בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • פרק ב
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

פרק ב פסקה ה

כשהאומה מתחזקת חומרית זה נותן גודל נשמתי המתגלה ביחידים.

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

ניסן תשס"ט
5 דק' קריאה
כשמתרבה כח החמרי של האומה, נשמתה מתפשטת ומתגדלת יותר וכל היחידים שואבים כל אחד לפי צנורו חיים ממעינה הכללי.


דברי הרב פה מופיעים בהרבה מקומות בכתבי הרב. באופן בסיסי הקב"ה ברא עולם בצורה כזו שנבראו דברים פנימיים נשמתיים דברים שהאור א"ס מתגלה בהם בצורה בהירה יותר בלי הרבה מסכים ובריאה זו הלכה והשתלשלה בלבושים רבים עד שנמצאת במציאות העוה"ז.
בחיי היומיום אנו לא אומרים שיש אחדות בין מה שקורה בעוה"ז לבין הגילום של העולם העליון בעולם הזה. לא ניתן לומר שבגילוי החומרי אצל היחיד הנשמה האלוקית מתפשטת. לא ניתן לומר את זה ככלל. לפעמים אנו אומרים גם הפוך. כשהיחיד עובר ייסורים (מיעוט לבוש של העוה"ז) אנו אומרים שהחומר מצרני להופעת הנשמה, וכדי שהנשמה שהיא הצד הצד הרוחני שלו יתגלה לפעמים בהשגחתו יתברך ע"י מיעוט חומר יש גילוי יתר של הנשמה.
כל זה נכון אצל היחיד, אצל היחיד לבוש העוה"ז לא מייצג את המעלה הפנימית. אצל האומה לעומת היחיד אין זה כך, אצל הכלל מתגלית התורה בצורה של פרשת 'והיה אם שמוע'.
כשהתורה אומרת שהמצב החומרי של האומה תלוי במצב הפנימי אז ניתן לומר משוואה: ריבוי צדדי העוה"ז באומה בכללה - זה ביטוי למעלתה הרוחנית. ריבוי החומר הוא סימן לכך שהצדדיים הפנימיים בנויים וכן להיפך.
בנוסף לכך מוסיף הרב, זה לא רק כשכר ועונש זה לא רק סימן לגודל נשמתי. ככל שהחומר הולך ומתגדל זה מאפר עוד לבוש ועוד גילוי לעולם פנימי יותר. - הגודל של הנשמה תלוי בכך שהנשמה מתגלה בעולם של חומר כפי שראינו בפסקה ג'. בכל מקום בעוה"ז שהנשמה מתגלית בו מגדילה את אור הנשמה. האחדות שבאור הנשמה יכול להתגלות דווקא בגילוי בחומר.

שמנת עבית כשית.
לכאורה התורה אומרת, שכשעמ"י הגיע לא"י הקב"ה הרבה צדדים חומריים ומריבוי החומר עמ"י נפל רוחנית. וישמן ישורון ויבעט?
אולם צריך לומר שאם עם ישראל היה משתמש בריבוי החומרי כדרך לגידול האומה לא היו מכך נפילות. הנפילות נובעות מכך שהיחידים משתמשים בחומר לעצמם, עם ישראל גונב את החומר הכללי והופך אותו לחומר פרטי לחומר אגואיסטי. אך אם עמ"י היה משתמש בזה כשייך לאומה בכלל, אז עמ"י היה מתרומם והיתה תחושה שהנשמה מתגדלת ומתפשטת ואז כל היחידים היו שואבים ממעיין הכלל. כשהיחיד מתייחס לחומר כדבר פרטי, יכול לטמא ולהפיל את היחיד ואת החומר.
החומר יכול לרומם ולהעמיק את הצדדים הרוחניים של העולם. החומר מהווה עוד לבוש לרוח וא"כ הנשמה גדולה יותר רק כאשר זהו חומר של האומה ולא חומר של היחידים.
האמירה שאמר חובת הלבבות: הנשמה יכולה להבנות רק מחורבן הגוף - בניין הנפש מחורבן הגוף, זה שייך לפי הרב רק ליחיד ולא לכלל.
הפן המוסרי בגילוי הנשמה
יש פה גם תפיסה מוסרית. התפיסה המוסרית היא שהנפילות קשורות תמיד לעיסוק בדברים בצורה פרטית בעיסוק בפרטים שלא מתוך חיבור למכלול. כשהכלל עוסק בחומר אין סיבה לנפילות רוחניות כשעוסקים בחומר מתוך הכלל זה צריך להיות סיבה לרוחניות והתעלות.
למה זה?
החומר גורם לנפילות - כשאתה תופס את החומר כדבר שמהווה הבלטה אישית ומהווה הפרדה בין אדם לחבירו יש איבוד של שייכות לשאר דברים. עיסוק של יחיד בחומר גורם שתחושת היחידות וההפרדות הולכת ומתעצמת. החומר גורם לזה שאדם מפסיק להיות קשור לדברים נצחיים הדברים הקשורים לשאר המציאות. אבל כשאדם מתעסק עם בניית החומר כדי להעלות את הכלל וצרכי הכלל אז החומר משתלב עם הכל מתחבר לדברים אחרים זה לא חומר פרטי אלא חומר של האומה.
יסוד בדברי הרב: כל הכשלונות נובעים מזה שהאדם שקוע בעצמו ומנותק מסביבתו וכשהאדם מחובר אין נפילות.
כל התייחסות שלנו לכל דבר, כדבר שעומד בפ"ע הוא תמיד פחות טוב מלהתייחס לדבר כחלק ממכלול. כמתייחסים לדבר בהקשר רחב יותר יש לו הרבה יותר חסין מנפילה. אדם העוסק בתורה כחלק מדבר גדול יותר אז גם הלימוד שלו יותר גדול, לעומת לימוד מנותק מהמציאות שהוא לימוד מצומצם. הסתכלות רחבה מהווה תיקון, לעומת התייחסות והסתכלות מצומצמת היא מצמצמת את היחס.
ישנה גם הסתכלות כללית בהדרכה כמו של רה"י שהיא מתבוננת באופן כללי וההדרכה מתאימה לעומת הדרכה פרטית מצומצמת.
כתוב על רבן גמליאל שהעבירו אותו מנשיאותו אז גדלו מספר הספסלים בביהמ"ד. יש מחלוקת בכמה. והרי קשה: וכי לא ידעו לספור? מה אם כן המחלוקת?
אלא שכולם מודים שנוספו מספר תלמידים מסוים אולם המגדיל את המספר אומר שהתוספת שינתה גם את אלו שחבשו את בית המדרש מאז ומעולם ולכן נחשבים גם הישנים כאילו הגיעו עתה אל בית המדרש.
כמו כן, אור הנשמה יותר מאיר כשהוא חל במציאות חומרית גדולה. גם אור הנשמה שהיה קודם חלותו בחומרהולך ומאיר עתה באור יקרות . כמובן שעצמיות הנשמה לא ניתנת לשינוי והשינוי הוא בגילוי.
אפילו בלימוד תורה שבמהותה הינה מורה הוראה כללית הוראה של חיבור וכללה. אולם אדם יכול בבחירה החופשית שלו לגרום שאפילו לימוד התורה לא ירומם אותו אלא יגרום לו לירידה. זאת כשלומד תורה מתוך מגמה אישית . המגמה האישית נכרת בצורה הקיצונית כשאדם לומד תורה בכדי לקנטר. כל הלומד תורה מתוך רצון להתחבר באיזה שהיא רמה לה' יש בלימודו פן כללי. אולם הלומד בכדי לקנטר הוא מצליח במעשיו לנתק את החיבור הטבעי שיש בלימוד תורה . פה יכול להיות מצב שנוגע בדבר הזך הכללי והרוחני ביותר ומצליח לעוות אותו – ועליו נאמר - נוח לו שתהיפך שלייתו על פניו. כשאדם לומד תורה לפרנסה אין זה אנטיטזה לחיובר לכלל. נכון שהתורה לא נועדה לשם פרנסה אולם אין האדם עושה דבר שהוא אנטי טזה לתורה, וממילא נפגש הלומד עם האור העליון שבונה אותו.
ריבוי ומיעוט החומר במתן תורה
גם לגבי הר סיני: יש הרבה אמירות שהתורה נקנית רק במקום חרב, ריק ושומם שאין החומר שולט כפי שאומר המהר"ל, התורה במהותה ניתנת במקום שאין החומר יכול לתת קיום לאדם. התורה ניתנת דווקא במדבר ששם יכולת הקיום רק מצד הצורה .
ומאידך בחג שבועות אנו מקשטים את ביכנ"ס בירק ועשבים כביטוילכך שהר סיני פרח כולו במתן תורה. יש מחלוקת תנאים בפסחים סח: לגבי יו"ט חציו לה' וחציו לכם ואולם בעצרת כו"ע דבעינן נמי לכם מכיוון שהוא יום שניתנה בו תורה.
צריך לומר שכל עוד שלא ניתנת התורה וכן תחילת נתינת של תורה דורשת מדבר במהותה. האדם צריך להיות בן חורין ממצרי העולם הזה וכך הוא מפנה מקום לחלות הצורה בו. תהליך נתינת תורה תחילת התורה קודם כל בצורה- במדבר. אך השלמת התורה זה רק בהתלבשות בעולם חומרי. מצד השלמת התהליך - זה רק בחומר. התורה צריכה להתגלות בחומר. כשהתורה צריכה להתגלות צריך מקום בעולם - מקום חרב. אך התורה בשלמותה מתגלית במציאות של חומר.
ועיין עוד מאמרי ראיה חלק ב' נאדר בקודש פסקה ו' עמוד 406.

כיצד זה עובד במציאות? אדם שהוא עני אין לו ציורים של שלמות. הוא חי וחש את המציאות החסרה. מציאות השפע גורם לנפש שמציירת את השלמות ורק ציורים אלו הינם הציורים שמתאים למציאות השלמה של הנשמה.
הרב באורות כותב בהרבה מקומות שאלה שמסרו נפשם כדי לפתח את הבניין החומרי של האומה לא כאינטרס אישי אלא למען האומה הם קשורים למפעל הכללי של גילוי הנשמה בשפע חומרי.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il