בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חקת
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מי הרבי שלך?

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

תמוז תשע"ד
3 דק' קריאה
עדיאל עקב בדריכות רבה אחרי מעשי הרב. הרב הוא איש קדוש ופרוש, גדול בתורה, שרבים ראו בו את מורה דרכם. רבים גם משחרים לפתחו של הרב, כדי לקבל ממנו עצה או ברכה.
עדיאל למד שנים רבות בישיבתו של הרב. בשנים האחרונות, זוכה עדיאל להיות משמשו של הרב. עדיאל מעריך זכות גדולה זו, ומשתדל לעקוב אחרי מעשי הרב וללמוד מדרכיו. יודע עדיאל, שכל מעשיו של הרב תורה הם, ולימוד גדול הם צריכים.
הנה, מגיע אל הרב יהודי עשיר. חזותו של אותו אדם מוכיחה עליו שאינו הולך בדרך התורה והמצוות. העשיר מוציא מכיסו סכום כסף נכבד, ומבקש מהרב ברכה להצלחה בעסקיו. הרב, שואל את העשיר בקפדנות – האם עסקיך מתנהלים על פי ההלכה? העשיר נפגע מעט מנימת הדברים, אך מפני גדלותו וקדושתו של הרב נמוג ליבו, והוא מקבל עליו להיטיב מעט את דרכיו.
עדיאל יוצא מבית הרב, ומסכם לעצמו את המסר שקיבל – על פגם בשמירת ההלכה, עלי להגיב בתקיפות וקפדנות. הוא חוצה את הכביש ונכנס לבית הכנסת הסמוך לתפילת מנחה. שליח הציבור מתחיל להתפלל , ועדיאל קולט שהחזן מתפלל במהירות עצומה, ובולע את המילים.
עדיאל חש שכעס מציף אותו ועולה לראשו. מה זה? ככה מתפללים? זהו זלזול בתפילה ובהלכה. עדיאל צועק בכעס על שליח הציבור, ומתחילה מהומה גדולה...
כשוך המהומה, עדיאל עוזב את בית הכנסת, ופליאה ממלאת את לבבו – אצל הרב הצליחה הקפדנות, מדוע התקבלו דברי בחרפות וגידופים?
בפרשתנו, אנו קוראים על תלונת העם, ועונש – הנחשים השרפים. בתלונה זו יש נקודה מיוחדת, שלא קיימת בכל התלונות הרבות שהתלוננו ישראל במדבר - "וידבר העם באלוקים ובמשה", "השוו עבד לקונו" (במדבר כא, ה ורש"י). עם ישראל מפנה את התלונה שלו לשניים – אלוקים ומשה. מעבר לחטא הרגיל שיש בעצם התלונה, יש כאן חטא נוסף בכך שמשווים כביכול את משה לה'. יש מקום לשאול – מה השתנתה תלונה זו מכל התלונות, שהעם ראה במשה כתובת שווה לה'?
נראה שהתשובה נעוצה בעיתוי המיוחד של תלונה זו. בפרשת חוקת מתרחש דילוג של 38 שנה, מהשנתיים הראשונות במדבר לשנה האחרונה. בפרשיות הקודמות פגשנו את תלונותיהם של דור יוצאי מצריים, ואילו בפרשתנו אנו פוגשים את בניהם, דור הנכנסים לארץ. דור זה הוא דור שגדל על ברכיו של משה רבינו. סביר להניח, שזווית המבט של דור זה על משה שונה בתכלית מהזווית של אבותיו. דור זה היו ילדים, כשמשה כבר היה המנהיג הזקן והמורם מעם. תחושת הביטול שלהם כלפי משה הייתה גדולה מאבותיהם. לפיכך, הם טעו והשוו כביכול את משה לה'.
חלק מהתיקון לחטא זה הוא בעשייתו של נחש נחושת ותלייתו על הנס, "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי". על כך נאמר במשנה (ר"ה פ"ג) – "וכי נחש ממית, וכי נחש מחיה? אלא בזמן, שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים, היו מתרפאים". נחש הנחושת מלמד את העם, שעליו לשאת עיניים לשמיים, ולא לחשוב שהכוח נמצא בשליטת שליחיו של מקום.
ומעין אותו עניין, מוצאים אנו בחטא נוסף בפרשתנו, חטא מי מריבה. לפי הרמב"ם (פ"ד משמונה פרקים) חטאו של משה רבינו היה ש(לפי מדרגתו הגבוהה) נטה קצת לצד הרגזנות, במקום שלא היה צריך לכעוס. וכיוון שעם ישראל ידע שמשה הוא אדם שלם במידותיו, היו ישראל לומדים ממנו. וכיוון שראו אותו כועס, למדו ממנו שכאן צריך לכעוס, ובאמת ה' לא כעס במקרה זה, ולא היה צריך לכעוס. ובכך היה חילול ה'. נמצאנו למדים, שבמקרה זה דווקא הביטול של העם בפני משה, יצר את גודל הבעיה.
מכאן אפשר ללמוד את העיקרון, עליו מדבר הרב קוק זצ"ל (על פי אורות ישראל ג,ג). הדבקות בצדיקים , כדי שנשמתם השלימה תרומם את הנשימה הבלתי נשלמת, היא דבר נכבד מאד בהתפתחות הנפשות. אבל צריך בכך גם שמירה גדולה, כי לפעמים לצדיק יש גם חסרון מסוים. אצל הצדיק, חסרון זה לא פוגם כמעט, כי בצירוף למידותיו האחרות, הרי שאינו משפיע לרעה. אך תלמיד, שדבק רק בצדיק אחד, לומד לעיתים את החיסרון, ואצל התלמיד החיסרון הופך למשמעותי מאד (כמו במשל שפתחנו). "אשריהם ישראל, שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ה' הטוב".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il