ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הנרצחים מאיתמר הי"ד
"ואמר רבא: ראה סלע שנפלה, נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה - עובר בכולן; משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם. ואף על גב דחזרה לאחר יאוש - מתנה הוא דיהיב ליה , ואיסורא דעבד - עבד. נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה, ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה - עובר משום השב תשיבם . המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה - אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד".
וזו לשון התוספות שם:
" מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה – ואם תאמר והלא לאו ד'לא תגזול' מקרי ניתק לעשה בפ' שילוח הקן (חולין דף קמא.) אם-כן כיון דלענין גזילה לא מקרי מתנה גם 'השב תשיבם' למה לא תיקן? ויש לומר דלא קאי אלא על לאו ד'לא תוכל להתעלם' שעבר שלא החזיר קודם יאוש.
תוספות הסבירו, שבמקרה הראשון שהמוצא נטל את הסלע לפני יאוש כדי לגוזלה – אם הוא ישיב אותה למאבד - הוא יתקן את הלאו של "לא תגזול". לשיטתם, לשון הסוגיה שהפעולה הזו תחשב למתנה בעלמא – אינו מדויק.
אולם הרמב"ן הסביר שלא כתוספות; וזו לשונו בחדושים על מסכת בבא מציעא שם (וכעין כך במלחמות על הרי"ף):
"ותמיהא לי מילתא טובא היכי עבר על 'בל תגזול' הא לאו שניתק לעשה הוא דכתיב 'והשיב את הגזלה וכו', וכן נמי 'השב תשיבם' איתיה לעולם וחיובי נמי מחייב ביה דהא כי אתא לידיה באיסורא אתא לידיה ומחייב לאהדורה וכדאיתא בריש פירקין? ואיכא למימר דהואיל ואבדה נקנית ביאוש לגמרי וכי אהדרה כבר נתיאשו וקנאה זה, הא לא קיים והשיב את הגזלה אשר גזל שהרי קנאה לגמרי ולא דמי לשאר גזלות שאינן נקנות לעולם לגמרי, דמ"מ מחייב בדמיהן וכי מחזיר תקין משא"כ בזו. ... דהך גזילה תרי קולי אית לה, שגזלה היא, ודין אבדה יש לה לקנות ביאוש לגמרי, זהו דעת הגאון מר רב יהודאי ז"ל לפי דעתי וכל הבאים אחריו סמכו עליו:"
הקשו על הרמב"ן, שממה נפשך, אם - מאיזה טעם שלא יהיה - גזילה זו שונה משאר גזילות, מדוע עבר בכלל על לא תגזול?
ואחר שמבואר בסוגיה שעבר על "לא תגזול", נראה לכאורה כדעת התוס' - שעדיין חייב להשיב מצד "והשיב את הגזילה". שהרי מצוות "והשיב את הגזילה" קיימת גם לאחר היאוש.
נלענ"ד, שהרמב"ן סבור שאע"פ שהסוגיה נוקטת שעבר על "לא תגזול", אין כוונתה שעבר על הלאו עצמו, אלא על "תולדה" של לאו זה. ובחלק מן הדינים שונים דיני התולדה מן האב; ולכן זכה אחר היאוש, ואינו חייב להשיבה - "ואף על גב דחזרה לאחר יאוש - מתנה הוא דיהיב ליה , ואיסורא דעבד - עבד".
ניתן לדייק יסוד זה של הלאו ותולדתו מדברי רבא, שאמר "ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה - עובר בכולן; משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם."
נראה, שרבא נקט לשון "משום", ולא נקט לשון "עובר על לא תגזול"; כדי לבאר, שהנוטל עובר על איסור ששייך להכלילו תחת "שם" ה"לאו", אך אינו הלאו עצמו.
כן משמע גם בפרוש רבנו-חננאל שכתב וזו לשונו - "עובר משום בל תגזול". נראה שר"ח שינה מלשון "לא" ללשון "בל", כדי לרמז שמדובר בתולדת הלאו ולא בלאו עצמו; ולשון זו מופיעה גם בתחילת דברי הרמב"ן – "ותמיהא לי מילתא טובא היכי עבר על בל תגזול ".
תולדת גזילה בפחות משוה פרוטה
מצאנו הבדל דומה לענין גזל פחות משוה פרוטה; וזו לשון הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה פרק א' הלכות א'-ב':
"כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנ' 'לא תגזול', ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנ' 'והשיב את הגזלה אשר גזל' זו מצות עשה, ואפילו שרף הגזלה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו.
ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר.
ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר.
וזו לשון הרמב"ם שם בהלכה ו':
"הגוזל פחות משוה פרוטה אע"פ שעבר אינו בתורת השב גזלה, ..."
דברי הרמב"ם טעונים ברור. אם הגוזל פחות משוה פרוטה עבר על הלאו דאורייתא, מדוע לא קיים במקרה הזה ה"עשה" של "והשיב את הגזלה"?
מפאת הדחק, צריך לומר שהגוזל פחות משווה פרוטה - לא עבר על הלאו עצמו אלא על תולדתו. לפיכך, לשון הרמב"ם מדויקת; לגבי 'פחות משוה פרוטה' הוא אומר 'אסור'; לעומת זאת לגבי 'שווה פרוטה' הוא אומר 'עובר בלא תעשה'.
התורה ציוותה ב"השיב" רק במי שעבר על הלאו; וחכמים הם שקבעו את דיני מי שעבר על התולדה. חכמים קבעו שמי שגזל גוי, למרות שעבר רק על תולדה - יחזיר; אך מי שגזל מחבירו פחות משווה פרוטה, אינו צריך להחזיר.
'משום' - משמעות של איסור חלש יותר
בסוגיה בגיטין דף כ"ו ע"א מבואר שלשון 'משום' מתאימה לאיסור שהוא אינו מופיע בתורה ממש. אמנם מהסוגיה שם משמע שהמילה הזו מתאימה לאיסור שהוא דרבנן; אך ניתן ללמוד משם שהמילה 'משום' מתאימה לתולדה יותר מאשר לאב עצמו.
ההבנה שלשון "משום" מורה על תולדה מבוארת גם בשו"ת אבני נזר חלק או"ח סימן קכ"ז:
"... דמלא כל מסכת שבת 'משום' בדבר שהוא תולדה. ואזכיר אחת המגבן כתב הרמב"ם פרק ז' [ה"ו] שחייב משום בונה ובפרק י' הלכה י"ג המגבן תולדת בונה. ואדרבה, - 'משום' מורה יותר על תולדה. רק כתבתי שאין משמעו תולדה "לבד" יעוין שם שגם אב בכלל משום. ..."
האבני נזר אומר, שבדרך כלל לשון "משום" מורה על "תולדה", לבד ממקומות מועטים בחלק מן הסוגיות שלשון "משום" מופיעה גם באב. 1
הסבר דעת הרמב"ן
לפי מה שהתבאר, הרמב"ן סבור שהנוטל אבידה כדי לגוזלה עובר על "תולדת גזילה"; ודיני התולדה הזו שונים מדיני האב. לפיכך, לאחר היאוש הוא אינו חייב במצוות "השב תשיבם", ואם הוא השיב את המטבע - זו מתנה שהוא לא קיים בה את מצוות 'השב תשיבם'.
החלוקה בין "אב" לבין "תולדה" מופיעה גם בפסיקת הרמב"ם בענין גוזל "פחות משווה פרוטה". הגוזל עבר על "איסור" לא תגזול – אך הוא פטור ממצוות ההשבה מכיוון שהוא לא עבר על ה"אב" של "לא תגזול".
^ 1.נלענ"ד שמהעיון בדברי הרמב"ם מתבאר, שכשהרמב"ם מביא את ההלכה בלשון הסוגיה, הוא משמר את לשון "משום" שהופיעה בה; אך מוסיף לרמז שם בדרך מיוחדת, שמדובר באב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
שיעורים בספר יהושע מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.
מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.
