ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
הילה שושנה בת דינה הי"ו
וְאַחַר שֶׁהִשְׁלִים מִצְוַת מִנּוּי הַשּׁוֹפְטִים וְכֹחָם וִיכָלְתָּם מַהוּ, וּמַהוּ רָאוּי שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בּוֹ יוֹתֵר, וְהוּא: לִמְחוֹת זֵכֶר עֲבוֹדָה זָרָה וְהָעֹנֶשׁ מִמֶּנָּה, הִתְחִיל לְבָאֵר אֶל הַשּׁוֹפְטִים אִם יִקְרֶה לָהֶם בְּדָבָר סָפֵק מָה, אֵיךְ יִתְנַהֲגוּ, וְצִוָּה אֲלֵיהֶם שֶׁיִּתְנַהֲגוּ בַּדָּבָר הַהוּא עַל פִּי מָה שֶׁיְּבָרְרוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל הָעוֹמֵד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, כְּאָמְרוֹ (דברים יז ח-יא): "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט וגו' וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ... עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", וּבָא בְּקַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי דברים שופטים פסקא קנד): "אֲפִלּוּ אוֹמְרִים לְךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין", כְּלוֹמַר: אֲפִלּוּ בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר שֶׁאֵין הָאֱמֶת כְּדִבְרֵי הוֹרָאַת הַסַּנְהֶדְרִין, אַף עַל פִּי כֵן שְׁמַע אֲלֵיהֶם, כִּי כֵן צִוָּה ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּנְהֹג בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ כְּפִי מַה שֶּׁיַּכְרִיעוּ הֵם, [יַסְכִּימוּ] לָאֱמֶת* אוֹ לֹא יַסְכִּימוּ. וְזֶה כְּעִנְיַן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִם רַבָּן גַּמְלִיאֵל (ראש השנה כה א) שֶׁצִּוָּהוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיָּבוֹא בְּמָעוֹתָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ, וְכֵן עָשָׂה, שֶׁאַחַר שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מָסַר הַהַכְרָעָה אֲלֵיהֶם, מַה שֶּׁיַּסְכִּימוּ הֵם הוּא מַה שֶּׁצִּוָּה ה' יִתְבָּרַךְ בַּדָּבָר הַהוּא. וְעַל זֶה אָנוּ בְּטוּחִים בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה וּבְמִשְׁפָּטֶיהָ שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ – כָּל זְמַן שֶׁנִּסְמֹךְ עַל מַה שֶּׁיַּסְכִּימוּ בָּהֶם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר.
התורה נמסרה להכרעת חכמים
וְהוּא אָמְרָם בְּרֵישׁ "חֲגִיגָה" (ג ב): "שֶׁמָּא תֹּאמַר הוֹאִיל וְהַלָּלוּ מְטַמְּאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין וכו' הֵיאַךְ אֲנִי לָמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר (קהלת יב יא): 'נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד' – כֻּלָּן פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן מִפִּי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ א): 'וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר'". הִנֵּה בֵּאֵר: הַמְטַהֲרִין וְהַמְטַמְּאִין, הַפּוֹסְלִים וְהַמַּכְשִׁירִים כֻּלָּם אֲמָרָם מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה*, וְאִי אֶפְשָׁר, לוּלֵי עַל צַד שֶׁכָּתַבְנוּ, כִּי אַחֲרֵי שֶׁדִּבְרֵי הַמְטַמְּאִין וְהַמְטַהֲרִין הָפְכִּיִּים בְּעַצְמָם וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁשְּׁנֵיהֶם יַסְכִּימוּ לָאֱמֶת, אֵיךְ נֹאמַר שֶׁכֻּלָּם נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה, וּמִי אִיכָּא סְפֵיקָא* קָמֵי שְׁמַיָּא •. אֲבָל הָעִנְיָן עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְנוּ: שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מָסַר הַכְרָעוֹת אֵלֶּה לְחַכְמֵי הַדּוֹר וְצִוָּה שֶׁנִּמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם, וְנִמְצָא שֶׁמַּה שֶּׁיַּסְכִּימוּ הֵם בְּדָבָר מֵהַדְּבָרִים, הוּא מַה שֶּׁנִּצְּטַוָּה מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה.
"לא בשמים היא"
וְגַם כֵּן נַאֲמִין, שֶׁאִם הִסְכִּימוּ הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת וְנֵדַע זֶה עַל יְדֵי בַּת קוֹל אוֹ נָבִיא, אֵין רָאוּי לָנוּ שֶׁנָּסוּר מֵהַסְכָּמַת הַחֲכָמִים. וְזֶה הוּא עִנְיַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל עִם הַחֲכָמִים [בְּתַנּוּרוֹ] שֶׁל עַכְנַאי כַּמֻּזְכָּר בְּפֶרֶק "הַזָּהָב" (בבא מציעא נט א-ב), שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן אוֹתוֹת גְּדוֹלִים וַחֲזָקִים שֶׁהָאֱמֶת כִּדְבָרָיו וְיָצְתָה בַּת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמְרָה: "מַה לָּכֶם אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם", אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁלֹּא רָצָה לְהַסְכִּים לְדִבְרֵיהֶם נִמְנוּ עָלָיו וּבֵרְכוּהוּ*, לְפִי שֶׁלֹּא מָסַר ה' יִתְבָּרַךְ הַכְרָעַת סְפֵקוֹת הַתּוֹרָה לְנָבִיא וְלֹא לְבַת קוֹל, אֶלָּא לְחַכְמֵי הַדּוֹר, וְזֶהוּ שֶׁעָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר (דברים ל יב): "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא".
אפילו כשספק לחכמים לא מקבלים מנביא
וּמְפֹרָשׁ עוֹד בִּ"תְמוּרָה" (טז א) שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין רָאוּי לָנוּ לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר הַנְּבִיאִים הֵפֶךְ הַסְכָּמַת הַחֲכָמִים, אֲבָל* גַּם אִם יְסַפְּקוּ הַחֲכָמִים בְּדָבָר מָה, אֵין לָנוּ שֶׁנִּקַּח בֵּאוּר הַסָּפֵק הַהוּא עַל פִּי נָבִיא, אֲבָל יוֹתֵר טוֹב שֶׁיִּשָּׁאֵר הַדָּבָר בִּסְפֵקוֹ, שֶׁאָמְרוּ שָׁם שֶׁבִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נִשְׁתַּכְּחוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת, וְאָמְרוּ לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: שְׁאַל, וְאָמַר לָהֶם: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא", וְנֶאֱמַר עוֹד שָׁם, שֶׁעָמְדוּ עָלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל לְסָקְלוֹ, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "לוֹמַר לְךָ* אִי אֶפְשָׁר, לֵךְ וְטָרְדָן* בְּמִלְחָמָה".
___________________________________
יַסְכִּימוּ לָאֱמֶת – יכוונו לאמת. הַגְּבוּרָה – הקב"ה. וּמִי אִיכָּא סְפֵיקָא וכו' – וכי יש ספק אצל הקב"ה? נִמְנוּ עָלָיו וּבֵרְכוּהוּ – נאספו החכמים והחליטו לנדותו. אֲבָל – אלא. לוֹמַר לְךָ – בנבואה מה ההלכה. טָרְדָן – העסק אותם בענין אחר.
ביאורים
מתן תורה, נתינת התורה לעם ישראל וירידתה של התורה לעולם הגשמי היו חידוש גדול מאוד ודבר שקשה לתפוס ולהבין. התורה היא חכמה אלוהית עליונה ועמוקה מאד, שככל שמעמיקים בה מגלים יותר ויותר עד כמה היא עמוקה ורחוקה מהשגתנו. ולכן קשה לנו להבין מדוע החליט בורא עולם לתת אותה לעולם הגשמי והמוגבל שלנו.
זכינו, עם ישראל, והפלא העצום הזה קרה. בורא עולם החליט להפקיד בידינו את התורה שהיא 'חמדה גנוזה' שבורא עולם משתעשע בה. כשנתן הקב"ה את התורה לעולם, הוא קבע שלומדי התורה הם גם אלה שיכריעו בכל דבר כיצד לנהוג על פי הבנתם בתורה מכוח שכלם האנושי , כלומר נתינת התורה לעולם כוללת גם את הקביעה כיצד לפסוק בכל דבר. קביעה זו נמסרה לחכמי ישראל ובראשם לבית הדין הגדול שבלשכת הגזית, שהם אלה שתפקידם להכריע בשאלות הקשות שחכמי ישראל מסתפקים בהם.
קביעה זו היא קביעה כה חזקה עד שאפילו אם יתברר לנו על ידי בת קול או נביא שהכרעת חכמי ישראל אינה מתאימה לאמת ההלכתית, אנו נלך דווקא לפי קביעתם של חכמי ישראל מפני שכך קבע הקב"ה כשנתן את ההכרעה בידם. ויותר מכך, גם כאשר חכמי התורה מסופקים ואינם יודעים כיצד להכריע, לא נשתמש בהכרעת הנבואה, מכיוון שהתורה כבר 'לא בשָׁמַים היא'. זו גם הסיבה, שלאחר פטירת משה, כאשר נשכחו הלכות רבות, אמר ה' ליהושע, שאי אפשר לגלות לו בחזרה את אותן ההלכות, והוא יוכל לחדשן רק בכוח לימודו.
כך נוכל להבין את דבריהם של חז"ל, שקבעו שכל מה שעתידים לומדי התורה לחדש נאמר כבר למשה בסיני. כל דברי התורה, על כל חלקיה ופרטיה, גם מה שאינו מוגדר כאמת ההלכתית הוא חלק מן התורה, ומה שנפסק להלכה, הוא מה שקבע הבורא שאותו ינהגו למעשה.
דברים יסודיים אלו, חשובים מאד במיוחד לאחר העיסוק שעסקה התורה במערכת המשפט ובתפקידיה, הכוללים את תיקונה הרוחני והגשמי של החברה, ואת המלחמה בעבודה זרה, מכיוון שהם עוסקים בסמכות התורנית של חכמי ישראל העומדת ביסודה של מערכת בתי המשפט של עם ישראל.
הרחבות
•אלו ואלו דברי אלוהים חיים
אֵיךְ נֹאמַר שֶׁכֻּלָּם נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה, וּמִי אִיכָּא סְפֵיקָא קָמֵי שְׁמַיָּא. ביחס למחלוקת בית שמאי ובית הלל אמרה הגמרא: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן" [עירובין יג:]. על כך כתב הריטב"א : "שאלו רבני צרפת ז"ל, האיך אפשר שיהו שניהם דברי אלוהים חיים, וזה אוסר וזה מתיר. ותירצו, כי כשעלה משה למרום לקבל התורה, הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים (ארבעים ותשע סברות) לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור, ויהיה הכרעה כמותם, ונכון הוא לפי הדרש. ובדרך האמת (חכמת הנסתר) יש טעם סוד בדבר" [ריטב"א שם]. על פי פירושו הראשון של הריטב"א, ניתן לפרש את דברי הגמרא במסכת חגיגה שהביא הר"ן כפשוטם: "כולן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא" –הקב"ה לימד את משה רבנו בסיני גם את דעת בית הלל וגם את דעת בית שמאי.
במהר"ל מבואר שהמאמר "אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן" נכון רק אם שתי הדעות מכוונות לסברות שקולות בחשיבותן להלכה, ולכן התעוררה השאלה: "מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן?". במחלוקות אחרות של חכמי ישראל, הדעות השונות אכן מבטאות צדדים אמיתיים, אולם ניתן לברר מתוכן את הצד המכריע להלכה. [באר הגולה א].
שאלות לדיון
לפי דברי הר"ן, חכמי הדור קובעים מה צווה משה בהר-סיני. האם זה אומר שהם גדולים יותר ממשה?
אם הכל נקבע לפי הסכמת אנשים שיכולים היום להחליט כך ומחר להחליט אחרת, האם זה אומר שאין אמת מוחלטת?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
למה ללמוד גמרא?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך נראית נקמה יהודית?
איך המזוזה שומרת עלינו?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כשר קצר ולעניין!
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
