בית המדרש

  • ספריה
  • מוסר מלכים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

undefined
3 דק' קריאה
יראת הרוממות וטהרת המחשבה של סופר סת"ם (ר"ת ספרים, תפלין, מזוזות) היא המשרה והמאצילה קדושה וטהרה על מה שהוא כותב. עד כדי כך שאפשר להריח ולהרגיש בקדושה העליונה המרחפת על הס"ת, או התפלין או המזוזה שנכתבו בקדושה ובטהרה. כי הסופר, שיראתו קודמת למלאכתו מלאכת שמים, מקדש ומטהר עצמו תמיד ובמיוחד בשעת הכתיבה, וכותב בישוב הדעת, במתינות ובלי חפזון. ולפני שהוא כותב מסתכל בכל מלה מתוך הספר שמעתיק ממנו. ומכוין דעתו לבל יגרע או יוסיף אפילו אות אחת ח"ו, כי ס"ת או תפלין או מזוזה שיש בהם חסר או יתר אפילו אות אחת מכפי המסורת המקובלת בידנו בחסירות ויתירות, הרי הם פסולים, וענשו של הסופר קשה מנשוא, כי הוא גוזל את הרבים, ומחטיאם, ומכשילם בברכה לבטלה רח"ל.
וכמ"ש רז"ל אמר רבי מאיר כשבאתי אצל רבי ישמעאל, אמר לי בני מה מלאכתך, אמרתי לו לבלר (סופר) אני, אמר לי בני הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מיתר אות אחת, נמצא מחריב את כל העולם כולו (עירובין י"ג ע"א). המתעמק בדברי רבותינו הנ"ל הנאמרים באמת והיורדים חדרי בטן, כל עצמותיו יאחזמו רעד רתת וחלחלה בבואו אל הקדש פנימה לכתוב ס"ת תפלין ומזוזה, שעליו להיות זהיר משנה זהירות שלא תצא תקלה מתחת ידו, וישפוך שיחה וישא תפלה לפני נותן התורה יתב"ש, שלא יכשל במלאכתו מלאכת הקדש ושלא יהיה בכלל מחטיא את הרבים ח"ו.
ושלשה תנאים הכרחיים לכל אשר בשם סופר יקרא.א. יראת שמים פנימית אמיתית.ב. ידיעה רחבה ומקיפה בהלכות סת"ם.ג. מומחיות רבה בכתיבה אשורית לדעת היטב צורת האותיות כהלכתן. ובהעדר אחד מן התנאים הנ"ל עלול הסופר לחטוא בשוגג או במזיד והוא לא ידע ואשם. ובעוונות הרבים בתקופתנו זאת, מלאכת קודש זו ירדה פלאים, והיא היום כעיר פרוצה אין חומה, והרוצה ליטול קולמוס ולכתוב סת"ם, יבוא ויטול באין מפריע, ועל סופרים כאלה אפשר להמליץ דברי הנביא באומרו בנפשנו נביא לחמנו (איכה ה' ט'), דהיינו שמוכרים נשמתם בעד בצע כסף, ה' הטוב יכפר בעדם ויחזיר עטרת הדת על תלה בב"א.
וכבר התמרמר ע"ז אחד מגאוני ישראל בדורות הקודמים מהר"ם חאגיז זלה"ה, וזל"ה: מתוך דברי הרב יראה הרואה שפלות הדור שאנו בו שהוא יתום ואין דורש ואין מבקש על דברים כאלו שהם ברומו של עולם, וכל ריק ופוחז שיודע לכתוב איזה כתב אשורי מקולקל, מתלבש בטלית שאינה שלו ומקבל סמיכה להיות סופר סת"ם סתמא כפירושו צבוע מעיקרא, ועל ס"ת ותפלין ומזוזות מסופרים כאלו סומכים קהל ועדה וישראל הקרובים והרחוקים ויהיה לנו מן התימה שאנו צועקים ואין אנו נענים, מה תמיה היא זאת, פוק חזי עובדא דרבי חזקיה ורבי ייסא (זוה"ק פר' אחרי מות דף ע"א ע"א) ותדון מיניה דאם על יתרון ו' דהוה בקרא ושסעת שסע דחו להני מתיא מבי מתיבתא ואמרי דהוי ס"ת פסול ומשקר בשמא דמלכא, מה יעשו בס"ת הנכתב בכל החסרונות וכיוצא בהם וכו', לבי דוי ואין בידי שבט מושלים לתקן, רק להודיע צערי ברבים אולי יחנן ה' ובדורות הבאים המצא ימצא איזה תיקון ויוכשרו דברי, עכ"ל (משנת חכמים ס"י רכ"ח). ואם בזמנו של הרב ז"ל שכל העם היה ירא וחרד ושומע לקול מוריו, ועכ"ז מלאכת סת"ם היתה במצב ירוד כמתואר בדבריו, מה נענה אנחנו ומה נאמר בתקופתנו זאת שאיש כל הישר בעיניו יעשה, והלואי שבמקום ארבעה וחמשה ועשרה ס"ת שיש בכל בית כנסת, שיהיה רק ס"ת אחד שיכתב בקדושה ובטהרה.
המורם מכל האמור, שכל סופר סת"ם הירא וחרד לנשמתו מרדת שחת, לא ילך שולל אחר עצת יצרו המפתהו ומדיחו בשפת חלקות, ולא יחוס לא על הכסף ולא על הטרחה ולא על הזמן, ויעשה כל אשר ביכולתו להוציא מתחת ידו דבר כשר ומתוקן כהלכה, ואז שכרו כפול ומכופל הרבה מאד, כי לפום צערא אגרא.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il