נישואי אלמנה 1
נישואין שניים
המאמר על הרב גוסטמן זצ"ל עורר תגובות רבות. בתוכן היו כמה תגובות כאובות שנגעו לשאלת זיווג שני.
נזכיר תחילה את הדברים הנוגעים לענייננו שפורסמו על הרב גוסטמן: לאחר פטירת הרבנית, שעברה עמו את כל אימי השואה, היו שביקשו להציע לרב גוסטמן שידוך, ופנו לד"ר פיינגולד שיביא בפני הרב את הצעת השידוך. השיב הרב בתקיפות גדולה (ביידיש): "ד"ר פיינגולד, יש לי אשה אחת - בעולם הזה, בעולם הבא ובתחיית המתים! בתחיית המתים יהיה לי רק את אשתי! אני לא רוצה אף אשה אחרת!".
סיפרו לי כי בעקבות המאמר, היו אלמנות של קדושים שנהרגו במלחמה ובהתיישבות, שהתחזקו בדעתן, כי מתוך נאמנותן לבן זוגן הקדוש והאהוב, אין ראוי להן להינשא לגבר אחר. שכן אם אהבתן לבן זוגן הקדוש היתה אמיתית ושלימה, איך יתכן שיבוא אחר במקומו. ובנוסף לכך מנקרת במוחן השאלה: אם ינשאו לאחר, עם מי יהיו בעולם הבא ובתחיית המתים.
ואחד פנה וסיפר לי על חבירו שהוא בשנות השלושים לחייו, ויש לו ארבעה ילדים, ואשתו נהרגה לפני כשנה בתאונת דרכים, ומרוב צערו חשב בליבו שלא יתחתן עוד לעולם, כי אחר אהבתו הגדולה שהיתה לו עם אשתו המנוחה, לא יוכל יותר לאהוב אשה אחרת. ולמרות שחבריו דיברו על ליבו, וניסו לשכנעו לחשוב על עתידו ועל עתיד ילדיו, שזקוקים לאשה שתשמחם ותפיג את יגון יתמותם, לא קיבל את דבריהם. וכאשר קרא את דברי הרב גוסטמן התחזק בדעתו. ואם לא נבאר את הדברים בהרחבה יחשבו כל האלמנות והאלמנים כי הנכון הוא שישמרו אמונים לבן זוגם ולא יתחתנו עוד.

הרב גוסטמן היה בן שבעים
לפני שנרחיב צריך לציין כי בעת שנפטרה אשתו היה הרב גוסטמן כבן שבעים שנה. וברור שאין להשוות אדם בן שבעים לבן שלושים או ארבעים.
בנוסף לכך, הקשר של הרב גוסטמן עם אשתו הרבנית נצרב באש התופת של השואה, בשנים השחורות ביותר, ואחר שעברו ביחד את כל היסורים, ברור ומובן שקשה מאוד לאשה אחרת לבוא במקומה.

ועוד היה אומר הרב גוסטמן שהוא "מחמיר על עצמו", אבל אין הרבים צריכים לחקות את הנהגתו.

להבנת ההבדל בין הלכה לסיפור
ככלל, ראוי לעמוד על ההבדל שבין לימוד הלכה ולימוד סיפורים. ההלכה היא פסוקה ומגדירה היטב את הגבולות, מתי אדם חייב לקיים מצווה מסוימת ומתי פטור, מתי זו מידת חסידות ומתי מנהג שטות. אבל גבולות ההלכה רחבים, וכיצד חיים בתוכם אנו לומדים על ידי הסיפורים.
בתנ"ך ובחז"ל אנו לומדים סיפורים רבים, ומכל סיפור אנו לומדים כיצד הגשימו גדולי ישראל, כל אחד לפי אופיו ולפי הנתונים בהם חי, את האידיאלים הגדולים. יש שנטו למידת הדין והיו מחמירים וקפדנים כבית שמאי. ויש שנטו למידת החסד והיו נוחים ומקילים כבית הלל. יש שהיו גיבורים ונועזים ופרצו דרכים כדוד המלך, ויש שהיו זהירים ומתונים כחזקיהו המלך.

אבל אין ללמוד כל סיפור כהלכה למעשה לכל ישראל. שכן פעמים רבות הסיפורים סותרים זה את זה, רבי יוחנן היה קפדן על תלמידיו, ורבים היו נוחים ומתונים לתלמידיהם. וזהו שאמרו חכמים (ב"ב קל, ב): "אין למדין הלכה מפי מעשה - עד שיאמרו לו הלכה למעשה". 2

כיצד ללמוד סיפורים
הרי שההלכה מגדירה באופן כללי מה מותר ומה אסור, מהי מצווה ומהי מידת חסידות, אבל איך חיים בתוך תחומי ההלכה אנו לומדים מתוך הסיפורים. וכל אדם צריך להתבשם מכל הסיפורים, מקצתם יהיו מנחי דרך עבורו כל ימיו, מפני שהם מתאימים לשורש נשמתו, ומקצתם יאירו לפניו במוסריותם, אבל הוא ידע כי שורש נשמתו שונה, ועל כן הוא צריך לנהוג אחרת, ורק לעיתים נדירות יזדמן לפניו להתנהג לפיהם. ובכמה וכמה מקומות דיבר מרן הרב קוק על כך שצריך כל אדם להתחזק ללכת בדרכו המיוחדת המתאימה לאופיו ולא להיות מושפע ממנהגי חסידות של אחרים שאינם מתאימים לו.
כאן המקום להעיר על מקצת מכותבי הסיפורים בדור האחרון, שטשטשו את הייחוד המאפיין כל אחד מגדולי ישראל, והכניסו את כולם למיטת סדום אחידה, כדי שכולם ישמשו מודל אחיד לצדיקות וחסידות. לשם כך אף העיזו לשנות סיפורים. יש בכך פגיעה בדמותם האמיתית של גדולי ישראל. והיותר חמור, פגיעה בהדרכת התורה, שיש בה גוונים ונתיבים המתאימים לשורש נשמתו של כל אדם, והקורא בספריהם עלול לחשוב בטעות כי כל מיני מידות ותכונות שיש בו נחשבות כרעות ועליו ללחום בהן, ולא ידע כי גם להן יש מקום גדול בעבודת ה', כפי שאפשר להבין מהסיפורים הנפלאים על גדולי ישראל.

ההלכה בנוגע לאלמנים ואלמנות
נחזור לענייננו, לפי ההלכה איש שעדיין אין לו בן ובת ונפטרה אשתו, מצווה מהתורה שישא אשה כדי לקיים מצוות פריה ורביה. ומצווה זו חובה לקיימה ורק במקרים מיוחדים רשאי אדם להימנע מקיומה.
ואם כבר יש לו בן ובת, אמרו חכמים שמצווה שישא אשה משני טעמים: א) כדי שיוכל להוליד עוד ילדים. ב) מפני הערך שבחיי נישואין. אבל אף שזו מצווה אין בכך חובה.
ועוד תקנו חכמים, שאשה שהתאלמנה לא תינשא לפני עבור שלושה חודשים מיום שנפטר בעלה (שו"ע אה"ע יג, א). ואיש לא יתחתן עד שיעברו עליו שלושה רגלים, כדי ששמחת הרגלים תפיג את צערו ויוכל להיפתח רגשית לקשר חדש. ורק במקרים מיוחדים, כגון שיש לו ילדים קטנים שזקוקים לאשה שתסייע בטיפולם, מתירים לו להינשא לפני כן (שו"ע יו"ד רצב, א-ב).
הנה כי כן, אחר שלמדנו את ההלכה מצאנו למעשה כי ההלכה הגדירה את הגבולות, אבל הגבולות רחבים מאוד, ובתוכם צריך כל אדם להחליט לשם שמים כיצד לנהוג.
למשל, לאלמנה מותר להינשא אחר שלושה חודשים אבל אין עליה חובה. וכן איש, אם יש לו בן ובת, מצווה שיתחתן אבל אין חובה. על כן אם הוא מבוגר וחושש שלא יהיה בכוחו לגדל עוד ילדים ולחנכם, עדיף שלא ישא אשה צעירה שיכולה ללדת. ואם הוא חושש שאחר שאהב כל כך את אשתו לא יוכל לאהוב אשה אחרת, או שהוא חושש שברבות השנים נעשה עצבני ורגזן ולא יוכל להתרגל לאשה חדשה, מוטב שלא יתחתן.
לשם כך נועדו הסיפורים, להתבונן על ידם באופן עמוק בחיים המורכבים וללמוד מהם אורחות חיים.

דברי גדולי ישראל והמגיד ממזריטש
ואמנם יש סוברים שעל פי הקבלה יש סכנה מסוימת בנישואי אלמנה, מפני הקפדת הבעל הראשון (שו"ת חיים שאל ב, יט). ולדעת רבים, הסכנה היא רק בשנה הראשונה (שו"ת מהרש"ם ב, קמא). ויש אומרים, שצריך הבעל השני לומר את התיקון של הרש"ש ובזה יינצל מהסכנה (רב פעלים ב, סוד ישרים א).
והמגיד ממזריטש, מנהיג תנועת החסידות אחר הבעל שם טוב, אמר על כך דברים נפלאים - שאם האשה האלמנה ראויה להינשא, כל זמן שאינה נישאת אין עלייה כל כך לנפש בעלה בעולם העליון. מפני שכביכול בגללו אלמנתו נשארה בודדה ומסכנה (ונתבאר בבני יששכר חודש אדר מאמר ב' דרוש ז').
ואפשר אולי להוסיף, שאם הבעל השני נותן כבוד למורשתו של הראשון, ובמיוחד כשהראשון נהרג על קידוש השם, אזי אין חשש אלא להיפך בזה הוא ממשיכו.

אימתי ראוי ומצווה להינשא בשנית
ומכאן לעצם שאלת האלמנות והאלמנים. אם מתוך עצבות ויאוש הגיעו להחלטה שלא להתחתן יותר, אזי ראוי להניאם מהחלטתם, ולשדלם לבנות את חייהם מחדש. מפני שאדם צריך להיות שמח בחייו. ובשום פנים לא להיות מצבת יגון חיה לבן הזוג שנפטר או נהרג.
ויש לבאר להם את דבריו העמוקים והמוסריים של המגיד ממזריטש. ולומר כי לא יבגדו ח"ו בזיווגם הראשון אם יתחתנו בשנית, אלא כך ראוי להם לפי סדרו של עולם, ואין התורה מדריכה את האדם להיות עצוב ואבל כל ימי חייו.

ואת השאלה מי יהיה בן הזוג בעולם הבא ובתחיית המתים ראוי להשאיר לעתיד לבוא, ולהאמין שה' מסדר את הכל לטובה, וכולם כולם יבואו לבסוף לתיקונם השלם בשמחה ואהבה. (אולי בהזדמנות אחרת נרחיב קצת בשאלה זו).
ומצווה גדולה לשמח אלמנה, ואין שמחה גדולה יותר מאשר תינשא שוב. ומעלה גדולה למי שמסייע לאלמנות להינשא, כמו שנאמר: "וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן". וכך היה עושה איוב, היה מקרב אלמנות ונותן את שמו עליהן ומודיע שהן קרובות משפחתו, ומתוך כך היו באים ונושאים אותן (ב"ב טז, א).
ומי שנושא אלמנה שיש לה ילדים שכרו עצום, ועליו הפסוק אומר: "אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת", וכי אפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת?! ביאר רבי שמואל בר נחמני: זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומגדלם ומביאם לחופה (כתובות נ, א).

החלטה כאובה מתוך שמחה
אולם כאשר מדובר באדם שגם לאחר פטירת בן זוגו חייו ממשיכים להיות מלאי משמעות, ואף שהוא עצוב ומתגעגע מאוד לבן זוגו, יש בחייו גם שמחה וסיפוק, ומתוך הוקרה לקשר העמוק שיצר עם בן זוגו אינו רוצה להינשא בשנית, אזי יש לכבד את רצונו.
ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתקיימו בנו דברי הנביא (ישעיה כה, ח-ט):

---