בית המדרש

  • מדורים
  • הלכה פסוקה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ערך הרב סיני לוי

עין יפה

undefined

כסלו תשע"ב
3 דק' קריאה
רקע עובדתי
משפחת חזן מתגוררת בבניין משותף שהקומה הראשונה בו משמשת לצרכי מסחר. לחברת 'נכסים בע"מ' שבבעלותה שטחי מסחר, גם חניון תת קרקעי גדול וכיום היא משכירה בו שטחי חניה למנויים.
משפחת חזן רכשה מ'נכסים' מחסן בגודל של 60 מ"ר בחניון התת קרקעי, שהוצמד לדירה שבבעלותה. המחסן משמש לאחסון של ביגוד למכירה.
'נכסים', אינה מאפשרת למשפחת חזן, להכניס משאיות של ספקים לפריקת סחורה במחסן.
לטענת 'נכסים', הובהר למשפחת חזן שאם יבקשו להכניס רכבים, יהיה עליהם לשכור שטח חניה. הם מאפשרים לחזן להכניס סחורה באופן רגלי. לטענת חזן, נאמר להם רק שמכירת המחסן אינה כוללת שטח חניה קבוע. בתקופת הרכישה, נכסים לא מנעה מהם להכניס רכבים, שכן החניון בו נמצא המחסן, היה פתוח לכל דיכפין. רק משסגרה 'נכסים' את החניון והחלה להשכיר את החניות בו, התחילו השומרים למנוע מהם להכניס סחורה.
'נכסים', טוענת שאין הצדקה לכך שתינתן לחזן אפשרות לפריקת סחורה, כיוון שכלל אין אישור לבניית מחסן באותו מקום, והדבר הובהר בחוזה המכירה בו נכתב שהשטח "על פי היתר הבניה ביעוד לחניה בלבד". לטענת חזן, זה המצב החוקי, אך השטח נמכר להם תחום בקירות, סגור בדלת לשימוש כמחסן. 'נכסים' מודה שהשטח עם קירות ודלת, אך זה לא מקנה למשפחת חזן זכויות.

דיון
ההיבט החוקי – יש להבחין בין הזכויות המשפטיות כלפי 'כולי עלמא', לבין מערכת היחסים בין שני הצדדים. בניה הנוגדת חוק, אינה מזכה את הבונה בזכויות שאינן לו, שכן בסמכות בית העריה להרוס את אותה בניה 1 .
מן העבר השני, במצב הנתון בו המוכרת מכרה את הנכס הבנוי – כאשר דנים במערכת היחסים בינה ובין הקונים, אין היא יכולה לטעון כלפי הקונים שאין להם כל זכויות, אלא על פי החוק. שכן התמורה שקיבלה המוכרת התייחסה למציאות קיימת בה השטח משמש כמחסן מסחרי, ומנקודת מבט זו יש לדון את ההסכמות שבין 'נכסים', לבין משפחת חזן.

הדיון ההלכתי הוא, מהי אפשרות הגישה שניתנה למשפחת חזן – האם רק גישה רגלית, או גם גישה על ידי משאיות לצורכי פריקת סחורה.

בגמרא במסכת בבא בתרא, נחלקו תנאים, האם במקום ספק, יש לפרש את הכלול במכירה באופן רחב ולכלול במכירה גם את הדרך, או שיש לפרש אותה באופן צר.

במשנה במסכת בבא בתרא 2 , נחלקו רבי עקיבא וחכמים, מה הדין כאשר אדם מוכר לחבירו בור בתוך חצרו.
לדעת רבי עקיבא, מכירת הבור כוללת את הזכות להכנס לרשות חברו על מנת לדלות מים מן הבור. ואילו לדעת חכמים אם רוצה הקונה להגיע לבור: "צריך ליקח (=לקנות) לו דרך" וזכות זו אינה כלולה במכירה.
הגמרא 3 מסבירה את שורש מחלוקתם: "דרבי עקיבא סבר: מוכר בעין יפה מוכר, ורבנן סברי: **** מוכר בעין רעה מוכר". להלכה, נחלקו נפסק ברמב"ם ובשו"ע 4 כרבי עקיבא – שהמוכר בעין יפה הוא מוכר. לגבי השאלה איזו דרך ניתנה לקונה, יש לדון על פי סוג הנכס שנרכש בהתאם להנחה ש"בעין יפה הוא מוכר" 5 .
בענייננו, שמדובר במחסן שמתאים ונועד לצרכי מסחר, האופן הרגיל להשתמש במחסן כזה הוא על ידי הבאת הסחורה ברכבים. על כן, סתמן של דברים הוא שהמכירה כוללת את האפשרות להגיע למחסן באמצעות רכב מסחרי. 'נכסים', אשר טוענת שיש להגביל את הכניסה להליכה רגלית, צריכה להביא ראיה שעל דעת כן מכרה את המחסן.

פסק הדין
משפחת חזן רשאית להיכנס לחניון לצורך פריקת סחורה במחסן שרכשה מ'נכסים'.



^ 1.פד"ר כרך יב 3, 15
^ 2.דף סד ע"א
^ 3.דף ס"ד ע"ב
^ 4.שו"ע חו"מ סימן רי"ד סעיף א
^ 5.ראו גם שו"ת תורת חיים, ח"א סימן לא
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il