ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- מוסר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
דבר ידוע ששני דברים הם המביאים את האדם לידי כעס, והם:א. פגיעה בכבודו.ב. פגיעה בממונו. ביאור הדברים:
א. הכעס הוא ענף מענפי הגאוה ותוצאה ממנה. כי העניו האמיתי אינו מתפעל מהכבוד, ואינו נעלב מאי-כבוד. וזה מפאת שהוא יודע האמת שאין כל ערך ממשי לכבוד המדומה. ורק מי שנגוע במחלת הגאוה המאוסה והנגעלת המחשיב את עצמו לאיש התפארת ורם המעלה, הוא הנעלב מכל דבר הנראה לו כפגיעה בכבודו, וחמתו בוערת בקרבו כאש מתלקחת וכרקב בעצמותיו, ולא ישקוט עד שיתפרץ כהר געש על כל מי שנדמה לו שממעט או פוגע בכבודו. ולו היה מתבונן בדעתו שאינו אלא גוש עפר יסודו מעפר וסופו לעפר, ושהוא חשוף לכל נגע ומחלה אשר יהפכו הדרת פניו וזיו תוארו ומראהו עד לבלי הכר, אז היה מכיר את ערכו הנכון והאמיתי שהוא אפס אפסים, וכל כעסו היה נמוג כענן בוקר.
ב. האדם השלם בדעתו, יודע היטב, שכל הקנינים הגשמיים הבל המה ומעשה תעתועים. ולא רק שהוא לא יכעוס על אבדנם, אלא אדרבא מודה ומשבח לו יתב"ש שלקח את רכושו כופר תמורת נפשו. וכמ"ש רז"ל עה"פ הודו לה' כי טוב, שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה (פסחים קי"ח ע"א).
ועתה נסביר בס"ד הנזק העצום הנגרם לגוף ולנשמה בעטיו של כעס.
א. ברתיחות דמו הורס את בריאות גופו. גם אם יהיה מבנה גופו חזק ואיתן כצור חלמיש, וחסון כאלונים, יתמוטט ויהרס במשך הזמן, והרבה חלאים ומכאובים יהיו מנת חלקו, וכמ"ש כי לאויל יהרוג כעס (איוב ה' ב').
ב. ההפסד העצום הנגרם לנשמתו א"א לתארו במילים, או אפילו להעלותו על הדעת. ונאמנים עלינו דברי רבינו האר"י החי זיע"א, שאמר שהכועס נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו ובמקומה באה נשמה אחרת מצד החיצונים רח"ל. וכן כל המצוות והמעשים טובים שעשה מעודו כולם נאבדים ממנו ויורדים לטמיון בידי הסט"א. ורק ע"י תשובה שלימה וחרטה מלאה ישוב הכל לאיתנו הראשון, ע"כ. ועיין בזוה"ק פר' תצוה קפ"ב ע"א ד"ה ברוגזיה ממש, ע"ש.
והנה אמת נכון הדבר שהרי האדם בשעת כעסו בועט בכל הקדוש והיקר לו לרבות בתורה ובמצוותיה. והסיבה היא, כי הנשמה הקדושה נסתלקה ממנו ובאה אחרת במקומה כאמור, והוא לא ידע ולא הרגיש בשינוי שהתחולל בנשמתו. וזה עומק דברי רז"ל שאמרו ברוח קדשם, כל הכועס כל מיני גהינם שולטין בו, ואפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ועונותיו מרובים מזכיותיו (נדרים כ"ב ע"א וע"ב), וכל הכועס כאילו עובד ע"ז (הרמב"ם הלכות דעות פ"ב ה"ג).
תכלית הדברים. הכעסן חייו אינם חיים, ואינו נסבל אפילו בתוך אנשי ביתו, וחוג משפחתו. ולכן האיש הירא וחרד לבריאות גופו ונשמתו יתרחק מהכעס הרחק כמטחוי קשת, ויברח ממנו כבורח מן האש או מן חית טרף. וירסן את עצמו ע"י לימוד בספרי המוסר והיראה לבל יטרוף נפשו באפו. כי כל קניני העולם הבל ואין בם מועיל, והתהלה והתפארת והכבוד יאותו רק למלך מלכי המלכים הוא מלך הכבוד סלה, יתב"ש לעולמי עד ולנצח נצחים.
הערה, מ"ש רבינו הרמב"ם, ואמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד ע"ז, כתב על זה בהגהות בני בנימין שם, שלא נמצא לשון זה בשום מקום שדברו חז"ל מענין הכעס, ע"ש. אולם ראיתי לג"ע בכסא רחמים אבות דר"ן פ"ג ה"ב, על מש"ש הקורע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו סוף שיעבוד ע"ז, שכתב וז"ל כל הכועס כאילו עובד ע"ז, כמ"ש פ"ק דסוטה ד' ע"ב, ע"ש, ובנדרים כ"ב ע"ב ובח"א, והכא איסור מוסיף דעשה מעשה, ואמרו בזוה"ק דהוי כמקריב לע"ז, ולכן אמרו סוף שיעבוד ע"ז ממש, עכ"ל. ביאור דבה"ק, דאמרינן בפ"ק דסוטה, אמר רבי יוחנן משום רשב"י, כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד ע"ז, וכו', רבי יוחנן דידיה אמר כאילו כפר בעיקר ע"ש וכפי מ"ש בפנים שהכעס הוא תוצאה מהגאוה כי שרשם אחד, א"כ הכועס כאילו עובד ע"ז. וכן אמרינן בנדרים כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזימותיו ע"ש. כלומר בגודל כעסו וחרונו אין אלהים במחשבתו שחושב שאין אלוה בעולם, כמ"ש רש"י והר"ן והרא"ש שם, ע"ע. א"כ הרי מקור טהור ונאמן לדברי הרמב"ם, ודברי ג"ע הנ"ל הם קילורית לעין.
אלא שלשון הרמב"ם הידוע בדייקנותו הנפלאה, שכתב ואמרו חכמים הראשונים וכו', משמע שכך אמרו בפירוש, דאל"כ הו"ל לכתוב ומדברי חכמים הראשונים למדנו, או סגנון דומה. ואמנם אם נאמר שהרמב"ם ראה הזוה"ק בכ"י או ידע את זה ברוח קדשו, א"ש הכל, כי לשון זה ממש. נמצא בזוה"ק פרשת בראשית כ"ז ע"ב ד"ה ויצו ה' אלהים וכו', והא אוקמוה כל הכועס כאילו עובד ע"ז, ע"ש. ועיין בזוה"ק פרשת תצוה קפ"ב ע"א ד"ה ברוגזיה ממש ידע לי בר נש וישתמודע מאן איהו ע"ש, וכמו שציין כ"ז המגיה שם על דברי בני בנימין הנ"ל ע"ש. ולא נפלאת היא, וכמ"ש הרב מגדל עוז הלכות יסודי התורה פ"א הלכה י' ע"ש, ואכמ"ל.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









