ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
בבא מציעא כב, א
גיטין מג, א
גיטין נה, א
כתובות מח-מט
בסוגיה בבבא מציעא דף כ"ב ע"א הובאה ברייתא:
"כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה? הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות, אם חושש משום גזל - אין תרומתו תרומה, ואם לאו - תרומתו תרומה. ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל ואם לאו? הרי שבא בעל הבית ומצאו, ואמר לו כלך אצל יפות, אם נמצאו יפות מהן - תרומתו תרומה, ואם לאו - אין תרומתו תרומה..."
לפי פשטות הברייתא, בעל השדה לא הסכים מראש לפעולות האיש שקטף וליקט; אך אם הוא הגיע והסכים - הרי שההסכמה חלה למפרע. הדבר סותר את שיטת אביי ב"יאוש שלא מדעת". אולם רבא תירץ את שיטת אביי והסביר שחייבים לומר שהברייתא אינה כפשטותה; ומדובר, שבעל הבית מינה את הקוטף לשליח לתרום עבורו.
הרמב"ם דחה את התרוץ הזה של רבא, והעמיד את הברייתא כפשטותה. במאמר הקודם "הרמב"ם והתורם שלא ברשות" התבאר שהרמב"ם קיבל את שיטת מר זוטרא בהמשך הסוגיה. לשיטה זו יש דין מיוחד ב"חלות שם" שנובעת ממצווה – כמו "תרומה" – שהיא מסוגלת לחול למפרע. לשיטת מר זוטרא, רבא התלבט בשאלה זו. בתחילה הוא לא קיבל את הדין המיוחד הזה והסביר את הברייתא באוקימתא. אולם אח"כ רבא עצמו חזר בו, והכריע כשיטה שיש דין מיוחד כזה.
ההבנה שרבא חידש את היסוד הזה רק בשלב מאוחר; תוכל לבאר מדוע בכמה סוגיות הכריע הרמב"ם, שלא כדברי רבא באותן סוגיות; או שלא כסוגיות שהובאו בסתמא. הסיבה לכך היא מפני שהן היו לפי שיטת רבא הראשונה, אך אח"כ רבא עצמו חזר בו; וכפי שיתבאר לקמן.
שפחה חרופה
היסוד ש"חלות שם" שנובעת ממצווה מסוגלת לחול למפרע, נתון במחלוקת תנאים ואמוראים בסוגיה בגיטין דף מ"ג ע"א:
"אמר רבא : כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - אין קדושיה קדושין . ...הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא עליה, ודרש... אע"פ שאמרו: המקדש חצי אשה אינה מקודשת, אבל חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - קדושיה קדושין; מאי טעמא? התם שייר בקנינו, הכא לא שייר בקנינו. אמר רב ששת: כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - אין קידושיה קידושין; ואם לחשך אדם לומר: איזו היא שפחה חרופה? זו שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי, אלמא בת איתרוסי היא! אמור לו: כלך אצל ר' ישמעאל, שהוא אומר: בשפחה כנענית המאורסה לעבד עברי..."
בסוגיה מובאת מחלוקת אמוראים שבשורשה היא מחלוקת התנאים רבי עקיבא ורבי ישמעאל במשנה בפרק שני בכריתות. מחלוקת זו, היא גם מחלוקת תרגום יונתן ותרגום אונקלוס בויקרא (י"ט, כ').
תרגום אונקלוס ואף הרי"ף בגיטין נוקטים - כדעת רבא בסוגיה בגיטין - וכרבי ישמעאל; שחלות שם שנובעת ממצווה אינה יכולה לחול למפרע. לפיכך, אשה שהיא חציה שפחה שהתקדשה – לא יחול עליה שם קידושין למפרע. אולם תרגום יונתן והרמב"ם נוקטים - כדעת מר זוטרא בשם רבא - וכרבי עקיבא. וכן מבואר ברמב"ם בפרק ד' מהלכות אישות הלכות ט"ז-י"ז. וז"ל שם:
"המקדש אשה שחציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת קידושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה גמרו קידושיה כקידושי קטנה שגדלה ואינו צריך לקדשה קידושין אחרים, בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה הרי זה ספק קידושין לשניהם.
ואיזו היא שפחה חרופה האמורה בתורה זו מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שקידשה עבד עברי, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין הרי זה ספק קידושין".
ואיזו היא שפחה חרופה האמורה בתורה זו מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שקידשה עבד עברי, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין הרי זה ספק קידושין".
כלומר, המצב נחשב תחילת קידושין משום שצפוי שתבוא לידי נישואין; וכאשר נותר רק שלב הנישואין והיא עומדת בפניו, יש להחשיבה כנשואה. אך אפשר לשבש תהליך זה; ולכן אם בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה (קודם שנישאה ממש) הרי זה ספק קידושין לשניהם.
קדושי קטנה
הרמב"ם משווה בין קדושי קטנה לבין קדושי שפחה חרופה, ומשמע שגם קדושי קטנה יחולו למפרע כשתגדיל. הנפק"מ מכך היא, האם הקטנה יכולה לאכול בתרומה דאורייתא.
רש"י והרי"ף נקטו כהבנת הסוגיה ביבמות דפים פ"ט-צ' שקטנה אוכלת רק בתרומה דרבנן, ושאי-אפשר להחיל למפרע את חלות הקידושין. אולם הרמב"ם נקט כפשטות הסוגיה בגיטין דף נ"ה ע"א, שאין לחלק בין תרומה דאורייתא לדרבנן; וקטנה אוכלת גם בדאורייתא; וזו לשון הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ח' הלכה י"ב:
"כל אלו כשם שאין מאכילין בתרומה של תורה כך אין מאכילין בתרומה של דבריהם גזירה שמא יאכילו בשל תורה."
ומבואר מהכלל שבדבריו, שקטנה שאוכלת בתרומה - אוכלת בין בתרומה דרבנן ובין בתרומה דאורייתא. 1
רש"י סבור שהעמדת הסוגיה ביבמות דף צ', שהקטנה אוכלת בתרומה דרבנן היא הכרחית. שהרי קטנה שלא השיאה אביה - יכולה למאן ולצאת בלא גט. רש"י מסיק, שנישואיה אינם נחשבים כלל לנישואין מן התורה; ולכן קטנה זו לא תאכל בתרומה דאורייתא.
אך הרמב"ם סבור שנישואי קטנה הם מצב מיוחד; שאם הגדילה ונשארה נשואה לבעלה הרי שקידושיה חלים למפרע, - מרגע שהיתה התחלה חשובה של נישואין; ואע"פ שהיתה קטנה באותה שעה. אמנם אם הקטנה מיאנה בבעלה, התברר למפרע שלא חלו קידושיה; אולם מדין תורה כל עוד הנשואין אמורים להמשך, הרי שהם נידונים על שם העתיד, ולכן היא מותרת לאכול בתרומה דאורייתא.
מצאנו דין דומה ברמב"ם בהלכות גירושין פרק ח' הלכה א', בענין גט על תנאי; והובאה לשונו לעיל בפרק "מצוה וניחא ליה". ומבואר שם, שאע"פ שיכול הבעל לבטל את הגט, ואינה מגורשת לגמרי אלא כשיתקיים התנאי; אם נישאת לפני כן - דנים על שם העתיד, ולא תצא.
חופה - שיטת הרמב"ם
בשיטת הרמב"ם בפסיקת הדינים המוזכרים בברייתות המובאות בסיום הסוגיה בכתובות דפים מ"ח-מ"ט יש כמה שנויים מן הסוגיה.
זו לשון הסוגיה שם בכתובות דפים מ"ח-מ"ט:
"תנא: מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה - הרי זו בחנק. מנה"מ? א"ר אמי בר חמא, אמר קרא: 'לזנות בית אביה' - פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל. ...
ואימא: היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא! אמר רבא: ההוא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל...
רב פפא, אף אנן נמי תנינא: ... אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא: הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין, אף על פי שלא נבעלה - הבא עליה הרי זה בחנק; נכנסה לרשות הבעל בעלמא, שמע מינה."
ואימא: היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא! אמר רבא: ההוא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל...
רב פפא, אף אנן נמי תנינא: ... אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא: הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין, אף על פי שלא נבעלה - הבא עליה הרי זה בחנק; נכנסה לרשות הבעל בעלמא, שמע מינה."
מפשטות הסוגיה עולה, שלאחר המסירה לרשות הבעל – הנערה נחשבת כבר לנשואה; ולפיכך גם אם הנערה נתארמלה או התגרשה לפני הנישואין ממש, - לא ישתנה דינה.
לכאורה ראוי היה שהרמב"ם יביא נפק"מ אלו. אולם המעיין ברמב"ם בהלכות נדרים פרק י"א הלכה כ"ב ובהלכות איסורי ביאה פרק ג' הלכה ד' יווכח, שהרמב"ם משמיט דינים אלו - אע"פ שהם מפורשים בברייתא ובסוגיה, ורבא מסביר אותם.
הרמב"ם סבור שאם הנערה נתארמלה או נתגרשה - חוזר דינה להיות כאלו לא נמסרה לחופה, ואביה מפר את נדריה, ונידונית בסקילה. - וכדעת ההוא אמינא של הסוגיה! - "ואימא: היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא! ".
הרמב"ם סבור שדין המסירה דומה לדין האישה שנתגרשה על תנאי; שמבואר ברמב"ם בהלכות גירושין פרק ח' הלכה א', שבעתיד משתנה דינה - למפרע. לשיטת הרמב"ם, אע"פ שזו היתה דעת רבא מתחילה; הרי שבסוגיה בב"מ דף כ"ב ע"א גילה מר זוטרא, שבמסקנתו דחה רבא את שיטת רבי ישמעאל וקיבל את שיטת רבי עקיבא.
^ 1.אלא שרש"י פירש בסוגיה שם, שהקטנה אוכלת רק בתרומה דרבנן. ועיין בהבדלים שבין גירסת רש"י לבין גירסתנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
שיעורים בספר יהושע מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.
מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.
