בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הכנה לחג השבועות
לחץ להקדשת שיעור זה

הקשר בין חג מתן תורה ובין מה ששנינו בעצרת.

undefined

הרב משה פנחס ליפשיץ

סיוון תשע"ו
6 דק' קריאה
הקשר בין חג מתן תורה ובין מה ששנינו בעצרת נידונים על פירות האילן

חג השבועות נקרא גם חג מתן תורה כפי שאנו אומרים בתפילה. חג השבועות זמן מתן תורתנו כנפסק בשו"ע.
(ועיין מה שכתב המ"א בתחילת סימן רצ"ד להקשות שהרי מתן תורה היה בז' סיוון)

במשנה מסכת ראש השנה פרק א משנה ב'
נאמר כי בארבעה פרקים העולם נידון ... בעצרת על פירות האילן.

ובתלמוד שם דף טז עמוד א "תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח - מפני שהפסח זמן תבואה הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות.
ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת - מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן".

והקשה רש"י שהרי החטים אינן פירות האילן ושתי הלחם הובא מחיטה, ואם כן מה הקשר בין הבאת שתי הלחם לתפילה על פירות האילן, וציין שם רש"י כי ר' יהודה שאמר את המימרא הזאת שהתפילה בעצרת היא על פירות האילן, הוא סובר שעץ שאכל ממנו אדם הראשון חטה היתה ונקרא עץ (סנהדרין ע' ב').

לא זכורה לי תפילה בשבועות על העצים (אמנם לא ראיתי אינה ראיה) אבל מדוע לא הוסיפו בתפילה על פירות האילן כמו בחג על המים?

אבל בהלכות חג השבועות, כתב הרמ"א בסימן תצד סעיף ג: "ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים זכר לשמחת מתן תורה".
וכתב במ"א שם: נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים, ונ"ל הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם.

אם כן יש השלכה הלכתית במנהג שמצאנו לקשט את בתי הכנסת בעצים כדי להתפלל על העצים. כמו כן יש לזכור את המשנה שאומרת שביכורים מתחילים להביא החל מעצרת. (ביכורים א' י') .

אבל לכאורה יש לעיין הרי חג השבועות, הוא חג מתן תורה ואם כן נשאלת השאלה האם יש קשר בין שבעות חג מתן תורה לתפילה על פירות האילן ?


מצאנו בתלמוד שיש להתפלל על עצים,
וכך נאמר בגמרא במסכת שבת דף סז עמוד א':

"אילן שמשיר פירותיו (כלומר העץ חולה), סוקרו (וצובע אותו) בסיקרא וטוענו באבנים.
טוענו באבנים – כדי להחליש את כל העץ וממילא הפירות לא ינשרו. אבל סוקרו בסיקרא מאי ? האם יש בכך רפואה לעץ?
ועל כך מתרצת הגמ' : "כי היכי דליחזייה אינשי וליבעו עליה רחמי. כדתניא: וטמא טמא יקרא - צריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים".
כלומר מסמנים את העץ החולה כדי שאנשים עוברי אורח יתפללו על עץ זה לרפואתו. והפסוק שהגמרא מביאה הוא מה שנאמר על אדם מצורע, שיש להודיע צערו לרבים כדי שיתפללו עליו.
והדברים טעונים ביאור

מהי החשיבות לתפילה על העץ ומהי ההשוואה בין אדם מצורע טמא, לעץ חולה?

ונראה שהיחס לעץ מאד עמוק. והזיקה בין עץ לאדם חזקה.

בתורה נאמר : "כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה" דברים פרק כ

וביאר האבן עזרא שהטעם הוא כי חיי בן אדם הוא עץ השדה.
"וכמוהו: כי נפש הוא חובל (דברים כד, ו), כי חיי נפש הוא חובל".

ומצאנו בחז"ל דברים נוראיים על מי שמשחית עץ מאכל, (עיין בב"ב כו).
ונאמר בפרקי דרבי אליעזר פרק לד:
" שִׁשָּׁה קוֹלָן הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְאֵין קוֹלָן נִשְׁמָע, וְאֵלוּ הֵן: בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרְתִין אֶת עֵץ הָאִילָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֶּרִי, הַקּוֹל יוֹצֵא מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְאֵין הַקּוֹל נִשְׁמָע".

ויש לעיין ולהסביר את העניין מהי המשמעות העמוקה על הקשר בין אדם לעץ ?

ונראה אולי לבאר על פי מה שנאמר בגירוש האדם מגן עדן, בבראשית פרק ג

(יז) וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֘ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ: (יח) וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה:
(יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב:

האדם קולל מהאדמה, בזעת אפיו יצטרך לעמול לפרנסתו על מנת להוציא מהאדמה יבול.
כמו שביאר שם רש"י :
וקוץ ודרדר תצמיח לך - הארץ כשתזרענה מיני זרעים תצמיח קוץ ודרדר קונדס ועכביות, והן נאכלים על ידי תקון:
ואכלת את עשב השדה... ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה, ואחר העצבון וקוץ ודרדר תצמיח לך, כשתזרענה קטניות או ירקות גנה היא תצמיח לך קוצים ודרדרים ושאר עשבי שדה, ועל כרחך תאכלם.
ובירושלמי כלאים פ"א ה"ז נאמר :

"תניא, למה נתקללה הארץ, רבי יודן בר שלום אמר, ע"י שעברה על גזרותיו של הקדוש ברוך הוא, שאמר תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינה"
ההבדל בין עץ פרי לעץ עושה פרי היא הזמינות של הדבר הנאכל, יותר קל לאכול עץ פרי שטעם עצו ופריו שווה.

יותר קשה לאכול פרי בלבד.

ובמה ששינתה האדמה נענשה מידה כנגד מידה קוץ ודרדר בנוסף למה שאמורה להצמיח.
כלומר אדם נתקלל מהאדמה שהזמינות של האוכל שיצמח מהאדמה תהיה פחותה יותר קשה יותר אהדם יצטרך להתאמץ הרבה יותר.

והאדם נתקלל מהאדמה :
"בעצבון תאכלנה"
ועל כך אמר רבי יוחנן, קשים מזונותיו של אדם כפלים כיולדה, דאלו ביולדה כתיב בעצב ובמזונות כתיב בעצבון (פסחים קי"ח א')
אם כן כאשר גורש אדם מגן עדן השתנה מצב העצים ובפרט החיטה למ"ד עץ שחטא בו אדם הראשון היה חיטה.
וזה היה עונשו.

התפילה על עץ חולה (סוקרו בסיקרא) או על אילן בריא (בשבועות) מכוונת לכך שהעץ יוציא את פירותיו כראוי ויהיו מזונותיו של האדם מזומנים לו ללא עמל מיותר.
ככל שהברכה שורה יותר באילנות המצב של האדם פחות מקולל. הוא יותר קרוב לגן עדן.

והיות שהגירוש מגן עדן קרה בגלל חטאה של חווה שהרי עד מתן תורה האדם היה במצב ירוד אבל בזמן מתן תורה התעלה למצבו של האדם הראשון קודם החטא כפי שנאמר בתלמוד
מסכת שבת דף קמו עמוד א' :
"שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן".

וממילא נוכל להבין את הקשר העמוק בין האילן לאדם. מצב האילן מראה על מצב האדם. אם עץ השדה נותן פריו והארץ יבולה יכולים לעמול בתורה.

ומכאן הקשר בין חג מתן תורה לתפילה על פירות האילן. ככל שפירות האילן יהיו יותר טובים קללת הגירוש מגן עדן פוחתת וממילא יכולים ללמוד תורה ולהתעלות לסילוק הזוהמה.
ומצאתי במהר"ל בחידושי אגדות שציין כי ארבעת הפרקים שבהם העולם נדון מקבילים ליסודות שבהם ברא הקב"ה את העולם : אש רוח מים ועפר (ארץ).

בפסח נדון על התבואה שהיא פרי האדמה והוא גדול האדמה,
ובעצרת על פירות האילן והוא יסוד הרוח כי האילן הוא מתגדל ברוח, וראיה שהעץ הוא על פני המים בעבור כי הרוח הוא על המים, וכן החכמים כ' העץ נקרא יסוד הרוח בראיה שהוא צף על פני המי' כמו השלחופית שיש בו (מים) רוח הוא שט גם כן על פני המים, ואלו יסוד העפר אינו צף על פני המים הוא ביסוד הארץ וזה ידוע,

בראש השנה כל באי עולם וכו' וזה כנגד היסוד האש, כי הנשמה והנפש האדם הוא יסוד אש רק כי נפש בפרט הוא החום שעור ישר מאוד ונפש כל אדם הוא בלב שהוא חום טבעי אשר הוא בלב אשר מזה החום בא התנועה וכל שאר הכחות והוא ידוע. ולפיכך בד' פרקים העולם נדון.

אם כן העץ מסמל את יסוד הרוח יסוד הרוחניות של האדם והוא אשר כתבתי לעיל.

הרחבה לדברים מצאתי במהר"ל חידושי אגדות במסכת ראש השנה טז :

ונרא' לומר דהכי פירושו, לפי ששני מינים הם והיינו תבואה גדול הארץ ופרי האילן שהוא גדל מן העץ, ופרי העץ אין קרוב לארץ כמו התבואה וצוה הש"י להביא העומר, והעומר הזה מן השעורים והוא קרוב לאדמה שהרי הוא מאכל בהמה והוא קרוב לחומר האדמה יותר כדי שיתברך לכם התבואה, ומין שהוא יותר רחוק מן טבע האדמה וקרוב לפירות האילן והוא חטים, כדי שיתברך לכם פירות הארץ ולעולם ציוה בתורה להביא דבר שהוא ראשית, ולפיכך ציוה להקריב מהם העומר.

וחטים הם ראשית לאילן, ולפיכך מביאים שתי לחם בעצרת כדי שיתברך פירות האילן, ואף על גב דאין החטים ממין פירות האילן הרי הוא ראשית להם כמו השעורים לתבואה, שגם השעורים יש חלוק בין השעורים לשאר תבואה מפני שהשעורים הוא מאכל בהמה אלא מפני שהוא ראשית, צותה התורה להביא ג"כ חטים דאע"ג שהוא מובדל מן הפירות מכל מקום הוא ראשית להם.

ופירוש זה כמו שאמרנו, שאתה תראה כי הוא דומה לפירות האילן כי זמן קציר חטים בשבועות והוא זמן פירות האילן, וכן אתה רואה ג"כ כי החטים הוא המובחר מכל תבואת האדמה ורחוק מטבע האדמה יותר מכל, לכך הוא סמוך לפירות האילן, ומפני זה צותה התורה להביא שתי לחם כדי שיתברך לכם פירות האילן. וזהו בעצמו מה שאמר רבי יהודה אילן שאכל אדם הראשון חטה היתה, שכלל החטים בכלל העץ

והוא ידוע לחכמים ולמשכילים, כי בגן עדן אשר היה אדם, היה החטים בעץ והם באדמה כמו שאר פרי האדמה. ושם אמר רבי יהודה דעץ שהאדם אכל הוא חטה מפני שהחטים מחכימים, והכתוב אומר ונחמד להשכיל ונקרא עץ הדעת, ומזה הטעם מקריבים שתי הלחם בעצרת שבו נתנה התורה והיא החכמה, והעולם נדון על פרי העץ, ונאמר בתורה כי עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג') ועל שם זה נדון בשבועות על פרי העץ וכל הדברים שנאמרו בזה הם דברים אחדים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il