ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- לשון הרע
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אף-על-פי כן, אחר-כך אנחנו קוראים על השיחה של מרים ואהרון בעניין חייו האישיים של משה. זה עוד מקרה של לשון הרע. אף שהכוונות שלהם היו כנראה טובות, ובעיניהם מוצדקות, העניש הקב"ה את מרים בפומבי על כך שפתחה בשיחה הזאת. גם הפעם המסר לבני ישראל היה אמור להיות ברור: אל תדברו לשון הרע. הקב"ה לא סובל הפרה כזאת של הכללים וסטייה כזאת מהתנהגות קדושה.
אך, מסיבה לא ברורה, המסר לא הופנם בנפשם של בני ישראל באותה עת. אפילו מנהיגים דגולים טרם הבינו את כוחה ההרסני של לשון הרע. כך קרה שראשי השבטים שנשלחו על ידי משה לתור את ארץ כנען ולדווח על טוב הארץ ונפלאותיה הוציאו את דיבתה הרעה של הארץ שהבטיח הקב"ה לאבותינו ולנו.
מכאן האיסור על לשון הרע מתרחב. אסור לאדם לדבר לשון הרע לא רק על בני אדם. אסור לאדם לומר דברים רעים אפילו על עצמים דוממים כמו ארץ-ישראל. לשון הרע היא לשון הרע, והיא פוגעת במדבר לא פחות מאשר במושא הדברים.
העובדה שארץ-ישראל היא עצם דומם איננה רלוונטית לסוגיית לשון הרע. בסופו של דבר, כשאדם מדבר רעות על כל דבר שהוא בעולמו של הבורא, בעקיפין הוא בעצם מדבר רעות על מי שברא את האדם, החפץ או המקום המדוברים. לכן לשון הרע היא תמיד לשון הרע, ולא משנה מי המושא שלה.
התורה ממשיכה אחר-כך לספר על מרד קורח ועדתו במשה ובאהרון. קורח, דתן ואבירם, המסיתים והמנהיגים של המרי הזה, אומרים דברים איומים על משה במיוחד ועל מצב העניינים של בני ישראל בכלל. בדברי הארס המעוותים שלהם נגד משה, מצרים הופכת לפתע לארץ זבת חלב ודבש, ומשה נחוש בדעתו להשמיד את בני ישראל במדבר סיני או אחר-כך בארץ כנען.
על אף שהם עוטפים את דבריהם בסיסמאות פופוליסטיות שנשמעות יפה, האמירות שלהם אינן אלא לשון הרע ודמגוגיה מהסוג הגרוע ביותר. לאחר שלא למדו דבר, כך נראה, מהתלונות על המן, מגורלה של מרים ומהתקרית עם המרגלים, גם עליהם נגזר למות בגלל חטא לשון הרע.
לשון הרע הרסנית מאוד למדבריה, אך, לאסוננו, נראה שהיא תמיד ממשיכה לחיות בקרב העם היהודי והחברה היהודית, ומענישה שוב ושוב כל אדם שמעורב בה - את קורבנותיה, את מדבריה ואת החברה בכלל.
אחר-כך אנחנו קוראים בתורה על אלוף לשון הרע, בלעם, האיש שמשלח ידו ופרנסתו הם לשון הרע. את בלעם אפשר לשכור כדי לקלל אנשים וללעוג להם, והקב"ה עצמו, כביכול, צריך להתערב כדי למנוע מתוכניתו הנפשעת לקלל את עם ישראל מלצאת אל הפועל.
את מילותיו של בלעם עוטפים קסם ויופי ספרותי. אך אלה מילים ארסיות להחריד, ולכן הן לשון הרע בהתגלמותה. במחסן הספרותי הגדול של התרבות האנושית יש בוודאי הרבה יופי ומעוף, אך, לדאבון הלב, יש בו גם הרבה לשון הרע ודעות נפשעות. כמו שאומר שלמה המלך בקהלת "זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח".
הנזק מלשון הרע מנצח שוב ושוב כל יופי או מעוף שאפשר למצוא במילים ספרותיות אלה. ולכן בלעם, כמו קודמיו לפניו, גוזר על עצמו ענישה ומיתה כשהוא מפר הפרה בוטה את האיסור על לשון הרע.
אנחנו רואים שהדפוס של פרשיות התורה בחודש הזה סובב כולו סביב הסוגיה הזאת של לשון הרע והשלכותיה ההרסניות על עם ישראל. דומני שזה לקח חשוב מאוד שאנחנו צריכים להפנים במצבנו ובחברה שבה אנחנו חיים היום. הימנעות מלשון הרע רק תשפר כל היבט בחיינו כיחידים וכעם.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
טעינה למחשבה
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?
איך יוצרים את השבת ?
אנחנו קודש למענך
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
