בית המדרש

  • מדורים
  • תורה בכותרות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

"תנו לה את הילוד החי..."

ברצוננו השבוע לעסוק במספר שאלות הנוגעות לבעיות הלכתיות שנידונו, כתוצאה מאימוץ ילדים. הפוסקים של הדור האחרון התייחסו פעמים רבות לשאלות אלו, ונביא רק מקצת מן הבעיות והפתרונות שעלו בתשובותיהם.

undefined

הרב רוני קלופשטוק

א' תמוז, התשס"ד
8 דק' קריאה
בסוף השבוע שעבר ובראשיתו של השבוע הנוכחי, פורסמה בכלי התקשורת ואף נידונה בהרחבה, הסוגיה המשפטית של המאבק בין ההורים המאמצים לבין ההורים הביולוגיים אשר פנו לבית המשפט העליון שיכריע למי יימסר הילד.
נשמעו טענות רבות לכאן ולכאן, ובכללן הקשר הביולוגי מול הקשר הרגשי, הבעיות הרגשיות העתידיות של הילד ו/או הוריו הביולוגיים, טובת הילד כעת מול טובתו בעתיד ועוד טענות רבות.
פעמים היה נדמה כי הציבור רוחש אהדה להורים הביולוגיים, ולעיתים נטתה הכף לטובת המאמצים שנקשרו אל הילד נפשית, ואף הוא אליהם.

במערך הלימודי שלפנינו, לא נעסוק בשאלה עם מי הצדק על פי דין תורה, ורק נאמר בקצרה שבודאי אין "בעלות" על הילד, לא לאלו ואף לא לאלו, אלא הנקודה העיקרית שיש לקחת בחשבון היא טובת הילד, ואין זה פשוט כלל להכריע היכן היא הטובה המרובה יותר, והיכן טמונה סכנה של נזק רגשי וכו'.
ברצוננו השבוע לעסוק במספר שאלות הנוגעות לבעיות הלכתיות שנידונו, כתוצאה מאימוץ ילדים.
הפוסקים של הדור האחרון התייחסו פעמים רבות לשאלות אלו, ונביא רק מקצת מן הבעיות והפתרונות שעלו בתשובותיהם.


הכוונה ללימוד המקורות.

1. במקור הראשון מסופר על ילדה יהודיה המאומצת ע"י זוג יהודים חרדיים באנגליה, אשר פנו לביה"ד לפסוק האם מותרת הילדה להנשא לכהן, היות ואין ידוע מי היה אבי הילדה.
מה היא הסיבה לפסול בת לגוי, ויהודיה להנשא לכהן?

2. עיין בהמשך השאלה (מקור שני), והגדר על פי מה הוצע ע"י השואל להחשיב את הילדה לכשרה גמורה. (ב' סיבות).

3. במקור הרביעי מתלבט השואל, האם הודאת האם הביולוגית לפני שמסרה הילד לאימוץ, וכן האב, כי הילד יהודי, הינה קבילה או לאו, היות ולא נמסרה בבית-דין לפני הדיינים.
הגר"מ פיינשטיין עונה לו על שאלה זו. מהי תשובת הגר"מ פיינשטיין על פי דברי הנודע-ביהודה.

4. מה הפתרון שמציע הגר"פ במקור החמישי כדי להתגבר על החשש שהודאה מחוץ לביה"ד אינה קבילה?

5. סוגיה נוספת שעלתה על שולחנם של הפוסקים, היא האם ניתן לקרוא לבן המאומץ בשם משפחת אביו המאמץ, ולהסתיר ממנו את ייחוסו האמיתי (כהן לוי או ישראל). עיין במכתבו של הרב וולדנברג שליט"א במקור השישי בשו"ת "ציץ אליעזר" שכתב לשופט קיסטר בענין אימוץ-ילדים. מה הם הנימוקים אותם מעלה התשובה, להתיר קריאת שם התינוק ע"ש המאמץ ?

6. אכן, ה"ציץ אליעזר" (במקור מספר 7) מביא את דעת הסוברים שאין לקרותו בשם המאמץ, אולם לדבריו הם דיברו רק במקרים מסוימים. נסה להגדיר מתי לדעה זו של הכנה"ג, אין לקרותו בשם המאמצים ומתי מותר ? (יש לו בנים אחרים או לא. מדובר בבן מאומץ או בבת מאומצת).

7. עיין במסקנות התשובה של ה"ציץ אליעזר" (חלק ד' סימן כב) (מקור 8) וסכם את מסקנותיו, (שים לב לשורה האחרונה).

8. עיין בדברי התשובה של הגר"ע יוסף שליט"א (שו"ת יביע אומר חלק ח-אה"ע סימן יג) (מקור 9) לגבי כשרותם של הילדים המאומצים בחו"ל, שהוחשבו כגויים וגוירו, לבוא בקהל. דהיינו - האם נחשוש שלאמיתו של דבר היו הילדים הללו יהודים ממזרים או שאר פסולי חיתון, ואם כן אינן יכולים לבוא בקהל, או שיש לסמוך על הנסיבות ולהחשיבן כגויים שגוירו?

9. האם בעל שהתגרש מאשתו חייב במזונות הבת המאומצת שלהם ? עיין בפסק בית הדין הרבני שלפנינו (במקור 10).



סיכום:

ראינו מספר שאלות לגבי הורים מאמצים וילדיהם, אשר נשאלו ע"י גדולי הפוסקים בדור האחרון. מדבריהם עולה כי זוגות יראי-שמים נטלו ילדים לאימוץ ובכך עשו חסד גדול עם אותם ילדים. יחד עם זאת הלכו לברר כיצד יש לקרוא לילד, כיצד ניתן לאפשר לו להנשא בקהל ישראל, מה הדין של נישואין לכהן ע"י בת מאומצת. יש שאלות נוספות שנדונו בתשובות נוספות, ולדוגמא - האם ייחוד של הילד/ה המאומץ/צת עם אמו/אביו מותר. ניסינו לגעת רק על קצה המזלג בשאלות העוסקות באימוץ ילדים, והמעיין יתברך.







מקורות:
1. שו"ת מנחת יצחק חלק ה' סימן מה

שאלה : אשה אחת שנתגרשה מבעלה כדת לפני כמה שנים במדינה אחרת הגיעה לאנגליה, וכאן אחרי איזה זמן נתעברה וילדה בת. הילדה נתאמצה ע"י הורים יהודים והם הגישו בקשה לרישום הילדה בפנקס של ילדים מאומצים כיהודי' וכשרה. אחרי חקירה ודרישה יסודית כנהוג כאן בבית דיננו וגם על סמך תעודות רשמיות נתברר בלי שום ספק שהיא בת ישראלית וכשרה לבוא בקהל. אבל היות שהאב הטבעי לא ידוע לנו וגם בתעודת הלידה של הילדה רשום רק שם האם ולא של האב, רשמנו בפנקס שלנו שהבת איננה מותרת לכהונה, מפני שכאן הלא רוב עכו"ם ולהכשירה לכהונה בעינן תרי רובי, ותרי רובי הוי מלתא דלא שכיחא (שדי חמד אות ל"ד), וכבר נפסק בשו"ע אהע"ז סי' ד' סעיף ה' וסעיף י"ט דעכו"ם הבא על בת ישראל הוולד כשר ופגום לכהונה ובסי' ז' סעיף י"ז המחבר הורה בפירוש שכותי ועבד הבא על בת ישראל וילדה ממנו בת, אותה הבת פגומה לכהונה וכו'. בעובדא דידן הילדה נתאמצה ע"י יהודים חרדים, שומרי תורה ומצוות והם יחנכו אותה ברוח התורה והמסורה, ומטעם זה כשהגיע לידם התעודה שהילדה הזאת איננה מותרת לכהונה, הם התנגדו לזה בכל תוקף ועוז, באמרם שהם עשאו תנאי כפול שיקבלו הילדה לאימוץ אך ורק אם היא בת לאב ואם ישראלים, והם קיבלו הבטחה שכך הוא המצב."


2. שו"ת מנחת יצחק חלק ה' סימן מה (המשך)

"ואחרי חקירה ודרישה נוספת ויגיעות רבות עלה בידנו לברר את הענין כדלקמן: בלונדון נמצא ארגון של יוצאי מדינת א' שבראשו עומד איש אחד הידוע לנו היטב כאיש מהימן ויהודי חרדי, שהוא המזכיר של הביכ"נ של יוצאי מדינה הזאת וגם פקיד סוציאלי הדואג לאנשים אלו במובן הרוחני והגשמי. ונאמר לנו שהוא האיש היודע את מקור מחצבתה של הילדה הזאת. והנה הוא הופיע בבי"ד וספר לי הכל באופן סודי גמור. האשה הזאת שהגיעה הנה מאותה המדינה בקשה ממנו עזרה להסתדר כאן הוא עזר לה בכל מה דאפשר, אחרי איזה זמן היא הופיעה בפניו מלאה צער ובושה וספרה לו שהיא מעוברת, ובלי לשאול את פיה היא אמרה שנתעברה מפלוני ג"כ מאותה עדה שהוא הכיר אותו היטב. אח"כ האיש הזה ג"כ בא ואמר שהוא מתבייש להגיד לו שהאשה הזאת נתעברה ממנו, ואחרי שהיא הולידה הבת הוא סידר שהמשפחה הזאת תקבל הילדה לאימוץ, באמצעות איש אחר. והנה ברמ"א אהע"ז ס"ג סעיף ט' נאמר, כהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו, הבן כהן לכל דבר ולא חיישינן שמא הפקירה נפשה לאחרים. ( - תשובת הרא"ש כלל ל"ב), ובחלקת מחוקק (סי' ד' ס"ק כ"ה) פירש דברי רמ"א הנובעים מתשובת הרא"ש דבפנויה סתם מיירי, ובס"ק כ"ו כתב עוד - "וכבר כתבתי בשם האחרונים (בס"ק שלפני זה) שכל שמודה שנבעלה לו ולא מדיימא בעלמא פשיטא שהוא בנו לכל דבר". אי לזאת בנידון דידן שהוא והיא מודים, אין מה לחייש שמא הפקירה נפשה לאחרים ואפשר להתיר את הבת לכהונה. ויש עוד אומדנא שאחרי מה שקרה האיש הזה עזב את המדינה והלך למדינת הים.


3. הגר"מ פיינשטיין (בתשובה)

"אבל ראיתי בתשו' "נודע ביהודה" ב"י (סי' ח"י), דמוכח מדבריו דא"צ ב"ד, דדוקא בתביעת ממון תלוי בב"ד, ולא בטענת האשה דאנוסה היתה עיי"ש, וא"כ הוא הדין בנידון דידן"...


4. הגר"מ פיינשטיין (בתשובה)

"ותבנא לדינא (ושבנו לפסק הדין) , דאם אפשר עוד עכ"פ, שהאשה תאמר כן לפני ב"ד, בודאי מהנכון לעשות כן, ואם אי אפשר, אפשר להקל לכהן אף בלתי זאת כנ"ל, ואם הב"ד מסכימים להתירה לכהן, גם דעתו העני' מסכמת".


5. שו"ת ציץ אליעזר חלק ד' סימן כב

בדין אימוץ ילדים ......לכבוד השופט המלומד הנכבד ד"ר יצחק קיסטר נ"י. שופט מחוזי בתל - אביב - יפו שלום רב. רב תודות לכבו' על אשר הואיל לכבדני במחברתו הנכבדה בשם אימוץ ילדים בישראל. עברתי על פני המחברת ושבעתי ענג רב מאופן הרצאת הדברים בשפה ברורה וממצה. תוכנה משקפת לפני הקורא בבהירות מצב האימוץ בארצנו בשנים האחרונות. ובהיות שכבו' במכתבו אלי מבקשני לכתוב לו חות דעתי על החוברת, לא אמנע בזה מלכתוב לו בקצרה אי אלו דברים בנוגע למה שכבודו מחליט בפשיטות ובסתמיות שבספרות ההלכה נפסק שאפשר לכנות את המאומץ כבנו של המאמץ , ויכול המאומץ להקרא באופן רשמי כבנו של המאמץ בשטרות ובמסמכים.

בתשובות מיימוניות על הרמב"ם סוף ספר משפטים (סי' מ"ח) הובאה תשובה בשם המהר"ם בר ברוך שנשאל על אודות ראובן ואשתו שכתבו שטר לבן אשתו, וכתוב בו ותנו לבננו אם לישנא מעליא הוא, והשיב נראה דלישנא מעליא הוא שהרי המגדל יתום ויתומה כאלו ילדו ואית לן כמה קריין וכו', כיון דהמגדל יתום נקרא בנו אז גם היתום ראוי לקרות לאלוף נעוריו אבי ולאשה אמי ואין כאן בית מיחוש וכו' ע"ש. על פי תשובה זאת פסק הרמ"א בחו"מ (סי' מ"ב סעי' ט"ו) דמי שמגדל יתום בתוך ביתו וכתב עליו בשטר בני או היתום כתב על המגדלו אבי או אמי לא מקרי מזויף וכשר הואיל וגדלוהו ראוי לכתוב כך.
למדנו מדברי הרמ"א שתפס ליסוד דעיקר טעמו של המהר"מ בר ברוך, שיכול לקרות למאומץ בנו וכן המאומץ למאמץ אבי הוא מכיון שגדלהו. ולכן לא חילק בין אם המאומץ הוא בן אשתו ..... ובין אם המאומץ הוא זר לגמרי, וס"ל בכל גוונא יכול המאמץ לכנהו בשם בני וכן המאומץ לקרותו בשם אבי. ולאו דוקא כשהמאמץ כותב למאומץ או להיפך, אלא אפילו גם כשכותבים לעלמא ג"כ יכולים לכתוב כן.


6. "ציץ אליעזר"

אבל מצינו בכנסת הגדולה על חו"מ (סי' מ"ב הגה"ט אות ע"ה) דשדא בזה נרגא וכתב ונ"ל שאין הדברים אמורים אלא כשאין למגדל בנים. אמנם האו"ת רוצה לפרש דאולי כוונת הכנה"ג הוא דאם יש לו בן ממש דג"כ שמו כשם היתום ונכתב על יתום בני פלוני פסול, דהוי שטר שיכול לזייף דיחשבו שהוא בנו ממש. וכן מסכים אתו הנה"מ אות ל"ה.

אבל המעיין הישר רואה בעליל שכוונת הכנה"ג היא על כל גוונא שיש למגדל בנים, ודבר זה שהמדובר כששמו כשם היתום לא נזכר אף ברמז כל שהוא בדברי הכנה"ג. עיין בשו"ת חתם סופר שם בחאה"ע ח"א (סי' ע"ו) שכותב להסביר דברי הכנה"ג בטוב טעם, והיינו דבשלמא כשאין לו בנים עביד איניש דמחמת חבה קורא לו בנו ולא חייש דנפיק מיניה חורבה והפסד ליורשיו בנחלתו שיבא זה לירש בנחלתו דלא איכפת ליה כולי האי, ואפשר שנוח לו יותר שיירש בן אשתו האהוב את נכסיו מאשר ירשו אחיו וקרוביו, ומעשים בכל יום יוכיחו, משא"כ כשיש לו בנים של עצמו אזי חושש טובא שלא יבוא מזה טעות והפסד להפקיע בניו מנחלת אבותם. ועפי"ז כותב שם הח"ס לחלק בין בן בין הבנים לבין בת בין הבנים, דבבת בין הבנים שאפי' יטעו העולם שהיא בתו ממש לא נפיק מיניה חורבא שהרי בת במקום בן לא תירש, ע"כ שפיר קורא לה בת גם כשיש לו בנים, עיי"ש. ולפי"ז יש לומר דבבת גם הכנה"ג יודה.


7. "ציץ אליעזר" (חלק ד' סימן כב)

"יוצא לנו מהנתבאר:
(א) אם אין בנים למאמץ לישנא מעליא הוא לכנות את המאומץ כבנו של המאמץ בשטרות ובמסמכים.
(ב) אם יש בנים למאמץ לדעת האו"ת והנתיבות לישנא מעליא הוא, ולדעת הכנה"ג היעב"ץ והחתם סופר לאו לישנא מעליא הוא.
(ג) האמור בסעי' ב' הוא בבן זכר, אבל בבת גם כשיש בנים זכרים למאמץ אפשר לו לכנות את מאומצתו בשם בת [כפי ההסבר של הח"ס]. וכשיש לו בנות לאו לישנא מעליא הוא להכנה"ג והח"ס הנ"ז.
(ד) כשיש למאמץ בן ששמו כשם המאומץ אליבא דכו"ע אין לכנות את המאומץ בשטרות ובמסמכים בשם בנו.
(ה) כשיש למאומץ הורים בחיים אין למאומץ לכנות את מאמצו לכתחילה בשטרות ובמסמכים בשם אבי סתם. ובדיעבד הדבר טעון הכרעה לפי ראות עיני הדיין בהתאם למסיבות."


8. שו"ת יביע אומר חלק ח-אה"ע סימן יג

"...נשאלתי לחוות דעתי להלכה ולמעשה מאנשים יראי ה' מחו"ל, שהם חשוכי בנים, ואימצו להם ילדים ממחלקת היולדות שם, מיד עם לידתם, לפעמים היה ברור ע"פ עדות הרופאים והמילדות שהילדים נולדו מנשים נכריות, ולפעמים הדבר בספק אם הם מנשים נכריות, שהן רובא דרובא, או מנשים יהודיות פנויות או נשואות, וכעת נשתקע הדבר וא"א לברר, ובאו הוריהם - מאמציהם לגיירם ולחנכם ע"פ תורת ישראל, והשאלה נשאלת לענין היוחסין שלהם, מה יהיה משפטם בבוא המועד להשיאם עם זרע ישראל, אם יש בזה משום דין אסופי או לא.... מסקנא דדינא - שיש להכשיר תינוקות אלה לאחר גיורם ולהתירם לבא בקהל ה' ".


9. פסקי דין רבניים חלק ג' עמוד קט

א. התחייב אדם לזון את בת אשתו או אחרים מקרוביה, אם בשעת קידושין - יש לזה תוקף אף ללא קנין, כי הן הן הדברים הנקנים באמירה, ואם בשעת נישואין - מועיל בקנין.
ב. התחייב לזון אחרים ללא קשר עם נישואין, פוסק הרמב"ם שאף אם נעשה בקנין לא נשתעבד, משום שזה דבר שאינו קצוב ויש לו דין אסמכתא. אולם כל הפוסקים חולקים עליו, וההכרעה להלכה היא שיש תוקף להתחייבותו.
ג. לפי הנחה זו מועילה התחיבות כזאת אף לגבי צמידות לתנודות יוקר המחיה, אם כי אין זה קצוב.
ד. אם יש תמורה כנגד ההתחייבות למזונות, אף לשיטת הרמב"ם אין בה משום אסמכתא וגמר
ומשעבד נפשיה.
ה. ולפי זה, המאמץ ילד ומתחייב לפרנסו ולכלכל כל צרכיו, מועילה ההתחייבות גם לשיטת הרמב"ם, משום שיש לו הנאה מעצם האימוץ הנחשבת כתמורה.
ו. התחייבותו של מאמץ ילד יש לה תוקף גם מטעם אחר, משום שיש לזה דין של נדר וצדקה.
לאור כל הנ"ל מוצא ביה"ד שבהתאם להלכה אין מקום לפטור את המאמץ, הבעל, מכל חיוביו שקבל עליו כלפי מגורשתו, להבטחת החזקתה של הילדה המאומצת , וגם הצמדת התחייבותו לתנודות האינדקס שרירה וקיימת מצד הדין, כנ"ל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il