מעלת האדם במעשי בראשית

לאחר שקראנו את פרשת שמיני העוסקת בכשרות בהמות חיות ועופות, נקרא השבוע את פרשיות תזריע מצורע העוסקות בטהרת האדם. ושואלים המפרשים מדוע התורה לא הקדימה את טהרת האדם לפני כשרות הבהמות, שהרי האדם הוא נזר הבריאה והוא קודם לכל? רש"י הרגיש בשאלה זו וכתב, וז"ל (ויקרא יב, ב):

נמצינו למדים, שלמרות שחשיבותו של האדם היא מעל כל הנמצאים בבריאה, אך כיון שכך היתה גזרת עליון בסדר הבריאה שהכל קדם לבריאתו של האדם, אם כן גם כאן התורה הקדימה את כשרות הבהמות והעופות לפני טהרת האדם. הגמרא (סנהדרין ל"ח ע"א) מציינת כמה טעמים מדוע במעשה בראשית קדמו כל הנבראים לבריאת האדם, וז"ל:

הקב"ה ברא את הכל מוכן, שלא נבראו העצים כשתילים קטנים הצריכים לגדול אלא נבראו כעצים גמורים וכמו שכתוב עץ עושה פרי, וכן כל בהמות וחיות ועופות נבראו בגדלותם. מדברי הגמרא על מעלתו העצומה של האדם מחד, שלמענו הקב"ה התקין הכל שיהיה לו מוכן, ומאידך למדים את קטנותו, שכן אפילו יתוש קדמו. ואין סתירה בין הדברים, אלא אדרבה מכאן ידע האדם שהוא מסוגל להגיע לרום המעלה ושבשבילו נברא הכל נאה ומתוקן, אך זה כאשר הוא מקיים את הנדרש ממנו והוא לומד תורה ומקיים מצוותיו, ואז הוא חשוב אפילו יותר מהמלאכים; אבל אם הוא מתגאה וזחה עליו דעתו ושוכח את עבדותו לה' יתברך, הרי שאפילו היתוש - שכידוע לא נולד אלא נוצר מצואה - טוב ממנו והוא קדמו במעשה בראשית.