ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יחיד שהוא ציבור

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר בהעלותך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיוון תשס"ו

יחיד שהוא ציבור


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

בעבר בררנו את ההבדל שבין הלכות יחיד להלכות ציבור. כמה וכמה פעמים דנו גם בשיטת תלמידי הגר"א שהבחינו בין הרמה הרוחנית של עם ישראל בין מתן תורה לחטא העגל לבין רמתו הרוחנית לאחר חטא העגל. על פי שיטתם, הרמזים לכך מצויים בהבדלים שבין הפרשיות בהן מופיע הציווי על בניית המשכן לבין הפרשיות המתארות את הבניה בפעל. השבוע נשלב את שתי הסוגיות על פי דרכו של רבנו מאיר שמחה הכהן מדווינסק, מגדולי חכמי ליטא בדור שלפני השואה, המבטא בדבריו את דרכם של מוריו ורבותיו בני בית מדרשו של הגאון מוילנא "ירושלים דליטא".

פרשיית "פסח שני" מופיעה בפרשתנו. גדולי ישראל שבכל הדורות נתקשו בשאלה מדוע בספר שמות ובספר ויקרא אין זכר לדין מיוחד זה. פסח שני הוא המצווה היחידה בתורה שיש לה "תשלומין". מי שלא היה מסוגל לקיימה ב"מועד א" מקבל "מועד ב" וכך יכול הוא להנצל מעונש כרת המוטל ח"ו על מי שלא הקריב את קרבן הפסח. עניינו של המשכן הוא - השכנת שכינה בפרהסיא, לכן גם בימי משה וגם בימי שלמה היו סימנים ברורים לכך שהשכינה שרתה במעשי ידיהם. בשני המקרים ירד הענן וכיסה את אוהל מועד ובשני המקרים ירדה אש מן השמים על המזבח (שמות מ' לד, ויקרא ט' כד, מלכים א ח' י, דברי הימים ב ו' ג). כך כנראה צריך להבין את פשר עשרת הניסים הגלויים שהיו בבית המקדש המנויים במסכת אבות (פ"ה מ"ה).

רבנו עובדיה מספורנו, בכמה מקומות בפירושו לתורה טוען כי הצורך במקום מרכזי בו תשרה שכינה בפרהסיא נוצר רק אחרי חטא העגל. נצטט את דבריו על הפסוקים:
"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם" (ויקרא כ"ו יא-יב).

וז"ל:
(יב) "והתהלכתי בתוככם" ענין המתהלך הוא ההולך אנה ואנה, לא אל מקום אחד בלבד ירד שפע הכבוד, כמו שהיה במשכן ובמקדש, כאמרו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח), כלומר בזה האופן ובאותו המקום בלבד אשכון בתוכם וביאר זה באמרו "אשר אועד לך שמה" (שם ל ו), "ונועדתי שמה לבני מקום שתהיו שם, כי אמנם בכל מקום שיהיו שם צדיקי הדור הוא "קדוש משכני עליון" (תהל' מו ה), שבו תשלם כוונתו, כאמרו "השמים כסאי, והארץ הדום רגלי... ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח, וחרד על דברי" (ישעי' סו א-ב). והייתי לכם לאלקים, אהיה לאלקים מיוחד לכם, לא יהיה לכם אלהים ומנהיג זולתי, ובכן יהיה נצחיות מציאותכם ממני בלתי אמצעי, וכמו שהוא לשאר הנבדלים הנצחיים, בהיותכם אז בצלמי כדמותי, כמו שהיתה הכוונה בבריאת האדם ובמתן תורה (ספורנו שמות יט ה-ו), ולזה אמר "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלקים" (שמות ו ז). כי אמנם במתן תורה לולא השחיתו היתה הכונה לשום אותם במעלת ימות המשיח ועולם הבא שיעד בזאת הפרשה בלי ספק".

מדרש ההלכה מבדיל בעונש הכרת בין היחיד ובין הציבור וז"ל:
" ונכרתה הנפש ולא הצבור " [מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק (טו) שבעת].

על פי זה מסביר בעל ה"משך חכמה", כי לפני חטא העגל לא היה צורך בדין פסח שני כי לא היה עונש כרת על היחיד שלא הקריב קרבן פסח בגלל טמאתו כי "טומאה הותרה בציבור" . כשם שאם הציבור כולו היה טמא קרבן הפסח קרב גם שלא בטהרה, כך גם לפני חטא העגל היה הדין לגבי היחיד. שהרי היחידים בזמן זה היו במדרגה כה גבוהה שהיה להם דין ציבור והשכינה הייתה יכולה לשרות על כל יחיד ויחיד מישראל בכל מקום ומקום. לכן רק בפרשתנו זכו מישאל ואליצפן, שעסקו במיתת נדב ואביהו, שכיפרו במיתתם על חטא העגל, לחדש דין פסח שני שמאפשר ליחיד גם עכשיו להנצל מעונש כרת. הבה נתפלל שנוכל לחזור ולהקריב קרבן פסח בטהרה ואולי, אם נזכה, לחזור למצב של לפני חטא העגל - שכל יחיד ויחיד יהיה בבחינת ציבור וכל מקום ומקום יהיה ראוי להשכנת שכינה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il