הר-הבית וירושלים | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ספריה
ארץ ישראל

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
הר הבית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

2 דק' קריאה

ירושלים איננה יורדת מסדר היום, ולמאבק על הזכויות בירושלים עיר הקודש היסטוריה ארוכה. הוא התחיל בימים מקדם; מאז ימות עולם הכירו בני-אדם את המעלה המרכזית של ירושלים ושל ארץ-ישראל כולה ותמיד נאבקו על השליטה בה, כי ידעו, שהארץ הזאת נמצאת בטבור העולם, ומי שנמצא בה עומד במרכז החיים האנושיים, במרכז הרוחני העליון של החיים.
קין והבל, בניו של אדם הראשון, נאבקו על הארץ הזאת, עד שעמד קין והרג את הבל ובעקבות זה גורש מהארץ (בראשית-רבה כב ; ז). הוי אומר, ממש מתחילת ימי האנושות נלחמו בני-אדם על השליטה בארץ-ישראל. בתוך האנושות קיימת תחרות מתמדת על ההנהגה. זהו טיבו של אדם באשר הוא אדם; הוא שואף להתקדם, לעלות, להגיע למקסימום, להיות יותר מכולם. בתחילת האנושות היה המאבק בין יחידים ואחר-כך היה למאבק בין עמים. זה היה העימות בין יצחק לישמעאל: שרה אמנו ראתה את ישמעאל משחק. זה לא היה משחק רגיל, זה היה משחק מסוכן, וכאשר שרה ראתה שישמעאל מסכן את יצחק, היא דרשה מאברהם (בראשית כא ; י): "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק", וישמעאל גורש מארץ-ישראל. מאז שנולד יצחק, התורה לא מזכירה עוד את ישמעאל בשמו. מעתה הוא נקרא "בן האמה".
חז"ל מספרים (בראשית-רבה סא ; ז): "בימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני ישמעאל לעורר על ישראל, על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות: כנענים ומצרים. אמרו: מי הולך ודן עמהם? אמר גביעה בן קוסם [אחד החכמים]: אני הולך ודן עמהם. אמרו לו הזהר שלא תחליט להם את הארץ. אמר: אני הולך ודן עמהם, - אם נצחתי אותם הרי מוטב, ואם לאו אתם אומרים מה הגרוע הזה שיעמיד עלינו [שבא בשמנו ואנחנו לא שלחנוהו], הלך ודן עמהם. אמר להם אלכסנדרוס מוקדון: מי תובע מיד מי? אמרו ישמעאלים: אנו תובעים מידן, ומתורתן אנו באים עליהם: כתיב (דברים כא ; יז): 'כי את הבכֹר בן השנואה יכיר [לתת לו פי שנים]', וישמעאל [שהוא בכור], בדין שיטול פי שנים. אמר לו גביעה בן קוסם: אדוני המלך! [האם] אין אדם [רשאי להיות] עושה מה שהוא רוצה לבניו? אמר לו: הין. ואמר לו: והכתיב: 'ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק'!? אמרו לו: והיכן שטר שילוח שחילק בין בניו. אמר להם: 'ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנֹת [וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם]' (בראשית כה ; ו), ונסתלקו משם [הישמעלים] בבושת פנים".
המלחמה על השליטה בירושלים נמשכת עד עצם היום הזה. כולם רוצים זכויות בירושלים: הנוצרים, המוסלמים, ואולם הרצון הזה הוא בוסרי, אינו מעובד ואינו מתוקן. נביאי ישראל ניבאו בשם ד' איך צריך להיות הרצון הזה. המשיכה להר-הבית ולירושלים צריכה להיות מתוך הכרת תפקידו האלקי של עם ישראל, שהם ממלכת כהנים וגוי קדוש והם המשמיעים את דבר ד' מירושלים לכל העולם. אין זה פלא אפוא שכל העמים נמשכים לירושלים ורוצים שיהיה להם חלק בה. היא באמת מושכת. זה כנראה שלב מכין לשלב גבוה יותר, להכרה אמיתית של מהותה של ירושלים שבה ישמע קול התורה ודבר ד' לכל העמים, כחזונו של ישעיהו הנביא (ב ; ג): "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלקי יעקב ויֹרֵנו מדרכיו ונלכה באֹרחֹתיו כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם".

הר הבית

ארץ ישראל