ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
236 וְהַשְּׁבִיעִי שֶׁיַּחְשֹׁב בְּחֶלְקֵי הַמִּצְווֹת: אֵיךְ יִהְיֶה הָאָדָם בְּעוֹד גּוּפוֹ בִּבְרִיאוּתוֹ הַשְּׁלֵמָה אֵינֶנּוּ תָּמִים, וְכַאֲשֶׁר יִכְרֹת מִמֶּנּוּ דָּבָר יָדוּעַ יִהְיֶה תָּמִים, רְצוֹנִי בָּזֶה הַמִּילָה? וַאֲבָאֵר כִּי הַדָּבָר הַשָּׁלֵם הוּא, אֲשֶׁר אֵין בּוֹ לֹא תוֹסֶפֶת וְלֹא חִסָּרוֹן, וּבָרָא הַבּוֹרֵא זֶה הָאֵבָר תּוֹסֶפֶת בָּאִישׁ, וְכַאֲשֶׁר יִכְרְתֶנּוּ תָּסוּר הַתּוֹסֶפֶת, וְיִשָּׁאֵר שָׁלֵם.
פרה אדומה
237 וְהַשְּׁמִינִי שֶׁיַּחְשֹׁב בְּעִנְיַן פָּרָה אֲדֻמָּה: אֵיךְ הָיְתָה מִצְוָתָהּ שֶׁתְּטַהֵר הַטְּמֵאִים וּתְטַמֵּא הַטְּהוֹרִים? 238 וְנֹאמַר אֵינֶנּוּ דָּבָר זָר שֶׁיִּפְעַל דָּבָר אֶחָד שְׁנֵי פְּעָלִים זֶה הֵפֶךְ זֶה, בְּעֵרֶךְ* עַל הַגּוּף הַפּוֹגֵעַ בּוֹ. כִּי אֲנַחְנוּ רוֹאִים, הָאֵשׁ מַתֶּכֶת* הָעוֹפֶרֶת, וּמַקְפִּיאָה הֶחָלָב, וְנִרְאֶה הַמַּיִם מַרְטִיב עֵץ הָאֶרֶז וּמְנַגֵּב הָעֵץ הַנִּקְרָא אַלְגָּמִי"ז, וְנִמְצָא הַמַּאֲכָל הַטּוֹב מוֹעִיל הָרָעֵב וּמַזִּיק הַשָּׂבֵעַ, וְנִמְצָא הָרְפוּאָה הַחֲשׁוּבָה תּוֹעִיל לַחוֹלֶה וְתַזִּיק לַבָּרִיא. וְאֵינֶנּוּ זָר שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר מְטַהֵר הַטָּמֵא, וּמְטַמֵּא הַטָּהוֹר.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
45 - לימוד שבועי באמונה י- טז אדר ב תשע"ו
46 - מאמר שלישי חלק כ"ב
47 - מאמר רביעי חלק א'
טען עוד
239 וְהַתְּשִׁיעִי הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר הָיוּ מַקְרִיבִים לַעֲזָאזֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי כְּבָר נִדְמָה לִבְנֵי אָדָם שֶׁהוּא שֵׁם שֵׁד. וְאֹמַר כִּי עֲזָאזֵל שֵׁם הַר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּמָקוֹם אַחֵר (מלכים ב' יד, ז) הוּא הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְתָפַשׂ אֶת הַסֶּלַע בַּמִּלְחָמָה וַיִּקְרָא שְׁמָהּ יָקְתְאֵל עַד הַיּוֹם. וְכֵן יַבְנְאֵל וּרְפָאֵל הַכֹּל מְקוֹמוֹת. 240 וְהָיָה אֶחָד מִשְּׁנֵי הַשְּׂעִירִים מַקְרִיבִים אוֹתוֹ עַל הַכֹּהֲנִים בַּמִּקְדָּשׁ, וְהָאַחֵר מַקְרִיבִים אוֹתוֹ עַל הֶהָמוֹן* חוּץ לַמִּקְדָּשׁ, עַל דֶּרֶךְ הַיִּתְרוֹן*. אֲבָל עִנְיַן הַפָּלַת הַגּוֹרָלוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹתֵר זָר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ בָּעִנְיָן, אֲבָאֵר כִּי אֵין זֶה לְשִׁנּוּי הַמֻּקְרָב לוֹ אַךְ הֵם שְׁנֵיהֶם קָרְבָּן לֶאֱלוֹהַּ אֶחָד, אַךְ הַפָּלַת הַגּוֹרָלוֹת בַּעֲבוּר שִׁנּוּי הַמֻּקְרָב בַּעֲדָם, וְהֵם כֹּהֲנִים וְיִשְׂרָאֵל. וְרָאוּי שֶׁיַּפִּילוּ גּוֹרָלוֹת תְּחִלָּה, וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְכָל אֶחָד שֶׁלּוֹ אָז יַקְרִיב אוֹתוֹ בְּעַד נַפְשׁוֹ בְּבֵרוּר שֶׁהוּא קִנְיָן לוֹ.
עגלה ערופה
241 וְהָעֲשִׂירִי אֹמַר עַל עֶגְלָה עֲרוּפָה אֵיךְ יְכֻפַּר בָּהּ לָעַם עָווֹן שֶׁלֹּא עָשׂוּהוּ, כִּי כְּבָר הִקְדִּים בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן (דברים כא, א) כִּי יִמָּצֵא חָלָל לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ? 242 וְאֹמַר: כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לְיַסֵּר הָאָדָם עַל עֲשׂוֹתוֹ מַה שֶּׁאֵין רָאוּי לַעֲשׁוֹתוֹ, כֵּן רָאוּי לְיַסְּרוֹ עַל עָזְבוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁרָאוּי לַעֲשׁוֹתוֹ. וְאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים, אִלּוּ הָיוּ מַעֲמִידִים שׁוֹמְרִים וְסוֹבְבִים בָּעִיר הָיָה נוֹדָע מִי הִכָּהוּ, וְכַאֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ כֵּן, הִתְחַיְּבוּ בְּעֹנֶשׁ, וְלֹא בְּשִׁעוּר דְּמֵי הַבְּהֵמָה הַהִיא בִּלְבַד, אַךְ* בִּמְנִיעוּתָם* מִן הַזְּרִיעָה בִּקְצָת שְׂדוֹתָם.
מסכּנוּת האומה המחזקת בתורה
243 וְהָאַחַד עָשָׂר שֶׁהוּא רוֹאֶה הָאֻמָּה הַמַּחְזֶקֶת בַּתּוֹרָה הַזֹּאת דַּלָּה וְנִקְלָה*. וְנֹאמַר: אִלּוּ שָׂם לְאַנְשֵׁי הַתּוֹרָה הַמַּלְכוּת הַתְּמִידָה, הָיוּ אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם הַכּוֹפְרִים כִּי אֵינָם עוֹבְדִים אֱלֹהֵיהֶם כִּי אִם לִשְׁמִירַת תַּאֲוָתָם, וְכַאֲשֶׁר יָדַעְתָּ שֶׁאָמְרוּ עַל אִיּוֹב, 244 וְהָיוּ עוֹד אוֹמְרִים עַל נַפְשָׁם*, כִּי לֹא עָבְדוּ בַּעֲבוּר* שֶׁהִשְׁפִּילָם וְהִזִּילָם וְלֹא נָתַן לָהֶם מַלְכוּת. וְהִגְדִּיל הַבּוֹרֵא אֵלֶּה* וְלֹא הֶאֱמִינוּ, וְנִתְקַיְּמָה עֲלֵיהֶם הַטַּעֲנָה, וְהִשְׁפִּיל אֵלֶּה* וְלֹא כָּפְרוּ בּוֹ, וְהִתְחַיֵּב הַדִּין לָהֶם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (תהלים מב, יט) וְלֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ.
הגמול לעולם הבא המוזכר בתורה
245 וְהַשְּׁנֵים עָשָׂר כִּי לֹא מָצָא בַּתּוֹרָה גְּמוּל וְלֹא עֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל מָצָא בָּהּ הַגְּמוּל הָעוֹלָמִי בִּלְבַד. וְאֹמַר, כְּבָר יִחַדְתִּי לְזֶה הָעִנְיָן מַאֲמָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא הַמַּאֲמָר הַתְּשִׁיעִי, אֲבָאֵר בּוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ אֵלָיו בְּעִנְיָן זֶה בְּעֶזְרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
________________________
בְּעֵרֶךְ – פועל פעולה שונה לפי החומר שבא עמו במגע. מַתֶּכֶת – מתיכה. עַל הֶהָמוֹן – לכפר על חטאי הציבור. עַל דֶּרֶךְ הַיִּתְרוֹן – מכיוון שרוב חטאיהם בחוץ רצוי יותר שתהיה כפרתם בחוץ (הרב קאפח). אַךְ – אלא גם. בִּמְנִיעוּתָם וכו' – מקום העריפה נאסר בזריעה ועבודה. וְנִקְלָה – מבוזה. אוֹמְרִים עַל נַפְשָׁם –הגויים הכופרים אומרים על עצמם. בַּעֲבוּר – בגלל. אֵלֶּה – הגוים. וְהִשְׁפִּיל אֵלֶּה – ישראל.
ביאורים
236 קושיה שביעית - הייתכן שאדם נוצר לא תמים – לא שלם, ועל ידי חיתוך של חלק מגופו – הערלה - הוא יהיה תמים? בכדי לענות על כך אנו צריכים להבין מה פירוש המושג "תמים" - דבר תמים הוא דבר שלם, שאין בו לא תוספת ולא חסרון. כאשר מלים את האדם אז הוא מגיע לכלל השלמות מפני שהורידו לו החלק המיותר.
237 קושיה שמינית - היאך יתכן שפרה אדומה תטהר את הטמאים ותטמא את הטהורים - כיצד יכול להיות שדבר אחד יעשה שתי פעולות הפוכות?
238 אמנם איננו יכולים להבין זאת עד הסוף, אך אנו רואים דוגמאות דומות לכך במציאות - האש מצד אחד מתיכה את המתכת ומצד שני מקפיאה את החלב ועושה אותו גבינה קשה, וכן מים מייבשים את עץ השקמה ומרטיבים את עץ התרזה, וכן האוכל טוב לאדם רעב ורע לאדם שבע. על ידי דוגמאות אלו אנו יכולים להבין קצת שדבר אחד יכול לעשות שתי פעולות הפוכות.
239 קושיה תשיעית - שני השעירים שהוקרבו ביום הכיפורים (ויקרא טז, ח) נועדו אחד לה' ואחד לעזאזל. יש החושבים בטעות שעזאזל הוא שד ואיך יתכן לשתף עם שד ה'? התשובה היא שעזאזל הוא שם של הר. הסיומת 'אל' אינה מלמדת ששם זה מיוחס למלאך או לשד שהרי ישנם בתנ"ך שמות רבים של מקומות עם סיומת 'אל', כמו יקתאל (מלכים ב יד, ז), יבנאל (יהושע טו, יא), ירפאל (שם יח, כז) וירואל (דברי הימים ב כ, טז).
240 אם שני הקרבנות מיועדים לנמען אחד - לקדוש ברוך הוא, מדוע צריך שני קרבנות, למה לא מספיק אחד, שעל ידי זה נראה שיש שני נמענים לקרבן - הקדוש ברוך הוא ושד או שטן? התשובה היא שאת שני השעירים הקריבו לה' בשביל לכפר על עוונות, וישנו צורך בשני קרבנות לא מפני שישנם שני נמענים אלא מפני שהם צריכים לכפר על אנשים בשני מקומות: שעיר אחד הוקרב בבית המקדש בשביל לכפר על עוונות הכהנים שרוב עוונותיהם בבית המקדש, ושעיר שני הוקרב על הר קשה מחוץ לבית המקדש מפני שרוב עוונות בני ישראל נעשים מחוץ לבית המקדש.
הגורל שנעשה בין השעירים לא נועד לברר למי מוקרב כל שעיר אלא על מי מכפר כל שעיר, על הכהנים או על ישראל.
241 קושיה עשירית - איך יתכן שעגלה ערופה מכפרת למקריביה על חטא שאפשר שלא הם חטאו בו כלל, כמו שנאמר (דברים כא, א): "לא נודע מי הכהו"?
242 צריך להבין שהאדם נענש לא רק כאשר הוא עושה דבר שאסור לו לעשות אלא גם כאשר הוא נמנע מלעשות דבר שהוא היה צריך לעשות. אם אנשי העיר הזאת היו מציבים שוטרים בכמות מספקת אותו אדם לא היה נהרג, ואם היה נהרג היו הרוצחים נתפסים. לכן גם הם אשמים במותו ועליהם להיענש. העונש כולל את קניית העגלה, וכן את השבתת האזור מזריעה ועיבוד.
243 קושיה אחת-עשרה - כיצד ניתן להאמין בתורה כאשר אנו רואים ששומרי מצוותיה הוא מסכן וכולם לועגים להם, אם התורה הייתה אמתית היא הייתה מגינה על שומריה ועושה אותם אנשים מבוססים ומכובדים? התשובה היא שאם כך היה הדבר, היו אומרים שבני ישראל שומרים את התורה רק בגלל שהדבר גורם להם להצלחה גשמית ובלעדי זה הם היו עוזבים את התורה, כפי שאמרו שאיוב הוא צדיק בגלל שהוא עשיר ואין לו שום דאגה בחיים. רבנו מפרש שהשטן שבא לפני הקדוש ברוך הוא אינו מלאך אלא אדם המקטרג, כמו שנאמר במלכים א (יא, יד): "ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי", וכן נאמר שם (שם, כג): "ויקם ה' לו שטן את רזון בן אלידע".
244 והוא הטעם שהגויים הם השולטים, מפני שאם היה הפוך, הם היו אומרים שהם לא הלכו בדרך התורה מפני שהם עניים ונשלטים וקשה להם לשמור את התורה. על כן עשה הקדוש ברוך הוא אותם שולטים ואף על פי כן לא שמעו בקולו, ואין להם תשובה טובה מדוע, ואותנו נשלטים ואף על פי כן אנו הולכים בדרכיו, כמו שאמרו ישראל לה' (תהילים מד, יט): "לא נסוג אחור לבנו ותט אשֻׁרנו מני ארחך", וזכינו בשכרנו בדין.
245 קושיה שתים-עשרה - איך יכול להיות שהשכר שהקדוש ברוך הוא משלם למי ששומע בקולו שהוא העולם הבא, לא מוזכר בתורה בשום מקום, והשכר המוזכר הוא רק השכר הגשמי שבעולם הזה? התשובה על כך מפורטת בהרחבה במאמר התשיעי.
האם מותר לפנות למקובלים?
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
כשר קצר ולעניין!
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה המשמעות הנחת תפילין?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רמב"ם וכוזרי
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
