ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ חֵרוּפוֹ וְגִדּוּפוֹ, וַאֲרִיכוּת לְשׁוֹנוֹ בְּסִכְלוּת וְהוֹלֵלוּת, אָמַרְנוּ: עִם כֹּל זֶה אֵין רָאוּי שֶׁנִּתְפֹּשׂ עָלָיו עַד שֶׁנִּשְׁמַע סוֹף דְּבָרָיו, וְאוּלַי יִהְיֶה כְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה: "טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ" (קהלת ז, ח). וּמְצָאנוּהוּ בְּתַכְלִית דְּבָרָיו אוֹמֵר, שֶׁהַמִּינִים וְהָעֲרֵלִים דַּעְתָּם כְּמוֹ כֵן שֶׁיָּמוּתוּ וְלֹא יוֹדוּ בַּשְּׁלִיחוּת. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ זֶה - הִבְהִילָנוּ מֵרֹב פֶּלֶא, וְאָמַרְנוּ: הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁצָּרִיךְ לִלְמֹד מִיִּשְׁמְעֵאלִים וְהַנָּצְרִים אֱמוּנָתֵנוּ? וְהָיָה מִתְחַיֵּב מִזֶּה הַהֶקֵּשׁ* שֶׁנֹּאמַר, שֶׁכְּשֶׁיִּהְיֶה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שׂוֹרֵף בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ לַנֶּעֱבָד - קַל וָחֹמֶר שֶׁנִּשְׂרֹף אֲנַחְנוּ עַצְמֵנוּ וּבְשָׂרֵנוּ וּבָנֵינוּ בַּעֲבוֹדַת הָאֵל. אוֹי לַשְּׁאֵלָה וְלַמַּעֲנֶה! וְכַאֲשֶׁר רָאִינוּ רֵאשִׁית דְּבָרָיו, שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה לִדְבָרָיו דָּבָר שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לַנִּדּוֹן, וְסָכַל* זֶה הַשִּׁעוּר*, וְסוֹפוֹ שֶׁיָּשָׁר בְּעֵינָיו דַּעַת הַמִּינִים וְהַנָּצְרִים - אָמַרְנוּ: צָדַק דְּבַר אֱלֹהִים שֶׁאָמַר: "תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת, וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה" (שם י, יג).
אדם צריך לחזור על דבריו וכתביו והוא לא עשה זאת
וּמִמַּה שֶּׁרָאוּי שֶׁתֵּדָעֵהוּ, שֶׁהָאָדָם אֵין לוֹ לְדַבֵּר וְלִדְרשׁ בְּאָזְנֵי הָעָם, עַד שֶׁיַּחְזֹר מַה שֶּׁרְצוֹנוֹ לְדַבֵּר בּוֹ פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ וְאַרְבַּע, וְיִשְׁנֶה* אוֹתוֹ הֵיטֵב, וְאַחַר כֵּן יְדַבֵּר. וְכֵן אָמְרוּ, עֲלֵיהֶם הַשָׁלוֹם, וְהֵבִיאוּ רְאָיָה עַל זֶה מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב: "אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ" (איוב כח, כז), וְאַחַר כֵּן: "וַיֹּאמֶר לָאָדָם". הֵן זֶה נֶאֱמַר עַל מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ לְדַבֵּר בּוֹ בְּפִיו, וְעַל מַה שֶּׁיִּרְשֹׁם הָאָדָם בְּיָדוֹ וְיִכְתְּבֵהוּ - רָאוּי שֶׁיַּחְזִירֵהוּ* אֶלֶף פְּעָמִים אִלּוּ יִתָּכֵן זֶה. וְזֶה הָאִישׁ לֹא עָשָׂה דָּבָר מִכֹּל זֶה, אֲבָל כָּתַב אֵלּו הָעִנְיָנִים הַפְּחוּתִים בַּטֹּפֶס מֵהַעְתָּקָה רִאשׁוֹנָה, וְלֹא רָאָה לְכָתְבָם שֵׁנִית וּלְתַקְּנָם, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה דְּבָרוֹ אֶצְלוֹ בְּלֹא סָפֵק בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לַחְזֹר עָלָיו, וּמִהֵר לְשָׁלְחָם בְּיַד אִישׁ שֶׁיְּשׁוֹטֵט בָּם בְּכֹל עִיר וּבְכֹל מְדִינָה, וְהֶאֱפִיל* לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁיךְ.
___________________________________
הַהֶקֵּשׁ – הסברה. סָכַל – בלבל. הַשִּׁעוּר – הדיוק בלימוד דבר מדבר. וְיִשְׁנֶה – ויחזור. שֶׁיַּחְזִירֵהוּ – שיחזור עליו. וְהֶאֱפִיל – והחשיך.
ביאורים
כפי שראינו אתמול, הרמב"ם בענוותנותו לא מתייאש, ומצפה לראות – אולי הדברים עמוקים ומורכבים, ויש לקרוא עד סופם כדי להבינם כראוי. לעִתים, המציאות כה מסובכת, שרק כאשר מגיעים ל'אחרית דבר' מבינים שהכל היה טוב, מההתחלה. כזו היא יד ה' המנהיגה את העולם: ישנם מצבים קשים, כמו תקופת האנוסים ותקופות קשות אחרות שחווה עם ישראל, ורק כאשר מגיעים לסוף התהליך מצליחים להבין מהו הטוב הגנוז בכל שלבי התהליך. אפילו כאשר ישנו חירוף וגידוף לעם ישראל, כפי שכינה אותו קנאי את האנוסים 'רשעים', ייתכן שיש כאן טוב עמוק שגנוז בדברים, ונדרשת סבלנות וענווה כדי להבינו.
אך כשהגיע הרמב"ם לסוף הדברים הוא נבהל מעומק הטעות. אותו קנאי טען שצריך למסור את הנפש והביא ראיה לכך ממקורות גויים – הנוצרים והמוסלמים, שדעתם היא שצריך למות ובלבד שלא יודו בשליחות נביא דת אחרת. כמובן גם אנחנו מוכנים למסור נפשנו עבור הקב"ה, אך כאשר אין צורך בכך הרי שה' חפץ שנקדש את שמו בחיים דווקא. גישת הגויים נובעת מזלזול בקדושת החיים, והבנה מוטעית כביכול שהבורא אינו חפץ בחיי העולם הזה. זוהי גישת 'עֲרֵלִים' – שאינם באים בבריתו של אברהם אבינו, לעומת גישת בני ישראל, המכונים 'מולים' [נדרים ג, יא], שמקדשים את תאוות הבשר לבורא, ומרוממים את החלקים הנמוכים ביותר. גישת הגויים מגיעה אל עבודת המולך – הקרבת תינוקות באש, וכשממשיכה הלאה – הרי שצריך לשרוף את החיים כולם בעבודת הבורא. זוהי גישה הפוכה מרצונו של הקב"ה החפץ בעבודת ה' מתוך חיים מלאים ועשירים, ואין שום מקום, בכל סוגיה הלכתית שהיא, להביא ראיות מאומות העולם ומבעלי דתות אחרות. הם לא דומים לנו ולא קרובים לאמונתנו. ההפרש בין דתנו לדתם הוא כל כך תהומי שאין בדעתם אפילו סיוע קלוש לשאלות אמוניות, מוסריות והלכתיות.
גישה זו שנוקט הקנאי בעל האיגרת היא המשך ישיר לחוסר הדיוק שבתחילת הדברים. חוסר הדיוק שבדיבור מרחיק מהעולם הרוחני, כפי שלמדנו בתחילת האיגרת, ולאחר הריחוק מגיעים למחוזות של רשעות ושנאת החיים שהעניק ה'.
בסיום טענותיו כנגד דברי הקנאי, מלמד אותנו הרמב"ם פרק בהלכות לימוד תורה והנחיית ציבור: כדי לדרוש לציבור נדרשת ענווה והעמקה. צריך לחזור על הדברים ארבע פעמים. להעמיק עוד ועוד אל עולם הרוח ולזכך את הדברים מטעויות בשר ודם. קל וחומר בכתיבה – שיכולה להתפרסם בכל מקום, ללא הכרה וקשר לכותב, ואף לקבל יחס מכובד יותר כדרך דברים כתובים שנחשבים מדויקים יותר, וכן היא עתידה גם להישמר לדורות. חוסר זהירות בפנייה לציבור לא רק שאינו מועיל, אלא יכול לגרום נזקים גדולים.
הרחבות
החכמה שבמתינות
אֵין לוֹ לְדַבֵּר וְלִדְרשׁ בְּאָזְנֵי הָעָם, עַד שֶׁיַּחְזֹר מַה שֶּׁרְצוֹנוֹ לְדַבֵּר בּוֹ פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ וְאַרְבַּע. את החשיבות לכך שאדם יחשוב היטב לפני שהוא משיב, אפשר ללמוד מהמשנה באבות: "שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם... אינו נבהל (ממהר) להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה... וחלופיהן בגולם" [אבות ה, ז]. הרמב"ם מבאר שהגולם הוא איש שיש לו מעלות שכליות ומעלות מידותיות, אולם תכונותיו אלה עדיין נדרשות להשלמה ותיקון גדול. אדם זה דומה לכלי בתחילת תהליך יצירתו, שאף שכבר קיבל את צורתו הבסיסית, זקוק הוא עדיין לתיקון ושכלול על מנת שיעשה את תפקידו כראוי. לעומתו החכם הוא איש שמעלותיו השכליות והמידותיות שלמות יותר [פירוש המשניות לרמב"ם, שם].
החכם אינו ממהר להשיב על מה שנשאל עד שיעיין היטב בדברים, ו"יהיה ברור כשמש לפניו" שדבריו נכונים. "והוא מדרך החכמה כי בזה תהיה תשובתו נכונה" [פירוש רבנו יונה, שם]. באופן זה מסביר רבי אריה לוין את סדר המשנה: "אינו נבהל להשיב אלא בישוב הדעת. ואם הרגלו שכל מה שהוא מוציא מפיו הוא בישוב הדעת, אזי 'שואל כענין ומשיב כהלכה'" [רבי אריה היה אומר, שם].
לעומת זאת, 'הגולם' אינו מעיין היטב בדבריו אלא ממהר להשיב, ובעקבות כך עלול הוא לטעות.
לעילוי נשמת מרת צלחה שולמית בת נזהה עליזה עטייה ע"ה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
האם מותר לפנות למקובלים?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך ללמוד גמרא?
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
איך נהנים כשעובדים קשה?
למה ללמוד גמרא?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
