ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְעוֹד, כִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ כִּי מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן חָרַב עַל יְדֵי ג' חֲטָאִים, וּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי עַל יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם, הוּא דָּבָר נִפְלָא. דַּע, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ 1 חִלּוּפֵי נִבְרָאִים הַרְבֵּה בָּעוֹלָם, וּבָחַר בָּאָדָם לְעָבְדוֹ בִּפְרָט, וְהוּא נִבְחַר מִכָּל אֲשֶׁר הוּא עַל הָאָרֶץ, כָּךְ הַמְּקוֹמוֹת מִן הָעוֹלָם הֵם הַרְבֵּה בָּעוֹלָם, וּבָחַר בְּמָקוֹם אֶחָד מְיֻחָד, הוּא הַמִּקְדָּשׁ. וּכְמוֹ שֶׁנָּתַן הַנְּשָׁמָה אֶל הָאָדָם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כָּךְ הִזְרִיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּמִּקְדָּשׁ אֶת כְּבוֹדוֹ וְאוֹרוֹ. וּלְפִיכָךְ הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא מְקֻדָּשׁ אֶל ה', מִתְדַּמֶּה לְגַמְרֵי אֶל 2 הֵיכַל הָאָדָם, אֲשֶׁר שָׁם כְּבוֹד הַנְּשָׁמָה. וְדָבָר זֶה רָמְזוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גַּם כֵּן בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ (ברכות לג, א): כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, וְזֶה נִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת. וְיֵשׁ בְּהֵיכַל הָאָדָם ג' מַחֲנוֹת, וּבְכָל אֶחָד קְדֻשָּׁה, הַכֹּחַ הָאֶחָד הוּא בַּכָּבֵד, וְנִקְרָא כֹּחַ טִבְעִי, וּמִמֶּנּוּ כֹּחוֹת יְדוּעוֹת, כֹּחַ הַזָּן וְהַמְגַדֵּל וְהַמּוֹלִיד, וְדָבָר זֶה יָדוּעַ לְמִי שֶׁעִיֵּן בִּדְבָרִים אֵלּוּ. מַחֲנֶה שְׁנִיָּה הוּא בַּלֵּב, כֹּחַ מְיֻחָד, וּמִמֶּנּוּ כַּמָּה דְּבָרִים, דְּהַיְנוּ נְקִימָה וּנְטִירָה וְשִׂנְאָה וְכַמָּה דְּבָרִים. מַחֲנֶה שְׁלִישִׁית בַּמֹּחַ, וּמִמֶּנָּה הַמַּחְשָׁבָה וְהַזִּכָּרוֹן וְהַדַּעַת. וְאֶל זֶה נִמְשַׁךְ צוּרַת הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָיוּ גַּם כֵּן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ ג' מַחֲנוֹת: מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, מַחֲנֵה לְוִיָּה, מַחְנֵה שְׁכִינָה. מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל הִיא יְרוּשָׁלַיִם, מַחֲנֵה לְוִיָּה הַר הַבַּיִת, כִּי שָׁם נִקְרָא מַחֲנֵה לְוִיָּה. מַחְנֵה שְׁכִינָה הָעֲזָרָה וְהַהֵיכָל וְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
שלושה חלקים בנפש האדם האחת, וכנגדם ג' חלקים במחנה שכינה
וְדַע, כִּי בַּמֹּחַ יֵשׁ ג' חֲדָרִים 3 מְחֻלָּקִים, שֶׁשָּׁם ג' כֹּחוֹת מְחֻלָּקִים, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם, שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ אוֹתָם בְּחִבּוּר גְּבוּרוֹת ה' (פרק כט) אֵצֶל וַיַּרְכִּבֵם מֹשֶׁה עַל הַחֲמֹר (שמות ד, כ), עַיֵּן שָׁם. וּכְנֶגֶד זֶה מַחֲנֵה שְׁכִינָה נֶחְלָק לְג' חֲלָקִים: הָעֲזָרָה, שֶׁשָּׁם מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. וְהֵיכָל, שֶׁשָּׁם הָיָה מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, מְנוֹרָה וְשֻׁלְחָן. וְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁשָּׁם הָיָה הָאָרוֹן. אָמְנָם אֵין הַנֶּפֶשׁ מְחֻלָּק, 4 שֶׁיִּהְיֶה ג' נְפָשׁוֹת לָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ חוֹשְׁבִים 5 קְצָת בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶם הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַקְדָּמַת הַפְּרָקִים לְמַסֶּכֶת אָבוֹת. אֲבָל הַנֶּפֶשׁ אַחַת, רַק שֶׁמִּתְפָּרְדִים מִמֶּנָּה כֹּחוֹת מְחֻלָּקוֹת, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּמְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ. וְהַנֶּפֶשׁ הִיא כֹּחַ אֶחָד, רַק כִּי יֵשׁ כָּאן ב' בְּחִינוֹת בַּנֶּפֶשׁ: הַבְּחִינָה הָאַחַת מִצַּד הַכֹּחוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵם ג', וְהֵם מְחֻלָּקִים. הַבְּחִינָה הַשֵּׁנִית, מִצַּד הַנֶּפֶשׁ בְּעַצְמָהּ, אֲשֶׁר מִמֶּנָּה כָּל אֵלּוּ הַחֲלָקִים שֶׁהֵם ג'.
________________________________
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
36 - לימוד שבועי באמונה ל' ניסן - ו' אייר תשע"ה
37 - פרק ד' חלק ד'
38 - פרק ד' חלק ה'
טען עוד
במוח ישנם שלושה חדרים 3 נפרדים. אין להאריך כאן בענין זה, כבר בארנו זאת בחבור גבורות ה' פרק כ"ט בבאור הפסוק וירכיבם על החמור, עיין שם. כדוגמת חלוקת המוח לשלושה חלקים נחלק מחנה שכינה: העזרה, שם המזבח החיצון, מזבח העולה. ההיכל שם המזבח הפנימי מזבח הזהב, המנורה והשולחן. וקודש הקודשים שם הארון. נפש האדם אינה מחולקת, 4 כלומר אין לאדם שלוש נפשות נפרדות, 5 כמחשבת הפילוסופים שהביא הרמב"ם דבריהם בשמונה פרקים, הקדמתו למסכת אבות. הנפש היא אחת, רק שיוצאים ממנה כוחות נפרדים, כל אחד במקום הראוי לו. אם כן יש שתי בחינות בנפש: הבחינה האחת הנפש עצמה, שהיא אחת. הבחינה השניה כוחות הנפש שהם שלושה.
ביאורים
המהר"ל ממשיך ומביא הסבר שלישי להבדל בין סיבות החורבן של בתי המקדש. הסבר המתבסס על היחס בין האדם למקדש, יחס אליו הוא כבר רמז בהסבר הקודם. בלימודנו, הסבר זה יתפרש על פני ארבעה ימים. המהר"ל מונה כאן שלושה חלקים לנפש האדם. בהסבר הקודם התייחסנו לחלוקה לגופני, נפשי ושכלי, ככוחות הקיימים באדם. בהסבר זה, מחדד המהר"ל, אלו 'חלקי הנפש' – הכוחות השונים היוצאים מהנפש. נפש האדם אחת. הנפש היא חטיבה עצמאית שמטרתה אחת והיא ליצור קשר עם הקב"ה. היא עושה זאת על ידי כל חלקיה יחד. החלק הגופני, הבא לידי ביטוי במערכת התזונה, האכילה, העיכול וכדומה, במערכת הגדילה בצמיחת הגוף והילודה, דרך יצירת הוולדות. החלק הנפשי, אליו משתייך הרגש ביחס לזולת, חיובי או שלילי, והחלק השכלי, שבו מתבצעים תהליכי החשיבה, הלמידה, הסקת המסקנות והזכירה. המהר"ל מדגיש כאן שני עניינים משלימים. הנפש מחולקת לחלקים שונים, ועם זאת היא נפש אחת . ההבחנה בין החלקים השונים, עוזרת לנו לטפל בכל חלק, כאשר יש צורך בתיקון. בעזרתה אנו יכולים להגדיר יותר את הבעיה ולמצוא דרכי תיקון. עם זאת, הנפש היא אחת, ולכן גם החלקים שאנו 'כביכול' חולקים עם בעלי החיים, צריכים להופיע אצלנו, ברמה אחרת לגמרי. האכילה, הילודה, ואף החיבור הנפשי לברייה אחרת, על אף הדמיון לאותן המערכות אצל בעלי החיים, אצל האדם כל החלקים קשורים זה בזה. מקשר זה גם נובע שאין יכולת לתת לכוחות האחרים פורקן וחופש חסר אחריות. גם עליהם להיות מכוונים על ידי השכל.
המהר"ל מלמד אותנו שהמקדש מקביל לאדם. כמו שבאדם החליט הקב"ה להראות כבודו כך במקדש. הקבלה זו באה לידי ביטוי, גם בדמיון בין חלקי המקדש לבין חלקי האדם. גם במקדש שלושה חלקים, והם מקבילים לחלקי האדם (בזה נרחיב ביום הבא), בעוד החלק העליון, מחנה השכינה המקביל לחלק השכלי, מוצא דמיון גם בהיותו מחולק בעצמו לשלושה חלקים כשלושת הכוחות השונים במוח. דמיון חלקי האדם לחלקי המקדש מלמד אותנו שני דברים. ראשית, הוא מלמד אותנו שיש קדושה לחלקי האדם. יש משמעות רוחנית לכל חלק וחלק. עניין זה מתברר מעובדת היות הנפש אחת, כלומר יצירה חדשה שאינה כנפש בעל החיים כפי שראינו לעיל. שנית, הוא מלמד אותנו על ההשתלשלות הרוחנית, מלמעלה, הקדושה העליונה שתחילתה במקור, הקב"ה, ויורדת שלב אחר שלב מטה, דרך קודש הקודשים, המקדש, הר הבית, ולכל ירושלים – לחיים הטבעיים של כל העם. כך באדם יורדת הקדושה שמקורה בה' יתברך, לכל חלקיו. כולם קשורים, כל אחד לפי מדרגתו, בקב"ה.
הרחבות
* בלבבי משכן אבנה
הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא מְקֻדָּשׁ אֶל ה', מִתְדַּמֶּה לְגַמְרֵי אֶל הֵיכַל הָאָדָם. עיקרון זה המקביל בין האדם והמקדש, יסודו במדרש: "ללמדך שהמשכן שקול כנגד כל העולם וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן" [תנחומא פקודי, ג]. רבי חיים מוולוז'ין הרחיב רעיון זה והסביר שהדמיון שבין המקדש לבין האדם, מרמז על תכליתו הפנימית של המקדש להדריך את האדם כיצד עליו להיות בעצמו כלי הראוי להשראת השכינה: "כי ודאי עיקר עניין הקודש והמקדש ושריית שכינתו יתברך, הוא האדם , שאם יקדש עצמו כראוי בקיום המצוות כולן... אז הוא עצמו המקדש ממש, ובתוכו ה' יתברך שמו... ויש לומר על דרך זה הכתוב "ועשו לי מקדש... ככל אשר אני מראה אותך... וכן תעשו" [שמות כה, ח-ט]... יש לומר גם כן שרוצה לומר, אל תחשבו שתכלית כוונתי הוא עשיית המקדש החיצוני, אלא תדעו שכל תכלית רצוני בתבנית המשכן וכל כליו רק לרמז לכם שממנו תראו וכן תעשו אתם את עצמכם , שתהיו אתם במעשיכם הרצויים כתבנית המשכן וכליו, כולם קדושים ראויים ומוכנים להשרות שכינתי בתוכם ממש" [נפש החיים א, ד].
לעילוי נשמת שרה רבקה בת יואל ע"ה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
לקום מהתחתית של התחתית
הלכות שטיפת כלים בשבת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
