^ 1. הפסוק משמש מקור לבניית סוכות בבתי הכנסת. ראה: שו"ת הגאונים סימן שט, מופיע גם באוצר הגאונים לסוכה כח ע"ב, בשם רב האי גאון ורב נטרונאי גאון. לפיהם יעודה של סוכת בית הכנסת היא לעוברי הדרכים, אך לא לגרים במקום. בתשובה אחרת טען רב נטרונאי גאון, שהפסוק מדבר על סוכה לעולי רגלים, ולא לעוברי דרכים. "אספמיא נעשית ירושלים שעולין לה לרגל?" ראה עוד: שבלי הלקט, סדר חג הסוכות, סימן שמז; הרב אברהם ב"ר נתן הירחי, ספר המנהיג, הלכות סוכה, סימן ה. על בניית סוכות בחצר בית כנסת, ראה: הרב שאול חנה קוק, עיונים ומחקרים, ב, עמ' 31–32; הרב יוסף שמואליאן, אור תורה (תשרי, תשמ"ט), עמ' כו–כח.
^ 2. בירושלמי פסחים א, א, נאמר שהיו חצרות מיוחדות בירושלים שבהן אכלו קרבן תודה. הירושלמי דן בשאלה אם צריך לבדוק חמץ בחצרות אלו. הרוקח, סימן ריט, כותב שחצרות בית האלקים האמורות בפסוק בנחמיה אלו הן החצרות שהיו אוכלים בהן קודשים קלים, ולכן נקראו "חצרות בית האלקים". ראה עוד: הרב יששכר תמר, עלי תמר לסוכה, עמ' קנג, עלי תמר לפסחים, עמ' קצט–ר, עלי תמר לחגיגה, עמ' רסו; הרב מרדכי פוגלמן, "הסוכה שבמקדש", שו"ת בית מרדכי, ירושלים, תשל"א, עמ' ריג–ריז; הרב אליהו וייספיש, "סוכה במקדש", ספר הסוכה השלם, ירושלים, תשנ"ג, עמ' קפד–קצג.
^ 3. על סוכות לעולי רגלים מסופר בתוספתא בסוכה ב, ב, ובירושלמי סוכה ב, ב, שאנשי ירושלים היו משלשלין מיטותיהם בחלונות, מסככין על גביהן וישנים תחתם. ראה: הרב ישראל אריאל, מחזור המקדש סוכות, עמ' 3–9. הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק, משך חכמה לבמדבר כט, יב, כותב, שעולי הרגלים לשילה ולירושלים היו פטורים מסוכה מדין עוברי דרכים ומדין מצטער. לפיו, אולי מעולי הרגלים למדו חז"ל את דין המצטער שפטור מסוכה.
^ 4. כך נוסח הגמרא (למעט שינויים קלים ולא-משמעותיים) במספר כת"י למסכת ערכין. כך בכת"י וטיקן 119, 120; כת"י מינכן 95; כת"י הספריה הבריטית (402) 25717 add. לקמן בפרק ג נדון בגירסא אחרת, המובאת ברבינו גרשום ובשטמ"ק שם.
^ 5. אמנם ראה: הרב אייזיק טירנא, ספר המנהגים, הגהות המנהגים, דיני לולב וסוכה, אות קצג, אשר כותב כך: "מהרי"ל (הלכות סוכות, עמ' צט) נהג בימי בחרותו ללון עם אשתו בסוכה, כי כן עיקר המצוה כדאמרינן בריש (סוכה) [ערכין] (ג ע"ב): 'הכל חייבין בסוכה, אפילו כהנים', דסלקא דעתך אמינא 'תשבו כעין תדורו'; ופירש רש"י דכהנים הוו בני עבודה, ואינן יכולין לדור איש ואשתו, דאין נזקקין לנשותיהן מפני הרגל וכו' אימא לא לחייבו בסוכה – קמ"ל".
^ 6. אשה פטורה ממצוות סוכה מפני שזו מצוות עשה שהזמן גרמא (תוספתא קידושין א, י). אין כוונת דברי אביי שאשה תהיה חייבת לישב בסוכה בכדי שבעלה יוכל לקיים את מצוות סוכה, מעין החיוב על אשה לקיים מצות פרו ורבו מאחר שהיא מסייעת לבעלה לקיים את המצוה (ר"ן ליבמות כא ע"א בדפי הרי"ף). ואין זה משנה אם הן נשואות או אם אינן נשואות (רווקות, אלמנות, גרושות). ראה: הרב יום טוב ליפמן היילפרין, שו"ת עונג יו"ט, סימן מט; הרב ברוך אפשטיין, תורה תמימה לויקרא כג, אות קסט.
^ 7. הרב אפרים כהן, שו"ת שער אפרים, סימן לד, שואל אף הוא שאלה זו, ומיישב שזו כוונת הגמרא בערכין ג ע"ב, שהיתה הווא-אמינא לומר שבשעת העבודה יהיו פטורים, קמ"ל שגם בשעת עבודה חייבים. בעל הקרבן נתנאל, סוכה ב, ז, אות צ, מעיר, שתירוץ זה אינו תואם את הסבר רש"י ותוס' שם. הוא עצמו מתרץ שאבֵל – גם אם היה יושב בביתו היה אסור בתשמיש המיטה, ולכן היה מקום לחשוב שאבל יהיה פטור. אך כהן בזמן הרגל – אם ירצה שלא לעבוד ולהישאר בביתו, יהיה מותר בתשמיש. כמו כן כהן אינו יכול להיות עם אשתו בעזרה, לעומת אבֵל, שיכול להיות עם אשתו בסוכה. על תשובותיו של הקרבן נתנאל, וכן על דין "כעין תדורו איש ואשתו" בהקשר לאבל ולמי שאשתו נדה, ראה עוד: הרב שמואל שמעלקא טויבש, בחידושיו לסוכה כה ע"ב; מג"א, או"ח, סימן תרלט, ס"ק ח; פני יהושע לסוכה כה ע"ב; ברכי יוסף, או"ח, סימן תרמ, ס"ק ט; הרב אליעזר ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן לא; חידושי בתרא לסוכה כה ע"ב, סימנים צה–צז.
^ 8. אי-האפשרות לישון עם אשתו באותה סוכה משמשת את הרמ"א להסביר מדוע נהגו להקל בשינה בסוכה. וכך כתב הרמ"א על דברי המחבר או"ח, סימן תרלט, סעיף ב, הכותב שיש לאכול ולישון בסוכה: "מה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצוות – יש אומרים משום צינה, דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פ' הישן); ולי נראה, משום דמצוות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת". הגר"א שם, ס"ק יג, חולק על הרמ"א, ולפיו ממסקנת הגמרא בערכין עולה שהכהנים חייבים בסוכה גם ללא נשותיהם, אלא שפטורים בשעת העבודה. וראה שם במג"א, ס"ק ח, ובמחצית השקל. המשנה ברורה שם, ס"ק יח, כותב, "שלפי טעם זה, אם אין מצטער – כגון שאין אצלו זמן עונה עכשיו – אין לו לפטור עצמו מן השינה". לדברינו, אי-היכולת להיות עם אשתו בסוכה בא לידי ביטוי רק כאשר אין האשה יכולה כלל להיכנס לסוכה כמו במקדש, אך בסוכה רגילה (שלא במקדש) אין כל מניעה שהאשה תיכנס, ואם צריך לקיים מצוות עונה – יעשה כן בביתו, אך אין זה פוטרו ממצוות סוכה. אמנם המשנה ברורה ממשיך: "ומשמע מכמה אחרונים דמאן דאי אפשר לו לישן עם אשתו בסוכה, דאין לו סוכה מיוחדת, לא ייבטל זמן עונה וליל טבילה, ואין לחייבו לאחר שנזדווג עם אשתו שיחזור לסוכתו, אלא יישן בביתו עד עמוד השחר".
^ 9. ראה עוד: הרב שלמה הכהן, חשק שלמה לערכין שם; הרב אלעזר פלעקלס, שו"ת תשובה מאהבה, חלק א, סימן טו.
^ 10. על השימוש במושג "תשבו כעין תדורו" בסוגיות אלו, ראה: הרב אלתר הילביץ', "תשבו כעין תדורו", חקרי זמנים, חלק ג, עמ' קלט–קנו; הרב עמיהוד יצחק לוין, "בגדרי תשבו כעין תדורו", אורייתא , יב (תשמ"א), עמ' קז–קי; הרב מאיר גרוזמן, על המועדים, עמ' 51–57; יוסף תבורי, "הישיבה בסוכה", מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, עמ' 168–172.
^ 11. כך הגדיר את מצוות יישוב ארץ ישראל ר' צדוק הכהן מלובלין, דברי סופרים, אות יד: "וירשתם אותה וישבתם בה, וגם אין נקרא 'יישוב' אלא בישיבה ובשלווה, כדבר שנאמר: 'וישב יעקב' – ביקש לישב בשלווה". דברים דומים כותב הרב יהושע ישראל מקוטנא, שו"ת ישועות מלכו, יו"ד, סימן סו: "לפי דעת הרמב"ן שחשב זאת למצוות עשה, מכל מקום בעיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה, כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהיה תחת ירושתינו".
^ 12. המאירי, שם.
^ 13. ראה: רש"י ותוס' לסוכה שם, ד"ה חזר בו. במחלוקתם נחלקו ראשונים נוספים.
^ 14. תוס' לסוכה כז ע"א, ד"ה תשבו, מציינים שפרשנות הירושלמי למחלוקת ר' אליעזר וחכמים שונה מזו של הבבלי. כך כתבו גם תוס' רא"ש ותוס' רבינו פרץ.
^ 15. הדרשה המשווה בין סוכה לימי המילואים נזכרת גם בבבלי סוכה מג ע"ב, אלא ששם הדבר מובא בשביל ללמוד שמצוות סוכה נוהגת במשך שבע יממות, ביום ובלילה. לא נאמר שם שכתוצאה מכך יש אף לאכול בכל יום שתי סעודות בסוכה. התוס' שם, ד"ה תשבו, מעירים עוד שההשוואה איננה מלאה, מאחר שבשמונת ימי המילואים לא יָשנו בעזרה, שכן אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
^ 16. כרש"י פירשו גם רבינו יהונתן, ריבב"ן, ר' אברהם מן ההר והמאירי לסוכה שם. הרש"ש שם מפרש: "דלא חייבה תורה לישב בסוכה אלא תחת דירתו בביתו ולא תחת ישיבתו בבורגנין, כי איננו לדירה. והוא קרוב לפרש"י".
^ 17. תוס' רי"ד לסוכה, עמ' תקיא.
^ 18. הרא"ה והריטב"א מפרשים שעל האדם להקים סוכה במקום שניתן לגור בו, וגינה ופרדס אינם ראויים לגור בהם. המאירי מפרש שיש לגור במקום שבו ניתן לפנות מהר כלים שנרטבו מחמת הגשמים, וזה לא מתאפשר בגינה ובפרדס. הרש"ש מוסיף עוד, שעל האדם לשבת בסוכה תחת ישיבתו בבית, ולא במקום ישיבתו בצריף או במלונה.
^ 19. הר"ן לסוכה יב ע"א בדפי הרי"ף.
^ 20. כך גם תוס' לסוכה כח ע"ב, ד"ה תשבו; הרא"ה והריטב"א לסוכה כו ע"א.
^ 21. כך שואל הרב יעקב עטלינגר, ערוך לנר לסוכה שם. ראה עוד: הרב משה שטרנבוך, "מצוות סוכה באשתו וב"ב", מועדים וזמנים, א, סימן פח.
^ 22. הרב אליהו ליכטנשטיין, המהדיר על הריטב"א לסוכה שם, הערה 605, כותב שרבא יגרוס כגירסה השניה בגמרא בערכין ג ע"ב, ואף אנו נלך בדרך זו.
^ 23. בראשונים נמצאו הלכות הקשורות לסוכה עצמה, המבנה שלה והשימוש בה, שנגזרים מהעיקרון של "כעין תדורו". תוס' לסוכה כט ע"א, ד"ה מנא: אין מכניסים לסוכה את הסירי הבישול וכלי האפיה, משום "ד'כעין תדורו' בעינן, והני אין רגילין להיות בבית דירה, אלא בית יש להם לבדם. וכן פירש בה"ג, כגון קדרי ושפודי ובי טוי ובי תפי". וכן ראבי"ה, ח"ב, מסכת סוכה, סימן תרמא, ד"ה אמר רבא; כלבו, סימן עא, ד"ה כיצד היא, ועוד. מבנה הסוכה – תוס' לראש השנה כח ע"ב, ד"ה ומנא: "אע"ג דאמרינן 'שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח' – דכל שכן כשעושה ד' מחיצות טפי עדיף, דהוי 'תשבו כעין תדורו' ". ספר העיטור, עשרת הדיברות, הלכות סוכה, עח ע"ב, דן במחלוקת בית שמאי ובית הלל בסוכה קטנה: " 'בסוכות תשבו שבעת ימים': ב"ש סברי 'תשבו כעין תדורו', ובעינן מקום ישיבה ואכילה, וראשו ורובו לישובו ושולחנו לאכילה; וב"ה סברי ישיבה לחודא בעינן, ובאכילה לא קפיד קרא"; הריטב"א ליומא י ע"ב דן באשר לחובת מזוזה בסוכה בשל "כעין תדורו".
^ 24. כך גם בעבודה זרה ג ע"ב. בגמרא סוכה כה ע"ב מביא דין זה רב אבא בר זבדא בשם רב. הב"ח הגיה: רבא. כך מופיע במספר כת"י, וכך בדקדוקי סופרים שם, הערה ש.
^ 25. כך כתבו גם: תוס' רא"ש, הרא"ה, המכתם, והמאירי שם; חינוך, מצוה שכה.
^ 26. ראה: הרמ"מ מלובביץ', שערי מועדים, סוכות, עמ' ע–פג; הרב רפאל אלקריף, "בעניין מצטער פטור מן הסוכה", נהר דעה, א (תשל"ח), עמ' 30–40; הרב יהודה שחור, "המצטער וירידת גשמים בסוכה", כתלנו, יג (תש"ן) עמ' 328–341; ארנון גורליק, "ישוב הדעת בחג הסוכות – עיון בסוגיית מצטער פטור מן הסוכה", שיר למעלות, ב (אייר תש"ס), עמ' 33–44; הרב שלמה דיכובסקי והרב מיכה הלוי, "יציאה לסוכה קטנה – האם היא בגדר מצטער?", תחומין, כ (תש"ס), עמ' 426–434; הרב יהודה שביב, "מצטער פטור מן הסוכה", תחומין, כא (תשס"א), עמ' 52–56.
^ 27. לא ברור שיש לגרוס משפט זה על פי הנוסח של השטמ"ק. אם גורסים משפט זה, משמעות הדבר היא שגם על פי גירסה זו מקובל העיקרון של "תשבו כעין תדורו". הדבר מתאים לשיטתם העקבית של התוס' וראשונים נוספים בגמרא בסוכה, שרבא מקבל עקרונית את הדרשה של "כעין תדורו", ונחלק עם אביי רק באשר להרחבתה ובהיותה גורם מעכב בקיום המצוה אם לא מתקיים התנאי של "תשבו כעין תדורו". לא זו אף זו: הגמרא בערכין ג ע"ב–ד ע"א דנה בסדרת ברייתות שנושאם: "הכל חייבין ב... כהנים לויים וישראלים" – כך ביחס לסוכה, לציצית, לתפילין, לשופר, למגילה, להצטרפות לזימון ולערכין. בכל נושא מסבירה הגמרא מדוע ראתה הברייתא צורך לפרט את המחוייבים במצוה, והלא דבר פשוט הוא שכהנים לויים וישראלים חייבים בה. בכל הנושאים הללו ההוו"א לפטור היא סיבה שאינה שנויה במחלוקת כלשהי. רק לגבי חובת כהנים בסוכה, ההסבר תלוי בדעות אמוראים שונות: "סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב 'בסוכות תשבו', ואמר מר 'תשבו כעין תדורו' ". לגירסת הדפוס בגמרא (לעיל הערה 4), "אמר מר" – הוא אביי, ולגירסת השטמ"ק "אמר מר" יכול להיות גם רבא או אחרים הסוברים כמותו.
^ 28. ראה בפירוש חק נתן לערכין שם; החיד"א, ברכי יוסף, או"ח, סימן תרמ, ס"ק ט.
^ 29. בשאלה זו האריך הרב מרדכי פוגלמן, "הסוכה שבמקדש", שו"ת בית מרדכי, ירושלים, תשל"א, עמ' ריג–ריז.
^ 30. כך כתב הרב יצחק שמעלקיס, שו"ת בית יצחק, אבהע"ז, חלק ב, סימן קכה, אותיות ב–ג. בדבריו הוא דימה דין זה לאמור בשבת שגם אכילת ארעי נחשבת כקבע, דשבת ויום טוב קובעים גם אכילת ארעי, כדברי ר' אביגדור כהן צדק המובא בשבלי הלקט, סימן שמז. כדברי הבית יצחק כתב גם הרב מרדכי פוגלמן (לעיל הערה 2). ראה עוד בדברי הרב פנחס הלוי איש הורביץ (בעל ההפלאה), פנים יפות לפרשת שופטים (דברים טז, כא), הכותב: "שהכהנים היו אוכלים לחם הפנים ושיירי מנחות חוץ לסוכה". זאת בעקבות הבנתו את דברי הילקוט שמעוני לדברים, רמז תתקז, שאסור לבנות אף סוכת מצוה במקדש. לקמן בפרק ה נתייחס לעניין זה. הרמ"מ מלובביץ', "האם עשו סוכה בעזרה לאכילת קדשים", שערי מועדים, סוכות, עמ' פד–פה, כותב שגם אם באכילת קודשים קלים פטורים מסוכה, בכל זאת בנו סוכה, שמא ירצה להתעכב שם.
^ 31. האם מצוות שמירת המקדש היא עבודת מקדש? ראה: הרב יעקב אריאל, "שמירת המקדש", שו"ת באהלה של תורה, חלק ד, עמ' 187–197.
^ 32. בתיאור שמחת בית השואבה שהתקיימה במקדש, נאמר בתוספתא סוכה ד, ה: "אמר ר' יהושע בן חנניה: כל ימי שמחת בית השואבה לא היינו רואין שינה. משכימין אנו לתמיד של שחר, משם לבית הכנסת, משם למוספין, משם לאכילה ושתיה, ומשם לבית המדרש, משם לתמיד של בין הערביים, משם לשמחת בית השואבה". תיאור זה מתייחס לקהל שהיה משתתף בשמחת בית השואבה. אמנם אין הכרח שאכילה זו היתה בתוך המקדש, וכן אין הכרח שאכלו פת או מיני דגן החייבים בסוכה.
^ 33. הכהנים לא יכלו לישון בעזרה. ראה בתוס' בסוכה מג ע"ב בד"ה תשבו; חכמת שלמה, שו"ע או"ח סימן תרלט סעיף ב.
^ 34. במשנה בתמיד א, א נאמר שהכהנים לא היו ישנים בבגדי כהונה. ובגמ' ביומא יומא סח ע"ב נאמר: "תא שמע: לא היו ישנים בבגדי קודש. שינה הוא דלא, הא מיכל - אכלי. - דילמא שאני אכילה, דצורך עבודה היא". ומכאן שהשינה בבית המוקד לא נחשבת עבודה. ראה עוד: תוס' חולין קי ע"ב ד"ה טלית; הרב אברהם בורנשטיין, שו"ת אבני נזר חלק יו"ד סימן תמט, ח.
^ 35. הרמ"מ מלובביץ' (לעיל הערה 26) כותב שמותר לבנות סוכה בעזרה, והילקוט שמעוני שאוסר סוכה – התכוון לסוכה סתם, שאינה של מצוה.
^ 36. כך כתב האור שמח, הלכות עבודה זרה ו, י.
^ 37. על כך שהיו מקומות בהר הבית שהיו מקורים, ראה: ירושלמי תענית ג, ט; רמב"ם הלכות בית הבחירה ה, א; פסקי תוס' לתענית פרק ג, אות נ; תוס' יום טוב למידות ב, א; בתפארת ישראל שם, בועז, אות א. ארבע הלשכות שבעזרת נשים לא היו מקורות. ראה: משנה מידות ב, ה, וכן משמע ברש"י פסחים יג ע"ב, ד"ה סטיו; וברש"י סוכה מב ע"ב, ד"ה על גב.
^ 38. לעיל הערה 36.
^ 39. הראב"ד בפירושו לגמרא תמיד לא ע"א מסביר באופן דומה, שבניין לשעה מותר, וזאת אם יש לו גג, שאז הוא נחשב מבנה; אם אין לו גג – כמו הבימה או הגזוזטרא – מותר להעמידו במקדש אף בקביעות. בהלכות בית הבחירה א, ט הסביר הראב"ד באופן שונה את טעם ההיתר לבנות במקדש.
^ 40. פרשנות פיוט, על בסיס שיטתו של ר' יהודה, ראה: ד"ר ישראל רוזנסון, "עשות סוכה בהר הבית", שנה בשנה תשנ"ז, עמ' 503–508.
^ 41. הריא"ה הרצוג, שו"ת היכל יצחק, או"ח, סי' י, מתרץ שלא הוזכר בפסוק ממה היו הדפנות, ויתכן שהיו מאבנים, ובניין אבן מותר. כך כתב גם הרב אליעזר ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן לא. הוא ציין שלכך רומז שו"ת התעוררות לתשובה, חלק א, סימן יד. עיין עוד הרב יצחק שמלקיס, שו"ת בית יצחק, או"ח, סימן ה, אות יח, ובאהע"ז, חלק ב, סימן קכה. עוד כותב הרב הרצוג, שמבנה עץ שאיננו קבוע באדמה מותר, והסוכה איננה קבועה באדמה. הסברים נוספים: הרב יוסף שאול נתנזון, שו"ת שואל ומשיב, מהדורה רביעא, א, סימן כט; הרב צבי הלוי איש הורוויץ, שו"ת זכרון צבי, עמ' רסז–רעא; הרב מרדכי אילן, תורת הקודש, חלק ב, סימן כב; הנ"ל, "בדין סוכה במקדש ובירושלים", אורייתא, 12 (תשמ"ט), עמ' לב–לה.