ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברכות

בית מדרש הלכה ומנהג ברכות שיעורים נוספים Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשס"ח

ברכות


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אסף בן ציפורה ברכה

כולם רוצים להתברך. מסיבה זו אנשים נוהרים לאנשים שנחשבים גדולים וקדושים כדי לקבל את ברכותיהם. התלמוד מספר לנו שברכה, אפילו מאדם פשוט וחסר ייחוד, איננה דבר שיש להקל בו ראש.
בתורה אנחנו מוצאים שהברכות והיעדרן הם לא פעם סיבה למחלוקת וליריבות מרה. ישמעאל ויצחק ויעקב ועשיו מתחרים על ברכות אבותיהם. הבנים של יעקב מקבלים מאביהם, על ערש מותו, ברכות פרטניות ושונות (וגם נזיפות). משה נפרד מהתורה ומבני ישראל בפרשת "וזאת הברכה עם ברכות לשבטים השונים (חוץ משבט שמעון!). דוד המלך מברך את העם היהודי כשהוא נכנס לירושלים, ובנו, שלמה המלך, נושא נאום ברכה ארוך בחנוכת בית המקדש הראשון. עזרא ונחמיה מברכים את העם היהודי בתחילת תקופת בית שני. התלמוד מלא דוגמאות של ברכות שניתנות מדור לדור, ממורה לתלמיד, ואפילו מזר לזר.
יש זרם חזק ביהדות שמאמין שלברכות שנותנים בני אדם לבני אדם אחרים יש השפעה חיובית בשמים. נראה שרצון טוב בין בני אדם שמקבל ביטוי בעולמנו יוצר אקלים שמאפשר לטוב ולשפע לרדת מהשמים לארץ ביתר קלות.
בגלל האמונה הזאת נהוג, ובחוגים מסוימים אפילו חובה, לנסות לקבל ברכות מאנשים נכבדים ונחשבים באירועים רבים במהלך החיים. בקהילה החסידית אדם לא יעשה אירוע או מהלך משנה חיים בלי לבקש תחילה את ברכת האדמו"ר או את ברכת המורה שלו. זה נכון גם בעולם הישיבות הליטאי ובוודאי גם אצל עדות המזרח. בקיצור, ברכות מאדם אחד לרעהו הן חלק בלתי נפרד מהמסורת ומהחיים היהודיים.
אלא שהיהדות היא עניין של ערכים ממשיים ואיזון בחיים. משום כך כל הישענות בוטה וקיצונית על ברכות של בני אדם, ולא חשוב כמה גדולים וקדושים הם, מנוגדת להשקפת החיים המאוזנת שהתורה מטיפה לה. פעם אדם ניגש לבעל ה"חפץ-חיים" הקדוש, רבנו ישראל מאיר הכהן, וביקש ממנו ברכה שעניין מסוים שהוא עומד לעשות יצליח. ה"חפץ-חיים" השיב לו "אני לא מבין מה ההיגיון בזה שאתה מבקש ממני ברכה. דומה הדבר לעני שמבקש נדבה גדולה מאדם שעני לא פחות ממנו. למה לא תבקש מהעשיר (מהקב"ה) ישירות את נדבתו וברכתו?"
היהדות תמיד התנגדה לשימוש במתווכים בין הקב"ה לבני אדם. מותר לאדם לבקש ברכה מאדם קדוש, או מכל אדם אחר, אבל זה עניין של רצון טוב ואין בו שום ודאות. על אף שלפי התלמוד, הצדיק יכול לצוות, ובשמים שומעים וממלאים את בקשתו, רק ברכות הא-ל הן ברכות אמינות בלי שום ספק או יוצא מן הכלל.
היהדות תובעת מאתנו להשלים, כביכול, עם הא-ל ולא להשתמש בבני אדם כתחליף ליחסים החיוניים שלנו עם הקב"ה. הרמב"ם טוען שזאת הייתה טעות היסוד הראשונית בעבודת האלילים, בעבודה זרה. האנשים הראשונים שסגדו לכוכבים ידעו שיש אלקים אבל חשבו שהדרך לסגוד אליו היא בסגידה למה שהוא יצר. היהדות לא משאירה מקום למתווכים מכל סוג שהוא.
ברכות שנותנים בני אדם משרות אווירה שלווה יותר בחברה. מילים קשות והצהרות מרות מרעילות את החברה. חכמי המשנה והתלמוד מצווים אותנו לברך אנשים, יהודים ולא יהודים כאחד, בסבר פנים יפות ובדברים נעימים. הברכה היהודית הכללית "שלום עליכם" היא אחת מצורות הברכה העתיקות ביותר. דברי ברכה שנאמרים ונשמעים בין בני אדם הם כשלעצמם ברכה למעורבים בהם ולחברה בכלל. אין זה משנה כלל אם מילות הברכה עצמן אכן מתגשמות בחייו של המתברך. מה שחשוב הוא שמילות ברכה כאלה נאמרות מתוך כוונה ואמונה.
בשפה האנגלית יש ביטוי שמשקף את האמיתה הזאת. כשפוגשים אדם שואלים אותו "מה המילה הטובה?" "מילה טובה" היא תמיד מילה של ברכה ותקווה. ברור, אם כך, שדברי ברכה חשובים מאוד לחיים האישיים והחברתיים שלנו. לכן אנחנו תמיד פותחים את השנה היהודית החדשה בדברי ברכה כנים שאנחנו מאחלים איש לרעהו. מי ייתן ונמשיך כך.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il