שאלה
המשנה ברורה כותב שלא אומרים שירה בשביעי של פסח כי הקב"ה אמר "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!". אם כך, מדוע גומרים את ההלל ביום העצמאות וביום ירושלים? הרי גם במועדים אלו נאבדו מעשי ידיו של הקב"ה?
תשובה
טעמים אחדים נאמרו בעניין שאלתך, ואכתוב לך שניים מהברורים והפשוטים. תשובה ראשונה נזכרת בדברי אור החיים הקדוש. על פי דבריו, אין הקב"ה מעניש רשעים אלא אם כן גדשו את סאתם, ואז הוא מאפשר שמחה על עונשם, כמו שנאמר: "באבוד רשעים רינה". אולם פעמים שלא הגיע זמנם להיענש, אבל כיוון שהם מסכנים את ישראל - מוכרחים לאבדם כדי להציל את ישראל. ואז על עונש זה אין שמחה לפני הקב"ה, כיוון שאיבד אנשים שמצד עצמם אינם חייבים עדיין מיתה. זהו טעם מיוחד רק לשביעי של פסח ולא למלחמות אחרות, ועל כן אומרים הלל שלם בליל פסח על מפלת מצרים, מפני שעל אותה מפלה חלקית היו חייבים ברשעתם. תשובה שנייה: יש להבדיל בין מפלת רשעים שנעשית על ידינו, בני האדם, ובין מפלת רשעים בנס משמיים. אדם שעמד בסכנת חיים וניצל על ידי שהרג את אויבו - עשה את מעשהו בזכות, מכיוון שנאמר "הבא להורגך השכם להורגו". ועל כן מותר ומצווה עליו לשמוח על הצלת נפשו אף על פי שאיבד את נפש הקמים עליו, ואפילו אינם רשעים גמורים. אין הדבר כן כשמתו האויבים על ידי נס גלוי משמיים ללא מעשה אדם, שאז אין לומר שירה אם לא בהיתר משמיים. צריך לדעת כי בזמן שאדם ניצל וצריך לומר שירה ואיננו אומר שירה, עבירה היא בידו. ומסיבה זו לא זכינו שיהיה חזקיה משיח, מכיוון שלא אמר שירה. ואף על פי שיש ללמד עליו זכות שלא החזיק את עצמו ראוי, בכל אופן עיכוב השירה וההודאה לה' עיכב את הגאולה השלמה. הודאתנו לה' על גאולתנו בחנוכה וביום העצמאות וביום ירושלים יש בה מצווה וזכות שניגאל גאולה שלמה, אמן.
לקריאה בהרחבה >