פרשני:בבלי:סנהדרין קא ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סנהדרין קא ב

חברותא[עריכה]

וכתיב:  "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה". והיינו, שתלמידי חזקיה כתבו את ספר משלי. מוכח שהיה חזקיה מלמד את כולן.
וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ולמנשה בנו לא לימד תורה?  568 

 568.  שהרי עיקר חטאו היה, שגילה פנים בתורה שלא כהלכה. ואם היה לומד היטב, לא היה עושה כך. עיון יעקב.
בודאי שאכן לימד גם את מנשה בנו תורה!
אלא: מכל טורח שטרח בו, ומכל עמל שעמל בו ללמדו תורה, לא העלהו למוטב - אלא יסורין.
שנאמר: "וידבר ה' אל מנשה ואל עמו - ולא הקשיבו, ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכדו את מנשה בחחים, ויאסרהו בנחשתים, ויוליכהו בבלה".
וכתיב: "וכהצר לו (כשהיה צר לו, למנשה) חלה את פני ה' אלהיו, ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו, ויתפלל אליו, ויעתר לו, וישמע תחנתו, וישיבהו ירושלים למלכותו, וידע מנשה כי ה' הוא האלהים".
הא למדת - שחביבין יסורין. שרק על ידי יסורין שנתייסר, חזר מנשה בתשובה.
תנו רבנן: שלשה באו בעלילה. כלומר, שלא באו לבקש מאת ה' בתפילה, אלא באו על הקדוש ברוך הוא בעלילה וטענה. שאמרו דברים של נצחון, שאין להם תשובה  569 .

 569.  כך כתב רש"י. ולכאורה תמוה הוא, שהרי עלילה בכל מקום הוא לשון מי שבא בעקיפין, בטענות שאינן אמת. כמו "והוא שם לה עלילות דברים"! וכתב המהרש"א לבאר דבריו, שבאמת ודאי שטענותיהם היו עלילות, והיתה להם תשובה. אלא שלפי דעתם, היו דבריהם טענות שאין להם תשובה. וכדי שלא יהרהרו אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, עלתה להם טענתם, אף שבאמת עלילה היתה.
אלו הן: קין, עשו, ומנשה.
קין - דכתיב: "גדול עוני מנשוא". אמר לפניו (לפני הקדוש ברוך הוא): רבונו של עולם! כלום גדול עוני יותר מששים ריבוא של ישראל שעתידין לחטוא לפניך  570   571 , ובכל זאת אתה סולח להם?

 570.  כתב בתורת חיים: לא ידענא מי גילה לו לאותו רשע נבואה זו! וי"ל ספרו של אדם הראשון חזיה ליה, שהיה כתוב בו דור דור ודורשיו.   571.  והרי זה חטא הרבים, שהוא חמור יותר. מהרש"א.
עשו - דכתיב: "הברכה אחת היא לך אבי". כלומר, וכי לא נותרה לך ברכה לברכני? ותשובה ניצחת השיבו, ועלתה לו  572 .

 572.  שאם לא היה מברכו אביו לבסוף, היה לו מקום הרהור כפירה לומר שתי רשויות יש, וכביכול אין ביד הקב"ה כל הברכות, אלא ביד רשות אחרת. מהרש"א.
מנשה - שבתחילה קרא לאלוהות הרבה, ורק לבסוף, כשראה שלא הועילו לו כל אותן אלוהות, קרא לאלהי אבותיו  573  (וזהו שנאמר: "ויכנע לפי ה' אלקי אבותיו". משמע שעד עתה נכנע לפני אלהות אחרות). וזהו שבא בעלילה. שאמר לקדוש ברוך הוא: אם לא תושיעני, מה הועיל לי שקראתי לך יותר משאר אלוהות?

 573.  בערוך גרס: "אמר קמיה: רבון דעלמא! אי ענית לי - ענית. אי לא, אמינא הא כל אפיא שוין".
שנינו במשנתנו: אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו וכו'.
תנא: וזה ששנינו שההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא, היינו בגבולין. אבל במקדש לא, שהרי היו מברכים בשם המפורש. ובלשון עגה (בלשון לע"ז), אפילו במקדש אסור להגות  574 .

 574.  ולפי זה "עגה" מלשון "בלעגי שפה". כך כתב רש"י מפי רבו. עוד הביא לישנא אחרינא: עגה - לשון עוגה. דהיינו, מקום שיש בו חבורת בני אדם, שמדברין דברי חול, וגבולין הוי חוץ למקדש, ואסור לפרש שם בן ארבעים ושתים בלשון עגה חוץ למקדש. ואם אמר, אין לו חלק. אבל בלשון קדש - אינו נענש כל כך. ובמקדש, הואיל ונהגו להזכיר פירושו - אינו נענש. ועיי' ביד רמה שהביא כמה פירושים בזה.
שנינו במשנתנו: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות וכו'.
תנו רבנן: ירבעם - שריבע עם. דהיינו, שריבץ את ישראל לארץ - והשפילם  575 .

 575.  ובעיון יעקב כתב, שאפשר שחטא במשכב זכור, והיינו ריבע עם.
דבר אחר: ירבעם - שעשה מריבה בעם על ידי עבודה זרה. שזה עובד, וזה מוחה בידו, ובאין לידי מחלוקת.
דבר אחר: ירבעם - שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים.
בן נבט - בן שניבט (שראה דבר בחלום, והיה סבור שהוא מביט יפה ומבין מה שהוא רואה). ובאמת לא ראה היטב, אלא טעה. כדאמרינן להלן.
תנא: הוא נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי  576 .

 576.  ביד רמה תמה, היאך חיה רשע כזה מיציאת מצרים עד סוף דוד מלך ישראל?
נקרא נבט - על שם שניבט ולא ראה, כדאמרינן לעיל.
נקרא מיכה - על שם שנתמכמך בבנין של מצרים, שנתנוהו בבנין במקום לבנה. כפי שמצינו באגדה, שאמר לו משה לקדוש ברוך הוא: "אתה הרעות לעם הזה", שעכשיו אם אין להם לבנים, משימין בניהם של ישראל בבנין! אמר לו הקדוש ברוך הוא: קוצים הם מכלין (המצרים)! שגלוי וידוע לפני, שאילו יחיו אותם ילדים, יהיו רשעים גמורים.
ואם אינך מאמין, הוצא אחד מהם, ותראה מה יהיו מעשיו לבסוף.
הלך משה, והוציא את מיכה, שהרע לבסוף לישראל  577 .

 577.  עוד פירש רש"י, שנתעסק בבנין עד שנעשה מך, כדאמרינן בסוטה: "כל העוסק בבנין מתמסכן".
ומה שמו האמיתי - שבע בן בכרי שמו.
תנו רבנן: שלשה ניבטו ולא ראו (דהיינו, צפו למרחוק, מה שעתיד להיות לעתיד, וטעו). ואלו הן אותם שלשה: נבט, ואחיתופל, ואיצטגניני פרעה.
נבט - מה צפה וטעה?
ראה אש שיוצאת מאמתו  578  . הוא סבר, שזהו סימן שאיהו מליך (שהוא עצמו ימלוך), ולכן נתאמץ שבע בן בכרי (שהוא נבט, כפי שהובא לעיל), וקיבץ אליו את כל ישראל, והיה רוצה למלוך (כפי שמסופר בספר שמואל ב', פרק כ).

 578.  אמתו הוא רמז על זרעו, שממנו יצא אש המחלוקת לכלות את מלכות בית דוד. וכן להלן, גבי אחיתופל, שראה צרעת שפרחה על אמתו, רמז הוא על זרעו, שיפרח ממנו המלוכה על ידי צרעת, כדאמרינן לקמן, שנצטרע דוד ששה חדשים על ידי מעשה בת שבע. מהרש"א. ועיי' בעיון יעקב.
ובאמת לא היא, אין הדבר כפי שהוא סבר. אלא, מה שראה - ירבעם הוא דנפק מיניה (יצא ממנו), ונעשה מלך.
אחיתופל - מה צפה וטעה?
ראה צרעת שזרחה לו על אמתו. הוא סבר שזהו סימן שאיהו מלך (שהוא ימלוך), ולכן נעשה יועץ לאבשלום, כדי שתיסוב המלכות מדוד לאבשלום. ובין כך ובין כך - תעבור המלוכה אליו (כפי שמסופר בספר שמואל ב', פרק טו).
ובאמת לא היא, אלא, מה שראה - בת שבע בתו הוא, דנפקא מינה שלמה (שיצא ממנה שלמה) המלך.
איצטגניני פרעה - מה צפו וטעו?
דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב: "המה מי מריבה"?
המה, אותם מים, הם אלו שראו איצטגניני פרעה - וטעו בדבר, ולא הבינוהו אל נכון.
ראו האיצטגנינין שמושיען של ישראל - במים הוא לוקה. אמר פרעה על פי עצתם: "כל הבן הילוד היארה תשליכהו", כי סברו שבכך ילקה במים.
והן לא ידעו, שעל עסקי מי מריבה הוא לוקה. שמחמת העוון של מי מריבה, שאמר משה לבני ישראל כשהוציא להם מים מן הסלע: "שמעו נא המורים" - לא יכנס לארץ.
ומנא לן דלא אתי ירבעם לעלמא דאתי (ומנין לנו שלא יבוא ירבעם לעולם הבא)?
דכתיב: "ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני אדמה".
וכך נדרש המקרא:
"להכחיד" - בעולם הזה.
"ולהשמיד" - לעולם הבא.
אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות?  579 

 579.  שהרי לא היתה לו זכות אבות, כי אבותיו היו מיכה ושבע בן בכרי. אם כן, על כרחך שהיתה לו זכות עצמו. ואחר כך שואלת הגמרא מפני מה נענש, כי גמירי דטבא לא הוה בישא. ועל כרחך שאותה טובה שעשה, לא עשה בשלמות. עיון יעקב.
מפני שהוכיח את שלמה, כפי שמסופר להלן.
ומפני מה נענש ירבעם?
מפני שהיה לו להוכיח את שלמה בצנעה, בינו לבין עצמו. ולא עשה כן, אלא הוכיחו ברבים - וביישו  580 .

 580.  יש לדקדק, הרי עונשו של ירבעם מפורש במקרא, שהוא מפני שהחטיא את ישראל! ותירץ המהרש"א, דהיינו כענין שאמרו עבירה גוררת עבירה. שאילו לא היתה בו אותה גסות הרוח למרוד במלכות בית דוד, לא היה בא לידי כך שיחטיא את ישראל בעבודה זרה.
שנאמר: "וירבעם בן נבט וגו' עבד לשלמה וירם יד במלך. וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה, בנה את המלוא, סגר את פרץ עיר דוד אביו".
אמר לו ירבעם למלך שלמה: דוד אביך פרץ פרצות בחומה, כדי שיעלו ישראל לרגל, ויכנסו בריוח. ואתה גדרת אותם (את אותן פרצות) , כדי לעשות אנגריא (שעל ידי שיכנסו כולם בשערים, ידעו מי ומי הנכנסים, ויוכלו לגבות מכולם מס) לצורך אשתך, בת פרעה!  581 

 581.  עוד פירש רש"י לישנא אחרינא: שסגר שלמה את השערים, ועשה מגדל לבת פרעה על אחד מן השערים. וכל עולי הרגל היו עוברים דרך שם, כדי שיהיו מצויין עמה לכבדה ולעבדה. (כל עבודת בית המלך נקראת "אנגריא"). ובערוך כתב: שהיתה היא יושבת בשער, ולא היה לעם מקום אחר לכנס בעיר - אלא באותו השער, ומשעבדן ומביאין לה דורון. עוד פירש לישנא אחרינא: שהיה רגיל שלמה לסגור את דלתות העזרה, ולהצניע את המפתחות בידו. ודרכו של מלך לישן עד שלש שעות ביום. וישראל שכבר השכימו קודם לכן, היו עומדין וממתינים על העזרה עד שיעמוד המלך. ואמר לו ירבעם: אתה רוצה שיתנו לך אנגריא לבת פרעה אשתך כדי שתתן להם את המפתחות?! ועיי' ביד רמה שכתב שאין הכוונה שנתכוין לכך שלמה ח"ו, שהרי צדיק גמור היה. ולא עוד אלא שלא היה צריך לכך, שהרי נאמר "אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה". אלא ירבעם אמר לו כך להוכיחו. כלומר, נראה הדבר כאילו אתה רוצה לעשות אנגריא לבת פרעה.
והיינו דכתיב: "בנה את המלוא, סגר את פרץ עיר דוד אביו", שהוכיח את שלמה על שבנה ומילא את כותל החומה, וסגר את הפרצות שפרץ דוד בחומה.
ומאי האי דכתיב: "וזה אשר הרים יד במ לך"?
אמר רב נחמן: שחלץ ירבעם את תפיליו בפניו של המלך. והיה לו לפנות לצד ולחלוץ שם מחמת אימת המלכות  582 . ובכך התחיל ירבעם במרד, להראות שאינו נוהג כבוד במלך.

 582.  עוד פירש רש"י, שחלץ תפילין בפניו כדי להתריס בפניו בחזקה. ולכך חלץ תפילין בפניו, דבר שאין ראוי לעשות בפני המלך, להיות עומד לפניו גלוי ראש. וביד רמה הביא, שיש אומרים שהיה צריך לפנות, וחלץ תפיליו בפניו. והיה לו לחלוץ במקום אחר, שלא יראה שהוא הולך להתפנות, מחמת אימת מלכות. ועיין עוד במהרש"א ובעיון יעקב מה שכתבו בביאור ענין זה.
אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיה בו בירבעם - טרדתו מן העולם.
שנאמר: "ויאמר ירבעם בלבו: עתה תשוב הממלכה לבית דוד. אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים, ושב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגני, ושבו אל רחבעם מלך יהודה".
אמר ירבעם בלבו: גמירי (הלכה למשה מסיני היא), דאין מותרת ישיבה בעזרה - אלא למלכי בית יהודה בלבד. אבל כל שאר העם, ואף מלכים אחרים, אינם רשאים לשבת שם.
וכיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב, ואנא קאימנא (כיון שיראו העם שרחבעם יושב ואני עומד), סברי: הא מלכא, והא עבדא (יסברו: זה שיושב - הוא המלך. וזה שעומד - הוא עבד).
ואי יתיבנא - מורד במלכות הואי, וקטלין לי, ואזלו בתריה (ואם אשב בעזרה, אחשב מורד במלכות, ויהרגוני, וילכו העם אחרי רחבעם  583 ).

 583.  בעיון יעקב פירש, שכל זה עלה במחשבתו של ירבעם. שהיות ופשוטי העם אינם יודעים הלכה זו, שאף למלכי ישראל אסור לשבת בעזרה, אם יראו אותי עומד, לא יבינו שזה משום שאסור אף למלך לשבת, אלא יאמרו שזה משום שאני עבד, והרי אם סתם אדם יושב בעזרה, מורד במלכות הוא, והורגין אותו, ויסברו שלכן אני עומד. ומשום גסות הרוח שהיתה בו, שחשש שיאמרו עליו שהוא עבד, חטא והחטיא את ישראל, שהעמיד עגלי זהב. ועיי' במהרש"א שביאר בדרך אחרת.
מיד: "ויועץ המלך, ויעש שני עגלי זהב, ויאמר אלהם: רב לכם מעלות ירושלים! הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. וישם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן".
מאי "ויועץ", במי וכיצד התייעץ ירבעם?
אמר רבי יהודה: שהושיב את העם באופן כזה שהושיב רשע אצל כל צדיק.
אמר להו: חתמיתו על כל דעבידנא (האם תחתמו על כל מה שאעשה)?
אמרו ליה: הין (כן).
אמר להו: מלכא בעינא למיהוי (רצוני להיות מלך).
אמרו ליה: הין. אנו מסכימים לדבר.
אמר להם: כל דאמינא לכו עבידתו (כל מה שאומר לכם תעשו)?
אמרו ליה: הין.
אמר להם: ואפילו אם אומר לכם למפלח (לעבוד) לעבודה זרה?
אמר ליה צדיק: חס וחלילה!
אמר ליה רשע לצדיק: סלקא דעתך דגברא כירבעם פלח לעבודה זרה (וכי תעלה על דעתך שאדם נכבד כירבעם יעבוד עבודה זרה  584 )?!

 584.  לא יתכן כדבר הזה, שהרי הוא הוכיח את שלמה במילי דשמיא! מהרש"א.
אלא למינסינהו הוא דקא בעי, אי קבליתו למימריה (אלא ודאי רק לנסותנו הוא מתכוין, אם נקבל את כל דבריו).
וכך היו מטעים הרשעים את הצדיקים, עד שחתמו כולם על הדבר. ושוב לא היו יכולים לחזור בהם  585 .

 585.  ביד רמה כתב, שאף שחזרו הצדיקים ואמרו שלא חתמו על מנת לעבוד ע"ז, כבר לא שמעו להם שאר העם.

דרשני המקוצר[עריכה]