בית המדרש

  • מדורים
  • שיעורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

חנן בן שלומית

תשלום למתווך על דירה על פי ההלכה ועל פי החוק – חלק ב'

undefined

הרב משה ארנרייך

תשע"א
4 דק' קריאה
מקרה
אברהם, שגר בבית המשותף בו היתה דירה בבעלות גלעד, פנה אל גלעד, ואמר שיש לו מכרים שמתעניינים ברכישת הדירה, שבאותה עת, היתה מושכרת לאדם שלישי. לאחר כחודש, נרכשה הדירה מגלעד על ידי אותם אנשים שנשלחו על ידי אברהם. לאחר החתימה על חוזה המכירה, דרש אברהם דמי תיווך בסך של 2% מהמחיר בה נמכרה הדירה.
גלעד טען מספר טענות אותן פרטנו בגיליון שעבר. למעשה, הבהרנו שיש בסיס לתביעה מדין 'נהנה', שכן בסופו של יום גלעד קיבל מאברהם שירות שווה כסף, ושככלל נהוג ליטול בעבורו כסף.

בגיליון זה נעסוק בטענה האחרונה, והיא שיש לדחות את התביעה גם מן הטעם שעל פי חוק המתווכים במקרקעין (התשנ"ו-1996( לא תשולם אגרת תיווך אלא אם כן, נחתם הסכם בכתב. וכן, כיון שהמתווך אינו מתווך רשום, הוא אינו זכאי לתמורה, ואף עובר על החוק.

דיון
טענת הנתבע, זוקקת אותנו לעסוק בכלל ההלכתי של "דינא דמלכותא דינא". במסגרת מצומצמת זו, נוכל לעמוד רק על מספר היבטים מתוך הנושא הרחב.
הפוסקים נחלקו ביסוד הדין של "דינא דמלכותא דינא", ובהיקפו1.
הרמ"א פסק דינא דמלכותא בכמה עניינים2. הש"ך3 חלק על הרמ"א, וכתב:
שהוא דבר תמוה מאוד לעניות דעתי... היאך נלמוד מדיני הגויים לבטל דין תורה, ח"ו לא תהיה כזאת בישראל
ובהמשך דבריו כתב, שלא אומרים דינא דמלכותא אלא בעניינים שלטובת המלך, כמיסים, ושגם למ"ד שאומרים בכל עניין "היינו דווקא מה שאינו נגד דין תורתינו, אלא שאינו מפורש אצלינו, אבל לדון בדיני הגוים בכל דבר נגד תורתינו, חלילה, ודאי לא יעשה כן בישראל".

החתם סופר4, קובע, בתשובה המתייחסות לחוק שנועד להסדיר נושאי תחרות עסקית את העיקרון הבא:
נעייל להא דידן דלא מיבעיא דהתיקון שתיקנו שרי הקומידאט שאיננו נגד דין תורה אלא כתורה עשו , ואלו באו לפנינו היינו גם כן מתקנים כן הא דלא יתרבו הסרסורים יותר ממה שראוי לפי העיר והמסחר כדי שיכולים להתפרנס ולא יפסקו חיותא זה לזה.
חידושו החתם סופר הוא, שעל בית הדין לבחון את החוק מבחינה מהותית, וחוק שהוא ראוי מבחינת תוכנו ומטרתו עד שראוי היה שחכמי ישראל יתקנו כן, יש לו תוקף הלכתי. דבריו "שאיננו נגד דין תורה אלא כתורה עשו" בא לומר, שגישה זו אינה סותרת את שיטת הש"ך שהבאנו על פיה אין דינא דמלכותא, אם סותר את דין התורה. דברי החתם סופר צויינו ע"י פוסקים רבים5 ובית הדין6 נוקט בגישה זו.
בענייננו, קביעת חוק התיווך במקרקעין שאין חובת תשלום ללא הסכם בכתב, נועדה לצמצם מקרים של חוסר בהירות בין מתווך לבין מוכרים או קונים. חוסר בהירות זה, מוביל לאי נעימויות, כעס ואיבה ללא צורך, ואף מאפשר למתווך לכפות את שירותיו ללא הסכמה. בסופו של דבר, מוביל חוסר הבהירות להתדיינויות משפטיות מייגעות הפוגעות בכל המעורבים.
זאת ועוד, בעניין דינא דמלכותא שנועד למנוע סכסוכים הנובעים מחוסר בהירות משפטי, מצאנו בתשובת הרשב"א במפורש7:
ולשון דינא דמלכותא, מורה על דברים שהם מחוקי המלכים לעשות כן בארצם, כגון לשים ערכאות, לכתוב שטרות..
וכן לעשות חוקים בארצו, כדי שלא יבואו העם לידי הכחשות וקטטות
.
הרשב"א, קובע, שדינא דלמכותא, שנועד "כדי שלא יבואו העם לידי הכחשות וקטטות" תקף. החוק הקובע שאין דמי תיווך ללא הסכם חתום בכתב נועד למנוע בדיוק את המצב של חוסר בהירות בעניינו של תיווך – המוביל "לידי הכחשות וקטטות". נמצא, שעל פי דעת הרשב"א נושא זה הוא בתחום סמכויות השלטון, גם אם אינו שלטון של תורה.
בענייננו, גם התובע הסכים שמסתבר שהנתבע לא העלה על דעתו שהוא צריך לשלם, אך לטענתו של התובע – חיוב התשלום אינו מושפע מידיעת הנתבע. נמצא, שבדיוק למצבים כאלה באה התקנה הקובעת שעל מנת לזכות בדמי תיווך – יש להבהיר את נושא דמי התיווך בין הצדדים.
למסקנה, הן על פי הגדרת החתם סופר, והן על פי דברי הרשב"א יש להחיל את קביעת חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו-1996, לכל הפחות במצבים בהם יש טעם לתקנה – כאשר לא הובהר בין הצדדים שהשירות נעשה תמורת תשלום, שבכך החוק מונע הכחשות וקטטות ועל כן הוא ראוי8.

למרות העימות החריף בין הצדדים, לדעת בית הדין, על הנתבע להכיר בטובה שעשה עימו התובע שהביא לידו עסקה משמעותית. מכוח סמכות בית הדין שניתנה בהסכם הבוררות, לחייב בין לדין בין לפשר, קבע בית הדין תשלום סמלי כביטוי להכרת הטוב הראויה במקרה כזה.

ערך: הרב סיני לוי

____________________________________________________________

1 ראה בעניין זה שו"ע סימן שס"ט סעיף ח' וסעיף י"א, ובש"ך סימן ע"ג ס"ק ל"ט. בע"ה נייחד התייחסות נוספת לנושא בעתיד.
2 לדוגמה: שו"ע חו"מ סימן ע"ג סעיף י"ד
3 שם, ס"ק ל"ט
4 שו"ת חתם סופר חלק ה, חו"מ, סימן מד ;
5 שו"ת בית יצחק חו"מ עז, ג; שו"ת מנחת שלמה א, פז; ראה משנת זכויות היוצר (לרב נחום מנשה וייספיש) עמ' מב ונראה שעל יסוד הלכתי זה מבוססים גם דברי הר"מ הלברשטם שם בע' קכב; הרב יצחק ניסים, הרב יוסף שלום אלישיב והרב בצלאל ז'ולטי (פד"ר ו, 382); הרב ז"נ גולדברג, חוק לישראל - נזיקין, עמ' 378 שו"ת שבט הלוי חלק י סימן רצא ועוד.
6 ראו תחומין כט, עמ' 144, החלטת מדיניות של בתי הדין של רבנים מן הציונות הדתית.
7 שו"ת הרשב"א חלק ב סימן שנו
8 וראה בעניין זה גם: הרב אוריאל לביא אב"ד צפת, בקובץ פס"ד עטרת דבורה, ח"ב סימן ל"ח שפסק שיש דינא דמלכותא בחוק זה;
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il