בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

על כשפים, מאגיה ואלילות

בזמן העתיק כמעט כל בני האדם עבדו לאלילים והאמינו שהם מועילים להם להצילם מפורענות ולהרבות עושרם ובריאותם, וגם יהודים חטאו בזה * רבים משוכנעים שיש אנשים שמסוגלים להשפיע באופן מאגי על חפצים או בני אדם * דעת רובם הגדול של הראשונים והאחרונים שיש ממש בכוחות רוחניים אלו, אלא שהתורה אסרה לפנות אליהם * חותמו של ה' אמת, ועל עובדי ה' להימנע מכל שימוש בשקרים כדי לחזק את האמונה

undefined

הרב אליעזר מלמד

שבט תשפ"ב
5 דק' קריאה
שאלה עמוקה שמעסיקה אנשים רבים היא, האם כשפים הם דבר אמיתי? האם יש כוחות מאגיים, שאנשים בעלי כישורים מיוחדים מסוגלים להפעילם לתועלתם, או שמדובר באחיזת עיניים? שאלה זו כמובן נוגעת לאמונות האליליות - האם יש כוחות טומאה ממשיים שעובדי האלילים הצליחו על ידי פולחנים שונים להיעזר בהם?

בזמן העתיק האמינו שיש לאלילים כוח
בזמן העתיק, לפני שהשפעתו של עם ישראל התפשטה בעולם, כמעט כל בני האדם עבדו לאלילים והאמינו שהם מועילים להם להצילם מפורענות ולהרבות עושרם ובריאותם. גם יהודים חטאו בזה, וכן מצינו שכאשר ירמיהו הנביא (לד, א-יד) הוכיח את היורדים למצרים לאחר חורבן בית המקדש, שאם ימשיכו לעבוד במצרים את "מְלֶכֶת השמיים" לאחר שעבדו עבודה זרה וכבר נענשו בחורבן, הרג, רעב וגלות - לא יישאר מהם שריד ופליט שישוב לארץ יהודה, הם השיבו בחוצפה שדווקא בעת שעבדו עבודה זרה בירושלים, זכו לטובה: "ונשׂבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו. ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמיים והסך לה נסכים, חסרנו כול ובחרב וברעב תמנו" (ירמיהו מד, יז-יח).

חיזוק פסיכולוגי
יש מסבירים שההצלחה שתיארו עובדי האלילים נבעה מהחיזוק הפסיכולוגי שהם קיבלו מאמונתם, שהעניקה להם ביטחון שמה שהם רוצים אכן טוב וצודק, שכן לא רק בשם עצמם הם פועלים אלא בשם האלילים שמצדיקים את שאיפותיהם ודרכם. מבחינתם זו לא הייתה אמונה מומצאת, מפני שהאמונה טבועה באדם ומדרבנת אותו להסביר את המציאות ולתת לה פשר. וכיוון שתפיסתם האלילית צמחה מתוך החוויות העמוקות והעוצמתיות שחוו, ומתוך התבוננות בכוחות הגדולים שבטבע ובאדם, ההסבר האלילי למה שקורה בעולם היה מבחינתם הכרחי, והעניק להם תעצומות נפש.

כוחות רוחניים שהופכים לכוחות טומאה
מעבר לכך, רבים מבארים שכשם שיש בעולם כוחות טבע שהאדם יכול לרתום לצרכיו, כך מעליהם יש כוחות רוחניים, הקרויים מלאכים ושדים, שמפעילים את כוחות הטבע, ואנשי רוח מעמיקים מסוגלים לקלוט את דרכי פעולתם, ובאמצעות פולחנים אליליים להתקשר אליהם ולינוק מהם כוח כדי להגדיל את רכושם ומעמדם, או להטותם כנגד אויביהם.
כך ישנן עדויות על אנשים שמסוגלים לדעת דברים נסתרים או עתידות, ואין דרך רציונלית להסביר את יכולתם בלא להניח שאכן יש להם כוחות מיסטיים מסוימים. מעבר לכך, רבים משוכנעים שיש אנשים שמסוגלים להשפיע באופן מאגי על חפצים או אנשים. שכשם שכל אדם יכול באופן פיזי לדחוף עצמים, כך ישנם אנשים שמסוגלים על ידי טכניקות מאגיות לשנות דברים בעולם רוחני שמשפיע על המתרחש בעולם הזה.
וכן מסופר בתורה שבלק מלך מואב פנה אל בלעם הרשע, נביא האלילים, בבקשה שיקלל את ישראל, "כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר" (במדבר כב, ו). אמרו חכמים (סנהדרין קה, ב), שבלעם ידע לכוון את השעה שבה יש כעס בעולם, ולהטותו על ידי קללתו על מי שרצה. אולם בסופו של דבר קללתו התהפכה לברכה לישראל, והוא עצמו איבד את חייו בעולם הזה ובעולם הבא. וכך קורה לכל עובדי העבודה הזרה: גם כשהם מצליחים להפעיל את כוחות הטבע ככוחות של טומאה מנותקים משורשם, לבסוף כוחות הטבע חוזרים להתקשר לשורשם ומובילים לאובדנם.

המחלוקת על כוחות הטומאה
בהסברים שלמדנו נחלקו גדולי ישראל. לדעת הרמב"ם, האלילים לא השפיעו כלל, והכול היה בדמיונם של האנשים, על סמך האמונות והשקרים שהפיצו כוהני הדתות. כמו כן, לדעתו אין לשום אדם יכולת להשפיע בכוחות מאגיים על דברים שיקרו. מנגד, רבים אומרים שהייתה לפולחנים האליליים השפעה על הקורה בעולם, וכן ישנם אנשים שיכולם לפעול באופן מאגי על דברים שקורים בעולם, אלא שהדבר נעשה בכוחות הטומאה, ולכן הוא אסור ומזיק. וכך סבר הרמב"ן ועוד רבים. לשתי הדעות מקורות בתנ"ך ובדברי חכמים.

הסוברים שאין השפעה לאלילים ולכשפים
כאשר נביאי ישראל הוכיחו את ישראל שלא לתעות אחר האלילים, הם קבעו באופן נחרץ שהאלילים הם שקר ואין בהם שום תועלת: "אשר לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה" (שמואל א' יב, כא), "ואחרי לא יועילו הלכו" (ירמיהו ב, ה), "מה הועיל פסל כי פסלו יצרו... לעשות אלילים אילמים... הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו" (חבקוק ב, יח-יט). וכן הנביא ישעיהו (מד, ו-כ) לעג לעובדי האלילים שלקחו עץ, על חציו צלו בשר ומחציו השני עשו פסל, והשתחוו והתפללו, כאילו הוא יכול להועיל. וכן בתהילים (קטו, ד-ז): "עצביהם (פסליהם) כסף וזהב".
וכן ביאר הרמב"ם שכל הפולחנים האליליים ודברי הכישוף והניחוש הם הבל, והתורה אסרה אותם כדי להרחיק את ישראל מעיסוק בדברי השקר הללו שחסרי הדעת נמשכים אחריהם, אבל בעלי החוכמה יודעים בראיות ברורות שהם הבל (הל' ע"ז יא, טז; מו"נ ג, לז). וכן דעת המאירי (ע"ז נד, ב).

הסוברים שיש כוחות טומאה
מנגד, למדנו בתורה שהיה לבלעם כוח לקלל ולברך, אלא שה' הפך את קללתו לברכה לישראל (במדבר כב, ו; דברים כג, ו). וכן למדנו שהיו אצל פרעה חרטומים שבעזרת כשפים יכלו להשליך את המטה שלהם ולהופכו לתנין, אלא שמטה אהרן בלע את מטותם, כי ה' הוא המושל בכול (שמות ז, יא-יב). וכן מצינו שהיה כוח לבעלת האוב להעלות את שמואל הנביא שידבר עם שאול המלך (שמואל א כח). וכן מצינו בדברי חכמים שהיה למכשפים כוח להשפיע על הקורה בעולם (סנהדרין סז, ב, ועוד). וכן מצינו שחכמים התייחסו למציאות של שדים כעובדה (ברכות ו, א; יבמות קכב, א, ועוד).
אכן, דעת רובם הגדול של הראשונים והאחרונים שיש ממש בכוחות רוחניים אלו, אלא שהתורה אסרה לפנות אליהם (רמב"ן דברים יח, ט; רבנו בחיי, ספר העיקרים, ר"ן, ריב"ש, אברבנאל, רדב"ז, גר"א, רמח"ל ועוד רבים).

אפשר לשלב את דעותיהם
כמדומה שאפשר לבאר שאכן יש כוחות מיסטיים שבעזרתם עובדי אלילים ומכשפים מצליחים לעיתים לחזות עתידות ולהשפיע על הטבע, אולם בחשבון הכולל הם אינם מרוויחים, אלא להפך, מפסידים. מפני שהתחזיות שהם חוזים אינן מדויקות, וממילא הנשען עליהן מוותר במידה מסוימת על המאמץ השכלי לתכנן את דרכיו, וכיוון שכך, בפועל הוא טועה יותר. כך יוצא שתמיד ה"ברכה" המאגית המגיעה על ידם פחותה מהברכה שנובעת מהחריצות הנשענת על חשיבה ותכנון נכון.
לכן, אף שמצד אחד היו אנשים שבעזרת פולחנים אליליים הצליחו לחזות עתידות ולשנות דברים בעולם, בחשבון הסטטיסטי הכולל לא היה יתרון לעובדי האלילים ולהולכים בעצת המכשפים, אלא להפך. לכן מצד אחד אפשר לקבל את התפיסה שיש לכוחות הטומאה הרוחניים שבפולחנים האליליים השפעה על המציאות, אולם מאידך אפשר לומר שהכול שקר, היות שבפועל, בחשבון הכולל לא צמחה מהם שום ברכה.

כמו סמים
ייתכן שניתן לתת לכך משל מהיחס לסמים קשים ומסוכנים. יהיו שיאמרו: אכן כן, סמים מעניקים לנוטל אותם אושר זמני, אלא שהוא רע ומזיק, וכפי שכתבו רוב הראשונים והאחרונים על כוחות הטומאה, שאכן יש בהם כוח להועיל לטווח קצר, אלא שבסופו של דבר הנעזר בהם מפסיד. מנגד יהיו שיאמרו שהם לא מעניקים שום אושר, מפני שבחשבון הכולל הם מדלדלים את כוחות הנפש והגוף וגורמים לייסורים ולמוות. וכך אפשר לומר שכוחות הטומאה הם שקר, כי בסופו של דבר אין מהם שום תועלת.

שילוב של כוחות ממשיים ורמאות
עם זאת שרבים מסכימים שישנם לעיתים עובדי אלילים או מכשפים שמצליחים להשפיע באופן מאגי על המציאות או לחזות עתידות, בפועל, גם אותם אנשים מיוחדים לא מצליחים לשחזר את כוחם באופן קבוע. כי בשונה מהכוחות הטבעיים הידועים, שפועלים באופן שיטתי, הכוחות המאגיים הם חמקמקים לבני האדם, ולכן אין ביכולתם של האנשים להפעילם באופן שיטתי.
לפעמים אנשים צעירים, תמימים וענווים זכו למספר חוויות מיסטיות ובאופן מאגי הצליחו לחולל דברים, אולם לאחר שהתפרסמו התקשו לשחזר את אותן חוויות ויכולות מאגיות. וכיוון שהם מאוד משתוקקים לכך, אף שאינם בטוחים אם הצליחו, הם נוטים לרמות את עצמם ולדמות שחוו חוויה מיסטית מסוימת והצליחו להשפיע בעזרתה על המציאות או לחזות את העתיד. ואם עשו זאת בעזרת טקסים מרשימים שלוו באלכוהול או בסמים, יכלו לשכנע את עצמם לכך ביתר קלות.
ויש שידעו שאין להם כוחות מאגיים, אבל כדי לזכות בכסף ובכבוד שמעניקים המאמינים לכוהני האלילים ולמכשפים, למדו לנהל את הטקסים וליצור רושם שהם מסוגלים להשפיע על המציאות, ומתנבאים בלשון עמומה וכפולת משמעות, כך שתמיד יוכלו לטעון שהצליחו לחזות את העתיד.

מידת האמת
אולם חותמו של ה' אמת, ועל עובדי ה' להימנע מכל שימוש בשקרים כדי לחזק את האמונה. כי המשקר גורם שהשכינה מסתלקת ממנו ואינה מאירה לו (סוטה מב, א), שנאמר: "דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי" (תהילים קא, ז). וממילא אם הוא מתחזק באמונה על ידי שקרים, הרי שאמונתו היא עבודה זרה.

מתוך עיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il