ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ספר מלכים
- לימוד והעמקה בספר מלכים
המזבח מוזכר שם רק כבדרך אגב בתיאור תפילת שלמה "וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח ה' נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם... וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל... קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו..." (מלכים א ח,כב-נד), וכן מוזכר המזבח בקרבנות של חנוכת הבית "בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית ה' כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים: (שם,סד). אולם גודלו של המזבח אינו מוזכר בספר מלכים.
תאור קצר של המזבח שבנה שלמה יש בספר דברי הימים (ב ד,א): "וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ". אולם אין מפרטים שם את גודל קרנות המזבח ואת גודל היסוד ואת גודל הכבש המוביל למזבח, למרות שהקרנות והיסוד והכבש נצרכים להכשר המזבח (סוכה דף מט,א). ומאידך מתארים שם באופן מפורט יותר את העמודים ואת הים שבנה שלמה. והדבר תמוה, שהרי המזבח חשוב יותר מהעמודים ומהים שבנה שלמה?
תחילה יש לדון בשאלה מדוע נקרא המזבח של שלמה 'מזבח הנחושת'?
מזבח אבנים או מזבח נחושת
מאמרים נוספים בארץ אגדה (79)
הרב מרדכי הוכמן
71 - אליהו בבית הקברות
72 - מזבח הנחושת של שלמה
73 - משמעות וכתיבת השם פינחס
טען עוד
כלומר, הלשון 'וְאִם' אינו מורה על דבר הנתון לבחירה, אלא מרמזת ש'מזבח האבנים' שיבנו בני ישראל עתיד להתבטל בעת החורבן ועתיד להיבנות מחדש מאבנים. לפי המכילתא ברור שגם בימי שלמה נבנה המזבח מאבנים, וכפי שהוא היה בנוי מאבנים גם בימי בית שני.
מן הפאר שבנה שלמה את המקדש מתבקש שגם המזבח נבנה מאבנים. וכך משמע גם מתיאור בנית המקדש: "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ:", ההקפדה שלא ישמע כלי ברזל בבית המקדש היא ברוח הדברים שנאמרו בתורה לגבי 'מִזְבַּח אֲבָנִים': "כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ", ואם כן מתבקש ששלמה בנה 'מִזְבַּח אֲבָנִים'. אלא שקשה להבין מדוע נכתב "וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ...", ובענין זה נדון לקמן.
מזבח אבנים או מזבח נחושת
רש"י (מלכים א ח,סד) ביאר שמדובר במזבח אבנים בלבד והוא נקרא מזבח נחושת משום שהוא החליף את מזבח הנחושת שעשה בצלאל במשכן. אך הסבר זה קשה, שהרי לכאורה צריך היה לקרוא לו 'מזבח אבנים', כפי שהוא נקרא בתורה, ואנו יודעים מעצמנו שזהו המזבח שהחליף את המזבח הקודם. או לקרוא לו 'מִזְבַּח הָעוֹלָה' כפי שהוא נקרא כמה פעמים בספר דברי הימים.
רלב"ג וכן אברבנאל ביארו שמדובר היה במזבח אבנים ששלמה ציפה אותו בנחושת. אלא שצריך להבין מדוע ציפה אותו שלמה בנחושת, ומדוע בימי בית שני לא ציפו את המזבח בנחושת. בספר שלטי הגבורים לרבי אברהם הרופא (פרק כו) כתב שבימי שלמה היה עושר רב ולכן הוא ציפה את מזבח האבנים בנחושת, ואילו בימי בית שני לא היו עשירים ולכן לא ציפו את המזבח בנחושת 2 . והוסיף וכתב שיתכן שעובי הצפוי היה כטפח או יותר מעט.
ובספר 'עזרת כהנים' (תחילת פ"ג מסכת מידות) הקשה על שיטתו, מדוע אם כן לא ציפו את המזבח בנחושת בעת שהעשירו בהמשך ימי בית שני, והוא העדיף לבאר כשיטת רש"י שמדובר היה במזבח אבנים בלבד שלא היה מצופה בנחושת. אמנם כאמור גם שיטה זו קשה, שהרי תמוה מאוד מדוע קראו לו 'מזבח נחושת' אם התורה קוראת לו 'מזבח אבנים'. ואדרבא, ראוי לקרוא לו כך כדי לציין שקיימו את ציווי התורה, והוא עשוי מאבנים בלבד.
ובכל אופן, לכל השיטות וההסברים הללו עדין קשה מדוע בספר מלכים מאריכים בתיאור פרטי העמודים ופרטי הים ולא מתארים בכלל את מבנה המזבח על חלקיו השונים, ולא את גודלו, והרי הוא עיקר בנין הבית. ולפיכך נראה לומר הסבר נוסף והוא קשור לפעולותיו של שלמה ביחס למזבח הנחושת שהיה במשכן שבגבעון, וכדלקמן.
התרעומת על שלמה
בספר מלכים מרומזת תרעומת על כך שהעם וגם שלמה היו מזבחים בבמות (מלכים א ג,ב-ד):
"רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם ה' עַד הַיָּמִים הָהֵם: פ וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר: וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא:
מהמילה "רַק" עולה נימה של ביקורת על העם ועל שלמה שהם מזבחים בבמות, ומצד שני הכתוב מלמד עליהם זכות שהרי לא נבנה עדין מקדש, וכן מבואר במשנה (זבחים יד,ו) שאחרי חורבן שילה הותרו הבמות. וצריך להבין מדוע מושמעת נימה של ביקורת. רד"ק ביאר שדויד החמיר על עצמו, והקריב רק בבמה אשר בגבעון ששם היה אהל מועד (שנקראת "הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה"), או בבמה שבסמוך לארון שבירושלים, שדויד החשיב גם אותה כבמת ציבור. אך לא בבמה פרטית שנקראת 'במה קטנה' ואפילו שהיתה מותרת אז. והסיבה לחומרה זו היא משום שריבוי הבמות עלול להביא לעבודה זרה "כי הוא משפט הגוים שבונים במה בכל הר וגבעה".
לימוד סנגוריה על שלמה
חומרה זו של דויד היתה אחת מחומרות נוספות שהכתוב קורא להן כאן "חֻקּוֹת דָּוִד". שלמה אהב ללכת בחומרות אביו אך לא בחומרה זו. ניתן ללמד סנגוריה על שלמה ולומר, שלמרות ששלמה אהב להחמיר בחומרות שאביו דויד החמיר, הוא הפיל עצמו ממדרגתו והקריב בבמה קטנה, כדי להעלות אחר כך גם את העם למדרגת דויד אביו. ובדומה לעיקרון המובא ב'מאור עינים' (שמות פרשת יתרו): "וכשהצדיק נופל ממדריגתו ואח"כ קם כמאמר 'כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם', וכשקם ועולה אל השי"ת מעלה עמו אותם נשמות...". כדי להעלות את העם למדרגת החומרות של דויד, צריך היה ליפול לתאווה של העם להקריב בבמה קטנה ולהתחבר אליה ולפעול על פיה. ורק אחר כך לעשות תשובה, ולעלות יחד עם העם למדרגת החומרות של דויד.
מסתבר שלתאווה של העם להקריב בבמה בשעת היתר הבמות היו שתי סיבות מרכזיות. הסיבה האחת היא הרצון להתקרב לה' ולעשות זאת בקלות, וכפי שמוזכר בדברי הנצי"ב ('רינה של תורה' על שיר השירים ו,ה): "דהקרבה לפני ה' מביא לידי אהבה ודביקות... ובשעה שהיה היתר במות נוח היה למי שרוצה להדבק באהבת ה' להקריב בבמה בכל מקום שרוצה, משא"כ אחר בנין הבית אי אפשר עד שיגיע הרגל ועולה לירושלים". והסיבה הנוספת היא הרצון של האדם להביע את העצמיות שלו ולהקריב בעצמו את הקרבן ללא צורך בתיווך של כהן. ב'במה הגדולה' (הצבורית) עבדו רק הכהנים בני אהרון (זבחים יד,ו), אך אנשים רבים רצו להקריב בעצמם את קרבנותיהם, ודבר זה הותר מעיקר הדין לאחר חורבן שילה, כמובא בתוספתא (זבחים צוקרמאנדל, יג,יט): "בשעת התר הבמה עושה אדם במה על פתח חצרו ועל פתח גינתו מקריב עליה הוא ובנו ובתו ועבדו ושפחתו" 3 .
שלמה שיער בדעתו, שיהיה קשה לשכנע את העם להפסיק בבת אחת להקריב בבמות, ולבוא למקדש שייבנה בירושלים ולמסור את קרבנותיהם לידי הכהנים שיקריבום שם במזבח. הן מהסיבה שהם אוהבים להקריב בעצמם סמוך לביתם, והן מסיבה נוספת שהמקדש ייבנה בהר המוריה בסמוך לארמון שלמה והדבר ייראה כרצון של שלמה להשתלט על חיי הדת של כל ישראל. שלמה רצה שתחילה יתגבר עם ישראל על התאווה להקריב בעצמם. ורק לאחר מכן הוא יפעל להביא את כל עם ישראל אל המקדש שייבנה בירושלים בסמוך לארמונו, ולכן הוא פעל בשני שלבים. בתחילה הפיל שלמה את עצמו לתאוות העם להקריב בבמה, כמסופר עליו "רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר".
ההליכה לגבעון
לאחר מכן הלך שלמה לגבעון, ומשמעות הדבר מוסברת יותר בספר דברי הימים (ב א,ב-ה):
"וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכָל יִשְׂרָאֵל לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכָל יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת: וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים... וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר שָׂם לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' וַיִּדְרְשֵׁהוּ שְׁלֹמֹה וְהַקָּהָל: וַיַּעַל שְׁלֹמֹה שָׁם עַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר לְאֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו עֹלוֹת אָלֶף:"
בשלב הזה, השלב השני, כינס שלמה את כל האנשים החשובים שבישראל ויחד עימם הם חזרו בתשובה ובאו ל'במה הגדולה', שהיא מזבח הנחושת שעשה בצלאל, 'ודרשו' אותו. שלמה הקריב על המזבח הזה אלף עולות, ומסתבר שהכוונה היא ששלמה סיפק לעצמו ולנציגי העם אלף עולות, אך העולות הוקרבו על המזבח הזה בשם כל הקהל. ובכך רצה שלמה להראות שכלל ישראל קיבל על עצמו את החומרות של דויד, שההקרבה על במת יחיד היא 'היתר דחוק', וראוי שכל אחד יחמיר ויביא את קרבנותיו ל'מזבח' שבאהל מועד.
לאחר השלב השני הזה שבו הוכשר העם להבנה שראוי להביא גם את קרבנות היחיד שלהם ל'במה הגדולה' שבאהל מועד שבגבעון, תכנן שלמה את השלב הנוסף שהוא הפיכת המזבח שייבנה בירושלים, ל'במה גדולה' שאליה יבואו כל ישראל כדי להקריב שם את נדריהם ונדבותיהם.
המעבר לעבודה בכהונה
במזבח הנחושת שעשה בצלאל שהוא 'הבמה הגדולה' מותר רק לכהנים לעבוד. עיקרון זה מעורר קינאה מצד אנשים שרוצים להקריב בעצמם. ובתורה מצאנו שהוסיפו למזבח הנחושת הזה ציפוי נוסף של נחושת, כדי להזהיר אנשים מלחלוק על כך. במחלקת קורח ועדתו יצאה אש ושרפה את מאתים וחמישים מקטירי הקטורת, ומשה נצטווה לעשות מן המחתות שלהם צפוי למזבח (במדבר יז,א-ה): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר... אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:... וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ: זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא...".
לא ברור אם ציווי ה' להשתמש במחתות שהתקדשו בתור ציפוי למזבח היה מוגבל רק למזבח הראשון שבנה בצלאל. ויתכן שציווי זה שייך גם למזבח אחר שייבנה במקומו. כאמור לעיל, מתבקש ששלמה קיים את דברי התורה כפשוטם ובמקדש הקבוע שהוא הקים בירושלים הוא בנה מזבח מאבנים. אך מסתבר ששלמה הבין שצריך להשתמש במחתות שהתקדשו גם כציפוי למזבח שהוא בנה מאבנים, ולכן הוא הסיר אותו ממזבח הנחושת שבנה בצלאל וציפה בו את מזבח האבנים שהוא בנה. ואמנם מזבח האבנים שבנה שלמה היה גדול בהרבה מן המזבח שבנה בצלאל, ולכן מסתבר ששלמה הוסיף נחושת נוספת לריקועי הפחים המקוריים, כך שיהיו לו ריקועי פחים בכמות מספקת לציפוי קירות המזבח.
כאמור לעיל גם בימי שלמה אהבו אנשים להקריב בעצמם את קרבנותיהם, וציפוי הנחושת שהוסיף שלמה למזבח האבנים שבנה במקדש, נועד להזכיר לאנשים את העונש שקיבלו החולקים על הכהונה, ולמנוע מהם לדרוש להקריב בעצמם את קרבנותיהם.
מזבח אבנים מצופה בנחושת הוא מזבח יוצא דופן, ולכן נקרא מזבח האבנים שבנה שלמה בשם 'מזבח הנחשת'. ואמנם בימי בית שני כשבנו מחדש מזבח אבנים במקדש, כבר לא נשאר שריד ממחתות השרופים, ולכן לא היה צורך לצפות את מזבח האבנים בנחושת. בנוסף לכך בבית שני כבר בטל הרצון לעבוד עבודה זרה 4 . וכהשלכה מכך גם בטל מהאנשים הרצון לבנות במה ולהקריב בה בעצמם, וכבר לא חלקו על הכהונה, וזו סיבה נוספת לכך שלא ראו צורך לצפות את מזבח האבנים בציפוי נחושת.
התיקון שלא הועיל
כאמור לעיל, שלמה פעל לאחד את העם ברצון להקריב רק בבמה במרכזית, תחילה הוא איחד אותם ברצון להקריב רק במזבח הנחושת שבאהל מועד שבגבעון, ולאחר מכן רק במזבח שבמקדש שבירושלים. אך תכניתו של שלמה לא הצליחה. ואנשים רבים שרצו להקריב בעצמם לא באו למקדש אלא חטאו ובנו במות והקריבו בעצמם, כמו שמסופר על כמה מלכים צדיקים שלא הצליחו לבער את החטא הזה מהעם: "רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת" 5 . וכיוון שהמזבח שבנה שלמה לא הצליח למלא את התקוות שתלו בו, והקרבת הקרבנות בבמות היחיד לא בטלה, לפיכך ספר מלכים מתייחס אל מזבח הנחושת רק כבדרך אגב, ואינו מתאר בכלל איך הוא נבנה.
^ 1."מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" (רמב"ם הלכות בית הבחירה א,א).
^ 2. "כי לא היה להם נחשת מן המוכן לעשות ממנו כלים גדולים כאשר היה מזבח העולה אמנם שלמה המלך כי לא נחקר בימיו משקל הנחשת אשר לו עשה אותו נחשת" (שלטי הגבורים, שם).
^ 3.ואמנם במדרש (במדבר רבה וילנא ד,ח) מובא שרק הבכורות הקריבו בבמה, אמנם נראה שכוונת המדרש היא לקרבנות שמוקרבים למטרות צבוריות וכלליות. וראו בתפא"י זבחים (יד,ד) שהצורך שהבכורות יעבדו בבמה היה דווקא בקרבנות צבור. וכן דעת הקרן אורה (זבחים קטו,ב) והביא לכך סיוע מהתוספתא. ובכל אופן מצאנו שהבל הקריב למרות שלא היה בכור, ומשמע שדויד (שלא היה בכור) הקריב בעצמו בבמה הקטנה שבנה בסמוך לארון שבירושלים (שמואל ב ו,יז-יח), ומשמעש שגם שלמה (שלא היה בכור) הקריב בבמה קטנה.
^ 4.ראו סנהדרין סד,א. ובשיר השירים רבה (ז,ח) משמע שהתאווה לעבוד עבודה זרה בטלה מישראל כבר בתחילת הגלות בזכות מסירות הנפש של חנניה מישאל ועזריה.
^ 5.ומצאנו שאפילו בהקרבה במקדש עצמו נמצא מי שחלק על הכהונה, כמו עוזיה המלך שרצה להקטיר בעצמו קטורת, ונענש (דברי הימים ב כו טז-כא).
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך מותר להכין קפה בשבת?
סוד ההתחדשות של יצחק
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הדלקה וכיבוי ביום טוב
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
