ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דברים לכבודו של הגאון הרב יורם אברג'ל זצ"ל ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

חשוון תשע"ו

דברים לכבודו של הגאון הרב יורם אברג'ל זצ"ל

כוח מופלא של הרבצת תורה מתוך אהבת ישראל עמוקה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מסירות נפש למען הרבצת התורה
בימים אלה נסתלק מאתנו הרב הגדול הגאון הרב יורם אברג'ל זצ"ל, זה בוודאי דורש חשבון נפש ובירור. בשנים האחרונות אזור הדרום נפרד משלושה תלמידי חכמים חשובים, תחילה הגאון האדמו"ר רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל, אחריו הגאון רבי בנימין בצרי זצ"ל, וכעת פטירתו של הגאון הרב יורם אברג'ל זצ"ל, מחשובי וגדולי מפיצי התורה בארץ ישראל.
היתה לרב התמסרות אדירה שאי אפשר להבין אותה, הוא הרביץ תורה לאלפי אלפי אנשים והחזיק והנהיג בתי מדרשות בכל רחבי הארץ. כל מי ששותף קצת בעול של החזקת ישיבה יודע מה משמעות הדבר. לא לחינם כותב ה"נמוקי יוסף" 1 , שהמנהג בצרפת היה שאדם שיש לו חולה בתוך ביתו היה הולך לבקש ברכה, לא מצדיק ומקובל, אלא מ"רב התופס ישיבה", הרב זצ"ל לא החזיק ישיבה, הוא החזיק ישיבות על גבי ישיבות בכל רחבי הארץ. לא מדובר רק על עול ואחריות כלכלית, אלא בעיקר אחריות רוחנית ונפשית.
הרב זצ"ל היה הולך מעיר לעיר ומכְּפר לכפר כדי למסור תורה לרבים, גם בימי חוליו היה מכתת את רגליו מחיפה לאשדוד ומאשדוד לירושלים. אני לא יודע אם יש איזו פינה נידחת שהוא לא ביקר בה, לא פעם כשהגעתי לאיזה מקום ברחבי הארץ הייתי מגלה להפתעתי מודעה על שיעור תורה נוסף של הרב. הרב זצ"ל לקח על עצמו את מלוא האחריות על הרבצת התורה והפצתה. מאיפה מגיע כוח מופלא כזה של הרבצת תורה?

אהבת ישראל זה דבר שדורש עמל ויגיעה
מרן הרב קוק זצ"ל כותב ב"אורות הקודש" 2 על "עבודת הסנגוריא":
"אהבת ישראל, והעבודה של הסנגוריא על הכלל ועל הפרטים, איננה רק עבודה הרגשית לבדה, כי אם מקצוע גדול בתורה, וחכמה עמוקה ורחבה, רבת הענפים, שכולם צומחים ויונקים מלשד טל אור תורת חסד.
מי שמרגיש שמחשבת האחדות היא קרובה לרוחו, והציור של קישור כל העולמות כולם בכל האופנים הוא מעסיק את דמיונו והבנתו, הרי הוא משורשם של גדולי עולם, שעיקר עסקם הרוחני הוא הקישור הכללי של כל ההויה ושלום העולמים האמתי, ואל יסוג אחור משום מחשבה גדולה, ויגבה לבו בדרכי ה'. אף על פי שלפעמים נראה לו כאילו רודף גדולה וכבוד, יראה כמה דאפשר לזכך את מחשבתו בלתי לה' לבדו, לעשות רצונו בעבודתו, לגלות אור ייחודו בכל העולמים, וממילא יערה עליו רוח ממרום, לזיכוך המעשים והתכונות בתכלית הזיכוך".
אהבת ישראל זה דבר שדורש עמל ויגיעה, כדי לקנות את המידה הזו שנקראת 'אהבת ישראל' צריך להשקיע, זה מקצוע גדול בתורה, כמו שלומדים כך וכך שנים כדי לקבל הסמכה לרבנות, כך צריך לעמול ולהתייגע כדי להגיע לאהבת ישראל. תחילה צריך ללמוד את השורשים, מה זו האומה הישראלית ומה זו סגולת ישראל, כשאדם מבין מה עניינה של האומה הישראלית, ממילא הוא אוהב את בניה, בניו של מקום.
לסנגר ולדבר טוב על ישראל, זו לא רק עבודה רגשית, זו עבודה שדורשת עבודה שכלית מאומצת. יש מושג שנקרא 'תורה של חסד' ויש מושג שנקרא 'תורה שאיננה של חסד'. חז"ל אומרים 3 :
"'הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד' - ...זה הלומד תורה ומלמדה".
כשאדם שגדל בתורה מבין שכל התורה הזאת היא לא 'תורה דיליה', אלא תורה של עם ישראל, אז הוא הולך מעיר לעיר ומכפר לכפר ומרביץ תורה ברבים.

לראות את הטוב שבכל אחד

קצת לפני כן עומד מרן הרב קוק זצ"ל על התכונה השורשית שממנה מגיעים לאהבת ישראל, וזו לשונו:
"כשמסתכלים באמת בצד הטוב של כל אחד ואחד, מתאהב האדם על הבריות בחיבה פנימית, ואיננו צריך להזדקק לשום אבק של חנופה. כי ההתעניינות בצד הטוב, שהוא פוגש תמיד, מכסה ממנו באמת את כל הצדדים הרעים, 'וכסה קלון ערום'".
אחד הדברים הבולטים בדמותו המיוחדת של הרב יורם זצ"ל היה החיבה היתירה שרחש לכל סובביו, הוא הרעיף אהבה על הכל ולא היה זקוק לשום סממן חיצוני שיבטא משהו של עבודת ה' אצל האחר.

לקבל באהבה גם 'אנשי דלא מעלי'
כשאדם זוכה להגיע לאהבת ישראל, והוא פוגש את הטוב שבכל אדם, אז הוא מצליח לנטרל את מידת הכעס, כפי שכותב הרב בהמשך 4 :
"עבודה גדולה ומאירה היא להסיר את הכעס מן הלב לגמרי בחמלה של חסד שאין לה גבול להביט על הכל בעין יפה, להדמות לעין העליונה, עינא עלאה, עינא דכולא חיורא, גם על מה שעושים הרשעים, גם על הרעים היותר מוחלטים ברשעות, לחמול על היותם נשקעים בבוץ הרשעה, ולמצוא את הצד הטוב שבהם, ולמעט את הערך של החובה, ולהרבות את ערך הזכות גם על המסיתים והמדיחים, שעליהם נאמר: 'לא תחמול ולא תכסה'".
מידת הכעס היא מידה רעה, היא מטשטשת את כל ההכרה הפנימית של האדם, כשאדם כועס הוא לא מסוגל לראות את זולתו בעין טובה, "כל מיני גיהנם שולטין בו" 5 . העבודה על מידת הכעס היא עבודה גדולה ומאירה. אדם שהוא בעל מדריגה, הוא מסוגל לקבל באהבה גם 'אנשי דלא מעלי' בלי לדחות אותם. אדרבא, הוא מביט עליהם בעין טובה ומזהה את הנקודה הפנימית שמחיה אותם. בשורשה של הרשעה השפלה ביותר קיימת איזו נקודה של טוב שמסוגלת להפך הכל לטובה.
במבט ראשון המפגש הזה בין גדול שבישראל לאותם אנשים רחוקים, מעורר תמיהה: מה לכהן בבית הקברות 6 ?! מה לתלמיד חכם זה בין אותם שקרויים מתים בחייהם 7 ?! ואז במבט שני אתה מבין שהמחזה שנגלה לנגד עיניך הוא מחזה של מעין 'תחיית המתים', התלמיד חכם נוגע כעת בנקודת הקודש הפנימית שבזולתו ומעורר אותו לחיים.

הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה
מחשבה רעה מייצרת מציאות של רוע, ומאידך מחשבה טובה מייצרת ריבוי של טוב וחסד. מעטים הם האנשים שזכו לחולל מהפכה עממית בסדר גודל כזה, כפי שזכה לו הרב יורם זצ"ל, מהפכה שלא באה מכוח של אליטיזם חברתי אלא אדרבה מכוח 'העם שבשדות'. חז"ל אומרים 8 :
"הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר: 'יזל מים מדליו', שמהן תצא תורה".
ורש"י מבאר:
"הזהרו בבני עניים - שלא יהו קלים בעיניכם ללמדם תורה".
התפיסה הרווחת היא, שכשאדם רואה בן עניים, הוא לא חש אחריות על עתידו, לכן חז"ל מציבים בפנינו תמרור אזהרה, שמורה לנו לא להקל ראש בבני עניים.
הר"ן שם מרחיב את הדברים וכותב:
"הזהרו בבני עניים - להשתדל ללמדם תורה, שמהן תצא תורה, שאין להם עסק אחר.
ועוד: שדעתם שפלה עליהם".
בני עניים, כל מה שיש להם, זה תורה. ומלבד זאת, לבני עניים ישנה ענווה, ולכן הם מוכשרים יותר לקבל תורה.
המהר"ל 9 מוסיף טעם משלו. לדבריו, אדם שאין לו שום יחס אל החומר, הוא הכלי המוכשר ביותר ללימוד תורה.

מיהו זה שראוי ללמדו תורה?
ב"אבות דרבי נתן" 10 מובאת מחלוקת מופלאה, בשאלה: מיהו זה שראוי ללמדו תורה? וכך נאמר שם:
"בית שמאי אומרים: אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר.
ובית הלל אומרים: לכל אדם ישנה - שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים".
לפי בית הלל, כדי ללמוד תורה, צריך לעמוד בפרמטרים לא קלים, צריך להיות חכם, עניו, בעל מידות, בעל ייחוס ועשיר, לפי בית שמאי רק אדם כזה אפשר ללמד תורה. זה פלא גדול! מי מאתנו יכול להעיד על עצמו שהוא עומד בכל הפרמטרים האלה?! דומה שדברי בית שמאי נובעים מההבנה שהתורה היא הביטוי הגדול של שלמות החיים, לכן אדם שאיננו שלם בכל צדדי החיים שלו, התורה לא יכולה להתגלות אצלו בשלמותה.
ובית הלל סוברים, שדרכם של בית שמאי לא מותירה לנו מקום בבית המדרש, 'לא שביק חיי לכל בריה' 11 , כי סוף סוף יש חכמים שאינם בעלי ענוה ויש בעלי ענוה שאינם חכמים, יש חכמים ובעלי ענוה שאין להם ייחוס ויש חכמים ובעלי ענוה ובעלי ייחוס שאינם עשירים... מעטים הם האנשים שיכולים להיכנס לבית מדרשם של בית שמאי.
שיטת בית הלל שונה בתכלית. הם לא כותבים שום פרמטרים, כל מי שחפץ בלימוד תורה, מוזמן להיכנס לבית המדרש. וגם אם מדובר בפושעים ועבריינים, סוף סוף "הרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים".
נדמה לי שהחידוש הגדול של הרב יורם זצ"ל היה, שבתי המדרשות שבראשותו פתוחים לכל, כל מי שרוצה ללמוד ומקבל על עצמו סדרי תורה ואחריות של תורה, מוזמן להיכנס. כל אחד מוזמן ללמוד תורה ברמה שלו ובכמות ובזמן שהוא מסוגל להם. לכל אדם יש חלק ושייכות לתורה. רבים רבים מבאי בתי המדרש של הרב זצ"ל הם בעלי תשובה, אנשים שלפני שנים ספורות לא היתה להם שום שייכות וזיקה לתורה, ופתאום הם באים לשאול שאלות מפולפלות בהלכה. זו זכות עצומה, "כל המכניס בריה אחת תחת כנפי שמים, המקום מעלה עליו כאילו בראה כאילו יצרה, שנאמר: 'ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה'" 12 , דרושה לשם כך ענוה גדולה וסבלנות אין קץ.

מה עושים כשהתלמיד קולט רק בפעם הארבע מאות?
הגמרא בעירובין 13 מספרת על רבי פרידא:
"רבי פרידא, הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר".
לרבי פרידא היה תלמיד, שכדי שיבין את הסוגיה, היה צריך להסביר לו שוב ושוב, לא פחות מארבע מאות פעמים.
"יומא חד בעיוה למלתא דמצוה, תנא ליה ולא גמר".
יום אחד ביקשו מרבי פרידא להתעסק באיזה דבר מצוה מחוץ לבית המדרש. רבי פרידא לא שינה מהרגלו ולפני לכתו לדבר מצוה הסביר לתלמידו את הסוגיה ארבע מאות פעם כהרגלו. להפתעתו הרבה, התלמיד שבדרך כלל בפעם הארבע מאות כבר היה מבין, הפעם משום מה הוא לא הצליח להבין.
"אמר ליה: האידנא מאי שנא?".
שאל אותו רבי פרידא: מה יום מיומיים, מה קרה שלא הבנת, לפי הפרוטוקול בפעם הארבע מאות אתה אמור להבין?
"אמר ליה: מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה - אסחאי לדעתאי".
מאותו רגע שאמרו לך, שיש איזה דבר מצוה שאתה צריך לעסוק בו, הסחתי את דעתי, והייתי בטוח שבכל רגע נתון עומדים לקרוא לך, ולא הצלחתי להתרכז.
"אמר ליה: הב דעתיך ואתני ליך".
לא קרה כלום, הכל בסדר, אני פה איתך עד שתבין. בא נתחיל שוב, נלמד שוב ארבע מאות פעם, והפעם נבין.
"הדר תנא ליה ארבע מאה זימני אחריני. נפקא בת קלא ואמרה ליה: ניחא ליך דליספו לך ארבע מאה שני, או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי?".
מה אתה מעדיף כשכר: שיוסיפו לך ארבע מאות שנות חיים, או שתזכו אתה וכל הדור שלך לעולם הבא?
"אמר: דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי.
אמר להן הקדוש ברוך הוא: תנו לו זו וזו".
פלא פלאות, זה היה רבי פרידא! ולא פלא שהוא זכה לשכר כה גדול.

ענוה של רב שנכנע לפני תלמידיו
בספר "אורחות צדיקים" 14 יש דברים נפלאים על מידת הענוה, דברים שמתאימים מאוד לדמותו המיוחדת של הרב יורם זצ"ל. המחבר מונה מדרגות שונות במידה זו, וכך כתוב שם:
"יש עוד ענוה טובה מאוד, כגון מי שנכנע לפני רבו ולפני חכמים, ולפני צדיקים ההולכים בדרכי ישרים, וחושב בלבו: אלו הם עבדי השם, ברוך הוא, ומשרתיו ואוהביו, ובעבור זה ישפיל עצמו לפניהם ומכבדם".
יש מדרגה של ענוה שבה התלמיד יושב לפני רבו ושותה בצמא את דבריו רבו. הוא מבין שהרב הוא תלמיד חכם והוא מבקש ללמוד מתורתו. הוא יודע את מקומו ומאידך הוא יודע את מקומו של הרב, וכיוון שכך הוא מתבטל לפני הרב. זו מדרגה אחת של ענוה.
"גם זו ענוה טובה, שיחשוב: אכנע לפני חכמים, כדי שיקרבוני וילמדוני ויוכיחוני ויוליכוני בדרכי השם, ברוך הוא".
סוג נוסף של ענוה, זה שאדם מתבטל לרב כדי שהרב ילמד אותו ויקרב אותו לעבודת ה'.
"ויש עוד ענוה טובה מאד, שייכנע לפני תלמידיו, ויפרש להם כל סתום, לגדול לפי גדלו ולקטן לפי קטנו, ויפרש ויחזור ויפרש בסבר פנים יפות עד שיבינו, ולא יאמר: איך אשיב עליו עד שיבין, הלא ליבו קשה כאבן? ויסדר הענין בנחת כמה פעמים. וכבר ידעת שכרו של רבי פרידא, שחזר לתלמיד אחד ארבע מאות פעמים (עירובין נד ע"ב)".
עד עכשיו דיברנו על ענוה של תלמיד שנכנע לפני רבו, אבל יש גם ענוה של רב שנכנע לפני תלמידיו. הרב הוא גאון מופלא והתלמידים צריכים שיסבירו להם שלב אחרי שלב, אז הרב מצמצם את עולמו באופן שהתורה הגדולה תוכל להיכנס אל הכלים הקטנים. הראש שלו נמצא עכשיו בהוויות דאביי ורבא או בעניינים רוחניים עמוקים, אבל הוא מכניע את שכלו, הוא מפשט את הדברים ומסביר אותם, באופן שהתלמידים יבינו כראוי.
אנחנו חיים בדור של אליטיזם, של 'חינוך למצוינות', ובדור כזה, כשקמים גדולים ומניפים דגל חדש, דגל של אחריות על כלל האומה, ללמד תורה ללא חשבון, בנקיות הדעת ובטהרת הלב, בסבר פנים יפות ובעין טובה, זה דבר גדול! לנגוע בנבכי הלב של האדם ולייצר אצלו את המוטיבציה ללימוד תורה ולחיבור אל הקודש, מתוך אהבת התורה ולומדיה, לאו מילתא זוטרתא היא! מעטים בדור מצליחים לעשות את זה ומהמיוחדים שבהם היה הרב יורם זצ"ל.

אתה משורש צדיקים ואין אתה בן תורה?!
המדרש 15 מספר על רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי - אותו רבי אלעזר שאמר עליו אביו, "ראיתי בני עליה והם מועטין... אם שניים הם אני ובני" - אלא שהמדרש מספר על תחילת דרכו של רבי אלעזר, וזו לשונו:
"רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בן יוחי היה, ראה אותו רבי יוסי בן חלפתא, אמר לו: אתה משורש צדיקים ואין אתה בן תורה?!".
רבי אלעזר, בנו של רשב"י. רשב"י הוא עמוד התורה ועמוד החכמה, עמוד הגילויים של כל הדורות כולם, "קום רבי שמעון ויתחדשון מילין על ידך מה דלא אתייהיב רשות לגלאה לשום בר נש עד כען". רשב"י הוא המשך התורה של משה רבנו, המשך התורה של רבי עקיבא והמשך גילויי התורה של כל הדורות, והנה בא רבי יוסי בן חלפתא וטוען כנגד אלעזר בנו: משורש צדיקים אתה ואין אתה בן תורה! פחד פחדים לומר משפט כזה.
"אמר לו: ומה אעשה? אמר לו: מבקש אתה לשנות? אמר לו: הן. התחיל מלמד אותו פרק אחד ושני ושלישי. הכניסו לבית הוועד, ראה אותו רבי, אמר לו: לזה הכנסתה עמך?!
רבי יוסי בן חלפתא היה תלמידו המובהק של רבי עקיבא ורבו של רבי יהודה הנשיא, מגדולי התנאים, והנה הוא נכנס לבית המדרש עם אחד שאינו נראה בן תורה. רבי מתבונן מהצד ותמהה, מי זה? את מי אתה מכניס לבית המדרש? הוא לא בדיוק נראה מתאים לנוף המקומי...
"אמר לו [רבי יוסי בן חלפתא]: מקורתו של רבי שמעון בן יוחי הוא בא. העלה אותו רבי יוסי לציפורי והיה משנה אותו. בשנה אחרת הורידו עמו, ונכנס לבית הוועד, התחיל משיב דברים שם, וקרא עליו רבינו הקדוש: 'פרי צדיק עץ חיים', מי גרם לו שיהיה בן תורה, לא על ידי רבי יוסי בן חלפתא?".
רבי שמעון שוקד על תלמודו, ספון בעולם של קודש, ורבי יוסי בו חלפתא ניגש לאלעזר בנו ואומר לו: אני לא מבין, משורש צדיקים אתה, איך יעלה על הדעת שאתה לא בן תורה? אלעזר הבן משיב תשובה שיש בה נימה של ייאוש, "מה אעשה?", כנראה שכבר שום מסגרת לא קלטה אותו. הוא רוצה ללמוד תורה, בטח שהוא רוצה! אבל עד עכשיו זה לא הלך. איננו יודעים מדוע, זו בוודאי לא בעיה אינטלקטואלית, על כל פנים רבי יוסי מכניס אותו לבית המדרש. בדרך כלל לבית המדרש נכנסים רק אנשים שהם בעלי צורה, וכנראה שרבי אלעזר בשלב זה לא היה נראה בדיוק בן ישיבה.
בתי המדרש של הרב יורם זצ"ל היו פתוחים לכל, ניתן היה לראות שם כל מיני טיפוסים שבמבט ראשון קשה היה להבין מה מחבר אותם לבית המדרש.
וזו תשובתו של רבי יוסי בן חלפתא לרבי. בחיצוניות שלו, נראה רבי אלעזר כעת, לא רלוונטי, אבל הוא צפוי לגדול ולהתעלות להתגדל ולהתקדש. הלוא הוא מבניו של אברהם אבינו והוא בנו של רבי שמעון. רבי יוסי בן חלפתא שמע את שאלתו של רבי והבין שכאן, בבית מדרש שמתבונן על הנכנסים בעין בוחנת, אין סיכוי שאלעזר בן רבי שמעון יתגדל בתורה, צריך להוציא אותו מבית המדרש ולהעלות אותו לציפורי, אולי שם ירגיש ביטחון ושייכות לתורה. לשנה אחרת, כשכבר היה שייך לנוף הבית מדרשי והתגדל בתורה, החזיר אותו רבי יוסי בן חלפתא לבית מדרשו של רבי, ואז "קרא עליו רבינו הקדוש", אותו רבי שבתחילה לא הבין כיצד מכניסים אדם כזה לבית המדרש, כעת תחת הכינוי "רבינו הקדוש" המסמל את האחריות הציבורית שיש לו כנשיא ישראל, הוא קורא על רבי אלעזר את הפסוק "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם" 16 .

לייצר בתי מדרשות שמאירים פנים לכל שכבות האוכלסיה
יש צדיקים שתפקידם להרים את הציבוריות הישראלית, לייצר בתי מדרשות שמאירים פנים לכל שכבות האוכלסיה הישראלית, כך שכל אדם שנכנס לבית המדרש מרגיש חלק מההוויה הישראלית. הוא לא מרגיש מנוכר ומנותק, הוא מרגיש מחובר, הוא מרגיש בבית, הוא מרגיש שזה טבעי לו.
כזו היתה תורתו של הרב יורם זצ"ל. מי שהשתתף בהלווייתו יכול היה לחוש את זה בעוצמה רבה. בהלוויה השתתפו המוני בית ישראל, אבל הצד השווה שבכולם היה פשטות ענוה וצניעות. היו שם גם אנשים חשובים, אבל מי שהסתובב שם בין האנשים יכול היה להרגיש בחוש את הפשטות הענוה והצניעות שכל כך אפיינו את אישיותו של הרב.
יתן ה' וזכות תורתו הגדולה המחברת בין ישראל לאביהם שבשמים באהבה, מתוך עין טובה ובסבר פנים יפות, תעמוד לכל בית ישראל לטובה ולברכה, לבשורות טובות ולישועות ונחמות.




^ 1.נמוקי יוסף בבא בתרא נג ע"א.
^ 2.אורות הקודש ח"ג עמ' שכה.
^ 3.כתובות נ ע"א.
^ 4.אורות הקודש ח"ג עמ' שכו.
^ 5.נדרים כב ע"א.
^ 6.על פי פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות ה, ב.
^ 7.ראה ברכות יח ע"ב.
^ 8.נדרים פא ע"א.
^ 9.ראה נצח ישראל פרק נט.
^ 10.אבות דרבי נתן א, ג.
^ 11.על פי בבא קמא צא ע"ב.
^ 12.אבות דרבי נתן ב, כו.
^ 13.עירובין נד ע"ב.
^ 14.אורחות צדיקים שער הענוה.
^ 15.מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא לח.
^ 16.משלי יא, ל.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il