ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שבת

דף הבית בית מדרש שבת התבוננות אמונית Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשס"ט

שבת


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

יום המנוחה ויום הקדושה הוא יום השבת, אשר קדושתו ונועם הדרתו אי אפשר לתאר בחרט אנוש, כי בו שבת רבון כל המעשים יתב"ש, וקדשו קדושת עולמים מששת ימי בראשית. ומתנה טובה וחמדה גנוזה זו הנחילה לעם סגולתו, והוא אות בין עם ישראל ובין יוצר בראשית להורות שאנחנו עבדיו יתב"ש, וכן הוא עדות על חידוש העולם ובריאתו יש מאין. והוא דוגמת הלב אשר כל אברי הגוף תלויים בו, ואם יפגע הלב אפילו כחוט השערה כל מבנה הגוף יתמוטט והיה כלא היה. כן הדבר בקדושת יום השבת, שכל הנוגע בו כנוגע בבבת עינו, כי הוא הכח המעמיד ומלכד כל הבריאה כולה, וקדושתו ותפארתו מרחפת על כל היקום אשר בקרבה. וזה אומרם ז"ל במשפט קצר בתפלת ערבית של שבת, "אתה קדשת את יום השביעי לשמך, תכלית מעשה שמים וארץ". ולכן כל עבירה אפילו היא קלה, אם האדם עושה אותה בשבת ח"ו, עונשה כפול, כי הוא פוגם בעולמות העליונים, וכן כל מצוה שעושה בשבת שכרה כפול.
והנה שמירת השבת מתבטאת בשני דברים:א. מנוחת הגוף.ב. קדושת הנשמה. ביאור הדברים: השי"ת צונו לשבות ביום השבת ולנוח בו מנוחה מוחלטת מכל עבודה ומלאכה, כי המנוחה היא השלב הסופי של הבריאה וענף מענפיה, וכמ"ש רז"ל במתק לשונם, מה היה העולם חסר, מנוחה, באה שבת באה מנוחה לעולם, (רש"י בראשית ב' ב', ובמגילה ט' ע"א ד"ה ויכולו, תוס' סנהדרין ל"ח ע"א ד"ה חצבה, ועיין ב"ר פר' י' י"ב ע"ש)34. התוצאה המתחייבת מן החיוב היא, שיום השבת שהוא יום מנוחה מן העמל ומן העבודה המפרכת של ששת ימי המעשה. על האדם לעסוק בו בלמוד התורה לפי שכלו וידיעתו ולהתעמק בנועם לקחה בכדי למלא את החסר, ולהצטייד במטען רוחני לקראת השבוע הבא, וכמו כן לענג השבת במאכל ומשתה כפי יכולתו, מתוך כונה להיות בריא לעבודתו יתב"ש.
בהתאם לאמור, ע"י לימוד התורה בשבת, מטהר האדם את נשמתו ומקדשה. והגם שהמושג הזה של קדושת הנשמה עמוק מאד ורחב למדי, כי הוא מושג רוחני טהור ובלתי נתפש בחושים הגשמיים, ואין כח בשכלנו האנושי הקטן והמוגבל להבינו כראוי מקוצר המשיג ועומק המושג, אעפ"כ כל אדם יכול להרגיש בעצמו בהרגשה פנימית את העונג הרוחני הנפלא וההתרוממות הנפשית העילאית הנאצלת עליו מקדושת השבת ושמירתה כראוי, לפי הכנתו ומדתו.
ורז"ל הודיעונו ברוח קדשם באומרם, לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה (ירושלמי שבת פט"ו, ה"ג). כי זה באמת התענוג האמיתי לדעת את חוקי האלקים ואת תורותיו, ובפרט הלכות שבת הרבים והעצומים, והן כהררים התלוים בשערה, אשר מי שאינו בקי בהן, אין ספק שבנקל יכשל בעון חילול שבת בלא יודעין.
המורם מכל האמור. על כל איש יהודי לנצל את יום השבת למנוחת הגוף ולרענון השכל בלימוד התורה, ק"ו לא לבזבז יום גדול וקדוש זה בשיחה בטילה ומסיבות מרעים שעונשם חמור אפילו בחול וכ"ש בשבת. וזה מה שאנו אומרים בתפלת מנחה של שבת "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת", כלומר מנוחת הגוף וקדושת הנשמה כאמור. וזהו ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים, שהוא יודע לעבוד את ה' יתב"ש גם מתוך דברים גשמיים. וזאת היא מעלתו ותפארתו של העם הנבחר שבו בחר ה' לשרתו ולברך בשמו הנקדש והנערץ יתב"ש לדור דורים ולנצח נצחים.
הערה. בירושלמי הנ"ל, יש שלש דיעות בזה:א. סברת רבי חגי, שלא ניתנו שבתות וימים טובים, אלא לאכילה ושתיה.ב. סברת רבי ברכיה, שלא ניתנו שבתות וימים טובים, אלא לעסוק בהן בדברי תורה.ג. חלקהו, חציו לה' וחציו לכם ע"ש, והיא כפשרה בין שתי הסברות הנ"ל. ומוכח שם, שהמחלוקת בין רבי חגי ורבי ברכיה, היא רק מה העיקר בקיום מצות עונג שבת. לסברת רבי חגי, עיקר מצות עונג שבת באכילה ושתיה, וע"י שהפה מסריח ועלול להקיא מרוב אוכל, התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה. ולסברת רבי ברכיה, עיקר מצות עונג שבת בדברי תורה. ושניהם סוברים שיש צורך בשבת בשני הדברים דהיינו לאכול ולשתות ולעסוק בתורה. ומוכרח לפרש כן, דאל"כ, לרבי חגי תורה מה תהיה עליה? ולרבי ברכיה, האם יתענה בשבת? וכן מבואר בש"ס פסחים ס"ה ע"ב, באומרם, הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם, ע"ש.
ודומה לזה המחלוקת בין ר"א ור"י בש"ס ביצה ט"ו ע"ב, דר"א סובר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה, ור"י סובר חלקהו, חציו לה' וחציו לכם, ע"ש, ומשמע שם בש"ס, שגם לסברת ר"א היו ג"כ הולכים לאכול אחר הדרשה ביו"ט, שהרי אמר ר"א לתלמידיו אחר הדרשה לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, וכמ"ש שם התוס', בד"ה או אוכל ושותה, ע"ש. א"כ מוכרח לומר שכונת ר"א היא רק מה העיקר, וכמ"ש, ודו"ק. ועיין מ"ש מרן בב"י או"ח סי' רפ"ח בשם התנחומא, ורבינו הרמ"א בסי' ר"ץ ס"ב בהגהה, ע"ש.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il