בית המדרש

  • מסכת החיים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

פרק ג'

יום הלידה

undefined

הרב יהודה חיון

תמוז תשס"ט
3 דק' קריאה
יום מיוחד ומסוגל
יום הלידה הוא לא יום רגיל. חז"ל וחכמי הדורות מתייחסים ליום זה כיום מיוחד ומסוגל.
בירושלמי (ראש השנה ג, לח) מובא: "לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו". מפרש "קרבן העדה": "לא במהרה אדם ניזוק ביום מולדתו, שאז המזל השולט ביום ההוא עוזר לו".
"נמצא, שיום זה מסוגל לבטל ממנו כל גזירות רעות, והוא יום הצלחה ומזל"
("הלל אומר", או"ח קלט).

ברכת שהחיינו וסעודה ביום הלידה
בספר "גנזי יוסף" (סימן צ) מסופר על אנשי מעשה רבים שביום הולדתם היו מהדרים לברך "שהחיינו" על פרי או על בגד חדש.
ה"בן איש חי" נהג "לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב, וסימן יפה הוא"
("בן איש חי", שנה ראשונה, פרשת ראה יז).
כך גם מובא בספר "לקט הקמח" (החדש, סימן קלו, ס): "שמעתי לספר מצדיק בדורנו, אשר אנשיו חוגגים יום לידתו בכל שנה".
בספר "הלל אומר", (או"ח סימן קלט) מובא: "סעודת מצוה על ידי דברי תורה, היא חיובית ביום הולדת של כל שנה".

ברכות ליום הלידה
הגאון בעל "תפארת ישראל" כתב בצוואתו (אות ו): "הנני מצוה לכם בני ובנותי, ביום הלידה של כל אחד, יכתבו לו כל אחיו ואחיותיו ברכת מזל טוב".
בספר "אוצר החסד" (עמוד 62) מסופר: "ומיקירי ירושלים, ראשיה ועסקניה, היו באים לברך את הגר"ש סלנט זצ"ל ביום הולדתו באריכות ימים.
מאידך, הגאון האדר"ת כתב בספר הנהגותיו: "בכל לבי כעסתי על המברכים, לברכני ביום הולדתי ולשמחני בו. ומרגלא בפי מעודי, שלא מצאנו שמחת יום הולדת בספרינו הקדושים, רק בלידת פרעה לבד.
"ודבר זה אינו לרוח עם קדוש. המקובל אצלנו: "נוח לו שלא נברא משנברא", ואם כן למה נשמח ביום הולדתנו, בטרם ידענו שהועלנו בבריאתנו. רק צדיקים יכולים לשמוח (כדברי תוס' ע"ז ה, א. ד"ה שאלמלא), שאז "אשריו ואשרי הדור שהוא בתוכו". אבל אנחנו, מה חיינו, מה מעשינו ומה צדקותינו.

הנהגות מיוחדות ליום הלידה
\>EN<כולו קודש בספר "הלל אומר" (או"ח סימן קלט) מובא: "היום הראשון של כל שנה מימי חייו, היום שהוא יום הולדתו, מחוייב בר נש לקיים מחשבתו ורצונו של הקב"ה ולהקדישו כולו, ולא רובו מתוך כולו, שיהיה קודש לה'".

צאת השנה במצוה
האדר"ת נולד בחג השבועות. בספרו "נפש דוד" (עמוד לט) הוא מתאר את מנהגו בערב יום הולדתו: "בערב שבועות לעת פנות היום הידרתי להניח תפילין עד קרוב לשקיעת החמה כדין, למען תצא השנה במצוה, לאשר יום ראשון של עצרת היום יום מולדתי לאריכות ימים ושנים".

תענית, תענית דיבור, וחשבון נפש
"טוב מאוד שישב ביום זה גם בתענית. ואם יוכל לעשות באותו יום גם תענית דיבור אשרי לו ואשרי חלקו, כי על ידי כל המעשים האלה יתעורר ביותר לעשות לו חשבון הנפש מה פעל ועשה עד היום הזה, ואיך עברו עליו ימיו ושנותיו עד הנה, וממילא ישתדל מכאן ואילך להיטיב דרכיו, הנהגותיו ומעשיו, כי הימים והשנים רצים עד למאוד. ימינו כצל עובר, ובכל יום ויום הולך האדם ונוסע לבית עולמו ואין בידינו להאיט את מירוץ הזמן ("דרוש דרש" עמוד פד).

סיום מסכת וחשבון נפש
ה"כתב סופר" זצ"ל נהג מנעוריו, לסיים מסכת בכל שנה, ביום הולדתו.
כשהגיע לשנתו החמישים וארבע, שהה אז הכתב סופר בעיר פעסט, וציוה למשמשו שלא יניח לשום אדם להיכנס אצלו כל אותו היום.
והנה, הגיע רב אחד מתלמידיו הגדולים, שהיה גם מקורב למשפחתו, וכשנכנס אצלו, מצא את הכתב סופר גועה בבכי. הלה השתומם על המראה ושאל: "רבינו, מפני מה אתה בוכה?"
השיב לו: "דע תלמידי החביב, היום הוא יום אשר בו נולדתי, והרי אני בן נ"ד שנים, ואני עושה חשבון הנפש, במה עסקתי כל אותן השנים, במה בליתי עתותי היקרים בלא תכלית הרבה/b><. אין בי לא תורה, ולא חכמה, ולא צדקות, ולמה לא אבכה על בילוי ימי אשר אינם חוזרים, ויש לי לבכות מאין הפוגות...
$כשמוע התלמיד את דברי רבו, בכה גם הוא. כי אם בארזים נפלה שלהבת - ה"כתב סופר", אשר כל ימיו לא עסק אלא בתורה, עבודה, וגמילות חסדים, הוא בוכה ודואג על שנותיו - מה יענו אזובי הקיר, אשר באמת בילו שנותם בבהלה?! ("חוט המשולש").

קבלות
"עוד זאת אידרש לעשות להם, שבכל שנה ושנה, בלי נדר, יקבלו עליהם ביום זה איזה הנהגה חדשה הנצרכת לעבודת הבורא כפי השעה והזמן, וכמו שכתבו הספרים לקבל עליהם לפני ראש השנה - כן יקבלו עליהם גם לפני היום הזה, כי ראש השנה הוא הכללות, ויום זה הוא הפרטות. ובכן, אם שתי פעמים בשנה יקבלו עליהם תמיד איזה הנהגה ומידה טובה לשומרה, לעשותה ולקיימה, ואז ברוב הימים והשנים יהיו מצויינים בכל מיני מעדנים ויהיו למאורות גדולים בעזר וסיוע יושב מרומים" ("דרוש דרש" עמוד פה).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il