^ 1.גם הממשלה סייעה למעסיקים באמצעות מענק לצורך הוצאת עובדים לחופשה מוסכמת בתשלום (חמ"ת - חופשה מוסכמת בתשלום). העובד מקבל בתקופת החמ"ת כסף בסכום השווה לסכום החודשי שהיה מקבל מהביטוח הלאומי כדמי אבטלה לו היה זכאי לדמי אבטלה, והמעסיק משלם לעובד שיצא לחמ"ת את התנאים הסוציאליים. פירוט מלא באתר האינטרנט של משרד התעשיה המסחר והתעסוקה.
^ 2.בסוגיה זו עסקתי בקצרה במאמרי בספרי: "חובת מעביד לעובד - בריאות ושכר", שבות יהודה וישראל, ירושלים תשס"ז, עמ' 473-470.
^ 3.הרמ"א שם ונושאי כליו דנו במקרה שבו המעביד חזר בו ורצה לקצץ בשכר שהובטח לפני שהחלו לעבוד אצלו. אך בסיטואציה שבה אנו עוסקים מדובר על עובדים שעובדים זמן רב.
^ 4.דיון ועיון בדברי הר"מ פיינשטיין הללו, ראה: הרב רפאל שטרן, "פיטורין או קיצוץ חלקי", שכרו איתו, עמ' רמח-רנג. באופן כללי על התחייבות מעביד ועובד ראה גם: פרופ' ברכיהו ליפשיץ, "עובד קבלן - בין קנין להתחייבות", ירושלים תשנ"ד, עמ' 84-33; הרב איתמר ורהפטיג, "מהותו של חוזה עבודה", התחייבות, עמ' 300-287.
^ 5.ע"פ דברי הראב"ד הל' שלוחין ושותפין ד, ב; מרדכי, בבא מציעא ו, שמו. מחנה אפרים (הל' שכירות פועלים סי' א) מציין ראשונים נוספים הסוברים לדבריו שגופו של פועל קנוי לבעה"ב.
^ 6.ע"פ תוס' בקידושין יז ע"א ד"ה חלה; מהרי"ק שורש קפב; ש"ך, חושן משפט סי' שלג ס"ק כה.
^ 7.ע"פ דברי רב בירושלמי בבא מציעא ו, ב; נתיבות, חושן משפט סי' שלג ס"ק ו.
^ 8.הרב רפאל שטרן (לעיל הע' 4) הסיק מדברי הר"מ פיינשטיין הללו, ביחס לבית ספר שמשרד החינוך חייב את המנהל לקצץ בשעות הלימוד, והמנהל היה צריך להחליט אם לפטר חלק מהמורים או להפחית שעות הוראה מכולם, שאין לאף מורה 'קניין' בכיתה מסוימת, מכיוון שהמורים מלמדים פעם בכיתה זו ופעם באחרת, וההפסד הוא של כולם. הוא שאל האם מורה שמלמד כבר שנים רבות כיתה מסוימת, נחשב ש'קנה' מלאכה זו על פי שיטת התוס' בקידושין יז ע"א, או שמכיוון שכל שנה מתחלפים התלמידים אין זו מלאכה קבועה, וכתב שנראה שאם (במצב רגיל) אין בכוחו של המנהל להעביר את המורה לכיתה אחרת, אכן 'קנה' המורה את מלאכתו בכיתה זו, וסיים בצ"ע. אך נראה שלאף עובד אין קניין ממשי במרכיבי העבודה - התלמידים, המכונות, וכד', ולכן אין למורה 'קניין' בכיתה. פוסקים דנים באפשרות העברת מורה מכיתה או מתפקיד, בשל הבטחה והתחייבות, אבל לא בשל קניין. ראה למשל: הרב שלמה זעפרני, "העברת מורה מתפקיד מחנכת למורה מקצועית", שמרו משפט סי' סד; הרב שלמה זלמן הבלין, "שינוי מקצוע הלימוד במלמד", צהר, טז (תשס"ה), עמ' תלד-תלו; פסקי דין - ירושלים דיני ממונות, חלק א עמ' קנז–קסא. ראה עוד: הרב אורי סדן, דיני עבודה במדינת ישראל ע"פ ההלכה - כתר, י (תשע"ה), עמ' 145.
^ 9.מדברים אלו משמע שהכלל "אחרון נכנס ראשון יוצא", איננו תקף ע"פ ההלכה. ראה עוד: הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חו"מ א סי' עה-עט. הרב יעקב ישעיהו בלויא (פתחי חושן, שכירות פרק י הע' א) העיר על דברי הר"מ פיינשטיין הללו, ששיקול הדעת צריך להיות מי טוב יותר למקום העבודה, ולא זמן כניסתם לעבודה. הרב יצחק קרמר ("סדרי עדיפות בפיטורי עובדים", קובץ דרכי הוראה, ב [תשס"ה], קסג-קסד) מציין שיש מחלוקת בין האג"מ והפתחי חושן, באשר לפיטורי גננות של רשת מחוסר תקציב, ומכריע כפתחי חושן. הרב יוסף רוזנר (משפט הפועלים, עמ' רצא, בהע' כט) טען כנגד דברי הפתחי חושן, שבכל זאת אם בזמן שהשני התקבל לעבודה, רבתה המלאכה ושוב אח"כ נתמעטה, יש מקום לומר שלראשון יש עדיפות. ושם בעמ' רנט ציין לשו"ת מהרי"ל דיסקין (פסקים אות ריד), שכתב שאם קבלן קיבל כסף משני בעלי בתים, והזמן לא מאפשר לעבוד אצל שניהם, יעשה לכל אחד חצי. אך אם אי אפשר, אם בזמן שקיבל את העבודה השנייה ידע שלא יוכל לעבוד אצל שניהם, הראשון קודם. הרב ישראל גרוסמן (שו"ת נצח ישראל, סי' כז, סעיפים יג-יד) דן באפשרות לקדם עובד חדש לתפקיד בכיר על פני עובד ותיק, אך ועד העובדים מתנגד. לדבריו, אם כך מקובל לפי חוקי התאגדות העובדים, שהעובד הוותיק קודם, לא ניתן לקדם את החדש ויש לילך אחר המקובל, כפי שדורש ועד העובדים. אך אם העובדים אינם מאוגדים ואינם מחויבים לנהלי איגוד עובדים, אזי ניתן לקדם את הטוב ביותר גם אם הוא חדש. הוא התבסס על הגמ' בבבא בתרא כא ע"א, הדנה בהעדפת מלמד חדש טוב יותר מהקודם. לפיו, שם הבעיה היתה בשוני באופי ההוראה, אבל לא מפני הותק.
^ 10.ראה: ד"ר שילם ורהפטיג, "מכת מדינה", דיני העבודה במשפט העברי, עמ' 748-742; ד"ר מיכאל ויגודה, שכירות, עמ' 327-309, 354-349. ראה במאמר: "מימון הוצאות צבאיות ואזרחיות בעקבות מלחמה" בספר זה, ושם בהע' 2.
^ 11.ראה: מאירי בבא מציעא קה ע"ב; ש"ך חו"מ סי' שלד ס"ק ג; קצות החושן סי' שכב ס"ק א; ערוך השולחן, חו"מ סי' שלד, י; שו"ת זקן אהרון, חלק ב סי' קמג, ועוד.
^ 12.כך פסק הרמ"א גם בשו"ע חו"מ סי' שלד, א. ש"ך, חו"מ סי' שכא ס"ק א, וכן ט"ז, שו"ע חו"מ סי' שלד ס"ק א מסכימים עם הרמ"א, ולא קיבלו את דברי הסמ"ע החולק עליו (להלן).
^ 13.הסמ"ע (שו"ע חו"מ סי' שלד ס"ק ב) חזר על מחלוקתו עם הרמ"א.
^ 14.גם בנתיבות המשפט (ביאורים, חו"מ סי' שלד ס"ק א) שאל: "ובאמת הדין הוא לכאורה תמוה מאד, מהיכי תיתי יהיה עדיף מכת מדינה מאילו איתרמי האונס בבעל הבית דהוי פסידא דפועל, דהא הכא נמי הבעל הבית לא פשע מידי דהוי כאילו שניהם אינן יודעין מהאונס?" הוא הבחין בין "מכת מדינה" בגוף הדבר המושכר שאז ההפסד של בעל הבית, לבין אונס שאינו בגוף המושכר ואז ההפסד של העובד. הרב שלום טויבש (שו"ת שאילת שלום, מהדורא קמא סי' עג) דחה את דברי הנתיבות. ראה עוד: הרב יעקב אריאל, "מכת מדינה בשכיר לשיווק ירקות", שו"ת באהלה של תורה, חלק א סי' קח.
^ 15. כך העיר הרב יוסף רוזנר (משפט הפועלים, עמ' קסג, הע' יז). וכתב (שם בעמ' קסה-קסו, סעיפים ח-ט) שאם אינו יכול להמשיך להעסיק את העובד כשהוא נקלע לקשיים כספיים, יש לראות זאת כאונס, וכך גם אם אין אפשרות להעסיק את העובד בשל מיתון כלכלי חריף במשק, או בשעת מלחמה, הרי זה אונס. והוסיף (שם בהע' כז-כח) שכך הוא גם במנהגי המדינה, שאז רשאי המעביד להוציא את העובד לחופשה ללא תשלום, עד שיוכל שוב להעסיקו, ואם המצב לא משתפר ההפסד של העובד. כך גם מקובל לראות מצב מלחמה כאונס, וההפסד הוא של העובד.
^ 16.בשאלה זו דן בשו"ת שאילת שלום (לעיל הע' 14). לדבריו, באונס "מזלו של הפועל גרם", ואילו ב"מכת מדינה", אין לומר "מזלו גרם", ולכן ההפסד של בעל הבית. הרב יוסף רוזנר, משפט הפועלים, עמ' קסב, ציין להסבר זה, וכתב שלא מצא הסבר אחר, ונשאר בצ"ע.

^ 17.הרמב"ן, הרשב"א (ב"ב ט ע"א) הסבירו: "חלוקת הרגעים, עשה אתה ברגע פלוני, ואני ברגע פלוני". המגיד משנה (הל' מכירה יד, י) הסביר שרגיעה היא מלשון מנוחה.
^ 18.עיקרון זה לפיו הסכמת חברים באיגוד מקצועי תוקפו כפסיקת בית דין מופיע אצל פוסקים רבים. נציין לכמה מהם: שו"ת הרשב"א חלק ה סי' קכו; תשובות חכמי פרובינציה, שו"ת מהרשב"א ורבנים אחרים סי' כ; שו"ת הרמב"ן, תשובות מיוחסות סי' רפ; שו"ת הריב"ש סי' שצט; כנסת הגדולה חושן משפט סי' רלא הגהות הטור אות טו; שו"ת שאילת יעב"ץ חלק א סי' עח; שו"ת חתם סופר חושן משפט סי' קטז; שו"ת דברי חיים חלק א חושן משפט סי' כג – כד; שו"ת מהרש"ם חלק ב סי' עה; הראי"ה קוק, אצל: הרב כתריאל פישל טכורש, "דיני השביתות לפי ההלכה", כתר אפרים, עמ' רס; הרב בצמ"ח עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד, חו"מ סי' מב, ועוד.
^ 19.בדפוס, וכן בחלק מכתבי היד מופיע: "הנהו בי תרי טבחי". קשה לראות הסכמה בין שני טבחים כתקנה כללית של איגוד מקצועי. בחלק אחר של כתבי היד, וכן בחלק מהראשונים (רי"ף, יד רמה, רשב"א, רא"ש, ב"ח שם) הגרסה היא "הנהו טבחי". לדברי הרמב"ן (ב"ב שם) החלטות מעין אלה תקפות כשהן מתקבלות ע"י בעלי מקצוע רבים, ולא שניים או שלושה מהם. ראה בשו"ת מהרי"ק (שורש קפא) שתלה את הבדלי הגרסאות בשאלה האם סמכותם נובעת מכוח היותם כעין בית דין - "הנהו טבחי", או מכוח היותם שותפים "הנהו תרי טבחי", בשל הקניין ההדדי הנובע מההנאה שהם מקנים זה לזה.
^ 20.גמרא זו נפסקה להלכה ברמב"ם הל' מכירה יד, ט-יא, ובהל' גזילה ואבידה יב, יב, טו; שו"ע חו"מ סי' רלא, כז-כח.
^ 21.ראה גם: הגהות מימוניות הל' גזילה יב, יב.
^ 22. בין תפילותיו של הכהן הגדול ביום הכיפורים: "ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה" (יומא נג ע"ב), או בנוסח אחר: "שלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו" (ירושלמי יומא ה, ב). אבל אם נוצר מצב שאדם לא יכול לפרנס את עצמו כראוי, אזי כמובן יש לסייע זה לזה.
^ 23.על מקורות ההלכה של הרמב"ם והפניות לעוסקים בדבריו, ראה: הרב אברהם אבידן, אהבת צדקה, עמ' רעד-רעה.
^ 24.דברים דומים: הרב ישראל אלנקואה, מנורת המאור, פרק א – צדקה, עמ' 84.
^ 25.הרב אברהם אבידן (אהבת צדקה, עמ' של-שמא) דן בהקשר זה בדברי הגמרא בעירובין סג ע"א* שאין נותנים מתנות כהונה לאותו כהן, וכך פסק השו"ע ביו"ד סי' רנז, ט באשר למתן צדקה. והוא הקשה על דברי המהר"ל הללו. לדבריו, מצד זכות המצווה יש ערך למתן גדול יותר, אבל מבחינה מעשית אין חובה לתת סכום גדול לעני אחד. הר"ח קנייבסקי (דרך אמונה, הל' מתנות עניים פרק י ס"ק מט) כתב שאכן עדיף לתת מתנה מועטת לעניים רבים, אך הכול לפי הצורך והעניין. ראה עוד: הרב יצחק וייס, שו"ת מנחת יצחק, ו, סי' קב.
^ 26.הרב ישראל מאיר הכהן מראדין (אהבת חסד, פרק ט ס"ק ח) כתב שאם למעביד יש שני פועלים ואין לו כסף לשלם שכר לכולם, יחלק מה שיש לו באופן שווה. ובמקום אחר (שם פרק י ס"ק ח) כתב שאם אחד מהם עני, הוא קודם. הרב אריה לייב צינץ (מעייני החכמה על ב"מ קיא, א) סבר שעדיף לתת לאחד את הכול ולשני הוא אנוס. כך כתב גם הרב צבי שפיץ (מנחת צבי, ב, הל' שכירות פועלים, סי' ב סעיף לג). נראה שכוונת הח"ח לנסות לסייע לשניהם כמה שניתן. באשר לחלק שהמעביד לא שילם לעובדיו, ביחס לשניהם הוא אנוס. הרב יצחק שמואל שכטר (שו"ת ישיב יצחק, חלק יד, סי' עט-פ) נשאל ע"י מעביד שלא היה יכול לשלם משכורות מלאות לעובדיו, האם לשלם לפי אחוזי משרה או באופן חלקי אבל שווה לכולם. לדבריו, יש ללכת לפי המקובל באותו סקטור, ואם אין מנהג יש לתת לעניים כדי מחייתם, ולאחרים לחלק בשווה. למי שיש משכורת גבוהה מהרגיל, ניתן להוריד לו יותר. אם יש בעלי מקצוע מומחים שמאיימים לעזוב את העבודה אם לא ישולם להם משכורת מלאה, וזה יפגע קשות במפעל, יש לשלם להם שכר מלא, גם אם משכורתם גבוהה. ראה עוד: הרב נתן צבי פרידמן, "חלוקת עבודה בזמן אבטלה" שו"ת נצר מטעי, סי' לד; "תשלום שכירות בתים ועובדים ומלמדים ששכירותם הופסקה זמנית באונס או במצבי חירום", הישר והטוב, ט (תשס"ט), עמ' קנ-קעב; "פיטורי עובדים - סדרי עדיפות הלכתיים", שו"ת במראה הבזק, ז סי' קז; הרב שלמה אישון, "הלכות צדקה – בסיס למניעת פיטורי עובדים", אמונת עתיך, 102 (שבט תשע"ד), עמ' 97-93.
^ 27.כך יש להסביר את פנייתו של הראי"ה קוק (אגרות הראיה, ב, עמ' יט) לתורמים של בית יתומים דיסקין בירושלים, על מנת שיתרמו סכום גדול ו"אל נא יפזרם אדוני בעת צרה כזו לירושלים לפירורים קטנים". במקום אחר (אגרות הראיה, ד, עמ' רנו) הזכיר את דברי הרמב"ם בפיהמ"ש לאבות המובאים לעיל, שהעשייה של הנותן היא החשובה והמשמעותית, ואפשר שפנייה זו לאדם עשיר איננה משקפת את הנורמה ההלכתית העקרונית.
^ 28.עוד בסוגיית מתן צדקה מעטה לעניים רבים, ראה: הרב יחזקאל פיינהנדלר, "נתינתה קטנה לרבים או נתינה גדולה ליחיד", באורח צדקה, עמ' כז; הרב יצחק זילברשטיין, "לתת להרבה עניים סכומים מועטים או למעט עניים סכומים גדולים", באורח צדקה, עמ' תכז-תכח; הרב נפתלי בר אילן, נקדש בצדקה, עמ' 44-41; הרב שבתאי פרנקל, ספר המפתח על הרמב"ם הל' מתנות עניים ז, א.
^ 29.הראי"ה קוק (עין איה, ברכות ב, פרק ז, נג) השווה בין מעביד שכל עניינו הוא תועלתו העצמית ואהבת בצע, ולא אכפת לו מעובדיו כלל ונטייתו הקבועה היא רק לצמצם ולהעמיס עבודות נוספות על מספר קטן של עובדים, לעומת מעביד אחר שמלבד רצונו להרוויח דואג גם לפרנסתם ורווחתם של כמה שיותר עובדים.

הרב יהודה זולדן, צדקות יהודה וישראל, שבי דרום תשע"ח, עמ' 383-368