהשמות אומרים בוודאות על תכונותיו של האדם אבל הם יכולים ללמד אותנו לחשוש. שהשם גורם. לכן לא קוראים בשם "נמרוד". שמשמעותו מרידה. וכן כל כיוצא בזה.

ראוי שיהיה שם של צדיקים
כדאי שהשם יהיה שם של אנשים טובים וישרי דרך. אנשים צדיקים. אם קוראים על שם אדם מסוים. ראוי לבחור אדם שהוא חיובי שומר מצוות. בעל מידות טובות וכד'. לכן לא מומלץ לכתחילה לקרוא "מתן" שהוא שם של כהן לעבודה זרה. למרות שמשמעות השם היא חיובית. כן לא טוב לקרוא לכתחילה בשם "ענת" או "נבו" שהם שמות שהוזכרו בהקשר שלילי בתורה.
שמות עם משמעות כפולה - אם יש שם שהוא גם שם של צדיק וגם שם של רשע כמו למשל "נעמה" או "ישמעאל" מותר לקרוא בו ויכוונו לרבי ישמעאל שהיה כהן הגדול ולא לישמעאל שהיה פרא אדם. יכוונו לנעמה אשת נח ולא לנעמה אחות תובל קין שחטאה והחטיאה את הנפילים. כן השם "יהודית" שהייתה אחת שהיא רשעית – אשת עשיו. ואחת צדקת שהצילה את ישראל בימי הבית השני. כן אבשלום, אלעד הם שמות שמשמעותם חיובית אע"פ שהיה אדם שלילי שנקרא בשם זה.

על שם מישהו שהיה איש טוב
אם חייבם לתת שם עם שם אדם שלא היה איש חיובי, כגון סבא או סבתא שהיו בעלי מידות רעות או שלא היה אנשים טובים עם הבריות. אפשר לכוון בעת קריאת השם על שם של צדיק שנקרא באותו שם בדיוק ויותר טוב להוסיף שם שני על השם של הסבא\סבתא הזאת.

לא לקרוא בשם משונה ומיוחד
אין לקרוא לבן או לבת שם שלא רגילים בו, שם פלאי. שם זה עלול לגרום לילדים צער כשיגדלו בין ילדים ולפעמים גם בין מבוגרים.

לא לקרוא על שם אדם שנהרג או היו לו חיים קשים
אין לקרוא על שם אדם שהחיים שלו היו חיים קשים ולא שחלילה נהרג במלחמה או במחלה קשה בקיצור ימים ושנים. אם היה סב שמת באופן קשה או נרצח ח"ו, ונולד לו כעת נכד – לא יקראו לו בשמו, אלא בתוספת שם. ונוהגים להוסיף לשם המקורי: חי, חיים, יחיאל, יחיה, ולכוון על שמו של מישהו אחר.

לא לקרוא שם של בנים לבנות ולא של בנות לבנים
אין לקרוא לבן בשם של בת ולא לבת בשם של בן. ודבר זה ראוי להקפיד עליו שהוא עלול לגרום צער לילדים בעת שיגדלו, שחבריהם עלולים להציק להם בשל כך. גם הילד עצמו עלול להתבלבל ובימינו שיש כאלה שלא יודעים אם הם בנים או בנות, ראוי להקפיד בדבר זה ביותר שהילדים לא יתבלבלו בדבר זה כלל.
כמו כן ראוי לא לקרוא לבת בשם הדומה בשורשו לשם של בן, כמו: רפאלה, דניאלה, שרונה, יוספה וכדומה. שזה עלול להפריע לילדה כשתגדל להיזכר תמיד על שם פלוני שעל שמו היא קרויה.

לא לקרוא שמות בלועזית
חכמינו אמרו כי בני ישראל זכו לגאולת מצרים בזכות זה שלא שינו את שמותיהם לשמות נכריים. לצערנו אחרי חורבן הבית השני יצאנו לגלות ולא נגאלנו ממנה כמעט אלפיים שנה. בגלות זו שיננו את שמותינו לשמות נכריים. והדברים קשורים לעיכוב הגאולה של ישראל.
לכן אם השם לקוח מתרבות הנכרים ראוי מאוד להחליף אותו בשם עברי. ואע"פ שזה לא כל כך קל להחליף שם - זה כדאי כיון ש"שם" הוא משהו מהותי לאדם. נראה כאילו הוא איזה "סימן היכר" חיצוני.
איזבל – הוא שם של אשתו של אחאב שהיה מלך רשע, היא זאת שהחטיאה אותו וגרמה הרבה צער ועוגמת נפש לעם ישראל בתקופת שלטונו. בהמשך הדורות פגשנו את השם הזה פעם נוספת באותו הקשר גרוע. גם מלכה וגם מסיתה. איזבל מלכת ספרד שהסיתה את פרננדו מלך ספרד לגרש את יהודי ספרד ולהפעיל בארצו אינקוויזיציה נוראה ששרפה מאות ואלפי יהודים על המוקד.
גם השמות: מאי, יולי אוגוסט, הם גם שמות של נכרים, וגם שמות של אלילים נכריים בהחלט ראוי להמנע מלקרוא בהם. ואם נקראו כבר – צריך להחליפם.
מי שיש שם לועזי ואין לו משמעות שלילית, טוב שישנה את שמו לשם עברי בלשון הקדש. אבל זאת לא חובה. בחו"ל נותנים לפעמים לאדם שתי שמות. אחד עברי לבית הכנסת ואחד לועזי לרחוב הנכרי. כשאדם זה עולה לארץ ורוצה לעבור לשמו העברי - לא צריך לעשות "סדר שינוי השם", כנהוג, אלא יחליט מהיום ששמו כך וכך ויודיע לחבריו ומכריו, ומכאן ואילך יקפידו לקרוא לו בשמו בעברי החדש.
אין שום חשש לקרוא להורים בשמות שניתנו להם ביידיש או בלאדינו, שהם תרגומים של לשון הקדש, שנכנסו לשפת היהודים באותן תקופות. אבל כשקוראים על שם סבא או סבתא ששמם הוא בשפות אלו - יש לקרוא על שמם בתרגום השם לעברית.

להיזהר עם שם המכיל אותיות משמות הקדש
מותר לקרוא בשם המכיל אחד משמותיו של הקב"ה רק אם הוא מופיע בתנ"ך, כגון: צורישדי, עמנואל, מישאל וכדומה. אך אין לקרוא בשם כזה כשאינו מופיע בתנ"ך, לכן יש להימנע משמות חדשים כמו: נסיה, אוראל, בת-אל וכדומה. אע"פ שיש להם משמעות חיובית. לפעמים השמות הללו מפעילות כוחות של מעלה ולא תמיד בכיוון הנכון.
כתיבת שם המכיל אחד משמותיו של הקב"ה - מצד הדין אפשר לכתוב שמות המכילים אותיות משמות הקב"ה באופן רגיל בלא חשש, ואין צורך להפסיק ע"י מקף וכדומה בין אותיות י' וה' או א' ול', כגון נתנאל או בתיה. אבל ידוע שהרב יהודה צדקה עליו השלום היה כותב את שמו יהודא באלף כדי שלא יטעו וישמיטו את האות דלת ויהיה כתוב בטעות שם ה'.
מותר לקרוא בשם "שלום" ואין חשש בדבר. רק לא יקרא שם זה בבית מרחץ וכד'. מן הדין אפשר לכתוב את השם "שלום" באופן מלא ללא שום שינוי. אומנם, במה שכתב הרמ"א להקפיד בכתיבת השם שלום, לא להשלים את כתיבת המלה במלואה אלא רק בקיצור: שלו' – האשכנזים נהגו להקפיד, אבל הספרדים לא נהגו להקפיד על כך.

לא לקרוא ששמות של מלאכים, אלא אם כן זה שם ידוע
אין שום חשש לקרוא בשם של מלאכים אלא רק באותם שמות שהם מקובלים בעם ישראל כגון מיכאל רפאל אוריאל גבריאל וכד'. אבל אין לקרוא בשמות מלאכים שאין רגילים לקרוא בהם אע"פ שמצד הדין אין בזה איסור. כי יש בכך חשש שהוא קורא ומזמין את המלאכים בחינם.

עוד כמה כללים בשמות
לקרוא בשני שמות

אפשר לתת שני שמות אך אין חובה או צורך בדבר. מותר לקרוא בשתי שמות למרות שאינו מתכוון לקרוא בשניהם לאחר מכן. מי שיש לו שני שמות, מותר לקרוא לו גם באחד משמותיו, מלבד עלייה לתורה וכדומה שבהם צריך להקפיד לקרוא לו בשני שמותיו.
כשכותבים את שמו בכתובה או בשטר אחר, אפשר לכתוב רק שם אחד שרגילים לקרוא לו וכולם מכירים אותו בשם זה. אין צורך לכתוב שני שמות או לכתוב אחד בסוגריים וכד'. בודאי לא לכתוב כמו בגט פלוני דמתקרי בשם פלוני.

שם משפחה
שם המשפחה איננו השם האמיתי ואין לו משמעות מלבד ככינוי בלבד שניתן על שם המקום או המקצוע. היו בחו"ל קהילות שלא נהגו לכנות בשמות משפחה כלל, כמו שמצאנו בימי חז"ל. ובימינו נהגו לקרוא לפעמים בשם המשפחה כנהוג ולפעמים בשמות של אבי המשפחה.
לכן אם יש שם משפחה לועזי אין חובה לשנותו כמו שיש עניין בשם עברי. אמנם רצוי הדבר מאוד להזכיר אנשי קודש ומקומות קודש, ולא שם שמזכיר תרבות של נכרים. שהרי בגלל דברים דומים נגאלו ישראל ממצרים. אם משנים שם משפחה צריך להזהר לא לפגוע בהורים שלפעמים נפגעים מכך. ורצוי שיהיה מוסכם על כל האחים שלא יתבלבלו בכך. אבל אין זה מעכב. ויבחרו שם שיש לו משמעות של ברכה ולא שם פלאי שהילדים שלהם יוכלו לשאת אותו בלי להתבייש מחבריהם. כמו כן צריך לראות שהשם לא יטעה אחרים. שלא יקרא לכהן בשם לוי, ולישראל בשם כהן וכד’.

שימוש בכינויים ובקיצורי שמות
אם בנו של אדם קרוי בשם של אביו, והוא רוצה לקרוא לבנו בשמו, צריך לקרוא לו בכינוי שאם שמו של אביו ושל בנו הוא יצחק – יקרא ליד אביו צחי או איציק שכולם יבינו שהוא מדבר אל בנו ולא אל אביו שהרי אסור לקרוא ליד אביו בשם כמו של אביו. אם השם של האבא הוא פלאי, אסור לקרוא בשם של אביו אפילו לא ליד אביו. וכך יעשה עם בנו אם שמו כשמו.
אמנם בעת העלייה לתורה אם קוראים בשם - יקראו לו בשמו המלא. וכן התפילה יקראו לו בשם המלא ולא בכינוי אפילו אם אינו של גנאי.

אסור לכנות שמות לחבר ואסור לקרוא לו בכינוי
בהמשך החיים אין לקרוא לילד בכינוי שמות אלא בשם המלא. גם בגלל שכינוי הוא מתאים לגיל ילדות ולא לגיל בגרות. והוא עלול להיות שם גנאי למי שקוראים לו בבגרות כשם שקראו לו בהיותו ילד שם חיבה. וגם בגלל שיש לשמות משמעות כמו שאומרת הגמרא: "שמא גרים". השם גורם ומשפיע.
אָסוּר לְכַנּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ בְּכִנּוּי לִגְנַאי אִם כַּוָּנָתוֹ לְבַיְּשׁוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ רָגִיל בְּאוֹתוֹ כִּנּוּי וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ. וַאֲפִלּוּ אֵין מִתְכַּוֵּן לְבַיְּשׁוֹ, אִם יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּת שֵׁם זֶה מְעַט גְּנַאי - לֹא יִקְרָא לוֹ בּוֹ.

וברמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג הלכה יד) "ויש עבירות קלות מאלו ואעפ"כ אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעולם הבא וכדאי הן להתרחק מהן ולהזהר בהן ואלו הן המכנה שם לחבירו והקורא לחבירו בכינויו והמלבין פני חבירו ברבים והמתכבד בקלון חבירו וכו'". "במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא - כשמת בלא תשובה, אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו,

שם האשה כשם האמא - צוואת רבי יהודה החסיד
הובא באזהרת רבי יהודה החסיד שאין להתחתן כשיש שמות זהים לחתן ולחמיו או לכלה ולחמותה. יש אומרים שהטעם הוא כדי שלא יקרא אדם לאשתו בשמה ואימו תהיה לידו ויהיה בכך איזה פחיתות כבוד לאמו. וכן להפך אם האשה קוראת לבעלה בשם של אביה ליד אביה. למעשה איננו נוהגים כמו הצוואות הללו שהם ציווי ליוצאי חלציו בלבד. אמנם טוב לחוש לעניין ולקבל ברכה של רב על הנישואין בגלל הצוואה של רבי יהודה החסיד.
אם השם המלא של הכלה ושל חמותה שונים – אין צורך להקפיד לשנות את השם, גם אם שתיהן נקראות בדרך כלל באותו השם. אם כבר נשאו, ושמו כשם חמיו או שמה כשם חמותה – צריך לשנות שם אחד לשם כינוי, ואין עוד מה לחשוש. בעניין שמות שווים למחותנים – אין להקפיד על זה.
מותר לקרוא לחמיו וחמותו בשמותם הפרטיים אם הם מסכימים לכך, אבל אם הם רואים בזה פחיתות כבוד – יקרא להם חמי וחמותי או כל שם אחר שמתאים להם.

זהירות מאלה שמתאימים שמות לקראת חתונה
עדיף להתנהג כציווי התורה "תמים תהיה עם ה' אלהיך". ואין צורך להתאים שמות על מנת להתחתן אע"פ שיש בספרים כל מיני התאמות בענין זה. בכל מקרה אין לבטל שידוך מפני אי התאמה בין שמות בני הזוג המחושבים בחשבון השמות ואם הלכו אצל רב מסוים ואמר להם שהשמות שלהם הם סימן לא טוב - אפשר תמיד להוסיף אות אחת או להחסיר אות אחת מהשם ויצא החשבון טוב, והקב"ה יזכה אותם להקים בית נאמן.
ומעשה היה ברב אחד שהיה בודק שמות של בני זוג ואומר להם להפרד אפילו אם היו נשואים. ודבר זה היה גורם הרבה צער כי הגמרא אומרת כי זוג שמתגרש אפילו המזבח מוריד עליו דמעות. הזהיר מו"ר אבא את אותו הרב, ולא שמע. ביקש הרב לבדוק את שמות הרב הזה ואשתו ומצא שלפי החשבונות הרב הזה לא מתאים לאשתו, קרא לו, הראה לו את החשבונות ואמר לו שהוא צריך להתגרש מאשתו כי החשבונות לא מתאימים. אותו רב החל לאחוז בראשו ואמר איך אעשה זאת? יש לי שמונה ילדים! איך אגרש את אשתי. אמר לו הרב אינך צריך לגרש את אשתך, אך תזהר לא לגרש זוגות אחרים על סמך מספרים וחשבונות שאין בהם ממש. וקיבל עליו.
ושוב פעם בא זוג בוכה לפני הרב. הם רוצים להתחתן וההורים שלחו אותם לאיזה רב שבדק את שמות שלהם ואמר להם שהם לא מתאימים וצריכים להיפרד. הזוג הזה כל כך רצו להתחתן, שמצאו את שאהבה ליבם. היה לרב צער מזה וקרא לאותו "רב" ולהורים ולבני הזוג. במעמד המכובד הזה הרגיש אותו הרב שלא בנוח, אבל לא היה יכול לחזור בו מדבריו שאמר כמה מסוכן להם להתחתן וכו'. שאל מו"ר אבא את השמות של בני הזוג ואמרו. ואז חזר ושאל את האמא האם יש לה שם נוסף ואמרה כי בילדותה קראו לה בעוד שם. בנתיים, אורו פניו של אותו חכם ומיד לקח נייר ועט ואמר: רגע רגע. לא ידעתי שיש לך שם נוסף. אם כן החשבון הוא שונה ואתם יכולים להתחתן זה עם זו. ובא לציון גואל.
לקרוא בשם ההורים
המנהג לקרוא בשם ההורים

מנהג זה מקורו מהפסוק "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ". לכן נהגו של חלק מהספרדים לקרוא על שם ההורים גם כשהם בחיים, כל שכן אחר מיתה ובלבד שהם לא רשעים חלילה או מתו בקיצור ימים ושנים. אם יש ויכוח בן ההורים אם לקרוא בשם אבי האב או אבי האשה. אבי האב קודם. אם אבי האישה אינו בחיים - יש להקדים אותו, ובלבד שלא תצא מזה מחלוקת. (שדה הארץ חלק ג' סימן כ"ב, וכתב בעיקרי הד"ט, שאם ירצה לקרות הבן על שם שניהם, יקדים שם אביו: וראה בן איש חי הלכה כז)
כשנוהגים לקרוא בשם ההורים - כל הבנים עושים כן. אפילו אם נכד אחד כבר נקרא על שם הסבא. אבל אם יש בעניין זה ויכוח והשם לא מתאים לאשה או לבעל – כי הוא מיושן וכד' – לא יעשו עבור זה מחלוקת וימצאו משהו שמתאים לשניהם.
גם לספרדים וגם לאשכנזים, אם יש לסבא שני שמות, אפשר לקרוא לנכד רק בשם אחד משמותיו. אם שם הסבא או הסבתא הוא בלועזית, יש לקרוא על שמם בתרגום השם לעברית.

לא לקרוא לבן ששמו כשם הסבא כשהוא לידו
בשו"ע (יורה דעה סימן רמ): צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם, ומסביר השו"ע: איזו מורא? "ולא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר: "אבא מארי". היה שם אביו כשם אחרים - משנה שמם אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילים לקרות בו. אבל שם שרגילין בו מותר לקרות אחרים שלא בפניו".
כשהנכד קרוי בשם הסבא, צריכים להיזהר שלא לקרוא לילד בשמו בנוכחות הסבא או הסבתא שהם קרויים על שמם, אלא יקראו להם בכינוי. כגון: מי שקרוי יעקב ע"ש סבו, יקראו לו יעקובי או יענקל'ה. ובפרט, אם השם שלהם הוא "שם פלאי" דהיינו שם מיוחד שכל השומע אותו יודע שהוא שם של האבא – צריך להזהר לשנות את שמם של הילדים לשם חיבה. בודאי צריך האב לא לגעור בבנו ליד אביו כי השומע לא יבין למה האב מדבר בתקיפות בשם של אביו והוא עלול לחשוב שהבן גוער באביו.
גם אצל האשכנזים שנהגו לקרוא רק על שמות הנפטרים – אסור לבן להזכיר את שם אביו אם הוא שם פלאי ומיוחד אפילו אחר מותו, גם כאן צריך הבן לשנות את שם בנו לשם כינוי.

קריאה בשם אביו בתורה או בלימוד
כתב הבן איש חי (ש"ש שופטים ד): מותר לקרות בתורה נביאים וכתובים ובדברי רבותינו זכרונם לברכה לפני אביו, ואף על פי שנזכר בהם שם אביו, ואף על פי שהוא שם פלאי, כיון שהוא מזכירו בדברי תורה, וניכר נמי דאינו קורא את אביו עצמו. אבל לא יקרא מכתב מאדם לחבירו שנזכר בו שם אדם ששמו כשם אביו אם הוא שם פלאי, וזה דווקא בפניו, אבל שלא בפניו אם ניכר מתוך הדברים דלאו על אביו מדבר – שרי. אף על פי שהוא שם פלאי.
כששם אביו הוא שם פלאי אבל ניכר שלא מתכון לשם אביו. כגן אם שם אביו הוא "נפתלי" ואין לו כינוי משפחה, והוא מזכיר לפני אביו שם נפתלי לוריא, או אם היה אביו ספרדי והוא מזכיר לפני אביו נפתלי אשכנזי, וגם עוד מוכח מתוך דבריו שהוא מדבר על אדם אחר, כגון שאומר לאביו נפתלי אשכנזי אומר, או הלך או כתבתי לו או כתב לי, וכיוצא בזה, שניכר מתוך דבריו דלאו על אביו הוא מדבר, - מותר לקרוא בשם אביו באופן זה.
אדם ששואלים אותו לשם אביו: שלא בנוכחות אביו או אמו - יכול לסמוך על דעת הבא"ח, ויאמר: 'אבי, שמו כך וכך', ואינו חייב לומר 'מור אבי', וכן לגבי אמו. אבל בנוכחותם – חייב לומר 'אבא מארי' או 'מר אבי'. כאשר מזכיר את שם אביו או אמו בתפילה - אין צריך להוסיף תואר 'אבי' או 'אבי מורי'.

לחתום או לכתוב את שם אביו
מותר לחתום "יצחק בן אברהם,, דאין כתיבה חשיבא כדיבור לענין זה שאסור להזכיר שם אביו בפיו, יש מתחסדים לכתוב יצחק בן לאדוני אבי אברהם, ואין בזה חיוב מן הדין.
מי שכותב מכתב לאביו צריך שיכתוב לו מו"ר אבי או אבא מארי פלוני, וכן כשכותב מכתב לאחרים ומזכיר בו שם אביו, גם כן יכתוב מור אבי פלוני, וכן הוא הדין כשכותב שם אביו בפנקס שלו בחשבונות וכיוצא, גם כן יכתוב מור אבי, ודין זה של הזכרת השם נוהג גם באמו שצריך ליזהר בכל הנזכר לעיל.

להזכיר שם אביו בתפילה
כתב בעל הבן איש חי על שלמה מלך שאמר במלכים: "ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום", איך הותר לו להזכיר שם אביו בלי לומר "אבי מורי" ותירץ: שדבר זה אמרו בתורת תפלה שהבליע תפלה בתוך דבריו, ולפני הקדוש ברוך הוא היה אומר כן בדרך תפלה, וידוע מה שאמרו האחרונים ז"ל, דכל שהאדם מדבר דרך תפלה לפני ה', אין צורך לומר אבי בפירוש

שינוי שם
מתי משנים שם?
כתב הרמ"א (יו"ד סי' של"ה סעי' י'): "י"א שמי שיש לו חולה בביתו, ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים". ועוד כותב הרמ"א: "נהגו לברך חולים בבית כנסת, ולקרוא שם חדש כי שינוי השם קורע גזר דינו.
במקרה ויש ואדם מרגיש שמזל לא דורך - יש נוהגים לעשות שינוי השם. צריך להזהיר שלא ימהרו לעשות לאדם שינוי השם אלא ע"פ פסק הלכה מרב מוסמך. וגם כשיש צורך בשינוי שם - לא תמיד יש צורך לשנות את השם לגמרי, כי לפעמים מספיק להחסיר אות אחת ונחשב כשם אחר לגמרי. גם אם מוסיפים או מחסירים אות, עם כל זה טוב שיקבלו ברכה מרב מוסמך.

סדר שינוי השם
א.
יאמרו ל"ז מזמורים אלו: כ, ו, ט, יג, טז, יח’, כב’, כג’, כה’ ל, לא, לב, לג, לו, לז, לח, לט, מא, מט, נה, נו, סט, פו, פח, פט, צ, צא, קב, קג, קד, קז, קטז, קיח, קמב, קמג, קכח.
ב. אח"כ יאמרו בפרק קי"ט שהוא לפי אלף בית את כל הפסוקים של שמו החדש של האדם. כגון אם שמו יעקב יאמר: את שמונת הפסוקים של אות י’, את שמונת הפסוקים של אות ע’. את שמונת הפסוקים של אות ק’, ואת שמונת הפסוקים של אות ב’.
ג. אחר כך מברכים את בעל השם החדש: "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ הַקּדוֹשִׁים והַטּהוֹרִים, אַבְרָהָם יִצְחָק ויַעֲקֹב, מֹשֶה ואַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יבָרֵךְ אֶת הַיַּלְד - הבחור - האיש ויִקָּרֵא שמו בישראל (פלוני בן פלונית), בּמַזָּל טוֹב וּבִשְׁעַת בּרָכָה, בִּבְרִיאוּת, בּשָׁלוֹם וּמְנוּחָה. וכֵן יהִי רָצוֹן ונֹאמַר אָמֵן". אשה מברכים: "מִי שֶׁבֵּרַךְ אִמּוֹתֵינוּ הַקּדוֹשׁוֹת שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל ולֵאָה וּמִרְיָם הַנּבִיאָה וַאֲבִיגַיִל ואֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַּת אֲבִיחַיִל, הוּא יבָרֵךְ אֶת הַיַּלְדָּה - הבחורה - האשה הַזֹּאת ויִקָּרֵא שׁמָהּ (פלונית בת פלונית), בּמַזָּל טוֹב וּבִשְׁעַת בּרָכָה, בִּבְרִיאוּת, בּשָׁלוֹם וּמְנוּחָה, בּעֹשֶׁר וכָבוֹד, דּשֵׁנִים ורַעֲנַנִּים ינוּבוּן בּשֵׂיבָה, וכֵן יהִי רָצוֹן ונֹאמַר אָמֵן".

סגולת אמירת פסוק
יש שישים ריבוא אותיות לתורה ויש שישים ריבוא נשמות לעם ישראל. לכל אדם מישראל יש תפקיד שקשור לתפקיד של עם ישראל בעולם. התפקיד הזה כתוב בתורה בנביאים או בכתובים. גדולי ישראל היו יודעים למצוא את הפסוקים המיוחדים המתאימים להם או לתלמידיהם. הם הצליחו לראות בפסוקים הללו את כל תכונותיהם וקורות חייהם. דרך הפסוק הם הצליחו לראות את המשימה המיוחדת שלהם בעולם. התפקיד שלהם שהוא חלק מהתפקיד הכללי של עם ישראל כפי שכתוב בתורה.
חכמינו אמרו שבעת פטירת האדם שואלים אותו בשמים איך קראו לו, ואם הוא שוכח את שמו יגרמו לו ייסורים קשים עד שיזכור את שמו. השל"ה הקדוש לימד אותנו שהדרך למצוא את הפסוק הזה, את האות המיוחדת שלנו בתורה היא דרך הפסוק המכיל את שמנו במפורש או ברמז האותיות כנ"ל. אם נזכה למצוא את הפסוק המיוחד שלנו, נמצא את השורש של נשמתנו כפי שהוא כתוב בתורה.
א] כשרואה האדם שיש כמה וכמה פסוקים שמתאימים לו יבחר את הפסוק שמביע טובה ונחמה, ואין לומר פסוק של פורענות וכדומה. ב] עדיף לומר פסוק ששמו מופיע בו, אף אם אינו מתחיל באות הראשונה ומסיים באות האחרונה של שמו. ג] אדם שיש לו שני שמות – יזכיר בתפילתו שני פסוקים, פסוק לכל שם, לפי סדר שמותיו.
ויהי רצון שנזכור את שמנו ותפקידנו בעולם. ונקדש את שמו של הקב"ה כמו שאמר דניאל בתפילתו "לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ" אכי"ר.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il