ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה': וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי:"
רבים שאלו מדוע הציע להם משה את מבחן הקטורת. והרי בספר ויקרא (י,א-ב) מסופר שביום חנוכת המשכן הקריבו שני בני אהרן קטורת במחתה והם מתו: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה':". ואף כאן, בסופו של דבר יצאה אש מאת ה' ושרפה את 250 מקטירי הקטורת, וצריך להבין מדוע הציע משה את המבחן המסוכן הזה. וכתב הפרשן חזקוני: "לא עלה בדעתו של משה שיסכימו בדבר, שהרי ידוע שכל מקריבי קטרת זרה במיתה כמו שמצינו בנדב ואביהוא, אלא כנגד שבאו הם על משה בדברי ריבות בא גם הוא בדברי ריבות".
אמנם יש קושי בפירוש זה, שהרי בהמשך מסופר: "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר: וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה' אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ:"
ועל דברי משה האלו קשות הקושיות הבאות:
א. משה התפלל לה' "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם", וכתב רש"י שלפי פשוטו של מקרא משה חשש שה' יפנה למנחת הקטורת של החולקים עליו. והדבר קשה, שהרי לכאורה הקרבת קטורת ללא ציווי מה' היא עבירה חמורה, ובגלל חטא שכזה מתו נדב ואביהוא. ואם כן, מדוע חשש משה שה' ייעתר למנחתם?
ב. משה הורה שגם אהרן יקריב קטורת על מחתתו יחד עם 250 האנשים שחלקו עליו, והרי קטורת זו הוקרבה מחוץ לאהל מועד. ואם הקטרה שכזו היא אסורה, מדוע הציע משה לאהרון שגם הוא יקטיר אותה?
פרוש רבנו סעדיה גאון
כאשר קורח ועדתו נקהלו מתחילה על משה ואהרון נאמר "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו". וביאר שם רס"ג: "ויפול על פניו - להשיג ולשמוע חזון מה' ". ומשמע מפירושו, שההצעה שהציע משה לעדת קורח וגם לאהרון להקטיר קטורת במחתות נאמרה לו בנבואה מפי ה' לאחר שנפל על פניו. לפי פירוש זה אין להקשות כיצד הותר לאהרון להקטיר קטורת מחוץ למשכן יחד עם עדת קורח, שהרי כך הורה ה' בנבואה. וגם אם בדרך כלל יש איסור בהקטרה שכזו, כעת היא הותרה ב'הוראת שעה' שקיבל משה בנבואה. ובאופן דומה פירש הרמב"ן. "ודעתי בזה... שהיתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא 'רוח הקדש'... ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר ה':".
לפי הסבר זה מובן גם מדוע התפלל משה שה' לא יפנה אל מנחת הקטורת שלהם. משה קיבל הוראה מה' להתיר לאותם 250 אנשים ולאהרון להקטיר קטורת במחתות. ומשה הניח שה' מתכנן שעשן הקטורת של אהרון יעלה גבוה מעל עשן הקטורת שלהם, וכך ידעו כולם שה' בחר באהרון. ומשה התפלל כעת שכלל לא יצא עשן ממנחת הקטורת של 250 נשיאי העדה (שפתי חכמים). וכך ידעו שה' מאס בהם בגלל מחלוקתם.
פירוש ר' חיים פלטיאל
ובכל אופן לפי פירוש חזקוני, משה לא הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה', אלא מדעתו. וזאת, מתוך השערה שהם יפחדו ולא יקטירו את הקטורת. אלא שלכאורה לא משמע כך מן ההמשך. שהרי בהמשך כשמשה ראה שקורח ועדתו אינם נענים למאמציו לעצור את המחלוקת, הוא שב והציע להם להקטיר את הקטורת למחרת. והרי משה כבר נוכח אז לראות את עזותם, ומדוע הוא שב והציע להם את המבחן המסוכן שנדב ואביהוא כבר מתו בו.
יש מן הראשונים שאמנם פירש כך את טענת העם לאחר מות המקטירים. שהרי אחר כך מסופר: "וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה' ". וכתב הפרשן ר' חיים פלטיאל: "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה' - לפי שנשרפו על שהקריבו קטורת יחיד והיה קטורת זרה, אבל אהרן בעורמתו הקריב קטורת ציבור לפיכך ניצול, ולכך 'ושים קטורת' ולא אמר הקטורת שהוא קטורת ציבור המבורר".
לפי פירושו, הקטורת שמשה הציע ליטול ולהקטיר במבחן הקטורת היתה קטורת פרטית, ולא הקטורת שהיתה שייכת לכלל הצבור וממנה היו מקטירים כל יום על מזבח הזהב. ובני ישראל שראו שאהרן לא מת יחד עם בעלי המחלוקת, טענו בשקר שאהרון פעל בעורמה ולא קיים את ציווי משה, ואהרן נטל מהקטורת הצבורית ואותה הקטיר בחוץ יחד עם 250 האנשים. ולכן אותם 250 שהקטירו קטורת זרה מתו, ואילו אהרן שהקטיר קטורת צבורית לא מת. ולכן, כדי להוציא מן הטענה השקרית שחשדו בהם, ציווה משה על אהרן שיראה לכולם כיצד הוא נוטל קטורת פרטית, ואותה הוא מקטיר בחוץ והוא אינו מת אלא אדרבא, בכך נעצרת המגיפה שהחלה אז בעם.
ובכל אופן, מפירוש ר' חיים פלטיאל משמע שמבחן הקטורת שמשה הציע לא היה מבחן מסוכן, ולא היה בו איסור נגד התורה, ואהרון וגם 250 האנשים הקטירו קטורת יחיד. ואמנם העם חשדו במשה שהקטרת קטורת יחיד היא שהביאה למות 250 האנשים, אך היה זה חשד שווא. ויש לברר (לפי פירושו) מדוע לא היה איסור בהקטרת הקטורת שבמחתות בחצר המשכן.
מתי אסור להקטיר קטורת בחוץ
בכתוב האוסר להקריב קרבן מחוץ למשכן נאמר (ויקרא יז,ג-ד): "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:". בתורה משמע שהאיסור להקריב קרבנות הוא רק מחוץ לחצר המשכן, ולפיכך גם אם המקריב שחט קרבן בתוך חצר המשכן אלא שלא במקומו הראוי, וכגון ששחט קדשי קדשים בדרום העזרה ושלא בצפון העזרה, הקרבן נפסל אמנם משום שנשחט שלא במקומו, אך השוחט פטור מעונש או מקרבן חטאת, ומשום שלא עבר על איסור ההקרבה מחוץ לחצר המשכן.
ומכאן שאם מקריבים קרבן בחצר המשכן אך לא מחוץ למשכן, אין בכך איסור 'הקרבת חוץ'.
בנוסף לאמור לעיל, להלכה נפסק שהחיוב על הקרבת קרבן בחוץ, הוא דווקא כשהקריבו אותו על גבי מזבח שנבנה בחוץ במיוחד לצורך הקרבה עליו (רמב"ם מעשה הקרבנות יט,א): "אין המעלה בחוץ חייב עד שיעלה לראש המזבח שיעשה בחוץ". ואם כן, כיוון שהקטורת הוקטרה על גבי מחתות הנחושת שהיו בידי המקטירים, ולא על מזבח שנבנה באדמה בחוץ, גם אילו היו נמצאים אז בחוץ, לא היה איסור תורה בהקטרת הקטורת.
הקטרה לשם 'עצים'
בנוסף לאמור לעיל, נראה שאם שורפים את הקטורת לא לשם 'קרבן קטורת' אלא לשם 'שריפת עצים' אין בכך כל איסור. עיקרון זה נלמד מהאמור בתורה (ויקרא ב,יא): "כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה':". ונאמר על כך בתלמוד שאין איסור להעלותם למזבח בתור שריפת עצים, וכך נפסק ברמב"ם (הלכות איסורי מזבח פרק ה,ג-ה). סיוע לפסיקה זו של הרמב"ם יש מתרגום יונתן לנביא, וכדלקמן.
בספר מלכים (א ג,ג) נאמר: "וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר:". וביאר שם רד"ק, ששלמה הקריב בבמות רק כל זמן שהיו עדין מותרות, והיינו לפני שהשלים את בניית המקדש. וכוונת הכתוב להודיע ששלמה לא הגיע למעלת דויד אביו, משום שדויד היה מזבח ומקטיר רק בבמה מרכזית, והיא הבמה שהיתה במשכן שבגבעון או במזבח שבנה לפני הארון שהיה אז בירושלים. ואילו שלמה היה מקל והיה מזבח ומקטיר בבמות נוספות.
את המילים "רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר" ניתן לפרש באופן הבא: שלמה היה שוחט את הקרבנות בסמוך לבמה (="מְזַבֵּחַ"), ואחר כך היה שורף (="וּמַקְטִיר") על המזבח את חלקי הקרבן שצריכים להישרף עליו. אך תרגום יונתן תרגם את המילים האלו באופן הבא: "לְחוֹד עַל בָּמוֹתָא הוּא מְדַבַּח וּמַסֵיק בּוּסְמִין". כלומר, שלמה היה מקריב (="מְזַבֵּחַ") קרבנות בבמה ואף מקטיר קטורת (="וּמַסֵיק בּוּסְמִין") בבמה.
מדברי תרגום יונתן עולה ששלמה ואולי גם דויד היו מקטירים קטורת למרות שלא היו כהנים, והם לא ראו בכך צד של מרידה, אלא אדרבא צד של רצון להתקרב לה'. ואמנם הם הקטירו את הקטורת בבמה בזמן שהבמות היו מותרות. אך בבמה מותר להקריב רק דבר שהיחיד יכול לנדור ולנדב אותו, כאמור בתלמוד (זבחים דף קיז,א): "כל נידר ונידב היה קרב בבמה, שאין נידר ונידב אין קרב בבמה". ולכאורה יש לתמוה כיצד הקריב שלמה קטורת יחיד והרי אי אפשר לנדב ולהקריב אותה. אמנם לפי מה שהתבאר ניתן לומר ששלמה היה מקריב את הקטורת הזו לשם שריפת עצים, אלא שבמקום עצים רגילים היה שלמה שורף את הקטורת בתור עצים.
לפי תרגום יונתן שלמה התאווה להקטיר קטורת בשמים, והיה רגיל להקטיר קטורת בשמים בבמות בזמן שהיו מותרות. ולפי מה שהתבאר שלמה מצא דרך להתיר זאת משום שהיה מקטיר את הקטורת לשם עצים, ולא לשם קיום מצוות הקטרת קטורת. ואם כן, ניתן לומר שזו היתה בעצם ההצעה של משה ל 250 האנשים שהתאוו להקטיר קטורת. מה שמותר לשלמה המלך מותר גם ל 250 הנשיאים.
וכמו כן משה הציע להם להקטיר את הקטורת בחצר המשכן על מחתות נחושת, ולא על מזבח שיבנו מחוץ למשכן, ובאופן שכזה אפילו קרבן רגיל אין בו איסור של 'הקרבת חוץ'.
מצירוף הסיבות הללו עולה, שהצעת משה להקטיר קטורת בחצר המשכן לא היתה הצעה מסוכנת, ולא היה בה איסור תורה. ומשה הניח שה' יבחר באהרון ויוכיח זאת בכך שהעשן שיעלה מהקטורת הפרטית שיעשה אהרון ייתמר לגובה הרב ביותר. וכאשר משה ראה שאותם 250 מקטירי הקטורת אינם נענים למאמציו לשכך את המחלוקת, הוא התפלל לה' שלא יפנה כלל למנחתם, וכוונתו היתה שה' יפעל בנס שלא יעלה שום עשן מן המחתות שלהם.
אלא שאם כן, צריך לברר מדוע מתו נדב ואביהוא בהקטירם את הקטורת ומדוע מתו אותם 250 מקטירי קטורת.
מדוע מתו נדב ואביהוא
מהעיון בספרי (במדבר נשא, מד) עולה שנדב ואביהוא מתו בתוך אהל מועד. ובויקרא רבה (אחרי מות כ,ד) מבואר שהם מתו בקדש הקדשים בסמוך לארון. נדב ואביהוא הקריבו קטורת זרה בתוך אהל מועד בלא שנצטוו על כך. בכניסה ובהקטרה בתוך המשכן עצמו, בלא שנצטוו עליה, יש צד של 'חוצפה'. אם נדב ואביהוא היו מקריבים את הקטורת שלהם בחצר המשכן הם לא היו נענשים. אך כשהם נכנסו עימה לתוך האהל, ובמיוחד כשהם נכנסו עימה אל קודש הקדשים, היתה בכך 'מרידה גדולה' ולכן הם נענשו.
ובדומה, כאשר משה רבנו הציע ל 250 הנשיאים שכל מי שרוצה להיות כהן גדול יבוא ויקטיר בחצר אהל מועד, וה' יבחר מתוכם את הכהן הגדול, לא ראה בכך משה צד של חוצפה. אך ההקטרה שלהם לא נעשתה רק לשם שמים ורק מתוך רצון להתקרב לה'. היא נעשתה גם מתוך מרידה בסמכות של משה רבנו, והיה בה מימד של הכרזה שנבואתו של משה רבנו אינה אמיתית, ושהוא מינה את אהרון לכהן גדול שלא על פי ה'. ואמנם מכיוון שהצעת מבחן הקטורת נעשתה על ידי משה רבנו, מימד המרידה נחלש, ומשה היה בטוח שהם לא יענשו על צד 'המרידה' שבהקטרת הקטורת. ולכן הוא התפלל שה' לא יפנה למנחתם ושהקטורת שלהם לא תעלה שום עשן. משה לא שיער בדעתו שהם ייענשו במיתה על ההקטרה הזו. אלא שה' ראה את צד המרידה שבמעשה ההקטרה שלהם, ולכן הם נענשו במיתה.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך מתגברים על מידות רעות?
פסח שני
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
למה ללמוד גמרא?
שלושה שותפים באדם
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות שטיפת כלים בשבת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
בית המקדש מיקומו של הר הבית
בשיעור זה הרב מדבר על מיקומו המדויוק של הר הבית וגודלה המדויק של האמה לפי מקורות הלכתיים, ממצאים ארכיאולוגים ונתונים בשטח..
רביבים מברכת המזוזה ועד מנהגי העדות בתפילין
הנביאים והחכמים קבעו את התענית בט' באב, מפני שהכול הולך אחר ההתחלה | הואיל ובפועל רובו של בית המקדש נשרף בעשירי, נהגו ברוב קהילות ישראל שלא לאכול בו בשר ולא לשתות יין | כאשר חל י' באב ביום שישי, כבר בבוקר מותר להתכונן לשבת בתספורת, כביסה ורחיצה * הורו חכמים שכל אדם יבדוק את מזוזותיו פעמיים בשבע שנים | כאשר המזוזה עטופה בניילון, אין צורך לבדוק אותה, אלא אם אירע דבר שעלול לפוסלה | לכתחילה, נכון לכל אדם להמשיך במנהג אבותיו ולרכוש ספר תורה, תפילין ומזוזות כמנהגם
ואתחנן פרשת ואתחנן – איך בונים מקדש
מדוע מדגישה התורה שהארץ טובה וירושלים טובה? ואיך זה קשור לתהליך העמוק של בנין המקדש בישראל? הסוד הגנוז ברמב"ם
מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן מותר לבקר בגן חיות או בסאפרי כדי להתבונן בפלאי הבריאה, ובזה להכיר את גדולת הבורא
