פרק ה פסקה ה | הרב ש. יוסף וייצן | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
אורות ישראל המבואר
פרק ה - אורות ישראל המבואר

קטגוריה משנית

992

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יוסף בן גרציה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

להיות יונק מזיו האלהות, במובנה הטהור העליון, שרוממות מעלתה היא הענוה של "תכלית הידיעה שלא נדע", ועם כל זה, למרות מה שידיעה זו היא שלילית, תהיה הנשמה מלאה ומתמלאת תמיד בכל עת ועונה ציורים אלהיים חדשים, מעדנים ומרוממים, - לזה דרוש שיהיו כל חוגי ההרגשות והמחשבות מתאימים אל היניקה של החמדה והעריגה האלהית. ולזה אין די במעשים הפרטיים שיהיו רצויים, ומשוקלים בשקל של מוסר מאיר ומתוקן, כ"א גם שהרגשות הפנימיות, המתרוצצות מאיליהן בתוך הנשמה, יהיו מבונים על בסיס האור והשלימות. ודבר זה אי אפשר כ"א כשתהי' ג"כ האומה, שממנה היחיד בא, כולה מיוסדת ברוחניותה על הטוב והאור האלהי, שאז מתאימות הרגשות הבאות לאדם מצד לאומיותו אל האור הטהור של המוסר היחידי העליון. אבל אם האומה היא רשעה בתכונתה, אי אפשר שהיחיד היוצא ממנה יהיה כולו בר וטהור, כי הרגשות הלאומיות מוכרחות להטיל בו את זוהמתן. להדריך נפשות, שהן מלאות זוהמא ונטיות רשעיות, אי אפשר באור הזיו האלהי כי אם ע"י עילום גדול, וכל שהרשעה יותר שלטת כך העילום צריך להיות יותר מעובה. הירידה שלנו מפני החטא גרמה גם בנו עביבות גדולה, שהשלילה הבאה בעקבתא דמשיחא, ועמה החוצפה, היא מכוונת מצד תכסיס ההנהגה העליון לטהר את המשך הזיו העליון מכל סיג של ציורים חיוביים בתוך העצמיות האלהית העליונה, אבל בתוכיות תכונתנו נמצאת היכולת לחיות באור ד' הבהיר, ולהמשיך על ידו הדרכות כוללות ופרטיות, ע"י הלבשות יפות שאינן פוגמות את האור כ"א מתקנות אותו למראה עינים. אבל בעולם כולו, במובן האומות שבתוכו, אין גם אומה אחת המוכשרת לזה. ע"כ מוכרח הערפל לכסות לאומים. רק כשנהיה מה שאנו צריכים להיות, תשוב להאנושיות הסגולה העליונה, שהתמצית שלה תהיה מסוגלה לאור הרוחני הגנוז בתכונתה, וממילא תתרומם כולה ובגאון תכיר את האושר שלה, במה שזכתה שהחלק היותר מוכשר שבה יהיה ממולא באור האלהי הזך, וע"י השפעתן תדע בכללותה איך להתרומם לפי מדתה.

הרב ממשיך כאן את הרעיון שבאר בסעיף הקודם. כשאנו שואלים א"ע איך האורות והאור האלוקי מתגלה אלינו בצורה שהאור הזה נשאר ומגיע אלינו טהור ואינו נפגם במפגשו עם העוה"ז - מה צריך כדי לקלוט את האור האלוקי העליון הזה?
צריך יכולת לשני דברים שלכאורה סותרים זא"ז. מחד, הבנה שאי אפשר לקלוט את האלוקות - ההבנה שיסוד דעת האלוקים היא שאי אפשר להגדיר את האלוקות ואי אפשר לתפוס את האור האלוקי בצורה חיובית וזה יסוד הענווה של 'תכלית הידיעה שלא נדע' - לשם כך האדם צריך להיות מלא בענווה. המושג ענווה כולל ראשית פשטות, וצניעות. זה ההכרה הפשוטה במרחק שבין האדם לשלמות האלוקית הבנה שגורמת להפנמה של אי היכולת האנושית בהגדרת האור האלוקי. אולם במובן היותר עמוק הענווה כוללת יחס עמוק של האדם למציאותו. אם לאדם יש מציאות עצמית, הבנות משלו והוא מחפש את זהותו האישית עצם זה שהוא אישיות - יישות שכביכול עומדת בפ"ע, היא כבר כשלעצמה מגבילה את האור האלוקי והיכולת לתפוס שהכל זהו אא"ס. עצם זה שהאדם הוא בעל חסרון בענווה זה כבר גורם לכך שהאדם לא תופס מהו האור הא"ס הזה. הדרך היחידה לצייר את האור האלוקי בצורה טהורה זה בצורה שוללת - אי אפשר להכיר ולדעת את חכמת האלוקות. עם כל זאת האדם צריך להיות מלא בציוריים אלוקיים השוטפים את מציאותו מרוממים את הנשמה שבקירבו. האדם מתמלא ציורים אלוקיים חדשים שגורמים לו להתעדן ולהתרומם. עניין העדן זה היחס לחומר ההתאמה - צדדיו העדינים של המציאות מרוממים את האדם למדרגות עליונות.
כיצד ניתן לאחוז בחבל בשני קצוות - תוארים שוללים הממלאים את האדם ציורים אלוקיים. זהו רז הכפירה שיכולה להתחבר רק אל השלילה ולא אל הצד החיובי והבונה שבאמונה. כך התבאר בסעיף הקודם. בכפירה אין לנו מגע עם האלוקות לא ניתן לתפוס אותו בשום כלי - האדם לא מתמלא בציורים האלוקיים וממילא האדם חסר הוא את היכולת לקבל עוצמה מהאור האלוקי.
איך הידיעה השוללת יכולה לבוא בב"א - עם היותה מתמלאת בציורים אלוקיים חדשים. מהו בעצם הציור של האור האלוקי? כל דבר שעמו נפגש האדם - זהו דבר בלתי מוגבל יש עוד א"ס מדרגות בדבר עמו הוא נפגש. כל דבר שעמו נפגשים אנו מגדירים אותו א"ס ללא הגבלה במדרגות והמפגש הוא רק בחלק מהמציאות וזהו גם רק משהו קטן מהאור האלוקי, וזה מביא לחידוש מתמיד של הנשמה - ועם כל זה, למרות מה שידיעה זו היא שלילית, תהיה הנשמה מלאה ומתמלאת תמיד בכל עת ועונה ציורים אלהיים חדשים. מהות הענווה ותכלית הידיעה שלא נדע יוצרת מצב שבכל מפגש עם ציור אלוקי, האדם נמצא בהכרה שהציור הוא חלק מהאין סוף ויש עוד אין סוף ציורים וקומות להתרומם איתם.האדם כך לא מוגבל בציור שעימו נפגש לא משתעבד למציאות ונמצא בתהליך חרות מתמיד. וכך באר הכוזרי שאין ביכולת האנושית להתחבר אל האור האלוקי מצד מה שהוא אדם. אולם ההתגלויות שמגיעות אלינו הם לבוש אלוקי לאור האין סופי.
כדי להיות ברמה הזו אומר הרב צריך שהאדם לא יהיה במצב שהוא יאמר שיש דברים מוגבלים ויש את האור האלוקי אלא שבהכל הוא רואה את הציור הכללי של המציאות. זאת יש רק באדם שיש לו את התכונה הבסיסית שקיימת בעמ"י והיא תכונת - "הצמאון לא-ל חי". כל דבר שעמו נפגשים יש בו חמדה לאלוקות. לזה דרוש שיהיו כל חוגי ההרגשות והמחשבות מתאימים אל היניקה של החמדה והעריגה האלהית. כדי להיות שייכים לשני הצדדים הללו חייבים שכל חוגי הרגשות והמחשבות יהיו מתאימים ליניקה האלוקית. יש איזה שהוא גרעין פנימי בכנס"י שהוא הרצון להיות טוב לכל וכדי להיות שייכים לשני הצדדים הללו צריך להיות שייך לנקודה הזו.
ולזה אין די במעשים הפרטיים שיהיו רצויים, ושקולים בשקל של מוסר מאיר ומתוקן. בכדי להיות שייך למדרגה זו אומר הרב שהאדם צריך שיהיו בו שני שלמומיות. ראשית הסור מרע שמתגלה אצל האדם בשלמות המוסרית. ושנית העשה טוב וזה הזיהוי החיובי של מציאותו שאינה נפרדת מהאור האלוקי.
החלק הראשון שהינו השלמות המוסרית - הכוונה של מוסר אצל הרב זה היות האדם לא אגואיסטי לא חומרי אלא סר מהחומר ומהמגבלה שיש בעוה"ז. האדם במציאותו הפרטית אינו מוגבל, שקוע בחומר, בעצמו אלא משוחרר מהמגבלה שיש במפגש עם החומר - זה המוסר. החלק הזה מקביל לתכונת הענווה שבה האדם יודע שתכלית הידיעה שלא נדע. כך האדם מוסרי ולא שקוע בעצמו או במגבלות העוה"ז. זהו החלק הראשון שבו האדם מצליח להיות מוסרי וזה הבסיס לענווה אך זה לא מספיק.
החלק השני: האדם יש לו אישיות והוא צריך להתמלאות בציורים אלוקיים ויש לו מציאות, והרגשות פנימיות. הנשמה - הצדדים הפנימיים של האדם, שאליהם הוא צריך להיות שייך צריכים לבוא לידי ביטוי. יש רגשות שצריכים לבוא לידי ביטוי והצד החיובי של מהו כן האישיות של האדם, יש צורך בציורים אלוקיים שמזינים את הרצון האלוקי. צריך שהרגשות הפנימיות, המתרוצצות מאיליהן בתוך הנשמה, יהיו מבונים על בסיס האור והשלימות.
כל אדם ואדם צריך להגדיר את הזהות שלו. לכל אומה ואומה יש אורות שהיא מביאה לעולם ואדם ששייך לכל אומה ואומה ומזהה את עצמו מי אני זה חלק משייכותו לאומה. האדם היחידאי לא חייב להגדיר את מציאותו החיובית. יתכן שאדם יחידאי יתקיים בחסד. היחיד יכול להתקיים ללא הגדרה חיובית שהרי אין הוא תופס את המקום של האחרים. אין מציאותו מפריעה לגילוי הכוחות של האחרים. אין הוא חייב להיות נתון במלחמת קיום.
אולם ברמת לאומים כל אומה שאין לה מה לתת לעולם לא מתקיימת, אומה שדואגת לעצמה כל הזמן מגדילה חיים. כך נוצרת מלחמת הקיום בין הלאומים. כך שהיכולת להיות מזוהה לאומית היא מחייבת הגדרה חיובית. אם כן הזהות החיובית של האדם קשורה לשייכות הלאומית שלו. כל יחיד ויחיד יש לו אומה, השאלה כמה קשר יש לאומה? אצל הגויים, כדי לקלוט את האור האלוקי צריך לרופף את הקשר לאומה ואצל היהדות צריך לחזק את הקשר.
כאן היכולת להתמלא באור אלוקי הוא רק בתנאי שהאדם שייך לאומה שמגמתה וקיומה יכולים להתאים לאור האלוקי. אדם מישראל כל כולו מתמלא באור האלוקי. הביטוי של האומה הישראלית מבוסס על האור האלוקי - בסיסה הוא להיטיב עם העולם. אולם אם אתה שייך לשאר האומות יש בהם בשאיפות הלאומיות תערובות של רשעה - 'אני בונה את המציאות שלי בניגוד או על חשבון או על בסיס אומה אחרת'. עצם הדאגה לחיי עצמה של האומה זה על חשבון אומה אחרת. [ברמת היחיד היה יכול היחיד להיות בחינת אין שאין הוא מזיק לאחרים . אולם כאן הרב מחפש דגם של אדם שיש בו שילוב של הענווה - תכלית הידיעה שלא נדע ומאידך זהות עצמית שהיא כל כולה מתאימה לציוריים אלוקיים]
הטוב והאור האלוקי הם שתי יסודות שדברנו בפרק הראשון שהגרעין הפנימי של כנס"י זה להיטיב לכל. - ודבר זה אי אפשר כ"א כשתהיה ג"כ האומה, שממנה היחיד בא, כולה מיוסדת ברוחניותה על הטוב והאור האלהי, שאז מתאימות הרגשות הבאות לאדם מצד לאומיותו אל האור הטהור של המוסר היחידי העליון אבל אם האומה היא רשעה בתכונתה, אי אפשר שהיחיד היוצא ממנה יהיה כולו בר וטהור, כי הרגשות הלאומיות מוכרחות להטיל בו את זוהמתן - אי אפשר לבנות ציורים חיוביים שמתאימים לאור האלוקי אם האדם הוא לא כללי ולאומי. דרך האישיות הפרטית האדם מוגבל ומצומצם - רק כשאדם שייך למציאות הכללית שנקראת אומה יש יכולת לבנות אור כללי שמותאם לא"ס. אצל ישראל צריך להרבות את המפגש עם האור האלוקי.
להדריך נפשות, שהן מלאות זוהמא ונטיות רשעיות, אי אפשר באור הזיו האלהי כי אם ע"י עילום גדול, וכל שהרשעה יותר שלטת כך העילום צריך להיות יותר מעובה - אומר הרב מה שלמדנו בסעיף הקודם - אם אדם שיש בו זוהמה ונטיות רשעיות ואין בו את יסוד אהבת הטוב לכל, הוא מרגיש את עצמו רק על ידי פגיעה באחרים גאווה על אחרים דיכוי אחרים. אם האדם הזה ייפגש עם האור, הזיו האלוקי - אז בעצם הפגישה עם האור האלוקי זה פגישה עם כל דבר ודבר שמעצים את הרשעה שבו.
אצל האומות חייבים למנוע מהמפגש עם האור, בארצות האיסלם אנו רויאם שהמפגש עם האור האלוקי גורם להרבה רשעות. ארצות ערב מרגישות נחותות. על ידי אלימות ושימוש בשם אלוקים הם מנסות להוכיח שהם לא נחותים. זהו שימוש באור האלוקי ללמטרה השלילית שלהם. האירופים זה הפוך הם מזלזלים באחרים מתוך רגש גבהות ושלטון.
אדם שחושב שהוא יעצים את האור באופן עצמאי ללא הסתמכות על אומה אלא על עצמו זה יכול לגרום נזק גדול.
הירידה שלנו מפני החטא גרמה גם בנו עביבות גדולה - החטא זה בעצם הפרדות האדם מהאלוקות וחיפוש העצמיות. האדם מחפש היכן הוא כאדם יכול לבוא לידי ביטוי. בגלות כל האלוקות הפכה לתפיסה של שכר ועונש איך להיות בסדר מול האור האלוקי זה תפיסה שגרמה החטא זה העביבות הגדולה ובעקבתא דמשיחא איזה תיקון צריך להיות?
הקב"ה כדי לקדם את עמ"י הוא גורם לשלילה ולחוצפא של עקבתא דמשיחא. אוירת הרצון לחופשיות של חוסר רצון להגדיר את המציאות האלוקית כעומדת מול העולם מציאות מוגדרת ושצריך באיזשהו מידה לעמוד מולה. בא כח השלילה ואומר - זה לא אלוקות אי אפשר לדרוש מהמציאות.
הירידה שלנו מפני החטא גרמה גם בנו עביבות גדולה, שהשלילה הבאה בעקבתא דמשיחא, ועמה החוצפה, היא מכוונת מצד תכסיס ההנהגה העליון לטהר את המשך הזיו העליון מכל סיג של ציורים חיוביים בתוך העצמיות האלהית העליונה, אבל בתוכיות תכונתנו נמצאת היכולת לחיות באור ד' הבהיר, ולהמשיך על ידו הדרכות כוללות ופרטיות, ע"י הלבשות יפות שאינן פוגמות את האור כ"א מתקנות אותו למראה עינים. עם ישראל נפל כשהוא היה בארץ. הצד של היצר האישי הפרטי שמפריד ביון האדם לשאר המציאות שבא לידי ביטוי בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בבית השני החטא היה של אי היכולת של להיות שייך לאומה של שנאת החינם כשכל או"א רצה להביא לידי ביטוי את עצמותו הפרטית והאישית ולא היה בו את הענווה את מידת הכלליות, ההתכללות האינסופית וזה גרם ליציאה לגלות. אלו דברים שהרב לא כותב אך הם נובעים מהסעיף. התפיסה חידדה את הצדדים האלוקיים בצורה מקומית, בצורה של שכר ועונש ולא בצורה א"ס, ואז הם קבלו גוון מוגדר ולא את הגוון הא"ס שבעצם צריכים הציורים האלוקיים להיות אותם. אופי הציורים שנוצרו ביהדות הפכו להיות לא מופשטים מספיק ולאורך הגלות הקב"ה השאיר את המצב כך. כי אמנם בנגלה הם הציורים אמנם לא מתוקנים, אך ברובד עמוק יותר, כן נבנה יכולת לייצר ציורים מופשטים. לא יהיה מהפכה בדור אחד אלא כל מה שמוכשר במהלך השנים יתגלה בתהליך הכפירה והחוצפה. כנראה נבנו דברים פנימיים בתוך האומה ועם ישראל הלך וזיכך את המושגים שלו, אך כיוון שהיה חשש מחידוש והיה צורך בשימור, והתפיסה של הציורים האלוקיים יש בה חידוש והתפתחות - הגלות לא בנויה לזה כי זה מצב של הישרדות, אז הקב"ה נתן לעם ישראל את הכח להתקיים עם הציורים האלוקיים הנמוכים הללו. אבל אחרי הזיכוך של עם ישראל בגלות והיה אפשר כבר לגלגל את התהליך הגאולה אז תכסיס ההנהגה העליון היה להביא את תכונת החוצפה שעיקרה נועדה לפי דברי הרב לנפץ את התפיסות האמוניות הקטנות וזה מה שעושה כח השלילה שבא בעיקבתא דמשיחא.
בעקבתא דמשיחא יש את היכולת לנפץ את אורות האמונה הקטנים והניפוץ הוא התביעה לשמוע דברים גדולים - וזה היה סדר ההנהגה העליונה. החטא גרם לחוסר הרגשת קישור לא"ס. החטא העמיד את האדם מול העולם. גם כשהגלות ניסתה להיות רפואה למה שהיה בארץ, הציורים היו העמדת האדם עם יצרים מול תורה, בגלות זה היה האדם מול הבורא. ואת הציורים המעוותים צריך לנפץ בזמן הגאולה. בבחינה מהו עם ישראל ומהם תכונת נפשו ועד כמה הוא בנוי לצייר ציורים אלוקיים בצורה מופשטת ובכ"ז לחיות חיים אלוקיים באור ה' - זהו בדיוק התכונה המיוחדת שבעם ישראל היכולת לחיות באור ד' הבהיר, ולהמשיך על ידו הדרכות כוללות ופרטיות, ע"י הלבשות יפות שאינן פוגמות את האור כ"א מתקנות אותו למראה עינים.
הרב בא ואומר פה חידוש שכשאנו רואים תופעת כפירה בעולם ובישראל ונראה לומר שהם אותו תהליך אותה כפירה שבעולם הוא הכפירה שבישראל יש השפעה הדדית. הרב אומר שזה התבוננות שטחית אך לעומק - אומות העולם חייבים לכפור אין הם יכולות לאחוז את החבל בשני צדדים גם ציורים אלוקיים מופשטים וגם להיות שייכים לציורים שמרוממים אותם. אצל אומות העולם אין דבר כזה ואצל ישראל זה כן שייך. הכפירה בישראל היא מבחוץ ויש אפשרות לשילוב. הקב"ה גורם לאומות העולם לכפור כי אם תהיה אצלם אמונה היא תהיה קטנה ומעוותת שלא תוכל לקדם את העולם, היא תגמד את העולם. הכפירה בעם ישראל נובעת מאידיאליזם, אך באומות העולם היא נובעת מאי-יכולת לתקן. בעם ישראל יש השתוקקות עזה להביא אידיאל ומוסר לעולם. אצל אומות העולם יש ערפל והם משוחררים מלהיות בעלי אמונה. רוח כפירה שלהם נובעת מהיותם לא אידאיאליסטים ומשוחררים מלפעול לתיקון העולם ואמונתם אם תהיה - תהיה הרסנית ומזיקה. מתי אומות העולם יהיו מתוקנים?
רק כשנהיה מה שאנו צריכים להיות, תשוב להאנושיות הסגולה העליונה, שהתמצית שלה תהיה מסוגלה לאור הרוחני הגנוז בתכונתה, וממילא תתרומם כולה ובגאון תכיר את האושר שלה, במה שזכתה שהחלק היותר מוכשר שבה יהיה ממולא באור האלהי הזך, וע"י השפעתן תדע בכללותה איך להתרומם לפי מדתה. כשעם ישראל ימצא את המפתח לאמונה הגדולה של ציורים גדולים של אמונה עם ישראל היה מה שהוא צריך להיות. אומות העולם אף פעם לא יוכלו להיות היוזמים, המניעים הבונים את תֶזת האמונה בעולם, זה רק מה שעם ישראל יכול לעשות. רק עם ישראל יכול להגיע לכח הזה וכשהוא יגיע - כחו יהיה להכיר בגודל הזה, יהיו באומות שיקלטו כל אחד לפי מידתו חלק מכחם של ישראל, אך כתפיסה שלמה כוללת המכילה גם את הציורים, גם את הרעיונות וגם את תפיסת תיקון העולם, זה רק בישראל. כל אחת מהאומות תקלוט רק חלק משלמותם של ישראל. אומות העולם יכולים מצד עצמם להגיע רק לרמה של הכפירה. רק מכוח שלמותם של ישראל יוכלו האומות להתרומם כל אומה כפי מעלתה.

שלשת הפסקאות ו, ז, ח וט' מדברים על סגולת עם ישראל מיוחדותם לעומת שאר אומות העולם.
העיקרון שהמבדיל בין ישראל לגויים זה לא תפקיד שונה של יותר או פחות מצוות אלא ההבדל בין ישראל לאומות העולם הוא הבדל שמתחיל מיסוד עצמי בסיסי יותר, נפשי, העצם הנשמתי שעושה את עם ישראל לחטיבה מיוחדת.

פרק ה - אורות ישראל המבואר

הרב ש. יוסף וייצן

רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.

40 דק'
אורות ישראל - הרב ש. יוסף וייצן
מקומה של הפילוסופיה ביחס לאמונה
אורות ישראל פרק ז פסקה טו
י"ג סיון תשפ"ה
42 דק'
תשובה
תשובה בזמן הזה
מתוך ערב לימוד לציון שלושים יום לפטירתו של אבישי ליברטי ז"ל.
ז' תשרי תשע"ו
32 דק'
נתיבות עולם - הרב ש. יוסף וייצן
אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
ז' טבת תשע"ב
42 דק'
אורות ישראל - הרב ש. יוסף וייצן
עצמיות עם ישראל והגישות לטוב בעולם
אורות ישראל (שיעור 9)
ה' כסליו תשע"ג

פרק ה - אורות ישראל המבואר

פרק ה - אורות ישראל המבואר
פרק ה פסקה ד
הרב ש. יוסף וייצן | איר תשס"ט
פרק ה - אורות ישראל המבואר
פרק ה פסקה א
נושא הפרק: ישראל ואומות העולם
הרב ש. יוסף וייצן | איר תשס"ט
פרק ה - אורות ישראל המבואר
פרק ה פסקה ח
הרב ש. יוסף וייצן | איר תשס"ט
פרק ה - אורות ישראל המבואר
פרק ה פסקה טו
הרב ש. יוסף וייצן | איר תשס"ט

פרק ה - אורות ישראל המבואר

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
אמונת עיתך
מצבים מיוחדים בטבילה – חלק א
באדיבות מכון התורה והארץ
רבנים שונים | תשע"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב דוד חי הכהן
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב חנן פורת ז"ל
הרב מרדכי הוכמן
הרב מרדכי גרינברג
הרב בני אלון
ר' יעקב כץ (כצל'ה)

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו