בית המדרש

  • מדורים
  • זוגיות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

על כל פשעים תכסה אהבה

בעל המשתף את אשתו בחולשותיו גם חולשות מהעבר, מאבד את היכולת להיות משענת תומכת לאשתו. עבורה, מי שנפל בעבר אולי גם יפול בעתיד. לכן הינך צריך להזהר שבעתיים, ולא לחשוף נפילות שהיו לך בעבר.

undefined

הרב אליקים לבנון

תמוז תש"ע
2 דק' קריאה
שאלה:
בעבר חייתי בחברה חילונית. ונמשכתי לקשר חד מיני עם בן זוג. אחר כך חזרתי בתשובה שלימה, הקמתי משפחה ואנו חיים על פי דרכה של תורה. אשתי יודעת שבעבר לא הייתי דתי, אך איננה יודעת על הקשר מהעבר. לפעמים אני נדחף לספר לה, כי בינינו הכל גלוי, אך יש בי מעצור. האם נכון להתגבר ולספר?


תשובה:
חכמים (ברכות לד) מסתמכים על הפסוק: "אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה" (תהילים ל"ב) ולומדים שלא ראוי לאדם לפרסם את חטאיו. לעיתים, כאשר יש צורך לעזור לחבר לצאת ממקום גרוע בו הוא נמצא, יכול אדם לומר לחברו: "גם אני הייתי שם, ואני מאושר שיצאתי מזה. תן לי יד, ואעזור גם לך לצאת". דרך זו משמשת כיום למשל, בטיפול בגמילה מסמים. רבים מאלה אשר נגמלו, משמשים מדריכים לאלה שעדיין שם. במקרים אלה, השיתוף בחוויה האישית הינו לתועלת, כדי שהנופל יתחבר עם היד המושטת. לכן אפשר לספר ולחשוף פרטים אישיים. אולם במקום שהדבר אינו לתועלת, ודאי עדיף להצניע. זוהי הוראת התורה (דברים כ"ג) "ויתד תהיה לך על אזנך... וחפרת בה ושבת וכיסית" עבירות מהעבר, לא צריך לשמור אותם בזיכרון. יש לחפור בור, לטמון אותם, ולכסותם. עצה זו נכונה כלפי כל אדם ובכל מצב. קל וחומר, במערכת הקשרים שבין איש לאשתו.
כל אשה זקוקה לבעל תומך אשר ישמש לה כמשענת. זהו אחד מתפקידיו המרכזיים של הבעל במשפחה, להיות עמוד של יציבות, שקט, בטחון ועוצמה, לכל בני המשפחה. בעל המקרין שלווה בביתו, משפיע פסיכולוגית על כולם. מתוך כך יכולים כל בני הבית להוציא את כוחותיהם המיוחדים אל הפועל. בעל, אבא, הנכנס לביתו וזורה כעס, צעקות, גורם למהומה ואי שקט אצל כולם. התפקוד האישי שלהם נפגע ואין שמחה ואושר. האשה, שהיא אחד משני עמודי הבית ודאי זקוקה לכל אלה, ועוד יותר מהילדים. פעמים רבות קורה שאשה מטיחה דברים בבעלה, אפילו האשמות שממש אין להם שחר, מתוך סערת רגשות. בעל נבון המשכיל לראות את מה שמתחת לפני השטח, מבין שאשתו מבקשת את עזרתו. ובעצם אומרת לו: "אני נסערת כעת, אין לי שלווה ומנוחה, בגלל אירוע כזה או אחר. אנא בעלי היקר, רק אתה יכול להרגיעני". ממילא התגובה איננה תוקפנית כמו: "את מדברת שטויות. לא הגיונית. מדוע את מאשימה אותי בדברים שאין לי כל קשר אליהם". אלא תגובה הפוכה. תגובה של חוסן, עוצמה ושלווה. כמו: "אשתי היקרה, אני מלא התפעלות מיכולת העמידה שלך, גם ברגעים קשים כאלה. כל הכבוד לך, אשה אחרת מזמן היתה קורסת" וכד'.
כל זה, כהקדמה לשאלתך, בעל המשתף את אשתו בחולשותיו גם חולשות מהעבר, מאבד את היכולת להיות משענת תומכת לאשתו. עבורה, מי שנפל בעבר אולי גם יפול בעתיד. לכן הינך צריך להזהר שבעתיים, ולא לחשוף נפילות שהיו לך בעבר. אם קשה לך והינך מרגיש צורך ב"וידוי", קח לעצמך חבר או רב וספר לו. את אשתך השאר מחוץ לזה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il